מהר"ם שיק אבן העזר לד

שמת זקן מופלג לערך שמונים שנה ועתה היא רוצית להנשא לאיש הששי וכבר קבעו זמן החתונה על יום א' פ' בהעלותך ומעלתו נ"י לא ידע מזה עד לאותו היום ולזאת הוא ממהר עלי לכתוב דעתי אם רשאית להנשא להששי דלכאורה היא נקראת קטלנית ואסורה להנשא ואע"ג דבגירושין קי"ל באהע"ז סימן ט' דלא מקרי חשש ואינה קטלנית אבל האחרים שמחו מסופק מעלתו נ"י אם גם זה ששחט עצמו הוא בכלל או לא ואי גם החמישי שהי' לערך שמונים שנה הוא בכלל. שמרן הגאון זצוקלה"ה בחאהע"ז סי' כ"ג וכ"ד לא ביאר זאת עכ"ל בקיצור

והנה כבר הובא בפוסקים תשובת נוב"י שרצה לומר בתשובה ס' בחאהע"ז מהדו"ק דאם האשה היא נושאת ונותנת בתוך הבית יש להקל ויעויי"ש טעמו ומרן הגאון בתשובה הנ"ל לא הסכים עמו יעויי"ש טעמו וגם אני בתשובה אחת (עיין מהר"מ שי"ק חאו"ח סי' פ"ז) שכתבתי קודם שנדפסה תשובת מרן הגאון תמהתי עליו דאיך אפשר שמכח מזל האשה שהיא תחי' בצער מת האיש הלא הי' די לו אם ה הי' נעשה עני ויחיו הוא והיא בצער ועוד הלא כ' התוס' בריש כתובות דהאשה שדה הבעל דהיא תלוי' במזלו אבל לא שהוא תלוי במזלה ועוד הארכתי שם וע"כ הפירוש מ"ש דמת מחמת מזלה ע"כ פירושו דמזלה היא שתחי' בצער דהיינו בלי בעל וטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו וכן מבואר בהדי' בשטמ"ק בריש כתובות בשם תוס' הרא"ש וא"כ כיון דאמרי' דמתו מצד מזלה היינו מזל נשיהם שישארו אלמנות א"כ מאי חילוק אם היא עני' או עשירה והלא בכל זה טב לה למיתב טן דו מלמיתב ארמלו

וממילא בנדון שלנו בזה ששרט עצמו בתפיסה א"א לומר שהוא מצד מזלה דהרי גם כשהי' הוא בתפיסה היתה חיי' בצער כמו ארמלי בלא בעל וגרע לה מלאחר שחיטת בעלה לעצמו וזהו טעם האחד ובלא"ה פשוט דבזה לא שייך מזלה גרים כדאמרינן בתענית דף ט' דבכה"ג דאולת אדם יסלף דרכו וכו' ואמרינן שם על השבטים שאמרו כשנמצא הכסף בפי אמתחתם ויצא לבם ויחרדו כו' ויאמרו מה זאת עשה ד' לנו ולפי הפירוש שאמרו שם בגמ' שיצא מהם שכלם שתלו זאת באלקים וא"כ בנידון הנ"ל שוב לא נשארו לה רק ב' אנשים שמחו לה

והנה אם מיתת הזקן ג"כ נחשב כבר יש בזה פלוגתא בין הפוסקים ובב"ש בסי' ט' כתב דזקן אין תולין בה ולפמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בתשובה הנ"ל נראה ג"כ דבזקן מופלג קרוב לשמונים בודאי מצד השכל הוא מיתה טבעיית וכמאמר הכתוב ואם בגבורות שמונים שנה ויותר שכיח מדבר דקי"ל באהע"ז סי' ט' דלא תלי' בה ואע"ג דאמרי' בגיטין דף כ"ט דכיון דאפליג איפליג היינו דלא אמרינן שמא מת כבר ואיכא חזקה חזקת חי אבל בודאי הוא עומד למות מיתה טבעיית ונהי דבפ"ת שם סי' ט' הביא פלוגתא בזה אפשר דמיפלג בזקנה לכ"ע אמרינן דמת במיתה טבעיית: ועוד י"ל כיון דלדעת הרמב"ם המובא שם בסי' ט' הנ"ל אינו אוסר בזה וא"כ ואיכ"ל ס"ס חדא דלמא כהרמב"ם ואת"ל כהרא"ש דלמא במת בזקנה גם הרא"ש מודה

מיהו אפשר לפקפק גם על זה דהרי להרא"ש שכ' דאם יש סכנה הוא איסור דאורייתא דכתיב ושמרתם לנפשותיכם וכתיב ג"כ וחי בהם כמו בפק"נ וקי"ל דאין הולכין בתר רוב ואפשר דכן לא מקילין בס"ס מיהו באו"ח סי' שכ"ט אמרינן דוקא באיקבע אבל בנידון דידן נראה דלא חשיב איקבע ועוד דלפי הנראה לי דגם זה שמת בחולי שלא"ג רח"ל שנראה שע"י עייפות שנכשל כחו ע"י חציבת האבן בא לו השלא"ג שמת בו כנשמע מפי הרופאים וגם היתה עמו ט"ו שנים בלא שום חולי וכבר כתב מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בתשובה הנ"ל דיש חילוק בין מאן דקפיד דקפדינן בהדי' ובין מאן דלא קפיד דלא קפדינן בהדי' וכיון דבנידון דידי' לא שאלו ולא קפדו כלל נראה לפענ"ד דנהי דאם שאלו אפשר דהי' מקום לומר להם שלא לעשות נשואין בכאלו אבל למחות להם אין צריך כן נראה לפענ"ד ואחתום בברכה המשולשת דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה כד יתענג על רוב שלום ידידי הרב המופלג הדיין המצויין כו' מוה' פייש ווינטור בק"ק האליטש יע"א

נפשו בשאלתו גרושה אחת ילדה אחר הגירושין ולא הניקה כלל ונישאת לאיש אחר בתוך כ"ד חודש אמנם ענין הקדושין וגם מי הי' המסדר קדושין אינו נודע אלא שהם אומרים שעובר אורח אחד סידר להם הקדושין וגם נטל עמו הכתובה והם דרים ביחד ומתנהגים כאיש ואשה וגם היא אומרת שהיא מעוברת שוב מן השני וביקש מעלתו נ"י שאודיע לו דעתי בזה אם נוכל לסמוך על דיעות המתירין בסוף סי' י"ג בגרושה שלא הניקה בכה"ג אם כינס שלא נכריחנו להוציא הואיל והפ"י בקונטרס אחרון בכתובות דף ס' החמיר ואפילו כינס יוצא והב"י שם כ' שראוי להקל בכה"ג לכתחלה והט"ז שהחמיר מ"מ דבדיעבד יש לסמוך וגם שיש לחוש לקלקולים אם נכוף להוציא אלא שמעלתו חשש הואיל ואינו נודע ענין הנשואין כלל והנה גוף הדבר כבר נאמר ונשנה בפוסקים ולהכריע את דעתי מכרעת ובפרט שאין הדבר בגבולי ודי לי באחריות דנפשי מ"מ הואיל ודפק על פתחי אמרתי לאמר דעתי לא להכריע אלא לדון אמרתי אחזור פרשתא דא ואתניי'

הנה כבר מבואר דעת ר"ש הזקן שהתיר בגרושה ואמר שאין בגרושה דין מינקת חברו כמבואר בתוס' ורא"ש בכתובות דף ס' ובש"ע אהע"ז סי' י"ג אמנם טעמי' דר"ש הזקן פליגי בי' הר"ן שם הביא טעמו משום דגרושה דאית לי' אב אין חשש דלמא תתעבר חלבה דהאב יחוש על פרנסתו למסמס לי בביעי כו' ואפינו גרושה מניקה לא גזרו ואפילו אם הניקה אותו עד שמכירה ונהי דכופין אותה להניק משום סכנת הולד מ"מ איננה בכלל מינקת חברו דע"כ כיון דאיכא אב ליכא סכנה אפילו במכירה ודי במסמוס ביעי וחלב וכמו שרשאי לשמש עם אשתו מניקה ולא חיישינן שמא תתעבר אפילו במכירה משום דסמכינן אמסמוס חלב וביעי כדאיתא ביבמות דף מ"א וע"כ דשוב ליכא סכנה אפילו במכירה וה"נ האב יחוש עליו ולא קשיא ליה שהיא בושה לבוא לב"ד דכל היכא דאיכא אב מסתמא רחמי האב על בנו והוא יחוש עליו ולא יבוא לכלל כך שתהא צריכה לבוא בדינא ודיינא משא"כ אם אין כאן אב רק קרובים שפיר חששו שתהא צריכה לבוא לב"ד ואשה בושה ואיכא למיחוש שיבוא לידי סכנה והראי' שהביא הר"ש מהא דאמרינן נתגרשה אין כופין אותה אין כוונתו שגם כאן יש חילוק בין מכירה או לא אלא דמהתם מוכח דסמכינן על האב ולא חיישינן לתקנת הולד דאל"כ איך לא חייבו חז"ל להניק מטעם סכנה

ואי תקשה א"כ גם במכירה אמאי אמרינן דכופין אותה ואמאי לא סמכינן על מסמוס האב כמו דסמכינן באיש ואשתו על מסמוס ביעי וחלב אפי' במכיר' ונרא' דהמסמוס בביעי וחלב מהני דוק' אם מרגילין את הולד לאט מעט בביעי וחלב ואין השינוי ניכרת ונרגשת בפעם אחת אז אין חשש סכנה ע"י מסמוס חלב וביעי אבל אם בפעם אחד פתאום יחליפו לו תחת החלב דדים ביעי וחלב בזה בודאי יש לחוש לסכנה ובפרט בולד שאנו רואין שמרגיש ונפעל מכח השינוי והחילוף שאנו רואין שמכיר את אמו ואינו רוצה להניק מאחרת ושינוי כל שהולד נפעל על ידו וכ"ש כשיש שינוי גדולה דמסמוס ביעי וחלב אבל באשתו אפי' במכיר ונפעל מן השינוי אין לחוש שכל שהיא מרגשת בעצמה חשש שהתחילה להתעבר תרגילנו במסמוס ביעי וחלב שהרי אין עכירת החלב עד לאחר ג' חדשים מן העיבור וביני וביני יהא מורגל להתפרנס מהמסמוס ביעי וחלב וכן בתינוק שאין מכירה ואינו מרגיש בשינוי גם על שינוי כזה ליכא סכנתא גבי' או דבכה"ג יוכל ליתן את הולד למניקה אחרת ומשכח שכיח מניקה שתניק אותו מעט מעט עד שיתרגל על מסמוס ביעי וחלב כנלפענ"ד להסביר הסברא ולישב הקושיא שהקשה בבית מאיר סי' י"ג מ"ש אשתו מגרושתו

אמנם לפי מאי שהביא בשמ"ק דמכירה היינו שמכיר את אמו אע"פ שהוא יונק מאחרים מקרי מכירה ע"כ צ"ל דבאמת אין חשש סכנה לולד אפילו אם מכיר את אמו אלא צער בעלמא לינוקא וגם על צער הזה חששו שאין לה רשות לצער ולדה ואפילו צער שאר בע"ח הוא דאורייתא ולכך כופין אותה להניק בשכר וכל זה אם אינה עוש' זאת בכדי שתנשא אבל אם עושית כן בכדי שתנשא או בשביל שתדור עם בעלה כדרך כל הארץ בודאי משום צערא דיניקא אין לנו לצער את האשה ולעכבה ומאי חזית דדמא דידי' סמיק טפי כו' שוב ראיתי שלפירוש זה שבשמ"ק באמת מבואר שם דבאמת הסכנה הוא על פרידת אמו וא"כ לא קשה מידי

ועכ"פ מבואר דלפי הר"ש הזקן עיק' התירו דבגרושה לא טעם איסור מינקת חברו ולא גזרו ג"כ גרושה אטו אלמנה כדחזינן לענין גרושה אינה צריכה להניק וע"כ דגרושה מידע ידוע ואית לה קלא דגיטה מוכיח עלה ודמיא לבי ריש גלותא דמנכר כן מבואר בס' הישר לר"ת דף נ"ט ע"ב וכן דעת הש"ס בפ' החולץ. ולפ"ז בזונה בודאי גם להר"ש הזקן אסור וכמ"ש הצ"צ סי' נ"ה ורק עד"ז מבוארין ומסובבין קו' התוס' בכתובות דף ס' ע"ב ד"ה והלכתא וכו' וכן ביבמות פ' החולץ דף מ"ב ולא שייך לתרץ מה שמתרצין בפשיטות דגרושה לא מקרי מינקת חברו ואיננה בכלל תקנות חכז"ל דלפי הנ"ל לדברי הר"ש גם במעוברת גרושה נוכל להתיר דלא מיחלף גרושה באלמנה וכמו שכ' הרא"ש בשמו ולבסוף הוכיחו מאלמנה שאם רוצית להנשא וליטול כתובה אינה מחוייבת להניק וזה הקו' היא על הראי' של הר"ש הזקן דאיך נוכל ללמוד מהא דאין כופין גרושה להניק אלא ע"כ מסתמא כל האם תניק את בנה אפילו אם אינה מחוייבת ולמילתא דלא שכיחא לא חיישינן וכמ"ש הרא"ש בפרק החולץ אבל ע"י נשואין שפיר יש לחוש לסכנה ולכך אין חילוק בין גרושה לנשואה.

ולפי הנ"ל מבואר דעת הר"ש הזקן בין במעוברת ובין במניקה בגרושה אין לאסור ולא חייש לקושית התוס' דע"כ אין למדין