מהר"ם שיק אבן העזר טז

תשובה ד'

כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר הרב הגדול המופלג מוה' פ' אבדק"ק פ' יע"א נדרשתי לאשר שאלני לחוות דעתי בענין חדר"ג מ"ה בעובדא אשר הועתק פה והוא באחד כו' אשר נשא אשה ודר עמה זה ערך כ"ג שנים כדרך כל הארץ אולם לא זכו להיבנות בפרי בטן. דהיינו דתשעה שנים אחר הנישואין ילדה בן זכר וחי כמה חדשים ומת. ומאז לא מצא ממנה מנוח כי בכל עת הגיע ווסתה יושבת ובוכית ומצערת אותו ואח"כ אחר עבור עוד ערך תשעה שנים הפילה נפל בן זכר ותעמוד מלדת ונשתהה הדבר עוד בערך ה' שנים והבעל והאשה עסקו ברפואות יושבים ומצפים לרפואה אולם לע"ע נכזבה תוחלתם. וכאשר ראה הבעל שהם באים בימים וחדל להיבנות בזש"ק וסבל צער ויסורין אשר אין די באר התחיל לדבר את אשתו שאינו רוצה לדור עמה עוד שתקבל ממנו ג"פ ורצה ליתן לה כתובה ותוס' ועוד עודף וגם כל התכשיטין עד כפי שידו מגעת. אולם האשה נתנה כתף סוררת ומיאנה בגירושין

ולאשר כי הזיווג הנ"ל היו מסתופפים בצל קדושת הגאון הקדוש מסאנץ זצוקלה"ה נסעו שניהם לבית הגאון הקדוש הרב הנ"ל לקיים ככל אשר יאמר. והתפשר ביניהם הגאון זצ"ל שידורו עוד ביחד שנה ומחצה אולי יושעו. וע"ז נכתב כתב ע"י איש אחד אשר מפי הגאון הקדוש זצ"ל יקרא מלה במלה איך ומה לכתוב והזיווג חתמו האיש בח"י ממש והאשה במסה"ק וגם חתמו שני עדים כאשר ראיתי בהעתקה אשר הובא לפני ותוכן המכתב הזה שאם לא יזכו להיבנות עד שנה ומחצה אזי מחוייבת לקבל ג"פ מבעלה ני' ובאם לא תרצה אוסרת עצמה על בעלה בקונם ונמסר הכתב לבעלה שיהא בידו לזכות ולתוקף

והנה בהגיע הזמן שנכתב בכתב הנ"ל דהי' בחודש טבת שנת תרל"ה ועדיין לא זכו לפרי בטן רצה הבעל לקיים כפי הכתב וביקש ממנה שתקבל גט פטורין ורצה ליתן לה הרבה יותר מכפי כתובתה ואמר לה שאסור לו לדור עמה מעת ההיא והלאה מחמת הנדר וגם שהאשה הגיעה לערך ארבעים שנה והוא רוצה לקיים מצות פו"ר ומתי יעשה לביתו ולאשר כי האשה יודעת בעצמה שהיא אסורה עליו מצד הנדר שאסרה עצמה עליו וגם בגירושין איננה רוצית אף אם יתן לה תרקבא דדינרא הרחיקה ממנו נדוד זה שנה ומחצה אצל משפחתה ומעגנת את בעלה ני'

ועתה הנה הבעל שואל להתיר לו לגרשה בע"כ אם יוכל או להתיר לו אשה אחרת ליקח עליה אחר התראה שיתרו אותה הב"ד שתקבל ג"פ ומאז ועד עתה הרבה שלוחים אלי' לדבר אתה לרצותה לקבל ג"פ והיא ממאנת. ומענה בפיה שרצונה שיתירו לה לדור עם בעלה ואם לאו רצונה לישב שכולה וגלמודה ואין רצונה להתגרש והבעל נ"י טוען שאין יכולין להתיר לה מפני שהקים לה נדרה בעת הקבלה בכתב ומעת הפרדה מאתו וגם כעת דובר אמת בלבבו שאין לו שום חרטה על ההיקם וגם טוען שמאיסה עליו ובחלה נפשו לדור עם אשה אשר נאסרה עליו בקונם ולבו נוקפו וגם גודל היסורין אשר יש לו ממנה בכל עת שמגעת לעונת ווסת. וגם בא לעיני קונטרס על ענין הנ"ל המאריך בכותחא דהתירא ואם אמנם אין אני כדאי ויודע אני מך ערכי לחוות דעתי בענין גדול כזה אפ"ה לא יכולתי לסרב ולראות בצערו של ת"ח ולהשיב פניו ריקם ולזאת אבקש עזר מאת ה' לומר דבר אמת לאמתו ואין אני אומר להלכה למעשה אלא אציע את דברי לפני ת"ח וגדולי ישראל את הנראה לפענ"ד

הנה הנוב"י ביו"ד סי' קמ"ו כתב דחרם אם אמנם שאינו מפורש בתורה מ"מ הוא מפורש בדברי קבלה בכמה דוכתי וא"כ אף דהוי כדאורייתא מ"מ ספיקא לקולא מיהו דווקא לאותן שניתן החרם ואפילו לא קבלו עליהם הוי כדאורייתא אבל להבאים אחריהם ולזרעם אחרם אינו מתורת משה וספיקו לקולא ע"ש ולי נראה דבריו תמוהין דהנה מבואר בתשובת הריב"ש סי' שצ"ט דקבלת האבות שהם רבים החיוב הוא גם על הבנים ולזרעם אחריהם כדמוכח מקבלת התורה שקבלו אבותינו על כל הדורות הבאים וכן במגילת אסתר כתוב מבואר קימו וקבלו עליהם ועל זרעם אחריהם וכן פסק בש"ע ביו"ד סימן רי"ד וא"כ מבואר כיון דהי' מעיקרא דאורייתא גם על הבאים אחריהם הוא דאורייתא כמו בקבלת התורה ואינך

וכן מבואר בהדיא בתשובת הר"ן תשובה מ"ח ומבואר בשו"ת אמרי אש בחלק אהע"ז סימן ס"א עיי"ש שהאריך להביא ראיות גדולות דחרם הוא דאורייתא ומרן הגאון בחת"ס זצ"ל כ' ג"כ כמה תשובות דחדר"ג ושאר חרמות המה דאורייתא אלא שהדברים שהמנודה והמוחרם צריך לנהוג בהם הם מדרבנן, וא"כ גם האידנא לדבריהם החדר"ג הוא דאורייתא. והנה מהידוע דעיקר ישיבת בנ"י הי' בצרפת ובאשכנז וע"י הגירושין שנתגרשו משם התיישבו במדינת פולין ובשאר מחוזות וא"כ לפי הנראה רוב בני ישראל הנמצאים בפולין ובשאר מחוזות קרוב הדבר מאוד שהם מבניהם הבאים מהם, וא"כ יש לחוש טובא שהחרם אצלם הוא מן התורה

אמנם הגאון מסאנץ זצוקלה"ה בספרו דברי חיים בח"ש סימן י"ד כ' דגוף הדין דחדר"ג בענין שלא לישא ב' נשים הוא רק תקנה בעלמא ואינה רק דרבנן והשיג על אדמ"ו זצ"ל על מ"ש בחת"ס דאפילו למ"ד ספיקו לקולא איכ"ל דהוא מה"ת אלא שכך התנו חכמים שיהא ספיקו לקולא להרמב"ם דס"ל דלא אסיר הוא איסור דאורייתא ואפ"ה ספיקא לקולא כיון שכך התנו ובאמת דברי הגאון זצוקל"ה בדברי חיים תמוהים בעיני דאיך אפשר לומר לדעת רמ"א חדר"ג הוא רק תקנה הרי מבואר ביו"ד סימן רכ"ח סעיף כ"ט שם כתב הרמ"א בהדיא דחדר"ג שלא לישא ב' נשים הוא אקרקפתא דגברא. והש"ך בסעיף פ"ה כתב דבב"י מבואר דהוא חמיר טפי דהוי חרם דב"ד הגדול וכן מבואר מדברי הר"ן סי' ח' שהעתיק הרמ"א שם וביותר תמיה לפי דברי הרמ"א שם שהגיה זאת על דברי המחבר דמיירי בדבר שעשו כדי למגדר מילתא ומבואר שם בסעיף ל"ג דהנשבע שלא לכנוס בתקנות הקהל אם התקנה היא למיגדר מילתא לפי מ"ש הטו"ז שם הוי שבועת שוא דמן התורה מחוייבין לקיים תקנות הקהל היכא שהם למיגדר מילתא. ובאמת בד"מ באה"ע סי' א' הביא דיעות מקצת הראשונים שהתקנה היתה רק לגדור נגד הפריצים וכמו שהביא גם הב"ש בס"ק כ"א אבל מ"ש כן לדעת הד"מ ורמ"א קשה לי הא ביו"ד לא משמע כן

ונראה לפענ"ד כוונת הרמ"א דמסופק בכל הני דיעות די"א דהוי רק מדרבנן וי"א דהוי חרם חמיר גם יש דיעות שהי' החרם רק עד אלף הששי וי"א דבמקום מצוה ל"ג ר"ג מא"ה וכתב הד"מ שמאלו הדיעות נוטה כו' ומ"מ על נטוי' זו א"א לסמוך להתיר דבר שיש בו חשש איסור דאורייתא גם להאומרים דל"ג אלא עד אלף הששי לבד מלבד הראיות שכ' היש"ש סו"פ הבא על יבמתו נגד זה בלא"ה אם החרם על הקרקפתא דגברי אפילו הוי ספק אם התיר, הרי יש חזקת איסור ולכך צירף הרמ"א כל הדיעות שיש להקל כעין שכתב הש"ך ביו"ד סימן ק"י דבג' ספיקות אפילו נגד חזקה נוכל להתיר וה"נ כיון דאיכא ספק שמא מדרבנן ואולי לא גזור אלא על אלף החמישי ועוד שמא במקום מצוה לא גזר ולכך שפיר סמך על זה להתיר במקום מצוה וכל זה כאן דיש ג' צדדים להתיר אבל שם ביו"ד דליכא כל הנך ספיקות שפיר כ' דחדר"ג אקרקפתא דגברי

ובזה מיושב ג"כ קושית הש"ך שם בס"ק פ"ה שהקשה שם למה כ' הרמ"א ולכן הרי הב"י כתב דחדר"ג חמיר ולהנ"ל א"ש כיון דיש קצת דיעות דמקילין כדלעיל נהי דלא סמך ע"ז עליו לא הוי מצי למימר ומכ"ש. לזה כ' רק לשון לכן וזה נראה ג"כ מ"ש אדמ"ו הגאון בחת"ס ז"ל דלכן מקילין כאן דספיקא הוא כמ"ש אליבא דהרמב"ם בלאו דלא חסיר כדלעיל והקשה עליו הגאון בד"ח כדלעיל ולי נראה דקשיא לי' לשון הב"ש דמשמע מסיום לשונו דלאו דוקא בספק זה ס"ל לקולא אלא בכל ספיקא אמרינן לקולא וזה אינו לפי הנ"ל ולכך כת' מרן הגאון ז"ל דהכוונה דאפילו אם חדר"ג מ"ה הוי דאורייתא מ"מ איכ"ל דמספיקא לא גזרו כדאמרינן בלא חסיר ואני אמרתי מאז ראי' לסברא זו מש"ס ערוך בנדרים דף י"ח ע"א דמדמה ספק דרבנן דראוי לומר להקל אי אמרינן בדאורייתא דמחית אינש נפשי' לספיקא וכפירוש הר"ן שם ה"נ לא מחתו רבנן באיסרייהו לספיקא וה"נ אמרינן לא מחית ר"ג מ"ה לאסור ספיקא

ולפי הנראה נראה לי מדברי הרמ"א הנ"ל ביו"ד סי' רכ"ח דאית בחדר"ג משום מיגדר מילתא לתורה ואני אמרתי לפרש דברי הר"ן שממנו מקור דברי הרמ"א הנ"ל שחקר שם בתשובתו דלכאור' נימא כיון דחדר" הוא לפמ"ש בטעמו או משום פרוצות או משום קטטה והוא לטובת העושים א"כ כיון דקי"ל כרבנן בפ' הכותב היכא דאמר א"א בתק"ח שומעין לו א"כ ה"נ אם האשה מוחלת לו שיקח עוד אשה לכאורה נימא דמהני ותי' דגם לטובת האיש ניתקן והדבר לכאורה תמוה דא"כ אם האיש אומר ג"כ א"א בתקנתן ורוצה לבטל התקנה אכתי קשה דנימא דמותר ליקח לו ב' נשים וע"כ נראה לי פשוט דיש בתקנה זו טעמים רבים שלא לבוא לידי איסור ושנאה גורמת לכמה תקלות ואמרינן ביבמות פ' האשה שלום דצרות חשודות לקלקל את חברתה אפילו היא מקלקלת לעצמה ג"כ שאומרת תמות נפשי עם פלשתים ובקרא כתיב וכו' יהיה שונא וכו' וארב לו וכו' ופרש"י דהשנאה מביאה לידי וארב לו וכו' ותנן דהשנאה הוא אחת מהדברים שמוציאין את האדם מן העולם ויהי' איך שיהי' בודאי אינו מועיל מחילתה שאפילו היא מרוצה ואמרה א"א בתקנה לא מהני ומטעם זה ג"כ אפילו אי קבלה מעיקרא לקבל גט אפ"ה אם חזרה בה אינו יכול לישא אחרת כמבואר בשו"ת אמרי א"ש סימן ס' וס"א כן נראה לפענ"ד בגוף החדר"ג

ועתה נבוא להיתר שכ' הרמ"א באהע"ז סי' א' דבמקום שמן הדין החיוב לגרשה והיא נשתטית או שאינה רוצית לקבל יכולין