מהר"ם שיק אבן העזר כז

וזינתה רק עם כשר וכל שבידה נאמנת דאפשר דישבה בבתי קדישות לזנות עם כשרים דנהי דנראה דהאי חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה במופקרת לכ"ע אין זה חזקה אבל מ"מ נאמנת היא על זה ולא דמי' לשבוי' כיון דאין יודעין אם נתיחדה עם הגוי כן נראה לפי ענ"ד. ודמיא למאי דכ' ר"י הלוי בסי' ל"ג והובא בשעה"מ בפ' י"ט מא"ב דספק שבוי' מותרת ונהי דשעה"מ שם פקפק על זה והביא ראי' דספק שמא לא נטמאת לא מקרי ספק הנה כבר השגתי עליו למעלה באות ב' מדין מחבואה

אלא דנראה דמטעם אחר לא מהני ס"ס דהוי שם אונס חד הוא דבין אם לא נשבית ובין אם לא נטמאת אין אחד מתיר יותר מחברו משא"כ גבי מחבואה אם תלינין דנחבית היא מותרת ושאר נשים אסורות אבל אם נימא דכולם לא נטמאו י"ל דכולם מותרים והוי שפיר ס"ס משא"כ ספק שבוי' ואפילו נימא דשם אונס חד מהני מן התורה דנהי דס"ס לא הוי כעין ס"ס הוי וכב' צדדין להתיר וקרוב יותר להתיר מלאסור וחשיב כרוב מ"מ הא ביוחסין לא מהני חד רובא מיהו היינו בשותקת אבל באומרת ברי לי שפיר נאמנת בספק שבוי' ואפשר דלזה כיון ר"י הלוי הנ"ל ותשובה זו אינה כעת בידי לעיין בה דבספק שבוי' מהני ברי דידה וזה נראה נכון ומכוון מכ"ש בנידון שלנו דהוא בידה שלא ליחד עם הגוים דנאמנת כן נ"ל נכון

ז) מיהו הא דאסיקנא דאם נתיחדה אינה נאמנת. דווקא אם יש עדים ע"ז אבל על קלא לחודא אפילו קלא דל"פ ואתחזק בב"ד כדינו מ"מ לא תצא דאם יצא קול דנתיחדה שם בבתי קדישות אין לאסור. דנהי דיחוד עם הגוי אוסר מ"מ הטעם דהיינו שבוי' ובשבוי' אין אוסרין על הקול כדקי"ל באהע"ז סי' ז' סעי' ז' ואפילו לפי מ"ש לעיל דאיכא למימר דגרע מיחוד דהוי כדבר מכוער או כיצא עליו שם רע בנערותה מ"מ גם מכח האומדנות האלו אינה נאסרת אלא מדרבנן דהרי מה"ת בעי' דבר ברור ובדרבנן אין קול אוסר וכמ"ש הרמב"ם דקול חלוצה אינו אוסר משום דחלוצה אינו אוסר אלא מדרבנן כדאיתא באה"ע סי' ו' סעי' ה' בהגהה ובב"ש שם סקי"ב. ואפילו להראב"ד דאוסר היינו ביצא קול בדבר ברור משא"כ כאן דהוי כאמחלא עמו עיין בסי' מ"ו שם וגם על קול שיצא שהוא זונה אין לאסור שהרי אמרו בפירוש בגיטין דף פ"ט דאם יצא שם מזנה אין לאסור וכן פסק בש"ע בסי' ו' סעיף י"ז אלא דבסי' ד' סעי' ט"ו פסק לאסור וכתב הב"ש שם בס"ק כ"א לחלק בין קול לרינו וא"כ אפשר דבנידון השאלה הי' רינון

מיהו לפי ענ"ד צ"ע חילוק זה דא"כ מאי פריך בכתובות דף ל"ו ע"ב מרבא נוקי דיצא עלי' שם רע בנערותה או שיצא רינון דאוסרין כיון דהכל מרננין עלי' וצ"ע על הב"ש. ומה שהשיג הב"ש על הב"ח מש"ס דגיטין דף פ"ט דאף בא"א. הרואה שם בתוס' יראה דמוקי לה בפנוי' ומ"מ אפילו לדעת הב"ש לא תצא אפילו בא"א כדאיתא שם בב"ש ס"ק כ"ד וכן פי' הב"ש בסי' י"א ס"ק ט"ו וע"כ כמ"ש בס' בית מאיר שם. וא"כ הדרינין לנידון שלנו דעל קלא אין לאסור אלא א"כ יש עדים שנתיחדה עם הגוי ואז לא מהני ברי שלה והיא כשבוי' ואם נשאת תצא אבל אם אין עדים שנתיחדה נהי אם אינה טוענת אסורה אבל אם טוענת ואומרת ברי נאמנת ולא תצא כן נראה לפי ענ"ד פיסקא דהא מילתא

ח) ועתה נבוא בעזה"י לבאר מאי דינו דהאי כהן ובניו. הנה אם יש עדים שנתיחדה עם הגוי א"כ היא כשבוי' ובניה חללים מדרבנן כמו בשבוי' וכדאיתא בקידושין גבי ינאי המלך והבעל נהי דלא נתחלל מ"מ אין נוהגין בו דין כהונה כדין הנושא נשים בעבירה דקי"ל באו"ח סי' קכ"ח סעי' מ' דלא ישא כפיו עד שיגרש וידור הנאה וכ' המג"א שם בס"ק נ"ז דאפילו בחלוצה דרבנן וא"כ ה"ה בשבוי' דרבנן ועיין תשובות הגאונים ותשובת הרמב"ם המובא בב"י באהע"ז סי' ו' בכהן שנשא גרושה על איזה דרך דנין אותו

אבל אם אין עדים שנתיחדה ודינה שנאמנת לומר שלא נבעלה לגוי ואז אם נישאת לא תצא כבר כ' הנוב"י מהד"ת בחאה"ע סי' למ"ד בפשיטות דהוא ובניו כשרים לכהונה ונראה דאפילו שבועה או נדר שלא ישא עוד פסולה לכהונה אינו צריך אפילו אי ידע דאין לו לישא לכתחילה ועבר ונשאה מ"מ ממתניתין דבכורות פ' אלו מומין נראה דווקא הנושא נשים בעבירה וכן המטמא למתים דהיינו שהוא רגיל בזה ומומר לזה ואע"ג דהש"ע שם נקט לישנא דמי שנשא גרושה וכו' היינו כמ"ש הב"י שם בשם מהרי"א דכיון דהוא בכל עת בעמוד והוצא הרי עבר ושנה וכ"כ שם בפרמ"ג דמי שזנה עם אשה גרושה אינו צריך לידור דמשום פעם אחת א"צ לידור וא"כ כאן דהאיסור הוא רק פעם אחד כשעה שנשאה ומיד שנשא שוב אין כאן עבירה ע"כ א"צ לידור ובפרט כיון שיש לו אשה היושבת תחתיו ואסור לו לישא אשה על אשתו נראה דלא שייך לידור שלא לישא אשה פסולה

וגם מ"ש הנוב"י שם דהבנים כשרים נראה פשוט כיון דהיא מותרת לו ולא תצא בוודאי אין הבנים חללים דאי הבנים חללים לא היינו רשאין להניחה להיותה תחתיו. וכ"כ הרב המגיד בפי"ט מא"ב דין ד' וכבר האריך המל"מ בפי"ז מא"ב דין ז' וכ' דכללא הוא היכא דהדין לא תצא אין הבנים חללים עיי"ש. ומטעם זה תמהני על מאי דפסק באה"ע סי' ד' סעי' ט"ו דאם יש רינון והכל מרננין שהיא זונה שלא ישא והבנים ספק חללים והב"ש שם ס"ק כ"ד וכן בסי' י"א סקט"ו שהבאתי לעיל סובר דאם נישאת לא תצא ואיך יהיו הבנים ספק חללים והב"ש בעצמו הביא דברי ההמ"ג הנ"ל בסי' ז' ס"ק מ' וצ"ע

ומ"ש בגמרא דאיכא מ"ד דמכשיר בה ואינה מכשיר בבתה היינו הבת הנולד מאותה ביאת זנות אבל אם נישאת, אח"כ לכהן היכא דהיא כשרה גם וולדיה כשרים דבכה"ג נ"ל דלכ"ע אית להו חזקת אבתייהו ועד כאן לא שמענו דאיכא מ"ד דחזקת האם אינו מועיל להבת אלא היכא דאין אנו יודעין אביה מי הוא וכיון שבוולד יש ג"כ חלק האב שאין לו חזקת כשרות רק שנימא ע"י האם נכשיר גם לוולד זה לא אמרינן אבל אם נודע לנו אבותיהם הבנים הם בחזקת אבותיהם כדאיתא בכתובות דף כ"ו ע"ב ובקידושין דף ס"ו גבי ינאי אפילו למ"ד דפוסל בבתו הי' יכולין התוס' להקשות על פרש"י שם דאמאי לא מהני חזקת אבהתא, וכן הקשה באמת הרמב"ן ושאר הראשונים דלא משמע התם דהחשש הי' דנתעברה אז בשעה שהיתה שבוי' מינאי

ועפ"י סברא הנ"ל. יישבתי דברי התוס' בכתובות דף י"ד ע"א ד"ה אלמנת עיסה שכ' דלכך אפילו מאן דמכשיר באלמנת עיסה פוסל בבתה משום דאין לה חזקת כשרות וזה תימה לכאורה שהרי קי"ל כמאן דאמר דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה אמנם להנ"ל א"ש דזה דווקא אם אין אנו יודעין אביה מי הוא אמרי' אין ספק מוציא מידי וודאי כיון דהחלק הבא ממנה היא כשר אע"ג דחלק האב הוא ספק לן מיהו אמרינן מספק אי אתה יכול לאסור חלק האם. וכל זה אם אין אנו יודעין מי הוא אביה אבל אם אנו יודעין מי אביה ויודעין שהוא איש שהוא ספק חלל וא"כ כיון דהבנים בחזקת אבותיהן. ממילא גם הם ספק חללי ונהי דיש בו חלק שוודאי הי' כשר מ"מ הא יש בו גם חלק בוודאי שהוא ספק ובפרט שהרי קי"ל דחלל פוסל גם אשתו וזרע זרעו עד עולם כדאיתא בקידושין דף ע"ד וא"כ כיון שזרעו ספק חלל גם זרעה ספק חלל דלהזרע לא הי' חזקת כשרות ולכך הזרע בחזקת אבהתא היכא דיודעין אביה מי מי הוא כן נראה לפענ"ד כוונת התוס'

ומאי דקשיא למעלתו ני' על הר"ן שכ' דהבנים הם כדיעבד מכח דאולי ממזרים הם ופסולים לקהל והקשה למעלתו הא לענין בנים רוב כשרים דרובא דעלמא דגויים וקיי"ל דנכרי הבא על בת ישראל הוולד כשר. ולי לא קשה מידי חדא דלמא ס"ל להר"ן וסייעתו כדעת הטור באהע"ז סי' ד' המובא בב"ש שם ס"ק נ"ב דס"ל דלא תלינין בגוי דבנות ישראל מרוחקות מסתמא מהם ואפילו, אי ס"ל כרמב"ם וש"ע שם דתלינין בגוי מיהו ממנ"פ אי לא מהמנינן לה באומרת לכשר נבעלתי שהרי אינה אומרת שנבעלה לגוי אלא לכשר וא"כ אי לא מהמנינין לה אפילו ברוב כשרים הוולד פסול לקהל והוא שתוקי כמו אם לא אמרה האם כלל וא"ש ועכ"פ בבנים שתוליד אח"ז מכהן גם מדברי הר"ן אלו נראה דאין בהם חשש חללים כן נראה לפי ענ"ד ומעלתו ני' ישים עיניו על כל הדברים הנ"ל וישאל עוד רב מופלג אחד וכאשר יעלה בהסכמה יעשה מנאי ידידו הד"ש: הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה יג החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב המאוה"ג החרוץ המופלג מו"ה זכרי' שפירא ני' האבדק"ק דאראג וכעת בק"ק ווראנוב יע"א

מכתבו קבלתי ואשר ביקש ממנו לחוות דעתי בדין אשה שזינתה ונישאת לאיש בעודה מעוברת ולאחר נישואין ילדה בן והוא חי והיא תאמר שהוא מבעלה וגם הוא גידל אותו כבנו ועתה מת הבעל ורוצית להנשא לכהן ובא הכהן לישאל אי רשאי ליקח אותה ומעלתו ני' דעתו להתיר אע"ג דקי"ל באהע"ז סי' ו' סעי' י"ז דאע"ג דקי"ל כר"ג דנאמנת אפ"ה אסורה להנשא לכהן עד דאיכא תרי רובא ובעיר ההוא ליכא שכינה לישראל בפ"ע ורוב גוים ואיכא רוב פסולין אפ"ה כ' הב"ש שם ס"ק ל"א דאם ידעינן דבא עלי' לא חיישינין שנאמנת ואפילו בחד רוב לא חיישינן שמא זינתה גם עם אחר וכ' הדגו"מ שם וכ"כ בתשובת הנוב"י דלאו דווקא רוב כשרין דאפילו בלא רוב כשרין נאמנת בכה"ג משום דאיכא ס"ס. וגם הכא