מהר"ם שיק אבן העזר לא

מכירה הי' כאלו פירש שתעבוד אצלי עד שש או עד יובל וא"כ איך איכ"ל דטעמא דקרא דיוצאת בסימנים הוא משום דזה הגוף לא מכר דאדרבה נימא דלא תצא וא"כ גם זה הגוף מכר

ואמרתי להסביר סברת התוס' שם בדף י"ו ע"ב ד"ה מאי לסימנים וכו' בודאי זה פשיטא לן דלאחר שהביא' סימנים אינו יכול למכור את בתו וכן לאחר מותו נפקע כחו דלא בנותיכם לבניכם אמרינן וא"כ אם מפרש דמוכר על לאחר מותו או רק על לאחר שתביא סימנים פשיטא לן דאין מכירתו כלום אלא דאין מספקא לן אם התחיל בשעה שעדיין הי' לו רשות עלי' אם נימא איידי ומגו או גרירה דמצינו סברות אלו במקום אחר היינו דנימא כיון שכבר התחיל המכיר' שוב לא פקע ונמשך הסוף אחר ההתחלה או לא

ועל זה רצה הש"ס ללמוד קו"ח מיתת האב מסימנים וכשם דבסמנים אין נמשך הסוף אחר ההתחלה ה"ה דבמיתת האב וע"ז שפיר מדחה דמסימנים אין ראי' ואין ק"ו דסימנים דנשתנה גופה איכא פנים חדשות אין ראוי שימשוך ויגרור אחר ההתחלה וא"כ מצד אגב וטפל אין ראוי שיהא נמשך המכר גם על לאחר הבאת סימנים וע"כ אם אתה רוצה לומר שגם אח"כ היא נמכרת צ"ל דהו"ל כאלו מכרה גם על לאחר הבאת סימנים וכמכירה חדשה וזה כבר ידענו דא"י אבל מיתת האב דלא נשתנה גופה נהי דא"י למכור בתו על לאחר מיתתו אבל אם התחיל מחיים נמשך גם על לאחר מיתה זהו כוונת התוס' לפענ"ד

אך כל זה אם פשיטא לן דלאחר שהביא' סימנים אינו יכול למוכרה אבל אם נימא דגם אח"כ יכול למוכרה א"כ פשיטא אף על גב דנשתנה גופה כיון דהוי כאלו פירש דסתם מכירה הוא לשש וא"כ ע"כ הכוונה לרב היא דמכיר' ויוצאת וכמ"ש הפנ"י בכתובות ומאי דקשיא לי' דגם לפי"ז עדיין תקשה גוף הקושיא יעויין קדושין דף י"ט ע"ב בברייתא לאמה מלמד שמוכרה לפסולים וכו' יראה דבין ת"ק דר"א ובין ר"א ס"ל דאין אדם מוכר את בתו כשהיא נערה אמנם אפילו נימא דיש לדחוק גם בלישנא דברייתא דמכורה ויוצאת ג"כ לא קשה דלכאור' תמוה האיך אפשר לרב לומר דמכירה ויוצאת הא אמרי' לעיל בקדושין דף י"ב ריש ע"א דכל היכא דלא מצי מגרעא ולא קרינן והפדה לא הוי זבוני' זביני כמו כל היכא דלא מצי ליעדה לא הוי זביני וכאן שהיא יוצאת מיד לא שייך והפדה, וע"כ צ"ל לרב דסובר גם נערה מכורה ויוצאה מודה דהקרא דכי ימכור את בתו לאמה מיירי במוכרה כשהיא קטנה דהרי דרשינן מה אמה מעשה ידיה לרבה וכו' ושם הוא דבעינן והפדה אבל הא דמוכר בתו כשהיא נערה היינו מבנעורי' בית אביה נפקא לן ושם לא בעינן והפדה וכיון דלא בעינן והפדה הה"ד דלא בעינן ראוי' ליעדה וממילא רשאין למכור אותה כשהיא נערה אפילו לקרובים לאביו ומאי ארי' אלמנ' לכה"ג

וכן. מסתבר נמי מסברא דהרי הא דאינו מוכרה לקרובים ביאר הרמב"ן בחומש דהיא דכל עיקר היתר המכיר' היא רק שעי"ז אפשר שייעד אותה ולכך אם לא יעדה קרא למכיר' זו בגידה וכל זה היכא דצריכ' לעבוד אבל היכא דמכור' ויוצאה מאי בגידה ומאי איכפת לה במכיר' כזו וכן מוכח ע"כ דהרי רב עצמו דרש בקדושין דף ג' ע"ב מלאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה ומנ"ל דלמא מיירי בנער' דמכור' ויוצאה ואין מעשה ידיה לרבה דהרי רב סובר מכור' ויוצא' וע"כ דרב מודה דהקרא לא מיירי בנערה וע"כ טעמא משום דכתיב והפדה וגם מצות יעוד ובכה"ג לא בעינן ראוי' לפדי' ולא ראוי' ליעוד וא"כ ע"כ דברייתא דמתיר דוקא אלמנה לכה"ג לא מיירי במוכר נערה וא"כ פריך שפיר: תשובה יט מימי חורפו

שאלה כהן שהכרחו הרופאין לפתוח בטנו אצל אשכיו ובהיותו פתוח רופא נכרי חתך לו ביצה השמאלית ויש לו אשה ובנים והוא עני ואביון מה דינו לענין פצוע דכא ומאי דינו לענין קדושת כהונה

הנה החלקת מחוקק באה"ע סי' ה' סק"א כ' דלענין כל הדברים אין לו קדושת כהונה ומותר לטמא למת ואינו נושא כפיו והקשה על הרמב"ם בפ"ז מביאת מקדש דפסק דאוכל בקדשי קדשים דכל בע"מ אפי' כרות שפכה כו' ואמאי כיון דאינו בקדושתו לענין דמותרת לו זונה דהיינו גיורת ה"ה בכל דברים דלא שנא ע"ש ולי נראה לדייק מדברי הרמב"ם שם יותר דאם ניקבו בציו כהאי דחרזי סילוא בביציו ונפיק מיני' כחוט דמוגלא (בפרק הערל) ולא ניכר אח"כ מבחוץ דמותר אפילו לעבוד עבודה במקדש אע"ג דהוא פצ"ד גמור וניתק וכרות פוסל באברי זרע רק אם הוא ניכר מצד תורת מום וממילא לא גרע משאר מום אבל מצד פצ"ד לא משתמט בשום מקום למתני דנפסל מעבודה ועוד דאמרינן בגיטין דף נ"ט דכהן אחר כהן לא יקרא משום פגם דב"ג וב"ח וכן בסוט' דף ל"ח בכהן שאינו עולה לדוכן דחוששין משום ב"ג ולא חששו לפצ"ד וכרות שפכה דנפ"מ לכל הפחות אפילו דהוחזק דאמו אינה גרושה שכ' במג"א סימן קל"ה בשם הב"ח דאין חשש פגם והא איכא מצד הנ"ל

ועוד דבתורת כהנים פרשת אמור תניא אלו נאמר לאביו ולא נאמר לאמו הייתי אומר מה אביו שאינו מתחלל אף אמו שאינה מתחללת אמו שמתחללת מנין כו' ואי נימא כהן פצוע דכה מתחלל גם אצל אביו אפשר דמשכחת לה שמתחלל ותו דאמרינן בקדושין דף ס"ו דרע"ק מדמה מקוה לבע"מ שפסולו בגופו ביחיד אבל לא לב"ג ואי נימא דפצ"ד איננו בקדושתו נראה בוודאי דלא גרע מב"ג אם הוא פצ"ד שאינו ניכר דשפיר קרינן בי' הנני נותן לו את בריתי שלום דאינו חסר וא"כ לרבא דנאמונתו ביחיד מצד שתיקתו א"כ אי אמר לי' ע"א שהוא פצ"ד נאמן לפסלו מהכהונה ואכתי אמאי לא מדמה רע"ק לפצ"ד. מכל אלה נראה דכהן פצ"ד בקדושתו של אהרן קיים. וא"כ נראה דבכל מצות וזכיות המיוחדים לבני אהרן מכולם לא יצא פצ"ד כהן דגם הוא בן אהרן מקרי. ורק לענין פסולי יוחסין יצא מקדושתו

והסברא לחלק נראה דהנה הטור באה"ע סי' ה' כ' דהא דשרי בנתינה יליף לה מקרא דבקהל ה' הוא דלא יבוא הא באחרינא יבוא וכוונתו נראה שכיון דבמתניתין דף ע"ו ביבמות דתנן ואינן אסןרין אלא מלבוא בקהל שנאמר כו' בקהל ה' ובגמרא שם ע"ב אמרינן על הא דאינן אסורין אלא מלבוא בקהל אבל בנתינה שרי ועל זה מביא מתני' בקהל ה' ע"כ הכוונה לפי סברת הש"ס ההוא דנתינה מה"ת אסור ויליף לה מדיוק בקהל אחר יבוא וא"כ ה"ה ממזרת עיי"ש

ובסברת הטור הנ"ל א"ש דחשיב בקדושין דף ע"ג חמשה קהלי ופרש"י ז"ל שם דהאי דפצוע לא קחשיב ולסברת הטור הטעם משום דבאחרינא ממילא אפילו אי כתיב לא יבוא בכם ידעי דמותרין לבוא זה בזה דלא אסר רק לבוא בהם וממילא זה בזה שרי ונתינים או דהם מדרבנן או דיליף כל פסולי יוחסין מאהדדי כמ"ש הר"ן ריש עשרה יוחסין אבל פצ"ד דקודם שנעשה פצ"ד נאסר בכל איסורי יוחסין ועתה שניתוסף בו איסור מ"מ איסור הא' לא פקע ולא נפקע מקדושתו וכן משמע בכל הסוגיא דנדרים דף כ"ט דקדושה לא פקעי בכדי בשום ענין שהי' בו כבר ולכך אצטרך בקהל ה' לדייק דבאחרינא יבוא להפקיע ולהתיר אותו בדבר האסור לו עד עתה

אבל אי אמרינן בקדושתי' קאי ובאמת אסור בכל מה שנאסר עליו קודם היותו פצוע צריך לומר באמת כמ"ש הריטב"א בשם הראב"ד שם דקהל דפצוע הוא בכלל הנך ה'. קהלי ופרש"י האי דפצוע לדייק הא בקהל ספק יבוא אע"ג דהוא ממנ"פ אסור' עליו או משום ממזרת דבקדושתי' קאי או משום ישראלית רק הואיל דעד עתה לא נאסר מספיקא דספק ממזר יבוא רק עתה יתחדש איסור משום פצ"ד אמרה התורה דבספק ישראלית יבוא דאינו קהל כלל וכפירוש מהרי"ט בחיו"ד סי' א'. ולפי"ז כיון דבעיין לא איפשטא לפי דעת הרמב"ם דפסק כרבא קודם חזרה וא"כ אפשר אי אמרינן דלאו בקדושתי' קיימא ואיצטרך הך קהל דפצוע לית לן קרא על קהל וודאי הוא דלא יבוא ואיכ"ל דספק אסור בוודאי מה"ת ככל ספק דאורייתא להרמב"ם מדרבנן. ולדעת הרשב"א מה"ת אסור

ובזה י"ל קצת דברי ההמ"ג המובאים בב"ש סי' ד' ס"ק נ"ט וס"ק נ"ד ובשעה"מ בפט"ו מ"ה איסורי ביאה וגם קושית הב"ש באהע"ז סק"ב סי' ה' דמ"ש ממזר דאסור בספק וי"ל לפי הנ"ל דלהרמב"ם ס"ל דהאי קרא דאתי לדייק דבקהל ספק יבוא היינו קרא דפצוע כדמוכח ממתני' דהערל דלפסק הרמב"ם דסובר דבקדושתי' קאי ואסור בקהל אחרינא ע"כ בא להתיר מתניתן מהאי קרא רק ספק וא"כ איכ"ל כמ"ש הטו"ז ושאר האחרונים בכמה דוכתי כיון דהתיר הכתוב בפירוש לא גזרו בדרבנן איסור משא"כ ממזר בשתוקי לא התיר הכתוב בפירוש אלא בפצ"ד התיר הכתוב פצוע בספק קהל ולכך שפיר יכלו לגזור שם וכן שתוקי בישראל באמת פריך הגמרא בקדושין דף ע"ג מ"ט גזר ופי' הפנ"י דכוונת הש"ס להקשות הואיל והתיר הכתוב בפירוש ומשני משום דמעלה עשו ביוחסין

אמנם הרמב"ם דפוסק דבקדושתי' קאי לחומרא לענין ממזרת ולענין גירות פוסק להקל אע"ג דאידי ואידי דאורייתא נינהו נראה דיליף לה כי היכא דלא תיהוי דיוקא דמתני' סותרין אהדדי דלקמן פריך מדיוק דרישא מוכח דבנתינה אסור כדפריך הש"ס ביבמות דף ע"ו ע"ב ולכאורה מאי פריך דלמא הפי' במתני' דפצ"ד מותר בגיורת אפילו לכהן פצ"ד דמתני' אזלא על משנה דהערל דמיירי בפצ"ד כהן וכ"ש דמותר בנתינה וצ"ל דקושית הש"ס הוא לל"ב דרבא דנתינה מה"ת אסור ואיכא לחלק כמו שחילק הרמב"ם בין שוה בכל או שאינו מפורש ופריך שפיר וא"כ כיון שיש לחלק פירש הרמב"ם למתניתן דאפילו בפצ"ד כהן מותר בגיורת וכמ"ש ההמ"ג וי"ל דהרמב"ם יליף לה כיון דהא דגיורת אסור פירשה יחזקאל בקרא