מהר"ם שיק אבן העזר יט

דדבר דבר. מ"מ הא אנן לא קי"ל דנדה מקרי דבר שבערוה וא"כ לא קי"ל כמהרש"ל הנ"ל ואין לנו שום סמיכה אלא על ההיתר של הצ"צ ועל הפוסקים שהסכימו עמו וממילא אין לנו רשות לשנות אלא לעשות דווקא כמו שכ' הוא דטובת הנאה של הכתובה הוא כמו כתובה עצמה מהטעם שכ' שם יעויי"ש

וראיתי בתשובות אמרי אש ח"ב סי' ב' שהביא שם בשם השואל לפקפק שם על הצ"צ הנ"ל דהרי הטוה"נ של הכתובה שייך להאשה ואיך יפרנסו אותה ממנה ובדרך שכ' מעלתו ני' בעובדא דידי' אבל גם פקפוק זה אינו דבלא"ה לדעתי דברי הצ"צ נכונים וברורים דהרי אנן קי"ל כתובה דרבנן שתיקנו חכמים משום שלא יהא קלה בעיניו להוציאה וכל זמן שהיא נשתטית בלא"ה אין אפשר לו להוציאה ולא שייך התיקון כלל ואינה צריכה להיות לה כתובה אלא כשתשתפה ואז יגרשנה וכדלעיל ולכך שפיר כ' הצ"צ דאז בזמן שהיא שוטה הפירות של הטוה"נ אינו שלה. ובס' שואל ומשיב הקשה ג"כ על הצ"צ ונהי דהסכים לדבריו מ"מ קשה לו הר"י הצ"צ הי' יכול להביא ראי' ממס' סוכה דף נ"ו דאמרינן ביצונא טב מקרא

ולפי ענ"ד האשה דעיקר הכתובה שלה שתיקנו רבנן הוא משום כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכל שכתובה שלה עולה יותר התקנה טובה וחזקה ביותר. ואולי בעת שתשתפה לא יהא לבעל אשה אחרת והיא תהי' נשאר אצל הבעל יהי' לה זה במה שנתקטן ונתמעט שיווי הכתובה ע"י הטוה"נ הפסד. ואדרבה קשה לי דאם הטוה"נ אינה עולה כ"כ כשיעור כתובה דאורייתא לבתולה מאתיים דאם פוחת לבתולה ממאתיים הוא בעילת זנות וא"כ אם תשתפה תהי' תחת בעלה בלא כתובה ויהי' כפוחת לבתולה כנ"ל. מיהו לפי הנראה מדברי הצ"צ דלא חילק בזה מטעם שכ' שם דהוי כמה ספיקות וספיקא ספיקות עיי"ש

ובלא"ה קשה לי לפי מ"ש ההגהות מרדכי בפ"ק דב"מ דשם הקשה האיך אפשר למכור הכתובה בטוה"נ הא הוי כמו דשלב"ל וכמו דקי"ל באומר מאי שאירש מאבא אני מוכר לך דלא הוי מכירה דהוי דשלב"ל ותי' דגם בחי' יש לה שיעבוד עיי"ש וא"כ בנשתטית דהוי כמה ספיקות דכל זמן שלא נשתפה פקע השיעבוד הנ"ל וא"כ לא תהני מכירה כלל לפי דעת השיטה דס"ל בחו"מ סי' רי"ג דאם מקנה דבר דלא שייך בי' הקנין ההוא עם דבר דשייך בי' הקנין ההוא אינו מועיל כלל ובדבר שלב"ל פליגו הפוסקים בכה"ג אי ג"כ אמרינן כזה וא"כ מאי מועיל בנשתטית המכירה של הכתובה כיון דבאותה זמן היא נשתטית ויש כמה ספיקות ופקע גם השיעבוד

ואפשר לישב דבריו לפי מה דאיתא בחו"מ ס' ר"ט דבדשלב"ל מועיל תפיסה אם הוא תפיס ונהי דשם מיירי באופן אחר מ"מ איכ"ל דגם כאן מועיל תפיסת הב"ד בטוה"נ וצ"ע. ומכל מקום כיון דגוף הדין דצריך להשליש הכתובה אינו דבר ברור אלא שהכל בו הביא זה והסכימו עמו האחרונים וגם לדברי הצ"צ הסכימו האחרונים יש לסמוך על דבריהם על אופן שכ' הצ"צ שצריך לעשות הבטחה יפה וטובה כמ"ש ג"כ מעלתו ני' שצריך לעשות השטר בערכאות שיהא מועיל ג"כ בדיניהם על הבטחת המזונות ושאר חיובים ואז אני מסכים להתיר את האיש הנ"ל לישא אשה על אשתו עפ"י דיני התורה אם אין עיכוב מצד חוקי המדינה והשרים יר"ה והנראה בעיני כתבתי ואחתום בברכה בברכת השנים בכתיבה וחתימה טובה דברי הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ו' בעזהי"ת חוסט יום ו' עש"ק פ' נשא תרל"ו לפ"ק: החיים והשלום וכ"ט להבחור המופלא ומופלג בתורה מוה' דניאל פרוסטיץ ני' בק"ק פרעשבורג יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי לפי מאי דפסק בש"ע באהע"ז סי' ב' סעי' ח' דעם הארץ לא ישא כהנת ות"ח שנושא כהנת הרי זה נאה ומשובח ומסופק מעלתו אם גם בזה"ז רשאי ת"ח לישא כהנת כיון שמבואר בש"ע ביו"ד סי' רמ"ג סעי' ב' ובש"ך ביו"ד סי' י"ח ס"ק כ"ט דאין ת"ח בזה"ז ובפרט בחורים הלומדים שעדיין בוודאי לא הגיעו למדרגת ת"ח אם רשאין לישא כהנת דבגמרא אמרו שאין הזיווג עולה יפה וחמירא סכנתא וכו' או דנימא דבזה"ז אין לנו כהנים מיוחסים כמ"ש המג"א בסי' ר"א ס"ק כ"ד ועוד שהרי הרמ"א לא הגיה כלום באה"ע סי' ב' הנ"ל ונראה דס"ל דאעפ"י שאין דין ת"ח בזה"ז מ"מ מי שלומד נאה לזרעו של אהרן לדבק בו עכ"ל בקצרה

הנה פשוט הוא בעיני אע"ג שכ' המהרי"א ומהרי"ל הובא ברמ"א שיו"ד סי' רמ"ג דאין ת"ח בזה"ז מ"מ בכלל ע"ה לא הוי וגדולה מזו כ' בשבו"י ח"א סי' קמ"ד דנהי דת"ח לא הוי מיהו צורבא מרבנן מקרי אפילו בזה"ז וכ' מקום שאמרו חכז"ל צורבא מרבנן גם האידנא הב"ת בכלל והביא ראי' מרש"י בתענית דף ד' שכ' רש"י שם צורבא מרבנן פירושו בחור חריף ומסתמא גם אלו שמנו חכמים בפסחים דף מ"ט שנשאו כהנות מסתמא נשאו אותם בימי בחרותם כדאמרינן בקידושין דף כ"ט ע"ב בפרש"י על הא לן דבבבל רשאין לישא אשה ואח"כ ללמוד תורה

ועכ"פ לפי"ז כיון שאינו בכלל ע"ה אין בו איסור לישא כהנת אלא דנ"ל דגם מעליותא ג"כ איכא כמו בת"ח בכה"ג ואפילו לדעת הברכ"י בחו"מ סי' ט"ו דפליג על השבו"י הנ"ל מ"מ נ"ל דבוודאי בחור מופלג וירא שמים יוכל לישא כהנת וזיווגו עולה יפה ויתברך כמו דאמרינן שם בת"ח דהרי מבואר שם בפסחים דף מ"ט דדווקא ע"ה ישראל לא ישא כהנת אבל כהן אפילו ע"ה רשאי לישא כהנת ובאמת קשה לי על לשון הש"ע באה"ע סימן ב' דפסק דע"ה לא ישא כהנת דהוי לי' לפרש דדווקא ע"ה ישראל דהא מבואר בגמרא פסחים הנ"ל דדווקא ע"ה ישראל אסור לו לישא כהנת אבל ע"ה כהן מותר לו לישא כהנת

ומבואר עכ"פ מזה כיון דכהן מותר לישא כהנת בכל אופן אף אם הוא ע"ה א"כ הרי קי"ל ביו"ד סי' רנ"א דאפילו ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה לענין להחיותו ולכסותו ומבואר שם בש"ך דדין זה דבש"ע קיים גם בזה"ז אלא דהש"ך דקדק דאם יש לע"ה פיק"נ ולת"ח בזה"ז צריך רק על כסות איכ"ל דלהחיות עדיף אפילו בע"ה ובס' יד אלי' סי' מ"ג הקשה וחולק עליו יעיי"ש ועכ"פ מזה מוכח דגם ת"ח או ב"ת בזה"ז עדיף מכה"ג ואם כן כיון דכהן ע"ה מותר לישא כהנת וזיווגם עולה יפה מכ"ש אם בחור ב"ח מופלג נושא כהנת דזיווגם עולה יפה

ולכאורה הי' לי תימה בדברי הרשב"א המובאין ביו"ד סי' ר"ה שכ' דת"ח האידנא דינו כע"ה בנודר על אשתו שתהא אסורה עליו כמו אמו וזה לכאורה נגד דברי השבות יעקב הנ"ל שכ' דבוודאי אין דינו כע"ה. אמנם ברמ"א עצמו מבואר שכוונתו רק משום חשש דהרי מסיים שם דרובם הם ע"ה וא"א שכוונתו על בן תורה דרובם ח"ו כע"ה. ואלא ע"כ דכוונתו שרובא דעלמא הם ע"ה ושכיחים עם בני תורה ואפשר שישמעו מב"ת שינדור שתהא אשתו אסורה עליו כאמו ויראו בו שאינו מקיים את נדרו. עי"ז יקילו הם גם בשאר נדרים כן נ"ל כוונתו וצ"ע

ועכ"פ לפי הנ"ל הוכחתי שפיר דוודאי מותר לבחור מופלג ירא שמים לישא כהנת. ועוד מטעם אחר נ"ל דשרי דזיל בתר טעמא דמבואר שם ברש"י בפסחים דף מ"ט משום דגנאי הוא לאהרן שידבק זרעו בע"ה ישראל אבל בבן תורה דאפילו בעודו בחור אם הוא מופלג וירא שמים הרי אנו חייבין לכבדו וכדקי"ל ביו"ד סי' רמ"ד דאפילו יניק וחכים אנו צריכין לקום מפניו ולהדרו וסתמא המצוה הוא גם בזה"ז וכמו שסתם שם וכיון שאנו חייבין לכבדו בוודאי אין גנאי לאהרן ואדרבה לכבוד יחשב

ומטעם זה קשה לי על הש"ך ביו"ד סי' י"ח סקי"ט שכ' דלכך אין מראין סכין לת"ח בזה"ז משום דאין ת"ח בזה"ז וקשה וכי ס"ד דבזמן הזה אין חייבין בכבוד ב"ת והרי אמרו דמראין סכין לחכם מפני כבודו וכי ח"ו נתבטל המ"ע של והדרת פני זקן ודרשו חכז"ל זקן זה שקנה חכמה וכ"ש חכם שהוא רב בעירו. והתשב"ץ בח"א סי' ל"ג כ' על זה הא דאמרו רז"ל יפתח בדורו כשמואל בדורו וצ"ע. וכיו"ב כ' בס' ברכ"י בחאה"ע סי' ב' דוודאי הא דאמרינן דימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח דגם זה הוא בזמנינו אע"ג דאין ת"ח בזה"ז מ"מ הוא המעולה והטוב שבכולם ולכך נראה לפי ענ"ד פשוט דבוודאי הוא זיווג טוב וישר לפני אלקים ואדם

ובלא"ה הא דאמרינן אין ת"ח בזה"ז לפי מאי שהאריך בברכ"י סי' ט"ו הוא רק משום דאיכא בזה"ז הרבה שלובשים בחלוקא דרבנן ואינם ראוים ומשום לא פלוג כו' וא"כ י"ל דווקא היכא דע"י המעלות של ת"ח נוציא ממון או עי"ז יגרע איזה זכות של ע"ה אז אמרינן דאין ת"ח בזה"ז אבל בנידון הנ"ל דאין מפקיעין שום זכות בוודאי י"ל כמ"ש וביארתי לעיל בזה

ומה שכ' דיש לצדד לפי מ"ש המג"א בסי' ב' דהאידנא הכהנים הם רק כהני חזקה ע"כ קיל מעליותא דידהו ובאמת כבר פלפלו בזה הפוסקים והובא בפת"ש סי' שכ"ב סק"ג הרבה תשובות שחלקו על הרשד"ם שכתב כן עיי"ש. ולפי ענ"ד דדווקא לענין דבר שבממון איכ"ל כן דנהי דרובם כהנים ואית להו חזקה מכח רוב מ"מ הרי אין הולכין בממון אחר הרוב ולכך כ' היעב"ץ בתשובה והובא בפת"ש סי' ש"ה דהאידנא טוב לפדות בכור במתנה ע"מ להחזיר ועיי"ש שהאריך וכן המג"א בסי' ר' מיירי לענין ליטול מנה יפה אבל לענין שאר דברים הכהנים בחזקתייהו עד כי יבוא הגואל בב"א כן נראה לפי ענ"ד: