מהר"ם שיק אבן העזר לו

וכ"ש זנות כה"ג וחז"ל אמרו לא ישא אדם מעוברת ומינקת חברו אבל בזנות לא גזרו ובנוב"י סי' י"ט הכריח עוד להתיר בזנות וגם אי חשבינן זה לזנות בעלמא הואיל והיא מעוברת מחדש יש לן סברא לצדד ולומר דמינקת שנתעברה בזנות מחדש לא גזרו מלהנשא לזה שנתעברה ממנו בזנות ואלמנה שנתעברה לא מצינו דגזרו אטו לא נתעברה והנוב"י סי' כ"ד צידד בזה

וכל זה אם היינו חושבין זה לזנות בעלמא אבל באמת היא נשואה יעויין בב"ש סי' כ"ו סק"א וסימן ל"ג וע"כ בנידון דידי' אם הולד מאישה הראשון נתון אצל מינקת ואמת שיש לחוש לקלקולים א"צ להפריש ומ"מ ראוי הי' להענישם אם אפשר ואני מבחוץ ומעלתו יהא מתון בדבר ואם הדבר נחוץ להתיר לפענ"ד אין חשש ותו לא מידי ממני ידידו הק' משה שיק מברעזאווע

והנה הקושיא הנ"ל דלמה הש"ס דידן לא קאמר טעמי' דהירושלמי לאסור מעוברת ומינקת חברו משום אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא דהנה לכאורה קשה לי דהרי מרא דשמעתא דלא ישא אדם מעוברת ומינקת חברו הוא ר"מ ור"מ ס"ל בכתובות דף ל"ט וביבמות דף י"ב דמעוברת ומניקה משמשת במוך ופיר"ת דצריכה לשמש במוך וא"כ הא אין חשש סכנה וצ"ל דתקנת מוך אינו מועלת בכל עת ולפעמים מתעברת וא"כ י"ל בודאי אם היה רק לאו דאל תסיג וכו' לא היינו חוששין והוי אזלינן בתר רוב ואפילו לר"מ מה"ת ובנידון כזה אוקמינן אדינא ולכך אוקי משום חשש סכנה ובפקו"נ אין הולכין אחר הרוב ולפי"ז דוקא אליבא דר"מ אבל לדידן שפיר איכ"ל טעמו של הירושלמי ולפ"ז כבר כתבתי דנראה דכל מניקה אסורה כ"ז שהיא מניקה וכמ"ש הנוב"י בהרבה מתשובותיו

ולכאורה י"ל דמירושלמי נראה ראי' לר"ש הזקן דבגרוש' לא תיקנו מדאסמכי' אקרא דשדה יתומים מיהו נראה דחז"ל דרשו גבול עולם היינו לשון עולל ויונק וא"כ תרוייהו בכלל והנה במתני' פ"ה מ"ו ופ"ו מ"ג בפיאה מייתי קרא דאל תסיג כו' אפילו בממון שאין לו תובעין וא"כ משמע אפילו אי לא משתעבדא ומחוייבת להניק ואפ"ה יש בה תקנת מינקת חברו מיהו כבר כתבתי די"ל דהיינו כל זמן שמניקה

אמנם עדיין קשה לי בהיפוך כיון דמסיק ביבמות דף מ"ב ע"ב דבולד דידי' יכולין למסמסו בביעי וחלב וא"כ למה מנו מינקת בכלל הנך שצריכה לשמש במוך אליבא דר"מ הא סגי בתקנת מסמוס ביעי וחלב ואם האי תקנה לא סגי ולכך הוצרכו חכמים לומר דמן השמים ירוחמו א"כ מ"ש בין ולד דידי' לאחרינא וצריך לומר דגם תקנת מסמוס ביעי אינו מועלת אלא עפ"י הרוב ובפוק"נ אין הולכין אחר הרוב ולכך הוצרך ר"מ תקנת מוך דמהני ג"כ עפ"י רוב ושוב הוי מיעוטא דמיעוטא ואז גם בפוק"נ אין לחוש ורבנן אמרו דמן השמים ירוחמו ורשאין לסמוך על תקנת מסמוס ביעי וחלב בתינוק דידי' אבל בולד דאחרינא דאין תקנת מסמוס ביעי אסור לסמוך על מה שמן השמים ירוחמו ועדיין הדבר צ"ע: תשובה כה

בעלי שיצ"ה מכתב ק"א הביא מקצת תשובות המקילין בפנוי' שזינתה וילדה ונתנה בנה למינקת ולא הניקה מעולם שמותרת להנשא בתוך כ"ד חודש ולא עליהן אני דן אלא בדבר שחידש שם הרב מוה' גבריאל נ"י אבדק"ק אבערדארע"ף שכ' לישב דעת הר"ש הזקן שהתיר בגרושה ומינה גם בפנוי' שכ' דחילי' עפ"י הירושלמי בסוטה שהובא בתוס' בסוטה דף כ"ו דאיסור מינקת מאל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא וסובר יתומים דוקא ולפענ"ד לא כוון יפה דמ"ש יתום מאחר והירושלמי נראה דמפרש עולם מלשון עולל ויונק כמו התשכח אשה עולה וכמו שדרשו בפיאה פ"ה מ"ו ופ"ו מ"ג וכוונת הירושלמי לאסור מצד הדין כמו שביאר בתשובה שבסוף ס' בית מאיר סימן ה' דלהירושלמי הטעם משום מערופיא של חברו המבואר בחו"מ סי' קנ"ו סעיף ה' בהגה"ה דפסקי' לחיותי' א"כ אין סברא לחלק בין גרושה לאלמנה וא"כ קשיא להר"ש

אמנם כבר כתבתי במקום אחר (לעיל סוס"י כ"ד) דאדרבה קשיא מדוע לא הביא ש"ס דידן טעם זה ונראה דבלא"ה קשה הא מרא דשמעתתא דלא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו הוא ר"מ כדאיתא ביבמות דף ל"ז (וגם זה כמדומה דנעלם מהרב הנ"ל שם בשיצ"ה שסבר דהאי דסוטה ר"מ משא"כ הא דיבמות וכמדומה שלא ראה שם ביבמות דף ל"ו) והנה ר"מ סובר ביבמות דף י"ב ובכתובות דף ל"ט דג' נשים משמשות במוך ומינייהו מעוברת ומניקה וא"כ מאי חשש איכא ואפילו תימה דתקנת מוך אינו מועלת (אע"פ) ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא מ"מ למה אמרינן אם כינס יוציא הא איכא חזקת הבעל וגם רוב וגם ר"מ לא חייש ולכך הוכרח הש"ס לומר משום דאיכא סכנה ובפקו"נ אין הולכין אחר הרוב ולכך אם כינס יוציא

ובזה מיושב מאי שדקדק שם בשיצה"נ דלמה לא הביא המשנה דסוטה דשם אינו מפורש בהדיא דאם כינס יוציא משא"כ כאן כנלפענ"ד אמנם לפי האמת דמסקינן דבברי' דידי' מהני מסמוס בביעי וחלב וא"כ למה הצרכו לעיל ביבמות דף י"ב התקנה לשמש במוך או לרבנן למן השמים ירוחמו וצ"ע: תשובה כו בעזה"י שבט שנת תרט"ו לפ"ק יערגין יע"א. החיים והשלום וכל טוב לתלמודי הרב המופלג החרוץ וכו' מוהר"ר וואלף סופר נ"י אבד"ק וואשאן יע"א

מכתבו קבלתי כו' ועל דבר העובדא שבא לפניו דפנוי' אחת הרתה וילדה לזנונים והניקה אותו זה ט' חדשים והפנוי' ואמה וכל משפחתה הם עניים ומתפרנסין עצמם בקישוי והפנוי' א"א לה להניק עוד כי צריכה להשכיר עצמה לשרת בבית אחרים והילד מוכרחת ליתן ליד אחרים ואפשר ביד נכרי לגדל ולזון ועתה אירע שאלמן א' הוא רוצה לישא אותה לאחר שיהא הולד י"ב חודש ונשאל מעלתו נ"י אי יש היתר ומעלתו צידד להתיר אחד כמו שהתיר הרמ"א בזונה מופקרת וכדפסק בש"ע אהע"ז סי' י"ג סעיף י"א ה"נ בענין זה שצריכה לשרת בבית אחרים ושכיח זנות ויפקירו עצמן ושנית הואיל וכבר יהי' אחר י"ב חודש וכל ילדי זמנינו אין דרך לינוק יותר וע"כ שנשתנו הטבעיים ונהי. דמ"מ צ"ל אע"ג שנתבטל הטעם לא נתבטלה התקנה מ"מ כתב מעלתו הואיל והנוב"י מהדו"ת חאהע"ז סי' ל"ח כ' דמעולם לא הי' תקנה על זונה אלא משום לא פלוג ולכך יש להקל עתה ועוד צידד טעם ג' כיון דבלא"ה לא תניק יותר וא"א לה לחיות את נפשה אלא א"כ תלך לשרת בבית אחרים ותו צידד טעם רביעי דאדרבה דנישואין אלו יהיו טובה לולד שעי"ז תוכל להניק אותו גם לאחר נישואין וגם טובה לולד שיהא אצל אם שלו ועוד האריך

ובאמת שכל אלו הטעמים אינם מספיקים להתיר שהרי אמרו בכתובות דף ס' ע"ב דקי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו ואפילו היכא דלא שייך טעמא גזר והא דהוכיחו התוס' שם דף ס' ע"ב ד"ה ואמר ר"נ דכאן במינקת לא גזרו אטו לא נתנה הקשה המהרש"א שם למה באמת לא גזרו כמו גבי הבחנה אמנם המעיין ברא"ש שם פרק אע"פ סי' כ' מבואר לישב קושית מהרש"א משום דמנכר מילתא אם נתנה למינקת ואיכא הכירא ולא שייך אתי לאחלופי למגזר משום לא פלוג ולכך הוצרכו טעם אחר אטו שמא תחזור המינקת וכן באינך וכיון דאסור לפעמים במינקת וממילא שוב אפילו נשבעה כיון דלא מנכר שוב אסור משום מיחלף ולא פלוג עיי"ש ברא"ש וא"כ אפילו אם נחליט שבנדון שלו לא שייכי חששות חז"ל מ"מ כיון דלא מינכר א"כ היא אסורה משום לא פלוג כמו גבי הבחנה ולפי"ז אפשר לומר אפילו הוי טובה לולד ג"כ אסור משום מיחלף ולא פלוג

אלא דלפי"ז תקשה על תשובת מקצת אחרונים שצידדו היכא דאיכא טובא לולד נהי דאיכ"ל דעד כאן לא שמענו לר"מ דגזר לא פלוג אלא היכא דליכא חששא אבל גם טובה ליכא אבל היכא דאיכ' טובה נהי דלא מינכר ואיכא למיחוש לאחלופי מ"מ דלמא משום טובת הולד לא חששו ולא גזרו לא פלוג מ"מ לא מסתבר דודאי כמו דלא חששו לטובת האם האלמנה דלכל הפחות איכא אצלה טובה דטב למיתב טן דו ולולד אין קפידא אפ"ה גזרו משום לא פלוג כיון דלפעמים אפשר דמחלף עי"ז ויבוא להתיר גם במקום אחר במקום דיהא חשש סכנה וחמירא סכנתא דמשום חשש סכנה דחי' טובתה וה"נ לא משגחינן בטובת הולד הזה הואיל ואפשר למיחלף ואפשר שיבא ולד אחר עי"ז לסכנה

וראי' לזה מדברי הנוב"י מהדו"ת חאהע"ז סי' ל"ד שנידון ההוא ג"כ כנידון מעלתו אלא דשם עדיף משום דהי' חשש העברת דת והתיר משום דבכה"ג אמרינן לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וקשה תיפוק לי' כיון דאיכא תקנת הולד ואין כאן גזירה וע"כ משום לא פלוג עדיין נשאר גזירת חז"ל ולכך אתי עלה רק משום חטא כדי שיזכה חבירך וגם זה לא התיר אלא אחר שתתן בנה למינקת כדי שלא תקרא מינקת חברו וכמו שכתב במהדו"ק חאהע"ז סי' י"ח ובנידון דמעלתו נראה דלית ביה חשש הזה וגם עדיין היא מניקה א"כ אין להתיר מטעם הנ"ל

וממילא דאין להתיר נמי מהטעם דהנישואין יהי' רק אחר י"ב חודש חדא דהרי גם השדוכין אסורין שאסור לכנוס לביתה ובב"י בסי' י"ג באהע"ז כ' דצריך שישבע שלא יכנוס לביתה והשדוכים וכים בנידון דמעלתו רוצים לעשות קודם הי"ב חודש א"כ יהא צריך עכ"פ לשבע שלא יכנוס לביתה עד אחר י"ב חודש מיהו גם לאחר י"ב חודש אסור אפילו נתבטל הטעם מ"מ כיון שאז גזרו אפי' היכא דלא