מהר"ם שיק אבן העזר כ

תשובה ז' עוד להנ"ל

מה שהעיר על דברי התוס' בברכות דף ב' ע"ב בד"ה דלמא וברש"י בפסחים דף צ"ג ע"ב ד"ה מעלות השחר ועוד בכמה דוכתי כ' דהחמה נכנסת בעובי הרקיע וזה נגד הסכמת הגמרא בפסחים דף צ"ד ע"ב שאמר רבי נראין דבריהם מדברינו שהחמה נכנס בלילה תחת הקרקע והיכא דאמרינן נראין כ' התוס' בעירובין דף מ"ו ע"ב ד"ה ר"א וכו' שמורין כן וכ"כ הרא"ש בפ' כל שעה והטור וב"י באו"ח סי' תנ"ה בשם ר"א ממיץ דהחמה מהלכת תחת הארץ בלילה ולכך אין לשין אלא במים שלנו. ויותר תימה על נוסח הלשון שתיקנו בזמירות לשבת הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה ומאיר לעולם כולו דמשמע כמ"ד דנכנס בעובי הרקיע עכ"ל

והנה לפי הנראה לי דהדברים דלא קבלו חכז"ל מהלממ"ס אלא שאמרו כן לפי סברתן ובדבר שאינו מקובל ואין לו שורש בתורתינו אלא עפ"י החקירה והנסיון קשה להכריע. וכמה פעמים הכריעו חכמים עפ"י השכל שהדבר הוא כך והדור הבאים אחריהם השכילו יותר בדבר זה וחלקו על הדיעה הראשונה וכל דבר שמסכימים עליו עפ"י הנסיון א"א להחליט הדבר אלא עפ"י הרוב וכן הוא בהא דאמר רבי שנראין דברי חכמי אומות העולם אבל לא הכריע בהחלט כי בדבר כזה שמביאין רק ראיות א"א להחליט לגמרי ובאמת בהרמב"ם בספר המורה הגירסא שחכמי ישראל חזרו מדבריהם ועכ"פ לפי הגירסא שלנו לא אמר רבי אלא נראין. ואין זה ענין למ"ש התוס' שם בעירובין דנראין היינו הסכמה דזה שייך רק בדיני התורה שאנו מחוייבין לעשות כפי שנראה ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות והקב"ה מסכים על ידו משא"כ בדברים שהם בחקירת הטבע

וכבר האריך הרמב"ן בפ' בראשית בקרא וירא אלקים וכו' ושם כ' על פסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד שרמז למה שיהי' לאחר נתינתן ברקיע ורמז לתנועת הגלגל על כל פני הארץ ועשרים וארבע שעות שכל רגע מהם בוקר וערב והיינו כדעת חכמי אוה"ע הנ"ל אבל עד יום הרביעי שנתלו המאורות ברקיע השמים והי' אור בוקר ולילה איכ"ל שהי' על אופן שנכנס האור בעובי הרקיע ויצא בבוקר ועל ענין זה אפשר שתיקנו הנוסחא ההוא דהקב"ה פתח בכל יום היינו מאי שהי' אז בתחילת הבריאה שנקרא במליצה ההוא דלתות שערי מזרח וקאי כל הענין הכל על אור הראשון ולבאר יותר נ"ל דהרי נאמר בקרא לעולם ה' דברך ניצב בשמים דמזה ילפינן דכשם שברא הקב"ה עולמו להשפיע הברכה והטובה לבריותיו לעולם כשבא אותו היום הוא משפיע כמו שהשפיע אז וא"כ כשם שבששת ימי בראשית השפיע הקב"ה אורו בכל יום ויום להאיר אל יושבי תבל כך הקב"ה מחדש בטובו בכל יום מ"ב והוי השפעת האור כפותח בכל יום שערי הרקיע להאיר על הארץ כן נראה לי להסביר

ובגוף הדבר כבר הקשה על הנוסח הנ"ל בספר הברית מאמר ד' שני המאורות פרק כ' וביאר שדרך המשורר לינקוט מליצה לפי המדומה לבני אדם עיי"ש. ועכ"פ בש"ס שלנו אינו מוכרע לא לכאן ולא לכאן וצריכין אנו לחוש אם יש נפ"מ לדינא לחומר היוצא מב' הסברות ולכך לענין מים שלנו חששו לדיעה ההוא ורש"י ותוס' נקטו בלשונם הדבר לפי דעת חכמי ישראל שהיו אז ואע"ג שעתה הסכימו המחקרים וגם נראה כן בעין ובניסיון שהחמה נכנסת בלילה מתחת לארץ מ"מ נקטו בזמירות הנ"ל לפי המדומה. ואני מפרש לשון הנוסחא הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע בכל יום שערי מזרח וכו' ומרמז על המדרש שהביאו התוס' בחולין דף מ' ד"ה הא וכו' שהמלאכים מנהיגים את החמה בהשגחת השי"ת ועל זה רמז הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע וכו' ולא כתבתי הדברים האלה אלא כדי למלאות רצונו כי אין לנו נפ"מ בזה ואחתום בברכה. דברי הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע תשובה ח'

הנה הנוב"י מהדו"ק בחלק אהע"ז סי' ז' האריך וכ' להתיר הבת מפנוי' שנתעברה ולא נבדקה האם עד שמתה וטעמו דדווקא אם האם לפנינו בעינן בדיקה אבל אם אין האם לפנינו ואין לדון עלי' אלא על הוולד אמרינן כל דפרוש מרובא פריש עיי"ש ראיותיו ובשומר ציון מכתב ק"ס השיג הרב דק"ק מיניסטער יע"א בדברים שאין להם שחר אבל לדינא יפה כיוון וכבר קדמו בס' בית מאיר בסי' ד' סעי' כ"ו וכ' להוכיח בראיות ובסברות ברורות דלא כהנוב"י שהרי הרמב"ם פט"ו מהלכות איסורי ביאה דין י"ב כ' בהדיא שאם לא נבדקה האם עד שמתה הוולד שתוקי עי"ש

ונראה לי להביא ראי' לדבריו מדברי הש"ס בקידושין דף ע"ה ע"ב דאמרינן שם דכותיים הם כשתוקי ואמרינן שם כמה טעמים וכולם שנתערבו פסולים בהם ושם דף ע"ו אמרינן דממזר מאחותו נתערב בהם וקשה על הדורות דהשתא יש לן לומר כל דפריש מרובא פריש דדור הראשון כבר מת ובדור השני וכ"ש בדור שבא לפנינו יש לן לומר כל דפריש מרובא פריש והשתא אין קבוע לפנינו לחוש דלמא אזלא איהו לגבייהו וע"כ דלענין יוחסין אפילו ביוחסי קהל לא אזלינן בתר רובא

ואין לומר דאין זה ראי' כיון דדור הראשון שהי' בהן חשש דלמא אזלא איהי לגבייהו נאסר כל הדור השני הוי כמו שתוקי א"כ בדור השני אין צריך לומר שוב הטעם דלמא אזלא לגבייהו זה אינו דאז בדור הראשון לא הי' שאלה עליהם א"כ הוי דומיא דנידון הנוב"י דנהי דכל זמן שהיתה האם בחיים נאסר הוולד משום חשש שתוקי אפי"ה כיון שלא דנו עליו עד שמתה האם אזלינן בתר השתא ה"נ בכותיים בדור הראשון לא דנו עליהם ולא נשאל עליהם מסתמא. וא"כ השתא נימא כל דפריש מרובא פריש

אלא דיש לחלק בשלמא בישראלית כל זמן שהוא חי אין אנו מחזיקין אותה לשתוקי הואיל ואמה נאמנת וא"כ רק כשהאם מתה נולד לנו הספק ואז שוב איכ"ל כל דפריש בכותיים דגם כשהאם קיימת איכ"ל דאינה נאמנת דהרי נחשדו על לפני עור ולא איכפת להו באחרים וא"כ מיד הוחזקו כולם לשתוקי ושוב לא הותרו ואין ראי' מהתם

ולפי"ז א"כ נפשט מאי דמסתפק לי' לבית מאיר באה"ע סי' ו' סעי' י"ג אם נשתמדה האם קודם שילדה אי נאמנת על הולד וכמו דהאמינו חכמים לאשה גם למומר ושאר פסול נאמן אי לא. אלא דהבית מאיר לשיטתו דפליג על הנוב' ולכך לא איפשט לי' זה. כן נראה לפי ענ"ד: תשובה ט בעזה"י יום ו' עש"ק פ' חקת תרלו לפ"ק. החיים והשלום וכל טוב להרב הגדול המופלג מוהר"ר יצחק אייזיק ווייס ני' אבדק"ק סוואלאווע יע"א

מכתבו קבלתי ובו ביקש ממנו לחוות דעתי בענין תינוק שנולד בלי נקב בגיד כלל ובמשך הזמן ניקב הגיד מעצמו בצד חתימתו למעלה מהעטרה במקום שכנגדו בצד העליונה של הגיד הוא למטה מהעטרה ואז הוציא מי השתן דרך הנקב ההוא אך יען שמימי רגליו היו שותתין עד שכמעט היו נופלים דרך אחורי רגליו לזאת הלך אבי הילד עמו אל הרופא להעלות ארוכה לזה והרופא חתך באורך הגיד עד סופו אך לא חתך חתך מפולש מעל"ע ואח"כ נתרפא מקום החתך ונתחברו הנפרדים רק שנשאר מקום רושם מעט כמו ב' חתיכות המתאומות ולא נשאר רק נקב כבתחילה ומאז והלאה הנה הוא משתין בקילוח דרך הנקב הנשאר ועושה כיפה כדרך כל האדם ומסתפק מעלתו אם הנקב שנעשה מעצמו חשבי' לי' כנקב ע"י חולי ותלי' בפלוגתא דראשונים ולבסוף העלה דחשיב ע"י חולי כמו ע"י מורסא ובועה ושכן מצא בתשובת מרן הגאון ח"ו סי' ס"ד דנידון כזה מקרי נקב ע"י חולי וא"כ הי' מותר לבוא בקהל

אלא דאפי"ה כיון שיש ספק אם יוליד או לא יש לעסוק בתקנה השני' שאמר הרופא ולהוציא נפשו מידי ספיקא והוא לנקוב את ראש הגיד באופן שיהי' שביל ודרך שיוכלו מי השתן לעבור בו עד סיום הגיד ולעשות קנה חלול דק של כסף כעין שפופרת ולתוחבו בתוך הנקב אשר יעשה לאורך הגיד והקנה יעבור את הנקב אשר בתחתית הגיד שנעשה מאליו בכדי שע"י השפופרת ימנע את יציאת המי השתן שלא יצא דרך הנקב ההוא אך דרך הקנה יאחזו דרכם ואח"כ יסתום את הנקב הנעשה מאליו ע"י סמים שלא יעברו בו מימי השתן לעולם ושוב אח"כ יוציא את השפופרת מתוך הגיד וממילא יוציא אח"כ הכל כדרך כל הארץ עד כאן תוכן דבריו

ובאמת אין אני מבין גוף השאלה דמדברי מעלתו נראה דע"י התקנה של קנה השפופרת בוודאי יוליד וקשה לי הרי מבואר בכורות דף מ"ד ע"ב דשני נקבים יש להגיד אחד שבו מטיל המי רגלים ואחד מקום הזרע ואם ניקב הנקב של מקום הזרע לנקב של השתן שוב אינו מוליד דדווקא במקומו מזריע אבל שלא במקומו אינו מזריע ולפי פסק הש"ע באה"ע סי' ה' סעי' ז' דאם ניקב גובתא של שכבת הזרע לתוך הגובתא של מי הרגלים פסול לבוא בקהל דלא כר"א ממיץ וא"כ הרופאים שעושים קנה אחת של ע"כ או שעוקרים ההפסק שאמרו חכז"ל שהוא כקליפת השום שבין מקום הזרע למקום מי השתן וא"כ שוב אינו מוליד כיון שהזרע