מהר"ם שיק אבן העזר כא

הולך דרך נקב מי השתן ואם אין עוקרים אותו הרי מקום הזרע נשאר סתום ובאמת שגם דברי מורי הגאון בעל חת"ס בתשובה הנ"ל לא זכיתי להבין מטעם זה ואין לי כאן רופא מומחה שאוכל לסמוך עליו לחקור על זה

ולפי הנ"ל לכאורה אדרבה עד השתא שנעשה הנקב ע"י עצירת השתן אני מסתפק לומר דגובתא דש"ז לא ניקב כלל דמה"ת ינקוב השתן הגובתא של שכבת זרע אלא א"כ הגובתא של ש"ז הוא תחת גובתא דשתן ואז יכול להיות דגם עצירת השתן אינקב לקרומי' ולפי"ז דיש ספק א"כ אם יניחו הנקב כמו שהיא יש לן ב' ספיקות להתיר א' דלמא קי"ל כהפוסקים דכל שניקב מעצמו מחמת חולי הוי כמו בי"ש ומותר לבוא בקהל ובפרט שרוב הפוסקים ס"ל כך ואפילו אם תמצא לומר כדעת הרא"ש דחולי הוי כמו בידי אדם מ"מ דלמא לא ניקב כלל גובתא דשכ"ז וא"כ בודאי הוי כביד"ש דלכולי עלמא כשר

אלא דלכאורה זה הוי ספק חסרון ידיעה ולא מקרי ספק אמנם הרי כבר מבואר ביו"ד סימן נ"ג סעיף ד' בש"ך שם דבמקום הפס"מ יש לסמוך עלי' ובנוב"י בחיו"ד סי' נ"ה כ' דאפי' שלא במקום הכס"מ וא"כ יש לנו בנקב זה היתר עפ"י הנ"ל

אבל אם יעשה מחדש קנה של כסף אם יסתור עי"ז ההפסק שבין נקב הזרע לגובחא דמי השתן יעשו אותו עתה פצוע דכה ונהי דלכאורה גם על התקנה שעשה הרופא שחתך הגיד לאורך הגיד יש ג"כ מקום לחוש דלמא מעיקרא לא הי' נקוב הגובתא דשכ"ז וע"י אותו חתך נפסק ונהי דאם נתרפא קי"ל דפצוע חוזר להכשירו אם נתרפא הרי בב"ש בסימן ה' סק"ג כתב דאם הוליד לא תלינן שנתרפא אא"כ בידוע שנתרפא. אלא שע"ז יש ס"ס חדא שמא לא חתכו ואת"ל חתכו שמא נתרפא אבל אם יעשו מחדש ע"י קנה שפופרת שפיר יש לחוש כדלעיל

ואפשר דמרן בעל חת"ס זצ"ל לשיטתו דצידד בח"א באהע"ז סי' מ"ז דאם עושה הפצוע כדי לתקן אינו בכלל פצוע דכה וא"כ ה"נ אפילו אם יעשה ע"י הקנה סתירה לקרמא דמפסיק כיון דעושה זה כדי לתקן לא נעשה פצוע ע"י אדם. מיהו נראה דמרן זצ"ל לא סמך על זה רק שצידד לומר כן יעוי"ש והראי' שכתב דכל דהנקב נעשה ע"י עצירת השתן הוי כמחמת חולי ואי ס"ל לאמת דנקב הבא לתקן אפילו ע"י אדם כשר א"כ בכה"ג ודאי דכשר ולמה לי' למימר דהוי כמחמת חולי אלא ודאי דלא סמך על סברא זו וא"כ לדעתי אין לעשות תקנה חדשה כל זמן שלא יתבררו הדברים ע"י רופאים מומחים שיכולין לסמוך עליהם ושב וא"ת עדיף

והנה מה שפלפל מעלתו נ"י אי ניקב הגיד הוא בכלל כרות שפכה או בכלל פצוע ומעלתו האריך בזה. ונראה דבודאי הוא בכלל פצוע ורש"י בחולין דף מ"ח דפירש דניקב הגיד פסול ונעשה כרות שפכה לאו דוקא ואשגרת דלישנא נקט ולפענ"ד על הר"ן והסמ"ג הי' אפשר לומר דהם לשיטתם דס"ל כשיטת התוס' ביבמות שם דניקב הגיד אינו פסול אלא א"כ ניקב מעבר לעבר וא"כ בנכרת מקצת הגיד שפיר איכ"ל דהוי בכלל כ"ש. ובאמת איכ"ל דבכה"ג לית לי' תקנתא אבל הא דאמרינן דניקב חוזר להכשירו היינו בניקב רק עד החלל ובכה"ג באמת אינו פסול מלבוא בקהל דנקרא רק נפצע דבכה"ג אין נפ"מ על אותו גברא דבלא"ה כשר אלא על הולד שאם נולד מאיש ההוא אחר שנסתם דאינו ממזר כמבואר שם בדבריהם. אמנם לרש"י אין תי' זה עולה יפה דהרי פירש"י על הברייתא עצמה דתניא חוזר להכשירו וע"ז פרש"י דניקב כ"ז שלא נסתם פסול משום כ"ש אי אפשר לומר כן

ולפענ"ד דדברי רש"י מיוסדים על הא דאמרי' ביבמות דף ע"ה ע"ב דאמרינן שם מנ"ל דהאי פ"ד באותו מקום ומתרץ דומיא דכ"ש ופריך הוא גופי' מנ"ל ומסיק כרות שפכה כתיב מי שע"י כרותה שופך ושלא ע"י כריתה אינו שופך אלא מקלח ובמתניתא תנא ילפותא אחרת וא"כ לפי טעם הראשון כרות שפכה היינו שע"י כריתה הוא שופך וכיון דטעמא דקרא משום שופך א"כ אע"ג דכרות שפכה היינו בודאי דנכרת לגמרי שאין לזה רפואה מכל מקום כיון דתלה הקרא הטעם משום ששופך ואינו מקלח וא"כ ממילא בנקב שהוא ג"כ שותת ואינו מקלח ג"כ פסול מהאי טעמא גופי'

ובזה מיושב מאי דקשיא לי לכאורה מנ"ל באמת לאסור ניקב בשלמא פ"ד דאסור גם בדיכה וכריתה דהיינו דפ"ד היינו בבצים כמבואר בירושלמי דדכה היינו בבצים שפיר איכ"ל דאם פצוע אסור כ"ש דכריתה וכדאמרינן לענין טריפות כל היכא דניקב טריפה כ"ש ניטל אבל בהא דאמרינן דגבי גיד גם פצוע פסול מנ"ל דלמא דוקא נכרת לגמרי כפשטא דקרא. ועל פי הנ"ל מיושב דהרי הטעם משום ששופך ואינו מקלח וא"כ הה"ד פצוע בגיד דג"כ שותת ואינו מקלח וגלי לן קרא דג"כ אסור וא"כ שפיר אמר רבא פצוע בכולן דך בכולן כריתה בכולן וזה נראה כוונת רש"י ניקב פסול משום כ"ש ר"י מדקריא רחמנא כרות שפכה משם מוכח דהטעם של האיסור האל משום ששופך ממילא מהאי טעמא גופי' גם בניקב פסול. וזה רמז רש"י ז"ל בלשונו משום דכבר כ' בכללי הש"ס דהיכא דאמרו חכז"ל משום שנאמר אינו ילפותא מהאי קרא ממש אלא דמוכח מיני' וה"ה די"ל כן בכוונת רש"י ז"ל

ולפי"ז מיושב נמי הקושיא שהאריך בה הנוב"י בסי' ו' ח"א באהע"ז להקשות על זה מהירושלמי והספרי דתניא בפ"ד חוזר ובכ"ש אינו חוזר וזהו הלכות רופאים וקשה מ"ש מניקב דחוזר דהוי ג"כ כרות שפכה ולהנ"ל א"ש דכ"ש עצמו בודאי אינו חוזר אבל אין זה הטעם דלכך פסלו התורה משום שאינו חוזר שהרי גם פצוע או ניקב הגיד דחוזר ואפ"ה אסור משום ג"ש וע"ז מסיים וזהו מהלכות הרופאים שאין הפסול משום שאינו חוזר אלא דזה הוי הלכות רופאים שזהו חוזר וזה אינו חוזר אבל אין זה הטעם לומר דפסול משום דאינו חוזר אלא אפילו בדבר דחוזר כ"ז שלא חזר ונתרפא אסור לבוא בקהל כן נראה לפי ענ"ד נכון. ועכ"פ הלכה פסוקה היא דניקב הגיד יוכל להתרפאות ואם נתרפא הוא כשר

ומטעם זה אין אני יודע למה הרופא ההוא לא נתן סמים באופן שיסתומו הנקב שנעשה ממילא ונהי דרפואה דאיתא בש"ס שם ובירושלמי לא בקיאי בי' הרופאים דהאידנא אבל בהאי יש להם תחבושת אחרים לזה שאפשר לסתום אותו וא"כ אין אני מבין אם מעיקרא הי' הגיד חלל עד סופו אלא שנסתם שם וכן הוא בתשובות הרא"ש כלל ל"ג שעי"ז הוא חוזר לאחוריו ושותת והרופא סתם את זה וא"כ אפשר דמזריע כמ"ש הרא"ש אם באמת גם גיבתא דש"ז ניקב וכספק ספיקא דלעיל

ובאמת קשה לי להבין דברי תשובת הרא"ש הנ"ל היכא מפורש הא דתניא ניקב פסול נסתם כשר והיכא משכחת לה אי הי' הגיד חלל אלא שהי' סתום למעלה מאי מועיל אם נסתם הנקב ואם לא הי' שם חלל בודאי אינו מובן הרי להרא"ש בכה"ג כשר וצ"ע ועכ"פ אני בער ולא אדע תוכן ענין ההוא ולא כתבתי אלא להעיר וצריך חקירה אצל הרופאים המומחים וכל זמן שלא נתברר בודאי שאו"ת עדיף ואחתום בברכה כו' הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה י עוד בענין הנ"ל בעזה"י יום א' פ' מטות שנת תרל"ו לפ"ק פה חוסט יע"א. החיים והשלום וכל טוב להרב המאו"ג המופלג בתורה כש"ת מוה' יצחק אייזק ווייס נ"י אבד"ק סוואלווע יע"א

מכתבו קבלתי וראיתי בו איזה השגות על מכתבי ואני לא אמרתי קבלו דעתי ובפירוש כתבתי שבאתי רק לעורר על הדברים אבל באמת לא הבנתי מה שהשיג עלי שכ' דלפי דברי יסתרו דברי האהע"ז בש"ע סימן ו' סעיף ג' וסעיף ט' ואני לא ידעתי מה סתירה יש שם ודאי דקי"ל שם דהמטיל מים מב' נקבים אינו פסול לבוא בקהל לא מבעי' אם הנקב קטן כולי האי שרק מי השתן שצריכין רק נקב קטן כדאיתא ס"פ לולב וערבה דאפי' ליין צריך נקב גדול יותר ממה שצריך למים, וא"כ אפשר דאין הזרע יכולה לצאת דרך שם מהנקבים הדקים. אלא אפילו אם הנקב גדול כל כך שהזרע יכול ג"כ לצאת דרך שם אפ"ה פשוט בעיני דאם מוציא זרע דרך ב' הנקבים אפילו אם נעשה ע"י אדם כשר דהרי משום דהזרע יוצא גם ע"י הנקב שבגיבתא של הזרע שהיא מקומה של הזרע וראוי להוליד א"כ מאי איכפת לן דהחלק מהזרע יוצא גם מגיבתא אחרינא שאינה מתבשלת שם להזריע וכן נראה מבואר מלשון הש"ע שם סעיף ו' דדוקא בנסתם שביל הזרע בכה"ג פסול וכבר כ' הרא"ש ביבמות דף ע"ו שדין זה מיירי בלא נעשה ביד"ש אבל בנידון שלנו שאנו חוששין שע"י הקנה של כסף סתרו הגיבת' של הזרע מחיצה המפרדת בין גיבתא דזרע לגיבתא דהטלת מי השתן ונהי דע"י סתימה לא הוי פסול משום דהי' ביד"ש אבל עכשיו שסתר המחיצה המפסיקתו הרי נעשה פ"ד ע"י אדם אם לא נאמר כמו שצידד הגאון מרן חת"ס זצ"ל בסי' י"ג בחאהע"ז שהבאתי בתשובה הקודמת דדייק לשון הסמ"ג דאם מעיקר' הי' ביד"ש ועשאו פצוע בידי אדם כדי לתקן לא הוי פ"ד בידי אדם וכבר כתבתי שמרן הגאון זצ"ל לא סמך על זה

ומה שהשיג עוד על מה שהקשיתי על תשובת הרא"ש וכ' מעלתו דהרא"ש מיירי שלא נסתם הנקב הרגיל בסיום הגוף כלל רק שניקב ג"כ באמצע הגיד בידי אדם ופסול משום פ"ד וכו' ג"כ אינו מובן כלל דהרי בדברי הרא"ש מבואר דאפילו יש נקב באמצע הגיד אפילו אם החלל הולך עד סוף והקילוח של מי רגלים הולך עד סופו דאל"כ לא קאמר כלל שמכח שצריכין לחזור עי"ז שותת מבואר דגם בכה"ג הולך עד סוף הגיד וחוזר וא"כ לדבריו איכפת לן שיש נקב באמצע הגיד כיון שהקילוח של זרע ומי השתן יורדים עד סוף הגיד ושם יש נקב ושפיר יכול להוליד ואם כן אפי' בלא סתימת הנקב יוכל להוליד ואינו כרות שפכה

ומ"ש על הס"ס שכתבתי וכ' דיש ס"ס להיפך שמא לא נתרפא כו' באמת הב"ש כתב דלא תליא בנתרפא אבל מ"מ ספק הוא ולכך בנידון דידן דלא ידעינן אם גיבתא דזרע נחתך הוי ס"ס גם בזה חדא שמא לא נחתך הגיבתא של זרע ועל ידי גיבתא של מי