מהר"ם שיק אבן העזר כה

משוה גם ספק ההוא לספק סוטה וע"כ לא מחלק בין ספק נגע לספק שמא הי' כאן דבר המטמא וא"כ הוי דבר שבערוה ולכך אינה נאמנת וגם י"ל דטעמא דירושלמי הוא משום דס"ל דרוב דרצון הוא רוב מעליא שהרי הירושלמי אינו מצרף ספק אונס לס"ס ונגד רוב אינה נאמנת וכסברת ש"ש הנ"ל וא"כ מינה בשבוי' נמי אין סברת הפ"י הנ"ל מוכרחת ועכ"פ כללא דטענת ברי דידה והוא טוען שמא אם אין הדבר נגד הרוב מה"ת אלא הוי רוב דרבנן וא"כ מן התורה מוקמינן אחזקה ומדרבנן נאמנת אבל היכא דהוי ספק דאוריית' בדשב"ע או אפי' לא הוי דשב"ע והוא נגד רובא גמור דליתא ואינה בידה אינה נאמנת ואם היא בידה נאמנת לפי הנראה דלא כסברת הפמ"ג הנ"ל דסובר דנגד רוב אפי' בידה ואפי' אינו דבר שבערוה אינו נאמנת

ועפ"י הנ"ל י"ל הא דפסקינן באה"ע סימן קע"ח סעיף ב' דאם נתיחדה אינה נאמנת לומר ברי לי שנאנסתי הוא או משום דהיכ' דנתיחדה מדעת רוב דרצון הוא רוב גמור וע"כ לא שמענו דש"ס דידן חולק על הירושלמי וס"ל רוב דרצון הוא רוב דרבנן אלא בלא ידענו דנתיחדה מדעת. או הטעם כיון דנחיחדה מדעת הוי לה כחשודה על העריות דקי"ל בח"מ סי' לד סעיף כה בהגה"ה דאינו נאמן לעדות אשה וחשוד על עריות פי' הרא"ש היינו שמתיחד עם העריות ואע"ג דהרא"ש כלל עמו שיצא עליו קול בישא מ"מ אפשר דגם בחדא מינייהו סגי שהרי פירש דברי ר"ש בסנהדרין דף כו ע"ב ארבעים בכתפי' וכשר היינו הא שמלקין על לא טובה השמועה וא"כ הא גם על היחוד מלקין דהא אמרינן מלקין על היחוד וא"כ כיון דכחשודה היא אינה נאמנת להעיד ברי לי ולכך בעינן דוקא מגע משא"כ בסי' ס"ח דאינה חשודה ומיושב הסתירה שהקשה בנוב"י סי' יד בחלק אה"ע מהדו"ת וא""ש

ד) ועתה נבוא לבאר דין הד' אי כוונת מהרי"ק כהח"מ בסימן ז' ס"ק כ"ב דרק לכתחלה לא תנשא לכהן אם נתיחדה לשם זנות עם הגוי או כפי' הב"ש שם בס"ק לד דאם נשאת תצא ולכאורה כיון דגם למהרי"ק עיקר טעמו משום דס"ל דבכה"ג דמיא לשבוי' כמו שביארתי לעיל באות א' ובשבוי' הקילו וא"כ פסקינן כמאן דמקיל מיהו כבר כ' הב"ש בסי' ז' סק"ח דממהרי"ק שם בשורש ק"ס נראה דלא החליט זה לשמוע להמקיל בשבוי' ותו דנראה מוכרח לפרש כפי' הב"ש מלבד הקושיא שהקשה הב"מ שם דלהח"מ קשיא ממ"נ באיזה פי' מפרש המהרי"ק דנהי דקי"ל כזעירא אליבא דר"י דמדברת היינו נסתרה הרי יש בזה ב' פירושים התוס' שם דף יג ד"ה ואין אוסרין כו' מסקי בסוף דדוקא באומרת נבעלתי ס"ל לר"י דמדברת היינו שבוי' וכ"כ שם ע"ב ד"ה השבתני כו' אבל הרמב"ן והרא"ה והריטב"א פירשו כמ"ש התוס' בתחלה דמדברת היינו שבוי' היינו אפילו באומרת לא נבעלתי

וא"כ קשיא ממנ"פ דבודאי המהרי"ק לא יכול לסבור כפי' התוס' דלפי דבריהם הא דאמרינן מדברת היינו שבוי' היינו באומרת נבעלתי ובכה"ג איכ"ל דמודה לי' ר"ג אם נתיחדה עם הגוי ומנ"ל למהרי"ק אפי' באומרת לא נבעלתי וע"כ דלתוס' באמת אין דברי מהרי"ק מוכרחים אלא דס"ל כפי' הרמב"ן והרא"ה וא"כ דמדברת דפליגי ביה ר"ג ור"י מיירי אפילו באומרת לא נבעלתי וא"כ גם הא דמסיק הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא היינו אפילו בנסתרה ואמרה לא נבעלתי וכ"כ בהדיא ברע"ב במתני' שם דאפילו בנסתרה בעינן לכתחלה רוב כשרים וא"כ מאי זה שכ' המהרי"ק בשם ה"ג בנסתרה עם הפסולין כשרה וע"כ היינו בדיעבד ומינה דהא דמסיים אבל בנסתרה עם הגוי פסולה לכהונה היינו אפילו בדיעבד והיינו כהב"ש וקשיא להח"מ

מיהו אי משום הא לא אמרי' הבלא"ה תמה שם הכ"מ דמלשון הטוש"ע בסי' ו' סעיף יז משמע דדוקא אם נבעלה בעינן רוב כשרים ועל הרמב"ם תמה ממנ"פ אי סובר כהרב הו"ל לאשמעי' רבותא זו ואי לא ס"ל כן הוי ליה לאשמעי' בהיפוך ע"ש ולפענ"ד דהנה בלא"ה הא דקי"ל דאפי' נסתרה לשם זנות ולשם ערוה אינה נאסרת קשיא לי הא לענין קידושין קי"ל בנתיחדה לשם ביאה או לשם קידושין אמרינן הן הן עידי יחוד והן הן עידי ביאה ברמב"ם בפ"ג מהלכות אישות דין ובאה"ע סי' לג ואע"ג דלענין קידושין ילפינן דבר דבר מממון דבעינן דבר ברור כדאית' בקידושין דף סה ע"ב ואפילו אם אומרת לא נבעלתי מוכח שם בקידושין דאינה נאמנת להכחיש חזקה זו דיחוד היינו עדי ביאה דאל"כ לא פריך התם איך משכחת הכחשת קידושין שתאמר לא נתקדשתי וכן בכל חזקה בשעתה דאלים כמ"ש הנוב"י מהדי"ק חאהע"ז סי' ד"ן וכ"כ בס"ט סי' קפ"ה סוף סק"א דאינה נאמנת לומר ברי לי כנגדה וכ"כ הב"ש באהע"ז סי' קמ"ט סק"ד בהדיא אלא דשם אינו מוכרח דהתם איירי בלא נתיחדה לשם ביאה או לשם קידושין אבל בנתיחדה לשם קידושין פשיטא דאינה נאמנת להכחיש חזקה בשעתא וכיוצא בזה כ' המהרי"ט בח"א סימן קמט לענין חזקת כהונה דאינו נאמן להכחיש והא גיפי' דסגי בעדי יחוד ביאר נמי בתשובות מיי' סי' א' להלכות אישות סי' א' הטעם דסגי בעדי יחוד

ועכ"פ גם הא דאשה נאסרת על בעלה ילפינן בגיטין דף פט דבר דבר מממון דבעי' דבר ברור וכיון דחשבי' יחוד לשם ביאה לדבר ברור לענין קידושין דודאי נבעלה, א"כ גם לענין לאסור אם נתיחדה לשם ביאה יהי' כעדי ביאה ולא תה' נאמנת לומר לא נבעלתי ובפוסקים משמע אפילו בנתיחדה לשם ביאה אינה נאסרת דכללא אמרי' אין האשה נאסרת על בעלה אלא ע"י קנאה וסתירה וא"א לומר משום חזקתה אינה נאסרת הא גם בקידושין יש חזקת פנוי' ובתוס' קדושין דף ע"ט ריש ע"א ד"ה קדשה וכו' חשבו לחזקת פנוי' חזקה טובה אע"ג דבכתובות דף עה ע"ב ד"ה אבל לא חשבינן לי' וא"כ קשיא מ"ש הא מהא וצ"ע

ועוד כיון דנסתרה והוי ספק טומאה ברה"י לא מהני חזקה דמעיקרא כמבואר בתוס' נדה דף ב' ונראה בעזה"י דלאו משום חזקה דמעיקרא אלא משום חזקה בשעתה חזקה הבאה מכח רוב לא מבעי' אשת איש דכבר בטבעה כורתת ברית לבעלה אלא אפי' פנוי' רובם משמרים עצמם מזנות וגנאי וקלון ימצאו ועדיף משאר חזקה הבאה מכח רוב אלא כחזקה מצד מנהג העולם ולכך אפילו נתיחדה לא מבעי' ביחוד שלא לשם זנות לא איתרע חזקתה שאינה מזנות כלל אלא אפילו ביחוד לשם זנות אמרינן מאי דאיתרע איתרע לא מבעי' למאי דפסקינן ביו"ד סי' פא אפי' בנמצאת טריפ' אמרינן השתא איתרע ולא מעיקרא ה"נ אמרינן השתא איתרע ולא אח"כ ולא מחזקי' לה בריעותא עד דאתחזקה ג"פ

אלא אפילו לשיטת התוס' בחולין דף יא וסייעתם דס"ל כיון דאיכא ריעותא אין כאן רוב כלל מ"מ היינו דוקא במאי דאיתרע אבל חשיד לדבר קל אינו חשיד לדבר חמיר וא"כ נהי דאיתרע' ביחוד ובדיבור דברי תפלות מ"מ בגוף המעשה לא איתרעה. ואפילו אמרה לזנות עביד אינש דגזים ולא עביד כמ"ש המהרי"ק שורש ק"ס דאפי' אם אמרה להמיר עצמה לא חשיבה מומרת והביא ראי' לזה מסנהדרין דף ס"ו ולכך לענין גוף המעשה עדיין היא בחזקתה ואמרי' דחזרה בה ולא עבדה ולכך לא אמרינן היחוד היא עדי ביאה והמל"מ בפ"י מה' גירושין דין י"ח הביא בהיתה נדה לא אמרי' דהיחוד הן עדי ביאה ועיין בח"מ סימן ז' ס"ק כ"ג דס"ל היכא דאסורה לו ונעשית חללה אמרינן דהן עדי יחוד והן עדי ביאה וצ"ע מ"ש מהנ"ל כנ"ל לחלק ולישב דברי הרא"ש והטוש"ע דאפילו נתיחדה לשם ערוה אינה נאסרת

והיינו טעמא דאין אוסרין על היחוד לכ"ע מן התורה ואפילו לזעירא דסובר אליבא דר'"י דמדברת היינו נסתרה ונאסרת ולפי ס"ד אין זה מטעם מעלה ביוחסין מ"מ גם לס"ד רק חשש דרבנן הוי דמה"ת ר"י עצמו ס"ל ריש פ' קמא דסוטה דאין אשה נאסרת אלא בקינוי וסתירה וכ"כ בהדיא הריטב"א שם לפי שיטתו דמפרש דמדברת היינו אפי' באומרת לא נבעלתי ואפי' לפי' התוס' דמיירי באומרת נבעלתי מ"מ כיון דלא חשיב מיגו בריש פרק האשה שנתארמלה מסיק דגם לר"י אית לי' מיגו היכא דאין שור שחוט לפניך וא"כ ע"כ ס"ל דנסתרה מקרי שור שחוט לפניך לתוס' לקמן מקרי ריעותא ולרש"י שם הוי כמו תבעו דאע"ג דהוי ס"ס צריך לשאול ולברר היכא דאיכא לברורי וכיון דזעירא חשיב ליחוד כשור שחוט לפניך א"כ פריך שפיר מהא דקי"ל אין אוסרין על היחוד אפי' ביחוד א"א דהוי רק חד ספק ומקשה שפיר יחוד איחוד ומיושב קושית התוס' בד"ה אין אוסרין על היחוד וכו' דעל ר"א אין להקשות דלדידי' אמרינן יחוד לא מקרי ריעותא כלל משא"כ לזעירא דמקרי ע"כ גם לפי זה שור שחוט לפניך וא"ש

וע"ז משני דאיכ"ל גם לר"י רק משום מעלה ביוחסין ולעולם יחוד לא מקרי ריעותא כלל מצד חזקת הנ"ל ולפירוש מהרי"ק מיירי הסוגיא דמדברת היינו נסתרה לשם זנות ואפ"ה פריך מרב מכח כפל לשון של רב דאמר ב' פעמים על היחוד להורות דעל שום יחוד אין אוסרין ומסיק דרק משום מעלה ולפי"ז לפי מאי דקי"ל כר"ג אלא דלכתחלה מחמירין היכא דליכא רוב כשרים שפיר איכ"ל ביחוד לחודא אפילו נסתרה לשם זנות אכתי רוב כשרים אצלה מקרי שהרי עפ"י רוב אינה מזנית ועדיין ברוב כשרות וצדקות היא ולכך אפילו רוב פסולים אצלה מ"מ מקרי רוב להכשיר וכ"ש לפי מ'"ש הריב"ש בסי' שע"ט דב' חזקות הוי כרוב והכא יש לה חזקה דמעיקר' בחזקת שלא זינתה וחזקת כשרות וחזקה הבאה מכח רוב ובס' באר היטב הביא בשם ס' משפטי שמואל דב' חזקות מקרי כב' ריבוי ע"ש בסוף סי' ו' בבאר היטב וזה צ"ע וקשה אבל דברי הריב"ש א"ש ולכך אתי שפיר נמי דסתמו הפוסקים ודוקא בנבעלה פסקינן בש"ע סוסי' ו' בעי' רוב כשרים אצלה ולכך סתם גם הרמב"ם

וא"כ מיושב קושית בית מאיר הנ"ל דלעולם דמהרי"ק אליבי' דבה"ג סובר כפי' הרא"ה והריטב"א הנ"ל דמדברת היינו