מהר"ם שיק אבן העזר לג

מחוייבין מצד ב"ד מ"מ אין אנו רשאין להביאם לזה שיעברו על מצות מילה כיון שרוצה למול וגרע מלאו דלפני עור

וכל זה מדינא אבל משום גדר וסייג אם נראה לנו שע"י גדר זה ימנעו הפריצות מבנות ישראל מלהתחתן עם הנכרים בוודאי דרשאין אנו לעשות סייג לתורה כדקי"ל ביו"ד בסי' של"ד דאם הב"ד רואין בהמנודה שראוי להחמיר עליו שלא למול את בניו ג"כ רשאין להחמיר עליו עוד חומרא זו. אלא שסייג וגדר צריכין שיסכימו בו כמה רבנים ובלא"ה אפשר דבדור פרוץ הזה דבעוה"ר בפרוצים כאלו שמתחתנין עם הגוים גם מצות מילה אינה חשובה אצלם וחכמינו ז"ל דברו בישראלים שגדלה מתות וחשיבת מעלת המילה בעיניהם וע"י שימנעו למול את בניהם יחזרו בתשובה אבל האידנא בדור פרוץ כזה שפרוצים שלחו יד גם במצות מילה וניחא להם אם לא ימולו את בניהם ואין נודע שיפעול עליהם מניעת המיל' אדרב' ישמחו בזה צריך שיקול הדעת ועיון אם לעשות גדר הזה

ועכ"פ דבר כזה צריך הסכמ' מחכמי המדינה הכשרים שעליהם לחוש לפרצה הנ"ל שלא יתחתנו בגויי הארצות ובודאי החיוב בכל קהלה וקהלה על הכשרים שבהקהל להיות נפרד מהכת הלזו וכמו שאמר משה בעדת קרח סורו נא מעל כו' פן תספו בכל חטאתם ועיין בע"ק שביאר שם שזה גודל החיוב ושורש הנידוי להיות בדיל מהרשעים וכן אנו מחוייבין בדור הזה להרחיק מהם בכל הענינים ולהיות כת היראים לקהל בפ"ע ויהי' ד' עמהם וחפץ ה' בידכם יצליח: תשובה כא עוד להנ"ל

וע"ד ששאל בנשים מישראל הפרוצות במקצת מדינות אשר ניתן חוק המלכות שרשאים לישא אשה ציפי"ל עה"ע שיש מהפרוצים שנושאים עד"ז בלי קדושין רק כפי הכתבים והקאנטראקטי"ן שביניהם ועפ"י הממונים מהמלכות על זה איך דין האנשים האלה אם צריכין גט ואם ימותו בעליהן אם צריכים חליצה וכיוצ' מדברים האלה

הנה כפי הענין יש ללמוד ממאי דקי"ל באהע"ז סי' כ"ו בהגה"ה שם במומר ומומרת שנשאו בחוקיהם ואח"כ שבו לדת ישראל אין חשש על הנשואין שנישאו בגיותם דהוי רק כזנות בעלמא וה"ה הכא דמה לי שנישאו בנימוסיהם או בנימוס הזה ואין שייך בזה לומר דינא דמלכותא דינא אלא לענין דברים הנוגעין במלכות יעויין בחו"מ סי' שס"ט ובש"ך ביו"ד סימן קס"ה סק"ח ובלא"ה זה אינו שייך כלל לדינא דמלכותא שאין המלכות מצוה לעשות כן אלא שמצד המלכות אינו מוזהר על כך ואינם מוחין על זה כמו שהיו מוחין עד האידנ' גם מצד הממלכה והכלל בכל עניני או"ה אין שייך לומר דינ' דמלכות' דינ' ובדיני שמיטה צווחו הפוסקים יעויין בחו"מ בסי' ס"ג בכיוצ' בזה וא"כ הנישואין ציפי"ל עה"ע הוי רק זנות בעלמ' או כפילגש שמבואר שם באה"ע סי' כ"ז הנ"ל יעו"ש

אלא שצריכין אנו לדון אם לא נחוש כיון דקי"ל דחזקה אא"ע בעילתו ב"ז ועל זה כבר האריך בתה"ד סימן ר"ט במומר ומומרח שבפרוצים ל"ש חזקה זו והתיר שם בלי גט ובלי חזקה וה"נ האנשים האלו שאין חוששין לא על איסור נדה ולא על קדושין בוודאי לא שייך בהו חזקה זו ולכאורה יש לדון על זה דגוף החזקה דאין אע"ב בעילת זנות זה דוק' א"ש למ"ד פילגש אסור מה"ת אבל לדעת הראב"ד ריש הלכות אישות דאיסור דלא תהיה קדשה דוק' במיוחדת לזנות אבל מיוחדת רק לו אין איסור א"כ קשה איך קי"ל דחזק' דאאבבב"ז מיהו כעין נ"ד יש לומר דגם הראב"ד מודה כמ"ש ההפלא"ה בקונט' האחרון דאם נושא אשה ירצה לו בכל ענינים כאשתו והוא לה לאיש גם הראב"ד מודה דאיכ' איסור עשה כי יקח איש וכו' דיש חזקה דא"א עבב"ז ושם לא שייך טעם הנ"ל

ובלא"ה קשה לי דהרי לב"ש דס"ל דלא יגרש איש את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה ונהי דגם לב"ש משכחת לה בכשרה כגון מדעת שניהם מ"מ הא סתמ' תנן ואפילו מגרש אשתו שמצא בה דבר ערוה שהיא אסורה עליו ובית הלל קאי אדברי בית שמאי שם ואפ"ה אמרו ב"ה דחזקה דאאעבב"ז וא"כ צ"ל על תה"ד הנ"ל ואפשר כמו דאמרינן במומר דמומר לדבר קל לא הוי מומר לדבר החמור ממנו כגון בעבר על איסור סוטה שהיא בעשה אינו חשיד לעבור על ל"ת דלא תהי' קדשה ודוק' באותו איסור עצמו כ' התה"ד או באיסור החמור מיני' עיין ביו"ד בסי' קי"ט

ועכ"פ לשיטת הראב"ד הנ"ל יעויין באהע"ז בסי' כ"ו בב"ש סק"ב עמדה הקושיא ולכך הי' נראה דלהראב"ד צ"ל טעם החזקה דאאעבב"ז משום דגנאי ובזיון הוא לו אצל כל אדם וחרפה הוא לו ולכך אמרינן חזקה זו ואם כן אפשר דלא שייך בנידון דידן זה וא"כ ממנ"פ כיון דהני קלי הדעת סוברים דסגי להו כריתות ברית ע"י ציפילעה"ע א"כ אין זה גנאי להם וליתא לחזקה דנימא דבועל לשם קדושין ויותר מזה אמרינן בכתובות דף ע"ד דהיכ' דטעה דסבר דהמקדש במלוה מקודשת שוב אין שייך לומר חזקה זו ועוד לפי מה שנאמר בציפילעה"ע הנ"ל הם כורתין ברית ומתנים אם ירצו להפרד על איזה אופן תהא הפרידה ומה יתן ומה יוסיף לפי תנאם א"כ בודאי אין שייך לומר דבועל לשם קדושין דאוריית' דהרי אז אין יכול להפרד ממנה אלא עפ"י דת תוה"ק

עוד מטעם אחר דהרי קי"ל דאפילו בבועל לשם קדושין מ"מ צריכים עדים ונהי דקי"ל באהע"ז סימן קמ"ט סעיף א' ובב"ש שם דאם נשאה אמרינן הן הן עידי יחוד והן הן עידי ביאה פקפק שם בב"ש על זה דמאי נפ"מ עיין בר"ן ונמוק"י ביבמות דף צ"ז ע"ב גבי גר וגיורת שנתגיירו והיא היתה נשואה לו בעודה בגיותה עפ"י נימוס הגוים דכתב דאע"ג דבעודם בגיותם אמרינן ודבק באשתו ולא באשה אחרת והיא אסורה לכל העולם מ"מ אחר שנתגיירו ולא בא עליה אחר הגירות היא מותרת לגמרי בלא גט ובלי חליצה עיי"ש שביאר היטב ואפ"ה אם לאחר שנתגיירה בא עליה אמרינן דשוב אינה יוצאת בלי גט דאמרינן דחיישינן לקדושין והן הן עידי יחוד והן הם עידי ביאה ושפיר נ"מ וכן יש עוד כמה נפ"מ

ועכ"פ בעינן ג"כ שיהיו הבעל והאשה יודעים שיש עדים כדקי"ל כאן ובאהע"ז סימן מ"ב דאי לא ידעו הבעל והאשה שיש עדים לא הוי קדושין וא"כ ה"נ אפילו אם כיוון לבעול לשם קדושין אין עידי היחוד יודעים מזה כיון דליכא חזקה וגם הבעל והאשה אינם יודעים שיש עדים על זה שבעל לשם קדושין וא"כ אפי' אם מתכוונים לשם קדושין לא הוי קדושין כנ"ל נכון להלכה דאין חשש קדושין כאן ונהי דהבנים הם לכל כדין בן כדאית' ביבמות דף כ"ב ע"ב אבל הם כבני זנאים וכל זה להלכה אבל למעשה אם יבוא כדבר זה לפני עדיין הדבר צריך עיון וחקירה בכל חלקי הענינים שהרי מעלתו לא שאל למעשה רק להלכה ואני הנראה לפענ"ד כתבתי: תשובה כב עוד להנ"ל

מה שהעיר עוד בענין כל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקון עם מה שאמרו עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה דמאי חילוק יש בין זה לזה נראה דבודאי הוא כמ"ש מעלתו אלא שאני מסביר דהרמב"ם כתב ריש הלכות ממרים דעובר אדרבנן עובר מה"ת על לא תסור וכ"כ בשרשיו למנין המצות שורש ב' וכבר האריך הרמב"ן להשיג על זה יעויין שם בלח"מ ועיין בקרית ספר מהמבי"ט בהקדמתו שכתב דהא דכתב רמב"ם דעובר מה"ת על לא תסור היינו אם רצה לזלזל בתקנת חכמים ולבטלם אבל אם רוצה לקיימם רק שיצרו תוקפו וכיו"ב בכה"ג הוי רק איסור דרבנן ע"ש

וכונתו פשוטה דאם מתנה נגד דברי חכמים ורוצה לבטלם אע"ג שאינו מפקפק ועושה מצד זלזול וסובר דאינו מחוייב לשמוע דברי חכמים ע"ז אמרו חכז"ל עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה שלא יוכל לבטל אפי' ע"ד תנאי וכיו"ב כדי שלא יבואו לזלזל בדבריהם ויסבור שאין קפידא לשמוע ויהי' איסור דאוריית' מה שא"כ אם אינו בא לבטל דאז הוא רק איסורא דרבנן וסייג וגדר או לחזק האמונה וכיוצא בזה פליגי אי כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון או לא. ובזה אין כל אפין שוין וכמ"ש התוס' ר"פ כל הבשר דאין כל הגזירות שוין דלפעמים הקילו ולפעמים החמירו לפי צורך הגדר והסייג והחיזוק ומצינו כיוצא בזה בעירובין דף ל"ו דיש חילוק אם הוא דבר שיש לו עיקר בתורה או לא ועיין תשובת מרן חח"ס יו"ד סימן שי"ד מענין דרבנן יועיל לדאורייתא יעו"ש ואחתום בברכה יהא ד' עמו ויעלה מעלה מעלה ויחמול ד' על עמו ועינינו תחזינה בבנין ירושלים במהרה ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה כג בעזהי"ת חוסט יום ד' עש"ק פ' בהעלותך שנת תרל"ח לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט לידידי הרב המאוה"ג שלשלת היוחסין כש"ת מוה' שלמה סופר נ"י אבד"ק דערעטשקי יע"א

שבוע זו קבלתי מכתבו וביקש ממני שאכתוב לו תשובה מיד ואני אינני בעל מלאכה אחת ובלא"ה אני מונע עצמי כל מאי דאפשר שלא להשיב אלא כיון שכ' שהשעה דחוקה באתי להשיב ע"ד מה שאירע בקהלתו שאשה אחת שהיא כעת יותר מבת שבעים שנה שכבר היו לה חמש אנשים שנים מהם גירשו אותה והשלישי בחוצבו אבן נתעלף בחולי שלא"ג רח"ל ומת ושוב נישאת לרביעי שנתפס עבור גניבה לתפיסה ושם בתפיסה שחט עצמו ואח"כ נישאת לחמישי