מהר"ם שיק אבן העזר כו

אפילו באומרת לא נבעלתי ואפי' הכי קי"ל גם בכה"ג כר"ג דאפילו לכתחלה דלעולם מקרי רוב כשרים אצלה וכן נראה מבואר בדברי הרמב"ן המובאים בשמ"ק בכתובות דף יד ריש ע"א וכ"ז בנסתרה עם ישראל אפילו פסולין אבל בנסתרה עם הגוי שפיר כא' דאמרינן בכה"ג דאסורה ולעולם דרק לכתחלה קאמר וכפי' החמ"ח הנ"ל. אבל האמת יורה דרכו דנראה מבואר כוונתו דאפילו בדיעבד אוסר דהרי המהרי"ק מייתי ראי' מלשון הברייתא וכמו שהבאתי לעיל באות א' דמהברייתא משמע דר"ג מודה דמדברת היינו שבוי' ואין חילוק בין מסורה בידם או לא דאל"כ הוי לי' לחלק בזה וע"כ מדאין מחלק בזה, רק מחלק דשאני שבוי' משום דגוים פרוצים וממילא מדברת ונסתרה עם הגוי גם לר"ג היינו שבוי' וא"כ כמו בשבוי' אפילו ניסת תצא ואפילו אשה תחת בעלה נאסרת תחת בעלה ותצא כדאיתא בכתובות דף נז במעשה דר' זכרי' בן הקצב וא"כ ה"ה בנסתרה עם הגוי ודברי הב"ש בכוונת מהרי"ק מוכרחים לפענ"ד

איברא דיסוד דברי המהרי"ק שהוכיח דין זה יש לדחות דמאי קשיא לי' דהוי לי' לר"ג לפלוגי בין שבוי' למדברת דשבוי' מסורה בידם דהרי בלא"ה קשה מאי דהשיב ר"ג השבתני על המעוברת כו' שהרי ר"ג סובר אשה מזנה ובודקת ומזנה וככה הוי לי' להשיב ולמה השיב לדבריו דר"י מאי דלא ס"ל, ונראה דעיקר ראיות ר"י משבוי' הי' עד"ז ע"כ אין אפוטרופס לעריות דכיון שנסתרה אש בנעורת היא ויצרו תוקפו ואיכא למיחוש לכל הפחות מדרבנן למעלה ביוחסין דאל"כ אלא אמרינן דאין רצון האשה לזנות ואנו אפוטרופסים עבורם א"כ גם בשבוי' נימא דבודאי מנוולה נפשה לגבי שבוי' ועושת כל הצטדקאות שאפשר לה לעשות וזה בידה וכל שבידה נאמנת לדברי ר"ג וא"כ תהא שבוי' נאמנת לומר שניוולה נפשה וע"כ שאינה נאמנת זהו כוונת ר"י

וממילא מיושב קושית מהרי"ק שלא הי' יכול להשיב דהתם מסורה בידה דנהי דמסורה בידו מ"מ בידה לנוול וגם מיושב קו' התוס' דהו"ל למימר אשה מזנה ובודקת ומזנה א"כ ג"כ נחזיק אותה בחזקת מנוולה נפשה דאם מחזיקינין לה בחזקת בודקת שלא תפסול ה"ה שראוי לן להחזיקה בחזקת מנוולה נפשה כי היכא דלא תפסל ושפיר הקשה ר"י אלא שזה יש לפרש על ב' אופנים או שכוונתו שמכח ראי' זו מוכח דאפי' אם הוא בידה אין אשה נאמנת או שמכח ראי' זו מוכח דאין אפוטרופס לעריות ולזאת ר"ג הבין מראיית ר"י כפי' הראשון דמוכח דאפי' בידה אינה נאמנת וע"ז אמר לו השבחני על המעוברת מה תשיבני על המדברת שזו ראוי להיות בחזקתה

וע"ז השיב ר"י מדברת היינו שבוי' רצה לומר שגילה לו שכוונתו כפי' הב' שמכח ראי' זו הכריח דאין אפוטרופס לעריות אבל באמת גם הוא מודה דכל שבידה לולא שאין אפטרופס לעריות היתה נאמנת וע"ז השיב שפיר ר"י דלעולם אמרינן דאפטרופס לעריות אלא התם בשבוי' רוב גוים פרוצים בעריות ר"ל דאפילו אם מנוולה נפשה לא מהני לה שהם פרוצים לזנות עמה אפילו בנוולה וא"כ שוב אין בידה ויש חילוק בין מדברת לשבוי' דהתם מסורה בידם וגם יש חילוק בין מעוברת לשבוי' דאשה בודקת ומזנה וא"כ בסברא זו דרוב גוים פרוצים יש תשוב' למצוא חילוק בין מעוברת לשבוי' מכ"ש בין מדברת לשבוי' ור"י השיב מ"מ מסברא נראה לומר דאין אפטרופס לעריות וא"א לסמוך על בודקת

ועכ"פ לפי פירוש זה לפי החילוק שחילק ר"ג דרוב גוים פרוצים שוב יש חילוק בין שבוי' למדברת דשבוי' הואיל ומסורה בידם יש לחוש שיאנסו אותה אפילו בנוולה משא"כ בנסתרה אפי' עם הגוי ואפילו דברה דברי תיפלות אין ראי' מהתם לאסור שהרי לרצון לא חיישינן ולאנוס אותה אינה מסורה בידו, וא"כ אין ראיות מהרי"ק ראי' לפענ"ד ומ"מ אין לנו כח לדחות דברי המהרי"ק וכ"ש שהביא זה לפרש דברי בעל ה"ג שכל דבריו דברי קבלה והרמ"א הביא להחמיר כדבריו ואע"ג שגם בספר בית מאיר נוטה להקל וכתב דאפשר שכוונת הרמ"א הוא רק שאם הבעל בעל נפש יחמיר להוציא אבל אין יכולין לכוף להוציא מ"מ צ"ע למעשה

ה) אמנם כל זה אם לא הי' חשש רק אם נתיחדה עם הגוי לשם זנות אבל בנידון השאלה הנ"ל צריכין אנו לבאר דין ה' שמעלתו נ"י חשש רק לדין דמהרי"ק אבל באמת י"ל דבנידון השאלה אפילו לדעת החמ"ח הנ"ל תצא דהרי לפי השאלה היתה זמן רב בבית הקדשות והיכא דנשחהה הרי דעת המרדכי דחשיב כשבוי' דס"ל טעם שבוי' משום דשהה וכמו שהביא הב"ש בסימן ז' ס"ק לג ובתה"ד סימן רמ"ב חייש להא דמרדכי אא"כ יש לה אמתלא למאי שהיתה שם לצורך רפואה או סרסריאות עיי"ש ותו בנידון השאלה מעלתו ני' דימה הא דבתי הקדישות ליחוד ולי נראה דזה חשיב כדבר מכוער שהרי בסימן יא סעיף א מנה בין דברים מכוערים יוצאה ממקום אופל שהיא מקום יחוד לביאה וא"כ בתי הקדישות לא עדיף מיניה

וא"כ נפלנו ברברבתא בפלוגתות הפוסקים בסימן יא ודעת הר"מ המובא שם ובר"ש פ"ב דיבמות נראה דאוסר בדבר מכוער מה"ת ולפי הכרעת הרמ"א מבועל תצא בדבר מכוער לחודא והכא הבעל חשיב כבועל דשם קולת הבעל משום דהוי קלא לבתר נישואין משא"כ כאן דהוי קמי' נשואין ולפי הנראה מלשון מעלתו נ"י שכתב שיצא עליה קול זונה א"כ אפשר דהוי מכוער וגם קלא וגם מבעל תצא אמנם באמת הרמב"ם ספי"ז מאיסורי ביאה ופסקו בש"ע אה"ע סימן ו' סעיף טז שאם הוציאה בעלה בעדי מכוער אינה נאסרת על כהן וסיים הרמב"ם שאין אוסרין אלא בעדות ברורה או הודאת פיו והוא מהש"ס גיטין דף פט דאין אוסרין דדלמא פריצותא חזא בה ופרש"י מיעוך שדים כו'

מיהו מרש"י יש לדייק דוקא בשוק דלא הוי סתירה ואפשר דהמון עם הגוי דקאי רש"י בזה אבל מהרמב"ם וש"ע נראה דאין חילוק ונהי דאיכ"ל דהרמב"ם והש"ע לטעמייהו דאין אוסרין על דבר מכוער אבל ממה שלא הגיה הרמ"א ע"ז משמע דמודה לפסק זה וקשה מ"ש מבועל וצ"ל כמ"ש בס' בית מאיר דדוקא בועל דמאלם החשד והקול לכך תצא משא"כ כאן בכהן דאם נשאה אינו מאלם החשד ולכך לא תצא וא"כ גם בנידון דידן איכ"ל דלא תצא מטעם זה ותו דהרי לפי מ"ש הנוב"י מהדו"ת בחאה"ע סימן קנט י"ל דבכה"ג לא מקרי דבר מכוער דדבר מכוער בעינן שיהא ראי' שכבר זנתה ע"ש משא"כ כאן

אלא דיש לחוש בנידון השאלה ולדונה למי שיצא שם רע עלי' בילדותה דגרע מדבר מכוער וכמו דמוכח בכתובות דף לו ע"ב דפריך אי ביצא עלי' שם מזנה, הא אמר רבא יצא שם מזנה אין חוששין אלא כגון דאתו בי תרי ואמרו לדידהו תבעינהו לאיסורא שאמרו הפקירה עצמה לכך כן פרש"י שם ואז אסורה לכל הפחות לכהונה דזה גרע משם מזנה בעיר כו' דאמרינן פריצותא חזא בה והיינו דברים מכוערים ואין אוסרין עי"ז להנשא לכהונה אבל על יצא ש"ר כזה אוסרין וא"כ ה"ה בנידון שלנו שישבה בבתי ההקדישות והיינו דהפקירה עצמה לכך ושכיחי פרוצי ואסורה לכהונה

ובאמת תמהני שלא הביאו הפוסקים לדין זה דאי אתו בי' תרי ואמרו לדידהו תבעיתינהו אסורה ואין לומר משום דהוי ס"ס. דשם לענין קנס שפיר אמרו דחוששין אותה בזונה אבל לכהונה אפילו אם זינתה שמא עם כשרים מ"מ ברוב פסולים לא חשיב זה לספק וכמו שיתבאר לפנינו אי"ה ובכה"ג הו' לן לאסר וצ"ע. ואפשר שסמכו הפוסקים על הרמב"ם דמפרש דלכך ביצא עלי' שם רע בילדותה אין לה קנס הוא משום דתלינן דברצון נבעלה והר"ן תמה עליו והשמ"ק יישב לשון הגמרא עיי"ש וכ' דטעמי' דהרמב"ם דס"ל דאין לאסור על זה ולעולם היא בחזקת בתולה עד שיוודע בדבר ברור עיי"ש. וא"כ גם בנידון שלנו אין לאסור ומ"מ נהי דיש לדחות כל טעם בפני עצמו אבל חזי לאיצטרופי כל החששות בהדי הדדי וקשה להתיר בזה

ו) על כן בנידון השאלה אם יש עדים שנתיחדה עם הגוים בבתי ההקדישות פשיטא לן דיש לאסור דהוי לי' כשבוי' מטעם מהרי"ק ומטעם המרדכי דנשתהה וגם מצד אינך טעמים ולא מהני ברי לי כמו דלא מהני בשבוי' וכמ"ש לעיל אות ב'. אבל אם אין עדים שנתיחדה עם הגוים ולא בכל גווני חשיב יחוד עיין באהע"ז סי' כ"ב ואע"ג דפרוצי אפילו עשרה חשיב יחוד מ"מ אולי פתח רה"ר הוי דקי"ל בסי' כ"ב דלא הוי יחוד אז אם אין עדי יחוד בוודאי בשותקת וא"א לשמוע ממנה אסורה דלא כמ"ש מעלתו ני' דיש להתיר משום ס"ס דאצלינו רובא דגוים וכ"ש בבתי הקדישות וברוב פסולים אצלה לא מקרי ס"ס וכמ"ש הפנ"י בכתובות דף י"ג ע"א בתוס' בד"ה ואין אוסרין וכו'

ואפילו לפי מ"ש הס"ט בריש סי' קפ"ו דלענין ס"ס לא בעינין שיהא ב' ספיקות שקולין כיון דחד שקול אידך אפילו מיעוטא מצטרפין ולא גרע מסמיך מיעוטא לפלגא עיי"ש מ"מ כאן זה אינו דרוב לא מהני ביוחסין ובעינין שיהא ס"ס עדיף מרוב וא"כ בעינין ס"ס גמור. ובלא"ה ברובא דאיתא קמן המיעוט לגמרי כמאן דליתא ולא מצרפין אפילו לר"מ וכמ"ש הר"ן ר"פ כל הצלמים ובתוס' יבמות דף ס"ז ע"ב וא"כ אין כאן ס"ס, וגם טעם השני שכ' מעלתו דאולי אינו כהן וכמו שהביא השעה"מ בפי"ט מה' א"ב בשם מהרשד"ם שהתיר בשבוי' לכהן מטעם ס"ס זה אולי אינו כהן. זה ג"כ אינו דכבר האריך במהרי"ט ח"א סי' קמ"ט דכהן מוחזק כהן גמור הוא וחזקה דאורייתא וכוודאי חשיב עיי"ש דגם הרשד"ם לא התיר אלא בעד מפי עד לשבוי' ולצרופא בעלמא כתב זה אבל בוודאי כהני דידן כהני חזקה ככהנים וודאין חשובין ולכך בשותקת בוודאי תצא

אבל אם אומרת ברי שלא נבעלה לגוי או שלא נתיחדה עם הגוי נראה דנאמנת לדידן כדקי"ל בדיעבד כר"ג דנאמנת דאפילו נאמר דכל האומדנות הנ"ל הויין ראי' דנבעלה מ"מ הרי אפשר דבדקה