מהר"ם שיק אבן העזר יח

סיימו דבפרק האשה בחדא אמרינן ג"כ בכה"ג רוב ודבריהם צריכין ביאור ועיין בערוך לנר שם דכ' שם הכוונה דאין כל השהיות שווין ותליא אם שהתה זמן רב והביא בשם תוספות הרא"ש דבאמת לפי מסקנת התוס' הוכיחו דגם בכה"ג איכא רוב ובאמת צריך טעם ובנוב"י מהדו"ק חלק אהע"ז סי' ס"ט האריך לצדד בזה וג"כ לא כתב דבר בדור

ולפי ענ"ד דתוס' בוודאי לא מיירי בשהה עשר שנים לפלפל אם עדיין היא מן הרוב דזה וודאי אינו דהרי ילפינן מקרא ביבמות דף ס"ד דצריך להוציא וא"כ גלי לן הקרא בכה"ג אינה מהרוב שתתעבר וע"כ התוספת פלפלו רק בשהתה בפחות מעשר שנים דבש"ס בזמן שהי' לנו כח שהיו כופין אם עברו עשר שנים ולא ילדה א"כ בוודאי מיירי בלא שהו עשר שנים ובפחות מעשר שנים נסתפקו התוס' אי שייך לומר באשה כזו ששהתה ולא ילדה אם נימא רוב נשים מתעברות ולבסוף מסקי דגם בכה"ג אמרינן דהוי רוב אמנם דצריך טעם לזה

ונראה. לי להסביר עפ"י דברי הש"ס בחגיגה דף ג' ע"ב דמפרש טעמא דר"ה דאמר דאינו שוטה עד שעביד לכולן שלשה דהלן בביה"ק אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקא עביד והיוצא יחידי בלילה אימור גנדריפס אחדיה והמקרע כסותו אימור בעל מחשבות הוא כיון דעבדינהו לכלהו הוי כמי שנגח שור וחמור וגמל ונעשה מועד לכל וה"נ כיון דאם לא עברו עשר שנים עדיין לא אבדה הרוב שהיא מנשים שזוכים להיבנות מהם ולכך תלינין במקרה שלא ילדה בחולי או בחולשה קצת כדי שלא להוציאה מהרוב כדאמרינן התם לר"ה ואע"ג דלא קי"ל כר"ה מכל מקום בגוף הסברא אפשר דלא פליגו אלא דס"ל דזה לא הוי מילתא. משום דלא שכיח כלל משא"כ כאן וודאי דשכיח ושכיח שיהא חולי או חולש' או צינה וחמימות וכמ"ש הנוב"י הנ"ל ולכך דווקא צריך לשהות עשרה שנים ששם גילתה לנו התורה

וא"כ היכא דיש עוד דברים שנוכל להחזיק מהם שלא יזכה להיבנות ממנה וכמו דאמרינן דאי עביד לכלהו לכ"ע לא תלינן וא"כ ה"נ באשה הנ"ל שיש הרבה אומדנות א' ששהתה זמן רב בין לידה ללידה שע"ז פלפלו התוס' הנ"ל ב' שהפילה דקי"ל ג"כ שאם הפילה ג' פעמים הוי סי' שלא תזכה להיבנות וגם במתו לה ג' בנים ג"כ כתב הרשב"א דהוי סימן דלא תזכה להיבנות וא"כ אף דבחדא מכל הנך סימנים לא הוי סימן אבל כלהו ביחד נראה דוודאי הוי סימן ובוודאי לא גרע מאשה ששהתה עשרה שנים ולא ילדה דאמרינן שמא לא יזכה להיבנות ממנה ומוציא וכ"ש כאן כן נראה לפי ענ"ד ובשהתה י' שנים כבר כתבתי לעיל פסק הרמ"א שעליו אנו סומכין בכל דיני או"ה אמנם כבר העיד הנוב"י שלא שמענו לעשות מעשה בכיו"ב אע"ג שהדין מפורש ברמ"א וכ"ש בנידון שלנו הנ"ל דתלי' בסברות דלעיל חלילה לי לפסוק בו אלא להציע לפני ת"ח וגדולי ישראל

והנה לעשות סניף להיתר הנ"ל י"ל בעובדא הנ"ל דמבואר לעיל דהיא אסרה את עצמה אם לא תרצה להתגרש. ובקונטרס שנמסר לידי מאריך בחריפות ובקיאות לבנות היתר על הנדר של האשה ובאמת לי קשה שהרי קי"ל בכתובות דף ע"א ע"א כר"י דהוא נתן אצבע בין שיני' והכי קי"ל ביו"ד סי' רל"ה וא"כ הוי כאלו הוא נדר ואסר אותה. ואם הוא אסר אותה וודאי אין שום הו"א דיועיל כזה דא"כ בטל החרם והתקנה לגמרי

אמנם קצת סניף להיתר י"ל ע"י ההיתר הנ"ל לפי מ"ש המהרי"ק בשורש קמ"א דאשה האסורה על הבעל לא מקרית אשתו ואינה בכלל החרם ועוד כתב בשורש ק"א דבארוסה אין החיוב על הבעל להכניסה כדי שתהא אשתו ויהא בכלל החרם כיון דארוסה אינה בכלל החרם והיא לא מצאה חן בעיניו אין מחויב להכניסה וא"כ ה"ה הכא כיון דהשתא אסורה עליו ולא מקריא אשתו ולזה גם היא נתרצית אעפ"י שמקרי הוא נתן אצבע בין שיני' ואע"ג דאפשר לו להתיר נדרה הא למהרי"ק אינו מחוייב להתיר לה שתהי' אשתו דמה לי הכנסה אצל ארוסה ומה לי היתר נדר אצל אשה שאסורה עליו

ועוד י"ל דבאשה זו יש עוד חשש עפ"י מ"ש הנוב"י מהדו"ת בחיו"ד סי' קנ"ד דהטעם דבבא ההקדש ליד כהן או ליד גבאי אין נשאלין על ההקדש משום דאין הכהן מחוייב להאמינו על החרטה שלו כי השואל על נדרו ע"י חרטה מבואר הדין ביו"ד סי' רכ"ח דצריך שיתחרט בעיקר הנדר ויזהר שלא יאמר שמתחרט מעיקרא אלא א"כ הוא ברור לו שהוא רוצה כאלו לא נדר מעולם. שאל"כ אין ההתרה שמתירין לו התרה והוא באיסור נדר כל ימיו עכ"ל וזה אין הכהן מחוייב להאמינו וכ"ש באיסור הנ"ל שנעשה עפ"י הגאון הצדיק מסאנץ ואמרינן בנדרים דף ס"ד דאין פותחין בכבוד רבו וא"כ קשה להאמינה שיש לה חרטה דמעיקרא

ועכ"פ. נראה דבכה"ג אינו מחוייב להאמינה דהרי אמרינן בפסחים דף ד' ע"ב דבדבר דאית בי' טרחא טובא לא מהימנא אשה בדאורייתא והסמ"ג כ' דבמלתא דספיקא אינה נאמנת ועיין בפמ"ג באו"ח סי' תל"ו סק"ח במג"א וא"כ האשה הזאת שנדרה בכתב שאם לא תרצה ליקח גט יאסר הבעל עלי' לפי דעת הרבה פוסקים נדר בכתב מהני וכמ"ש מרן הגאון בחת"ס בחיו"ד סי' רכ"ז וכן דעת עוד הרבה פוסקים ומכ"ש שבעובדא דא העידו העדים שקבלו עליהם האיסור בפועל א"כ איכ"ל שאין צריך להאמין לה דיש לה חרטה דמעיקרא וכמ"ש לעיל

זהו הנראה לי בענין הנ"ל ואני מציע הדברים לפני גדולי ישראל אם ימצאו הדברים מכוונים גם אנכי הנני מצטרף להיתר כשיבא מכשורא ובתנאי אם אין רשות המלכות והשרים יר"ה מעכבת ובדבר הנ"ל צריך להיות מתון מאוד וה' יהפוך את לבבה לטובה. וגם צריך להבטיח ולהעמיד ערבות שאם תרצה לקבל גט מחוייב הבעל ליתן לה גט מיד וליתן לה כתובתה וחיובי'. דברי ידידו החותם בברכה ומחיה חיים יתן לו חיים ארוכים ומתוקים דברי ידידו הדורש שלומו הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ה' בעזה"י יום ה' פ' נצבים תרל"ח לפ"ק. כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר הרב המאור הגדול המופלג שלשלת היוחסין מוה' ישראל יעקב יוקל טייטעלבוים ני'. אבדק"ק בארבעשט יע"א

מכתבו קבלתי בשבוע העבר ושם ביקש ממני להצטרף להתיר לאיש לישא אשה על אשתו שנשתטית. בצירוף מאה רבנים וגופא דעובדא הוא איש אחד ושמו ר' מאיר בן ר' אברהם מבארבעשט שנשא אשה ודר עמה לערך עשר שנים וילדה לו בן ובת וזה חמש שנים אשר יצאתה מדעתה ונשתנעה למאוד והולכת ערומה בשווקים ורחובות והרופאים לא מצאו מזור ותרופה למכתה והבעל הוא גלמוד ונע ונד וגם הוא עני ואינו יכול להשליש לה הכתובה ושאר דברים הנצרכים כפי מה שמבואר בנוב"י מהדו"ק סי' ג' וד' ובתשובת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחלק אהע"ז סי' ד' וי"א ובשאר ספרים ומעלתו ני' השתדל למצוא היתר עפ"י מ"ש הצ"צ בסי' ס"ו למכור הכתובה להבעל בטובת הנאה ולהשליש שיעור זה ליד ב"ד וגם להמציא לה מזונותי' וכסות ולשמרה שלא תהי' מופקרת ואופנים שכבר פסקו הפוסקים ההם ולזה גם אני מסכים אם יהא נעשה הכל בתוקפו כמבואר במכתבו ובשאר ספרים אז יכולין לצרף גם דעתי

אבל מה דחזיתא לדעתי' דס"ל דאפילו אם רק ישליש חילוף כתב על הכתובה ושאר ת"ק סגי. זה אינו לדעתי וכן מבואר ג"כ בספר שואל ומשיב מהדו"ק סי' ק"ך וגם אין אני יודע מה מוסיף בטחון בזה הרי כבר הכתובה בידה וכבר כ' הצ"צ בתשובה הנ"ל שרק באופן שישליש הכתובה התירו ואין לנו כח לשנות וכן מסתבר דהרי עיקר תקנת ר"ג מ"ה הי' לפי מה דמבואר בפוסקים לטובת האשה ואם לא ישליש הכתובה לפעמים יבוא תקלה והפסד להאשה הנשתטית שאם תשתפה ולבעל כבר יהי' אשה אחרת ולא יהא לו מעות לגרשה וליתן לה כתובתה וחזקה לחבר שא"מ דבר שא"מ מתח"י

ואפילו אם משליש משכון אפשר להסתפק כמו דפליגו הפוסקים בחו"מ סי' פ"ח אי משכון חשיב כהילך ובנמוק"י בסוגיא דהילך הביא בשם הרמב"ר דאינו קונה משכון שלא בשעת הלוואתו ועיי"ש. ומיהו לדינא בוודאי נראה דישכון מהני דשוה כסף ככסף וגם אפילו אם משליש מעות לא קנתה הוא והוי משכון כמשליש מעות ממש ואינו נגד התקנה אבל לשנות מהתקנה ולהשליש רק ח"כ זה לא שמענו

ובאמת לפי מ"ש המהרש"ל בתשובה סי' ס"ה באשה שנשתטית דאסורה לבעל משום אשה נדה הי' אפשר להקל קצת כמו דקי"ל בנכפה באה"ע סי' קי"ז אלא שכבר תמהו עליו דהרי אמרינן בנדה דף י"ג דנשים פקחות מתקנות אותה ואני אמרתי לישב דברי המהרש"ל עפ"י מ"ש התוס' בגיטין דף ב' ע"ב דאיכ"ל דנדה לבעלה הוי כמו דבר שבערוה והרמב"ן בחידושיו שם כתב דלכך כתיב וספרה לה לעצמה דהיינו כיון שהדבר נוגע לה לכך הוא נאמנת יותר מן נאמנות דעלמא ומאה נשים כחד דמי וא"כ שפיר איכ"ל דדוקא לענין טהרות נשים אחרות מתקנות אותה אבל לבעלה דהוי דבר שבערוה אינם נאמנות כן י"ל לדעתי

ובזה הי' אפשר לישב קושית המהר"מ לובלין שהקשה שם דלמה לי גז"ש דדבר דבר אי ע"א בעלמא אינו נאמן. ולהנ"ל איכ"ל דצריך קרא דכיון דהדין הוא דהיכא דשייכא לעצמה נאמנת הו"א דגם בשאר דבר שבערוה תהי' נאמנת ולכך אני צריך למילוף מגז"ש