מהר"ם שיק אבן העזר כט

דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וביאר בחת"ס שם וזה שייך לישראל אבל אצל כהן אפילו אם הפקיעו רבנן הקידושין והיתה פנוי' מ"מ כיון שנבעלת לגוי הרי היא זונה כדקי"ל באה"ע סימן ו' סעיף ח' עוד כ' הנוב"י במהד"ת סימן קמב דגם הרמ"א איכ"ל דרק אם נשאת בהיתר כ' להקל אבל בנידון שלנו איכ"ל דגם הרמ"א מודה וא"כ לכאורה בנידון הנ"ל היא אסור' לבעל' הכהן וכל הפחות מדרבנן

אמנם יש לדון למצוא קצת היתר דהרי קי"ל ביו"ד סי' קנט דבן מומרת הרי הוא כתינוק שנשב' לבין הנכרים והוא כאונס וא"כ הרי באנוס קי"ל שם באה"ע סימן ז' סעיף יא דלא חיישינן לזנות מיהו אנן קי"ל ריש כ"ג דגם תינוק שנשבה לא חשיב כאונס אלא כשוגג וגם בסימן קנט פקפק הש"ך שם על דין זה ונהי די"ל בנידון שלנו עוד קצת קולא דאבותי' היו משמרין אותה מיהו גם זה אינו ברור וכמ"ש מעלתו ע"כ אין אני יכול לומר דבר ברור להתיר לאשה הנ"ל לכהן וכתבתי בנחיצה רק לעורר את מעלתו ומעלתו ני' יעיין בזה ואם מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בסימן כב מחאה"ע לא רצה להכריע בנידון כזה וגם הנוב"י כ' עד שיסכימו עמו ג' גדולים ולכאור' מדברי תשובת כנסת יחזקאל סימן כח המובא בבאה"ט סימן ז' ס"ק לד נראה להכשיר בכה"ג ואע"ג דבתשובת שבות יעקב המובא שם אוסר היינו מטעם אחר אבל תשובת כ"י איננו בידי ולא אוכל לעיין בו וגם אין הזמן פנוי והנלע"ד כתבתי וד' יברך אותו ואת ביתו ויהי' ה' עמו דברי ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע תשובה טו בעזה"י חוסט יום ה' פ' בראשית תרלז לפ"ק. החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב הגדול המופלג המפורסם כש"ח מוה' פייבל פלויט נ"י האבד"ק שיראני יע"א

מכתבו קבלתי בערב סוכות ולזאת לא יכולתי לעשות מבוקשו להשיב לו קודם החג ועתה באתי לחוות דעתי בענין ששאל ממני בעלמה שהרתה ואומרת שמפלוני כהן היא מעוברת וגם הוא מודה לדבריה ורוצה לישא אותה כמו שהבטיח לה באותו הפעם אם יש היתר עפ"י הדין וכתב מעלתו נ"י כיון שאין שם בבית ובמקום שהעלמ' שם פסולים קרובים או נכרים שיהא מקום לחוש עליהן וגם מעידים ב' נערים הלומדים שם אומנות שראו קרבות ביניהם בחיבוק ונישוק מאיש הכהן ההוא לנער' הזאת ולזאת דעת מעלתו ני' נוטה להתיר עפ"י דברי הנוב"י מהדו"ת סימן כח ודברי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחאה"ע סימן יח וביקש ממני להודיע לו דעתי בזה

והנה היתר העלמה לכהן הנ"ל תליא בב' פלפולים שכבר האריכו בו האחרונים א' עפ"י מ"ש הב"ש בסימן ו' סקל"א דאע"ג דבעינן דוקא ב' רובא לכתחל' אבל היכא דהוד' הבועל סגי בחד רוב ולדעת הדגי"מ שם והנוב"י אפילו במע"מ מטעם ס"ס. מיהו דעת הנוב"י דוקא שיש עדים שבא עלי' אבל על הודאתו איכא למיחוש שמא עיניו נתן בה כמו דחישינן בכתובות דף כז בהעיד על השבוי' שהיא טהור' ומרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בתשוב' סימן ט' כתב דאין לנו להמציא חששות כאלו ובפ"ת שם באה"ע כתב דדברי מרן הגאון זצ"ל סותרין שהוא חשש בעצמו בסימן יח דאם האש' אומרת לכשר נבעלתי לאחר שכבר נשתדכה לכהן יש לחוש שמא עיני' נתנ' בו וכתב שאפשר לחלק

ובאמת החילוק מבואר ואין כאן מקום סתיר' כלל דעיקר הטעם להחולקים על הנוב"י שאין לחוש הוא חדא דע"כ לא מצינו חשש הזה אלא היכא דבדיעבד הדין ג"כ דתצא כמו בשבוי' אבל כאן אפילו בלא הודאת' אם נישאת לא תצא כיון שאמרה ברי דלענין לכתחל' בודאי ימצאו כמה אנשים בישובים במקומות שלא ידעו אותם שיסדרו להם קידושין ושוב לא תצא והשנית דהיכא דמנגי נפשי' ואומר שבעל אותה בכה"ג לא חיישינן שעוש' כן משום שעיניו נתן בה וכמו דאמרינן בסוף נדרים משנה ראשונ' אמר' טמא' אני לך נאמנת משום דלא מגניא נפשה ואפילו למשנ' אחרונ' מיירי באומרת טמא' אני באונס וא"כ זה שייך אצלו אבל היא שכריס' בין שיניה ואם אומרת לפלוני כשר נבעלתי אינו מגניא נפש'. וגם אם ניחוש שאומרת כן משום דעיניה נותנת בכהן זה א"כ ברי שלה אינו ברי ובלא אמירת ברי הא אפילו אם נשאת תצא ובכה"ג שפיר כתב מרן הגאון בעח"ס זצ"ל דחיישינן שמא עיניה נתנ' בו וכן הביא בפ"ת שגם הגאון מוה' עקיבא איגר בתשובתו וכן בתשובת ברית אברהם ובספר קהלת יעקב חלקו על חשש הנוב"י הנ"ל ובנוב"י עצמו בתשוב' סימן כט צידד בזה טובא

ובגוף הדבר שמסופק שם אי במעיד על השבוי' שטהור' היא ונשא' אם הדין שתצא תמהני מ"ש מהא דאמרינן בכתובות דף כב ע"ב שנים אומרים מת בעלה וב' אומרים ל"מ ונישאת לאחד מעדיה והוא והיא אומרים ברי הדין דל"ת וא"כ למה נימא בשבוי' שג"כ שניהם טוענים ברי שתצא ובאמת יש לי תימה בכתובות דף כז במעש' דר' זכרי' הקצב שנשב' הוא ואשתו ולא זזה ידו מתוך ידה וא"כ הוא והיא היו אומרים ברי ולמה הוציאו אותה ממנו ומ"ש מהא דשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דמהני ברי לי ואם נימא דאיסור כהונ' שאני והחמירו וכעין זה תי' בחד תי' ביבמות דף פח ע"ב דאיסור כהונ' שאני אבל לא ראיתי להרמב"ם והפוסקים שפסקו כתי' זה

ואפשר לומר לפמ"ש בספר סד"ט בסימן קפה סק"א דאף על גב דהמהרש"א ביבמות דף פח ע"ב הוכיח דאפילו נגד חזקה מהני ברי מ"מ נגד חזקה בשעתו לא מהני ברי דחזקה בשעתו עדיפא כמ"ש הנוב"י מהדו"ק באה"ע סימן נד וא"כ אפשר בשבוי' דאמרינן בכתובות דף יג דרוב נכרים פרוצים בעריות וחשבי' לשבוי' לכל הפחות מדרבנן כנבעלה עפ"י הרוב ולכך אינו מועיל ברי לי וא"כ אין ראי' לנוב"י משבוי' דחיישינן שמא עיניה נתן בה דה"ה במודה שבא עליה איכא למימר דשאני שבוי' דהוי כמו נגד הרוב משא"כ בנידון הנ"ל

ובלא"ה י"ל דבנידון הנ"ל גם הנוב"י מודה דהרי קי"ל באהע"ז סימן קט"ו סעיף ו' דאע"ג דאין האשה נאמנת לומר טמאה אני הוא משום דחיישינן שמא עיני' נתנה באחר ואפ"ה היכא שיש רגלים לדבר נאמנת וא"כ בנידון הנ"ל דהעידו העדים דבפניהם חיבקו ונישקו זה את זה. בכה"ג נראה דחשיב כרגלים לדבר דלולא כן לא העיזו פניהם לעשות כן בפני הרואים ומטעם זה נראה ג"כ שאין לפקפק ולומר דאינו נאמן משום דמשים עצמו רשע כמ"ש הנוב"י שם דבנידון הנ"ל לא שייך אאמע"ר כיון דקי"ל באה"ע סימן קנ"ד דמצוה עליו שישאנה ובפרט בנידון הנ"ל שהבטיח לה שישאנה ואדעתא דהכי נתרצית לו ואיכא עושק וגזל אם לא ישאנה וא"כ צריך הוא להורות וכמ"ש תוס' ב"מ דף ד' דהיכא דצריך להודות לא אמרי אאמע"ר

ומטעם הנ"ל שהוא מודה שהבטיח לה שישאנה איכ"ל דאפילו לדעת הרמב"ם בפ"ג מהל' יבום הלכה ד' שמי שזינה עם אשה ואמר שהיא מעוברת ממנו אפ"ה לענין יבום חיישינן שמא זינתה מאחר וכן לענין כהן להחזיק הולד לכהונה ודברי הרמב"ם סותרין בזה למ"ש בפ"ח מה' תרומות ה"ד דלא חייש לענין אכילת תרומה וכבר האריכו המפורשים בזה ובב"ש סימן קנ"ו ס"ק ט"ו ובסימן ד' ס"ק מ' מ"מ בנידן הנ"ל שהבטיח לה שישאנה לא שייך לומר כיון דאפקרה עצמה לדידי' אפקרה עצמה נמי לאחרים ויש לישב בזה סתירת הרמב"ם דשם בה' יבום כתב אם זינה כו' ובהלכות תרומות כ' אם אנסה או פיתה ופיתוי מצינו בקידושין דף מ"ו שם נישואין ואין אני מכניס עצמי בזה ועכ"פ בנידון כזה נראה דלא חיישינן לומר דנבעל' גם לאחר ועכ"פ כיון שאמרנו דבכה"ג הוי הודאתו הודאה כבר כתב הב"ש והנוב"י גם מרן בתשובה סימן ט' דיש להתיר משום ס"ס

ועכשיו נבוא להיתר השני שכתב ורמז מעלתו נ"י שהסכים מרן הגאון בתשובה י"ח לדברי הנוב"י דהבית נחשב כשכונה בפ"ע וכיון דלפי מ"ש מעלתו נ"י דבכל הבית אין שם פסול לה. וגם הבאים לשם רובם כשרים י"ל דמותרת לכ"ע. והנה בכה"ג נראה דדוקא אם בכל הבית אין שם שום פסול לה דאם יש שם פסול לה בודאי מקרי קבוע אפילו לדעת החולקין על הרמב"ם ואפשר דלכך נקטו הפוסקים רק בשכונה של ישראל דשם מועיל אפילו רק רובא משא"כ בבית איכ"ל דבכה"ג לכ"ע מקרי פסול ובאמת בתשובה ההוא אינו מחליט מרן הגאון זצ"ל אלא א"כ מסכים עמו עוד ת"ח ובסימן ט' האריך יותר בזה ושם התיר ולא התנה דוקא אם יסכים עוד אחד

ובתשובת מרן הגאון חת"ס בחיו"ד סימן ס"ג כ' דהיכא דאיכא פלגא ופלגא אזלינן בתר המצוי גם לרבנן דר"י פרק א' דמכשירין וגם ברמב"ן בחידושיו לב"ב דף כ"ג גבי חצבא דאשתכח בפרדיסא דערלה כתב דהיכא דאיכ"ל כ"נ וכאן היה דאזלינן בתר הקרוב והובא גם כן בתשובת מרן באה"ע סימן ט' הנ"ל וא"כ ה"נ בנידן הנ"ל אם כל בני הבית ההוא והבאים לשם הם כשרים ויאיים מעלתו נ"י עליהם לומר להם שישביע אותם אם האמת בהודאתם הנ"ל שהולד ממנו ואם אחרי האיום אע"ג שלא ישבעו ישארו בדבריהם גם אני מסכים עם מעלתו נ"י ואמטינא שיבא מכשורא לישא אותה אבל אם יהי' זכר להחזיקו לכהן או לענין חליצה כבר כ' הנוב"י שאין הדבר ברור וצ"ע: דברי ידידו הדו"ש וחותם בברכה המשולשת הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה טז יתענג על רוב שלום אהובי תלמיד הותיק המופלג בתורה החרוץ והשנון כש"ת כ"ה זלמן נ"י: