מהר"ם שיק אבן העזר לב

דכ"א בתולות מזרע ישראל בהנך דמותרין בזרע ישראל אבל הנך דאסורין בזרע ישראל לא בעינן כי אם בתולות מזרע ישראל ומכל הנ"ל עכ"פ מבואר דלכל הדברים כהן פצוע בקדושתי' קיימא רק לענין פסולי יוחסין

אכן כל זה אי חשוב נידון פצוע דכה אבל באמת כבר מבואר בנימוק"י בהערל דף ע"ה דעות הפוסקים בזה ורמ"א באה"ע סי' ה' סעי' ז' כ' שראה מקילין אבל טוב לחוש באיסור דאורייתא לדברי המחמירין והם רוב בנין ומנין וכאן שהוא כדי להוציא אשה מבעלה לכל הפחות דיש לסמוך על ר"ת לענין שלא להוציא אשה מבעלה ומותרת לדור עמו כן משמע מלשון הנוב"י מהדו"ק בחאה"ע סי' ו' וביש"ש האריך בזה וספר יש"ש אין כעת בנמצא פה. ולא באתי רק לחדש מה שנראה בירושלמי אשר עליהם סמך ר"ת וסייעתו דהנה הירושלמי פסק כר"י בנו של ריב"ב וסובר דאינו מוליד והרא"ש הוכיח מדאינו מוליד אמאי שרינין לי' אלא וודאי דמיירי בי"ש: ולפי ענ"ד אפשר דהנה לקמן דף ע"ו אמרינן ניקב פסול נסתם כשר כו' וקשה לי דהרי תנן לקמן דף ע"ט ע"ב דסריס אדם אין לו רפואה ומשמע שם במשנה דכללא לעולם הוא. והרא"ם בס' יראים סי' ר' הביא זאת מספרי ולא ידעתי אמאי לא הביא מלקמן ונראה דאפשר לומר כמ"ש הר"ן בחולין בפרק אלו טרפות בשמעתין דתרתי אוני הסמוכין וסריכי להדדי כו' שאין כל הנקבים שווין ונקב הראוי שיעלה עליו סירכא לא ניטרף מעולם, אלא שיש נקב שאין ראוי שתעלה בו סירכא

וא"כ גם כאן י"ל כן דאין כל הנקבים ראויים להסתם ולכך ניקב פסול מצד כרות שפכה שאין אנו יודעין אם ראוי לעלות בו סתימה ואם נסתם באמת איגלאי מילתא שלא הי' פסול לעולם וזהו פסול שחוזר להכשירו דעד השתא החזקנו אותו בפסול ולכך ממעטינן רק קרום שעלה מחמת מכה בריאה שיש ג"כ לומר סברא זו והוי דדמי לי' קאמ"ל ולכך לא נקט רק גוונא זה ולא שאר דברים וכמו שהקשה בנוב"י שם דנימא דאתא למעוטי פצ"ד אם נפצע ביצה ואח"כ ניטל דאינו חוזר להכשירו

ולהנ"ל א"ש ממנ"פ אי הי' חוזר להכשירו א"כ הוי ידעינן רפוא' לפצוע ולא הי' נפצע פסול כלל וא"כ אינו ממועט מלשון זה דזה הוא כו' ולפי"ז נרא' דהירושלמי דסובר כר"י בנו של ריב"ב סובר דאפילו נפצע כשר אלא שאינו מוליד ואפ"ה כשר הואיל ואפשר ליטול ועי"ז יוליד לפעמים ובזה מחלק הירושלמי גם מ"ש הרא"ש וגם קשה לי על דברי הרא"ש שכתב דאין לו ראי' מהירושלמי דהרי מבואר לפי מאן דאמר ובלבד שלמין בין לגירסא של ימין ובין לגירסא שלמין ע"כ מוכח דלא מפרש לר"י בנו של ריב"ב בי"ש דבי"ש אין חילוק בין אחת לשתים וראיתי בס' קרבן נתנאל שעמד בזה ותי' דבאמת הנך סוברים דמיירי בידי אדם וא"כ לא ידעתי אמאי כ' הרא"ש דלענין פסק הלכה אין לו ראי' מהירושלמי הרי יש לו ראי' מכל הנך האמוראים דפסקו כר"י וסוברים דמיירי בידי אדם

ומה שרצה הירושלמי לאוקמי פלוגתייהו דבי"ש בפלוגתא דר"י ורבנן י"ל דגם לפי ס"ד ס"ל דמיירי בנפצע בידי אדם ובזה פליגי רק דס"ל לפי ס"ד דש"ס ירושלמי לפי הנרא' מדברי ר"ת בס' הישר דרבנן פסלו בנפצע אחת מצד שהסוף לעלות הכריתה בכולו מדנקטו רבנן. פצוע שנפצעו בציו ואח"כ אמרו דאפילו אחת ואחת משום שתים פסלו להו וכיון דהטעם הוא מצד סופו ס"ל להש"ס הא אפי' תינטל בסוף יהא בי"ש וע"כ דסברו רבנן דבי"ש פוסל פצוע ומשני דכולה רבנן והרי שעלתה חטטין כו'. הרי הוא כידי אדם ולפירוש הרא"ש משני דחולי הוי כבידי אדם ואם יהי' סופו ליטול הרי הוא כבידי אדם אבל הברייתא דמיירי בי"ש ממש גם רבנן מודו דכשר ולפי' הרמב"ם אפשר דמסיק דשאני חולה שעלתה חטטין דמי מחכך בה ר"ל שלא עשה אדם בה מעשה אבל בנפצע שהאדם התחיל החולה דמיא לממזר דתחילתו בי"א וסופו בי"ש ופסול

ועוד על דברי הרמב"ם פט"ז מאי"ב נראה לומר דנמי סובר דאיפשט בעיין דלאו בקדושתו קאי ומקרא דבקהל אחר יבוא כמ"ש הטור רק דסובר מכח ראיות שהביא הה"מ ומכח דיוקא דמתני' כדי לתרץ דיוקא דמתניתין דבממזרת אסור מדרבנן כיון דעד השת' נאסרת עליו מה"ת ולא יהי' סובר דבא מקדושה חמורה לקלה אבל בספיקות דעד השתא לא נאסרו רק מדרבנן דהמ"ת שתוקי מותר בישראל: (חסר) תשובה כ' בעזה"י יום עש"ק פ' ואתחנן תרל"ה לפ"ק פה חוסט יע"א. החיים והשלום וכ"ט להרב המופלג בתורה החרוץ והשנון כש"ת מוה' יצחק יעקב קרימקע נ"י היושב בבהמ"ד בק"ק הנובר יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי לחוו"ד בענין בן הנולד מגוי שנשא בת ישראל עפ"י חקותיהם מאי דינו של הבן לענין מילה ושאר דברים והביא מעלתו דברי מהרי"ט אלגז"י שכ' דהא דאמרינן דנכרי הבא על ב"י הולד כשר היינו אם אין הגוי מגדל אותו אבל אם הגוי מגדלו ולוקחו לעצמו כמו שהוא בדיניהם איגלאי מלת' למפרע דלאו ישראל הוא ועוד האריך בענין הפלוגת' אי בעי גירות או לא

והנה בגוף הדין אי בעי גירות או לא כבר האריך בשעה"מ פט"ו מאיס"ב דין ג' בזה ולדינא נראה מבואר בש"ע אה"ע סימן ז' ובסימן ד' דנכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר אלא שהוא פגום לכהונה והרמב"ן מסתפק ואומר דאסור מה"ת ודינו כחלל וכן אם היא בת חללה להי"א היא רק פגימה לכתחלה שראוי להרחיק מבנים כאלה וכמו שהאריך הב"ש בס' ד' בסק"ב ומבואר בש"ס דאפי' אם נישאת דרך חיתון במקום שהיא עוברת לכ"ע בלאו אפ"ה הולד כשר כדאית' בקדושין דף ס"ח ע"ב דמקר' דלא תתחתן עצמו ילפינן דנקר' בנך והולד כשר אע"ג דנוצר ונבר' בעבירה ובפ"ת ביו"ד בסי' רס"ו בשם תפארת למשה דבן הנולד מישראלית שנתעברה מגוי דמלין אותו בשבת וכבר הביא בפ"ת באה"ע בסימן ד' סק"א דתלי' בפלוגת' הנ"ל והבי' שם דעת היערת דבש ודעת הגאון מליס' שג"כ ס"ל דבעינן גירות ולדידהו אין מלין

מיהו נראה דהש"ע ורוב הפוסקים פסקו דלא בעי' גירות והולד כשר לגמרי ומ"מ כתבתי במקום אחר (בחיו"ד סימן רמ"ט) דלדינ' נראה דבשבת אין רשאין למולו מכמה טעמים דאפילו בנולד ממומר ומומרת הסכימו האחרונים הש"ך והטו"ז (עיין ביו"ד סי' רס"ו ובמל"מ פ"א מה' מילה) ומ"ש דאין מלין אותו בשבת משום דמסתמ' גם הבן יהי' כמו מולידיו וגם כאן התורה העידה כי יסיר ולא כתיב פן יסיר משמע דודאי יסיר. ועוד מטעם אחר כיון דלדעת כמה פוסקים צריך גירות ונהי דאנן קי"ל כדעת רוב הפוסקים וכדסתם בש"ע דא"צ גירות מ"מ כתב בס' גט פשוט (בכללים שבסופו) בכלל ה' ובתומים בקיצור ת"כ ס"ק כ"ג דרוב זה דאנן אזלינן בתר רוב הפוסקים הוי רק רובא דלית' קמן דדוק' בב"ד וסנהדרין שהם יושבין ביחד ואחד שומע טענת חבירו וסתירתו זהו הוי רובא דאית' קמן אבל הא דסמכינן על רוב הפוסקים הוא רק סבר' והוא משום דהאמת מצוי אצל הרוב וא"כ שייך לומר סמיך מיעוט' לחזקה וכיון דבליל שבת קודם אור היום בודאי אסור למולו וכשהאיר היום אכתי איכ"ל סמוך מיעוט' דבעינן גירות לחזקה ולכך נראה דאסור למולו בשבת

וכל זה בשבת אבל בחול כיון דקי"ל כדעת רוב הפוסקים דישראל ל הוא בלי גירות נראה דמדינ' צריכין אנו למולו אף על גב דיש אומדנא דכשיגדל ילך בדרכי מולידיו והראי' שהרי הש"ך והטו"ז בסי' רס"ו וכן המל"מ חלקו על הב"י במומר ומומרת וכתבו כיון שמן הסתם גם הבן יהא מומר אין רשאין למולו בשבת ואפ"ה בחול צריכין למלו והמל"מ שם הביא דיש מי שכ' דגם בחול אין למולו וכתב דלא נראה כן וא"כ גם בולד שנתעברה אמו מגוי דרך חיתון כיון שמדינ' הוא ישראל צריכין למולו

אלא שלכאורה יש לפקפק על זה מדברי בדק הבית שם בסי' רס"ו שהבי' תשובת הרמב"ם וגם בש"ך שם הביא תשובת רבינו בצלאל שאם מנהיגים כו' ושונאים להחכמים אין מלין את בניהם אע"ג שבודאי מדינ' הם ישראלים. מיהו באמת גוף הדין קשה דהרי הב"י ביו"ד סי' קנ"ט סעיף ג' כתב דהקראים אין להם דין מומרים וכתב הב"י הטעם מדברי הרמב"ם בפי' המשנה שהם רק כתינוק הנשבה בין הגוים וכאנוסים דמי וכ' שם דה"ה דבן מומרת וא"כ למה כתב כאן דאין למול בן של הקראים מיהו אפשר דבזה גופא תליא מלת' דכיון שמלעיגים מוכח שהם עוברים לדעת ובמזיד ומכל מקום עדיין קשה הרי הבן הזה שאנו מחוייבים למולו אין אנו יודעין שיעבור במזיד וכ"ש לפי מ"ש הב"י שם בסי' רס"ו בבדהב"י דגם בן שנולד ממומר ומומרת ג"כ אנו חייבין למולו אפילו בשבת דאע"ג שחטא ישראל הוא וחייב במילה וא"כ האיך הביא אח"כ דין זה של הקראים דאין מולין את בניהם

וע"כ צ"ל דהתם בקראים לאו מדינא קאמר רק מפני דהן עם בפ"ע ואין הב"ד שלנו נקרא ב"ד שלהן ולא קרי' בהו המול לכם דילפינן מיני' דהחיוב על הב"ד למול וכיון שטוב להתרחק מהם אין עלינו חיוב לתווך בזה להם והחיוב עליהן לבקש להן מוהל מכח שלהן דהיינו מבין הקראים. משא"כ בוולד שנולד ממומר ומומרת קאי הב"י לדינא דאם לא ימול אותו ישראל על כרחך ישארו מבלי להיות נימול ולכך ס"ל דחייבין למול אותו. וא"כ לפי"ז גם בנידון שלנו נראה לפי ענ"ד דבן הנולד מישראלית שנשאת לגוי דקיי"ל לדעת רוב הפוסקים דהוולד כשר בלי גירות וגם לא נהירא לי דברי הרי"ט אלגז"י הנ"ל ולא נראה כדבריו מדברי הפוסקים וגם מסברא הוא קשה ולכך,. מדינא חייבין למולו אפילו אם אין נקרא לכם ואין