מהר"ם שיק אבן העזר לז

שייך הטעם א"כ לא הוי כמים מגולים דגזרו רק משום חששא במקום נחשים משא"כ כאן דגזרו משום לא פלוג וא"כ גם עתה לא נתבטלה התקנה ובפרט שגם בזמן הזה לא בטל הטעם לגמרי דמ"מ האם תוכל לשקוד יותר על טובת הולד ולמסמס ליה בביעי וחלב ושאר דברים המצטרכים ונהי דאין חיוב עלי' כלל למסמס מ"מ כבר כתב הרא"ש בפרק אעפ"י סימן כ' דמ"מ דרך האם לשקוד לטובת ולדה ונהי דמשום הכי לחוד אפשר דלא הוי גזרו חז"ל מ"מ השתא דכבר גזרו משום חשש סכנה ואפילו בזה"ז דליכא סכנה מ"מ אכתי איכא טובה וטעם בדבר וא"כ שוב הדרינן רק לסברא קמייתא דבנידון שלו אדרבה יותר עדיף לולד וע"ז שייך שוב לא פלוג

ומובן ממילא דג"כ אין להתיר משום דצריכה להיות משרת ושכיח שיזנו ולחושבה משום הכי כמופקרת דזה ליתא כלל דוקא במופקרת מבואר בתשובת מהר"י מינץ סי' ה' המובא ברמ"א בסי' י"ג סעיף י"א הוא דצידד להקל משום קלקולא דרבים דמהדרו בתרה לזנות ומשום רבים אמרינן חטא כדי שיזכה חבירך וכמ"ש התוספת בשבת דף ד' ע"א ד"ה וכי אומרין וכו' מגיטין ל"ח גבי האי אמתא כו' משא"כ כאן משום תיקון דידה אין אומרים לאדם חטא וא"כ אין לן היתר בנידון זה אלא דעת י"מ המובאים ברמ"א סימן י"ג דמתירין במזנה וכבר כ' הנוב"י מהדו"ק סי' י"ח דדברי ר"מ מטורמש"א דפליג על י"א הם תורה ובתשובת צ"צ סי' נ"ה האריך ג"כ לחלק על זה דאפילו לר"ש דמתיר בגרושה דוקא גרושה דיש לו להולד אב דיחוש לתקנתו וכן נראה מלשון הש"ע דלענין גרושה הביא ב' דיעות שם בסי' י"ג סעיף י"ד אחר שסתם בסעיף י"א גם בגרושה אבל בזונה סתם בסעיף י"א דאית בי' דין מינקת ולא הביא בסעיף י"ד מחלוקת בתר הסתם וע"כ כמ"ש הצ"צ הנ"ל דגרושה שאני דאיתא לולד אב שיחוש לתקנתו (עיין עוד מ"ש לעיל תשובה כ"ד בזה) וא"כ בנידון שלו אין אני מן המתירין ואם יש לו עוד טעמים או חששות יביא הדברים לפני גדולי ישראל ולהם דבר המשפט בזה ואחתום בשלום דברי רבו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה כז החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב המאוה"ג המפורסם החרוץ והשנון מו"ה חיים הירש ני' האבדק"ק שאטלסדארף וכעת הוא הגאון המפורסם נודע בשערים כו' אב"ד ור"מ בק"ק אונגוואר יע"א

במה שאירע בגבולו שבת ישראל אחת היא מעוברת מגוי ובשביל שיש חששות שיקחו הולד לדת הגוים וגם על הזונה עצמה יש לחוש שתתרצה לשבת עם הגוי ולזה השתדלו אבותיה שא' מישראל רוצה לישא אותה בעת שעדיין היא מעוברת שבשעת לידה דרך המילדת לחקור אחר זה והמילדת היא נכריית ומכח זה נשאל מעלתו אם יש מקום להתיר שישא אותה ישראל בעודה מעוברת ומניקה ומעלתו נ"י האריך וביקש ממני לחו"ד בזה ואם אמנם בגוף הנידון לא אכתוב להלכה ולמעשה ושאל בזה את פי גדולי הדור אבל מ"מ לא אוכל להשיב את פני מעלתו ריקם ולהעיר קצת על דבריו

הנה כבר הביא מעלתו נ"י דברי הנוב"י מהדו"ת חאהע"ז סי' ל"ח שרצה לומר דמעוברת ומינקת גוי לא תיקנו כלל ורצה להביא ראי' מלשון מעוברת חברו והנה לדעת ר"ת בתוס' כתובות דף ס' ע"ב שפליג על ר"ש הזקן וס"ל דגם בגרושה שייך דין מעוברת ומינקת חברו וא"כ איכ"ל דבא למעט מעוברת עצמו כגון שגירשה וחזר והחזירה ומלשון חברו וגוי לא נקרא חברו אין ראי' כ"כ עיין בשבת דף ק"נ ע"א דמשני בחד תי' מאי חברו היינו חבר גוי. מיהו רש"י בסוכה דף ל"ט ע"א מדייק רש"י שם בד"ה הלוקח דחברו משמע חבר והתוס' הקשו עליו מסוגיא דשבת דף ק"נ הנ"ל ובס' כפות תמרים תי' שם דרש"י ס"ל דלא קי"ל כהאי תי' דחבר היינו חבר גוי ועיין בש"ע או"ח סימן ת"ק סעיף א' בהגה"ה דפסק דחבר היינו ישראל וע"ש במג"א שם סק"ג וא"כ דיוק זה תליא ברברבתא ומעלתו נ"י אע"פ שפקפק על דברי הנוב"י הנ"ל רצה להביא ראי' מדברי התוס' בקדושין דף כ"ב ע"א ד"ה שלא יחלצנה שכ' דדוד נשא יפת תואר כשהית' מעוברת מגוי וממנה נולד תמר

ולפענ"ד אין מהתם ראי' חדא דלא מצינו שם כלל דנשאה כשהיח' מעוברת אלא דאפי' אי נימא שלקחה כשהיתה מעוברת מ"מ יש לחלק דלפי מ"ש התוס' בכתובות דף י"א דגר קטן הוי רק גר מדרבנן ע"ש בתוס' ד"ה מטבילין וכ' שם הריטב"א דלמ"ד עובר לאו ירך אמו הגירות של העיבור לא מהני רק מדרבנן וא"כ אין הולד ישראל מעליא ואין אנו צריכין לחוש לתקנתו כ"כ ולכך לא חששו למעוברת חברו ולמינקת דידי' ובזה י"ל גם כן הדיוק מאי דנקט מעוברת חברו לאפוקי מעוברת מגוי היינו גוי מגוי אע"ג שנתגיירה היא אבל גוי הבא על בת ישראל דקי"ל הולד כשר וישראל מעליא וצריכין אנו לחוש לתקנת דינו כשאר עובר דישראל

ונהי שהתוס' ביבמות דף ט"ז ע"ב ד"ה אמוראי נינהו כו' רצו לומר דהא דגוי הבא על ב"י הולד כשר היינו אם יתגייר אבל קודם שנתגייר דינו כגוי וא"כ יש לומר דא"צ לחוש לתקנתו מ"מ כבר תמהו ע"ז בשעה"מ בהל' איסורי ביאה פט"ו ובמהרי"ט אלגז"י בבכורות בפ' יש בכור והוכיחו בראיות ברורות דדין העיבור כישראל מעליא אפילו במעי אמו ואע"ג שאני כתבתי במקום אחר לישב דברי התוס' מ"מ לדינא בודאי הדין כמ"ש השעה"מ והפרישה ביו"ד סימן רס"ו כ' דמוהלין בן כזה הנולד מגוי שבא על ב"י אפילו בשבת וע' בס' אות ברית שפקפק על זה מ"מ לדינא ודאי דינו כישראל לכל מילי וא"כ צריכין אנו לחוש לתקנתו וא"כ מסברא י"ל לפמ"ש הצ"צ בסי' י' נ"ה שגם בזונה תיקנו ואפילו לדעת הר"ש הזקן משום דשא"ה דלית לי' אב וכ"ש במעוברת וא"כ אפ' במעוברת ומניקה של גוי מסתמא תיקנו

ומ"ש מעלתו עוד ראי' מחגיגה דף י"ד סוף ע"ב דהיכא דעיברה באמבטי לית בי' משום מעוברת חברו גם מזה אין ראי' דאפילו נימא דהתם לישא אותה לכתחלה וכפרש"י בפי' הראשון איכ"ל דמיירי בנתעברה באמבטי מזרע דידי' ע' במל"מ פט"ו מאישות דין ד' וע"ש עוד במל"מ פי"ז מא"ב דין י"ג ד"ה הן אמת ומ"ש שם השעה"מ בפירוש האיבעי' דש"ס חגיגה הנ"ל עכ"פ י"ל דמיירי באמרה מזרע דידי' וא"כ אין לחוש למינקת חברו ולפמ"ש הנוב"י מהדו"ק חאהע"ז סי' י"ח אפילו רק ספק אם הולד ממנו חייס עלי' ואין בו חשש מעוברת ומינקת חברו וא"כ שפיר מושכחח לה האיבעי' דבתולה שעיברה בכה"ג ובלא"ה י"ל דמיירי לאחר שילדה ואע"ג דלאחר לידה פשיטא דאינה פסולה מ"מ אי לא עקרו בתולוחי' בביאה לא הויא רק כמוכת עץ ובמוכת עץ קי"ל אם כינס כה"ג מוכת עץ לא תצא וכמ"ש הרמב"ם פי"ז מא"ב דין ט"ו וא"כ שפיר נ"מ באיבעי' זו ואין ראי' מהתם לנ"ד

אמנם מעלתו העיר עוד למה תהי' נאמנת נהי דהנוב"י כת' שם דנאמנת בדרבנן מ"מ מדברי הפוסקים שפלפלו בדין שניהם מודים דממנו דיימא אי חיישינן דגם עם אחר זינתה ולא מאמינים לה ואיך כ' הנוב"י דנאמנת ובאמת שם גבי בתולה שעיברה בחגיגה י"ד מוכח דנאמנת במילתא דשכיחא עכ"ל ולפענ"ד פשוט הא אנן קי"ל בכתובות דף י"ג ע"א כר"ג דנאמנת ואפילו בדאורייתא נאמנת הואיל והוחזקה וחזקת כשרות מסייע לה וכמ"ש והאריך הפנ"י בפרק עשרה יוחסין דף ע"ד ע"א גבי אבא שאול קורא לשתוקי בדוקי וא"כ היכא דחזקה מסעי' לה היא נאמנת להכשיר את עצמה אפי' באיסור דאורייתא ובדרבנן נאמנת אפילו בלא חזקה ואע"ג דבקדושין ס"ג ע"ב חוששין שמא עיניה נתנה בו כ' בנוב"י מהדו"ת חאהע"ז סי' כ"ז דהיינו לכתחל' ומ"מ אי לא שייך עיניה נתנה בו כגון שאמרה כן מעיקרא קודם שהי' שום הו"א שיקח אותה ויש חזקה המסייע היא נאמנת

וא"כ באמת בנידון שלנו באמרה שמעוברת בגוי יש לדון ולספק אי נאמנת דיש ב' חזקות הסותרות זו את זו דמצד חזקת כשרות דידה אפי' לכהונה י"ל דמכשר נבעלה וכדס"ל לר"ג בכתובות שם אמנם נגד זה אם היא מעוברת עדיין אם אמרה דמגוי נתעברה אדרבה היא מתרת עצמה מיד לפי סברת הנוב"י הנ"ל דבגוי לא גזר דין מעוברת חברו משא"כ אם היא נבעלה מכשר הרי היא אסורה לכל אדם כ"ד חודש לאחר לידה א"כ אפשר לומר דאינה נאמנת

מיהו י"ל דחזקת כשרות דידה להתירה עולמות היא עדיפא שאם לכשר נבעלה היא מותרת מיד מן התורה אפילו לכהן ונהי דמדרבנן אסורה ואיכא חזקה מ"מ חזקה לדאורייתא ולעולמות עדיפ' מחזקה נגד מעוברת דהוי רק לשעה ומדרבנן ולכך ס"ל לר"ג שם דנאמנת אלא דקשיא לי מאי פריך בכתובות דף י"ג ע"א תרתי למ"ל מדברת ומעוברת אי מדברת נבעלה ע"ש ומאי פריך הא טובא קמ"ל דהו"א דבמעוברת לא תהא נאמנת דלכשר נבעלה דעי"ז אסרה עצמה אכ"ע תוך כ"ד חודש קמ"ל הא עדיפא אלא ע"כ ראי' נגד הנוב"י דגם בגוי איכא איסור מעוברת חברו ואין נפ"מ אבל לדברי הנוב"י צ"ע מאי פריך שם בכתובות וצ"ע והיא לכאורה ראי' גדולה נגד דבריו

אמנם לענין נאמנות לפי הנ"ל מבואר דבדרבנן נאמנת אפי' ליכא חזקה ובדאורייתא היכא דאיכא חזקה וכ"ז היכא דלא שייך חשש עיניה נתנה בו או בה, וא"כ שפיר איכ"ל בזה כהנוב"י דהיא נאמנת דמגוי כיון דהוי רק מדרבנן והיינו אם אמרה כן בשעה שאין לחוש שעיני' נתנה באחר אבל אם אמרה כן כדי להנשא לאחד שרוצית בו אז שוב יש לחוש שמא עיניה נתנה בו ואינה נאמנת ובזה פלפלו הפוסקים בשניהם מודים ודיימא מעלמא אי חיישינן לאחר ובזה דברי הנוב"י נכונים ומ"מ לדינא כבר כתבתי דלא מסתבר כוותי' וגם לפענ"ד ראי' גדולה מכתובות דף י"ג שלא כדבריו

ומ"מ בנידון שלנו נראה דיש להתיר לה להנשא וכמ"ש מעלתו נ"י