מהר"ם שיק אבן העזר כח

איכא ס"ס שמא מבעל הראשון שידענו שהי' כשר והבן בא ליורשו ואת"ל מאחר שמא מכשר ותו כיון דנשא אותה הראשון ואין אדם מזלזל עצמו לישא אשה שכריסה בין שיני' אלא וודאי שהי' מעוברת מיני' והוי לי' כמודה שהוא מיני' וכעין שכ' מרן בחת"ס חאה"ע ח"ר סי' כ"ח דלא הוי כחוזר ומגיד מטעם הזה יעויי"ש וא"כ הרי בהודה היא מותרת לדעת הנוב"י סי' כ"ז וכ"ח ועוד אחרונים וה"נ, ומעלתו ני' האריך עוד בזה

ולפי ענ"ד אין להתיר מטעמים הנ"ל דהנה מבואר בתוס' כתובות דף ט' ע"א ד"ה ואיבע"א באשת ישראל דהיכא דאיכא רוב כנגד חד ספק ואין כאן ס"ס וא"כ בנידון הנ"ל דאיכא רוב פסולים איך איכא למימר את"ל מאחר שמא מכשר. הא אזלינן בתר רובא ורוב פסולין ואין כאן ס"ס. ובדגו"מ ונוב"י כ' רק היכא דאיכא מע"מ ואפילו לפי המבואר בס' בית מאיר וכן הביא בפ"ת שם בשם כמה תשובות דאפילו ברוב פסולים נאמנת אם הוא הודה נראה טעמם עפ"י מאי שהקשה הפ"י בכתובות שם על דברי התוס' דאפילו אם יש נגד חד ספק רוב יהא מועיל ונימא סמוך מיעוטא לפלגא והו"ל רובא ויהא כשר כמו בס"ס דמועיל מטעם רוב ובס"ט בנדה דף י"ח כ' דמהפ"י נעלם דברי הריב"ש בסי' ע"ב שכ' דווקא פלגא שהוא בטבע אז אמרינין בי' סמוך מיעוטא לפלגא עיי"ש

ולפי ענ"ד אפי' נימא כהפ"י היינו בספק השני נוכל לומר סמוך מיעוטא לפלגא אבל בספק הראשון אי נתחיל בס' שהוא נגד הרוב אין כאן ס' כלל וכמ"ש הש"ך בכללי ס"ס דלכך ב' ספיקות נגד חזקה לא מהני דאמרינין אוקי אחזקה ושוב אין כאן ספק וכיון דבעינין דס"ס יוכל להתהפך דמאי חזית דנתחיל כך דהוי ס"ס נתחיל בהיפוך וא"כ מיושב קושית הפ"י שם ולכך שפיר כ' התוס' דנגד רוב לא מקרי ס"ס ובוודאי בס"ס שכ' הש"ך הכלל דאין צריך להיות מתהפך איכא למימר בספק השני כמ"ש הפנ"י משא"כ בס' אונס וס' רצון ואת"ל ברצון שמא אינו תחתיו דצריך להתהפך ליכא למימר כקושית הפ"י ואע"ג דתוס' ישנים כ' שם בכתובות דף ט' ע"ב ד"ה אי למיתב וכו' דתוס' ע"כ לית להו כלל דיוכל להתהפך אינו מוכרח לפי הכלל שכ' הש"ך בסי' ק"י היכא דספק השני נמשך על הראשון לא בעינין יוכל להתהפך כן כתבתי בחידושי כתובות וא"כ גם כאן בנידון הנ"ל דאין צריך להתהפך איכ"ל דגם נגד הרוב מועיל הספק השני

מיהו יש איכא בנייהו אם נימא כקושית הפ"י אז ס"ס כי האי וודאי דלא עדיף מרוב אלא הוי כרוב וא"כ ביוחסין דלא מהני רוב ונהי דס"ס מועיל גם לר"י ומזה הוכיח הרשב"א בתשובה דס"ס עדיף מרוב וזה איכא למימר בס"ס דעלמא אבל בס"ס זה דמהני רק מכח דאמרינין סמוך מיעוטא לפלגא והוי רוב אם כן כאן דאינו מועיל רוב אינו מועיל ס"ס כזה. ועפ"י האמור אין ראי' לנידון שלנו מדברי הבית מאיר והק"י ושאר תשובות המתירין במודה הבעל שממנו אפילו ברוב פסולין דהתם כיון דמודה כ' הב"ש דסגי בחד רוב וס"ס כי האי הא ג"כ חשיב כרוב אבל בנידון שלנו דלא ידענו שהודה ואין כאן אלא אמירה דידע ובעינין תרי רובא או ס"ס גמורה דעדיף מרוב אבל ס"ס כי האי הא לא עדיפא מרוב

ולכאורה י"ל דאפילו ברוב פסולין איכא ס"ס גמורה משום דדלמא אזלה היא לגבייהו והוי קבוע כמע"מ ושפיר נוכל לומר ס"ס וכדעת הה"מ והב"ש בסי' ד' מיהו כבר כתבתי במקום אחר שהרמב"ן ורשב"א והריטב"א בקדושין דף ע"ג ביארו דבכה"ג הוי ס"ס לאיסור דנהי דאי אזלה לגבייהו הוי פלגא ופלגא מ"מ אי אזלו אינהו לגבה הוי רוב לאיסור וא"כ לאיסור הוי פלגא ורוב ולהיתר לא הוי אלא פלגא ומיעוט והוי רובא לאיסור וכעין שביאר המהרי"ט בקידושין דף ע"ג ע"א גבי שתוקי דבר תורה כשר עיי"ש. וא"כ ברוב פסולים אין כאן ס"ס וכדלעיל

וטעם השני שכ' מעלתו משום דנשא הראשון הוי כהודאה וכמ"ש מרן זצ"ל אין הנידון דומה. מרן זצ"ל שפיר כ' דהכחשתו מעיקרא הוי כקול ושוברו דהיינו דלא הוי חוזר ומגיד דגם בהכחשתו הי' מסופק לן כיון דאמר דרוצה לקחת אותה לא הוי מהימנינן לי' והוי ספק אבל לא וודאי הודאה. והמסדר הקדושין מי יודע מי הי' ואפילו נודע שהי' בר סמכא אולי אדרבה משום דהיתה מעוברת מגוי סמך על הנוב"י להתיר דמתיר מעוברת מגוי וכיוצא או משום חשש זונה פרוצה וע"כ אין שום הו"א דזה חשיב כמודה ואדרבה לפי לשון מעלתו יש לספק דאפילו אם נישאת תצא דלא ראיתי שמעלתו ני' שמע מפיו קודם שנשתדכה לזה שאמרה אז כי מכשר נתעברה אלא שעכשו אומרת כן ובכה"ג כ' מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חאה"ע בח"ר סי' ח"י דאיכ"ל דלא מקרי הגדה ואפי' לר"ג אפשר דאינה נאמנת דשמא עיני' נתנה בו

והנה ראיתי בפ"ח בסי' ו' שכ' דמרן סותר א"ע דחייש כאן על שמא עיני' נתנה ובסי' ט' שם כ' דאין לנו לחוש לעיני' נתן עיי"ש ובאמת אין כאן סתירה דבסי' ט' הי' ברי וברי והי' זלזול אצלו משא"כ בסי' ח"י אדרבא לא הי' זלזול ולהיפך הוא שבח לכשר ועביד אינש דמחפה לכחש דבר גנאי וגם הוא לא ידע ואיתתא אינה בקיאה בזה במאי תפסול לכהונה ע"כ שפיר חייש. וא"כ בנידון הנ"ל אם לא היתה אומרת מעיקרא ג"כ בוודאי דאינה נאמנת והדין דתצא. ואין לה היתר אלא באמרה וציך חקירה אצל המסדר הקידושין הראשונים אולי הודה הבעל הראשון או צריך חקירה אולי זינתה אז בבית ושכונת ישראל שהתיר שם מרן בסי' ח"י עי"ש והנראה לפי ענ"ד כתבתי. ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה יד בעזהי"ת חוסט יום ו' עש"ק פ' אמור כ"ד למב"י תרל"ו לפ"ק: החיים והשלום וכ"ט לאהובי הרב הגדול המופלג מוה' נפתלי סופר נ"י אבד"ק פ' נייאדארף יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד אשה אחת שאביה ואמה עזבו את דת יהודית והמירו דתם ואח"כ שבו לדת ישראל והבת ההיא נתגדלה אצלם עד היותה ט"ו שנים ולא היתה יודעת כלל שהיא מזרע היהודים ואח"כ נודע לה וחזרה לדת ישראל זה איזה שנים ונשאת לאיש אחד שהוא כהן ועתה הבעל מתקוטט עמה ואומר שהוא לא ידע מזה שהיו מומרים ובשגם שהוא כהן ומסופק מעלתו לדינא אם היא אסורה לכהן או לא וביקש ממני להשיב לו במוקדם כי צריך הוא לאותו דבר ולזאת אשיב לו בקצרה את הנראה לפענ"ד

הנה באמת קי"ל שכהן הבא על הנכרית לוקה משום איסור זונה כמבואר בש"ע אה"ע סימן ו סעיף ח ובב"ש שם סקט"ו כתב שהרמב"ם סובר אפילו לא נתגיירה וגוף דברי הב"ש קשין לי מדברי המג"א סימן קנג ס"ק מח שהוכיח מדברי הרמב"ם דדוקא או נכרית שנתגיירה או נכרית שזינתה אז היא נקראת זונה כדקי"ל כרבא בתמורה דף ל"א יעו"ש במחהש"ק שהאריך בדבר ובתוס' ביבמות דף סא כתב גם כן דלרבא נהי דאם נתגיירה חייבין עליה משום זונה משום דנולדה מביאה פסולה וזרמת סוסים זרמתם מיהו דוקא כשנתגיירה דקרינן בי' לא יחלל זרעו מיוחס אחריו ובעודה נכרית אין זרעו מיוחס אחריו וא"כ דברי הב"ש תמוהין וצ"ע

ולפי"ז במומרת או דאינה אסורה משום זונה כלל דהרי לא נולדה מטפה פסולה דאע"ג שחטא ישראל הוא או אי נימא דאפ"ה חשבי' לה כזונה א"כ אפילו בעודה מומרת חייבין עליה דהרי במומרת זרעו מיוחס אחריו ועיין בר"פ ח' דבכורות דחשבינן גיורת כאלו כבר ילדה בחזקת זונה וגם אי ילפינן מקרא דיחזקאל ד כי מזרע בית ישראל יקח אשה כדאיתא בקידושין דף עח ג"כ נראה דל"ש כה"ג במומרת יעויין בפ"ח ביו"ד סי' קיב סק"א בשם ס' תפארת למשה דבת המומרת מותר ובחדושי הר"ן על חולין דף ד' ע"ב כ' דמומר לפ"ז הוי מומר לכל התורה כולה אע"ג דאין בתו אסורה מה"ת מ"מ בכלל גזירת חתנות היא והיינו כמו שאמרו בש"ס ע"ז דף ל"ו דגזרו על בנותיהן משום נשג"ז והזיי"ן היינו איסור זונה וא"כ מבואר דמומרת היא בכלל איסור זונה ואסורה לכהפ"ח מדרבנן לכהן והיינו במומר רק לע"ז ומכ"ש בהנך מומרים דהאידנא דנטמאו בין הגוים לגמרי ודאי דהם בכלל הגזירה ההיא ובנותיהם אסורים וכ"ש המומרת עצמה ומדברי הר"ן קשה על התפארת למשה הנ"ל ולפי הר"ן נראה מבואר דבת מחלל שבת בפרהסיא גם כן בכלל גזירת בנותיהן היא כיון דדינו כמומר לכל התורה כולה ותימה על העולם שאינם נזהרים בזה

וראיתי בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בסימן כ"א שהאריך לבאר הא דקי"ל באה"ע סימן ז' סעיף יא דמומרת היא בכלל זונה ואשה שהמירה אסורה והוא מתשובת מהרי"ק שורש ק"ס ושאר ראשונים דכיון שהמירה הויא כמומרת לכל התורה והוי כאיכא עדים דזינתה והדבר קשה להבין וביאר שם מרן יעוי"ש ולפי הנרא' גם לדברי מרן זצ"ל כיון דהמירה אצל רוב פרוצי בעריות עושית כמוהן: מ"מ נראה או דהיא רק מדרבנן ולכל הפחות יותר מספיקא לא הוי וגם בנכריוח גופה דלוקה כת' רק משום שנולדה מטפה פסולה ואי רוב הוי דזינת' הא מלקין עלה וכ"כ הפ"י בר"פ עשר' יוחסין דספיקא הוי וא"כ במומרת דהי' לה חזקת היתר אלא דאיתרע חזקתה ולא אזלינן בתר חזקה היינו מדרבנן וכמ"ש הפמ"ג בפתיחה להלכות טריפות והשתא בנידון דידן כיון שהיתה מומרת ונאסרה או משום גזירת כשג"ז או משום דחיישינן דזינתה

מיהו הרמ"א הביא שם דיש מקילין דלא חיישינן שמא זינתה מיהו כבר חלקו כל האחרונים על דברי רמ"א הללו ואפילו לדברי הרמ"א נראה דדוקא לישראל מקילין דהרי הרמ"א כ' הטעם משום