מהר"ם שיק אבן העזר קנא

אין רשאין להאמין לה על אמתלא זו מה"ת ושפיר כ' הרמב"ם דשווי' נפשה חד"א

איברא אם דיש לפרש כן ולישב גם להרמב"ם אבל מ"מ לא שייך לומר שלמד הדין מש"ס דשם דאדרבה שם יש לפרש גם כהראב"ד ולזאת כ' המ"מ שלמד כן מכתובות דף ט"ז ע"א וכבר כתבתי שבתשובות חכ"צ סי' ק"ן תמה עליו בזה וכתבתי לעיל לדחות הקושיא. אמנם לפי ענ"ד לישב ברווחא דוודאי יש מהתם ראי' מספקת דהרי לשון הש"ס שם דחשבינן לזה מיגו הואיל באמירתה נאנסתי תחתיך פסלה נפשה מכהונה לשון זה משמע דשווי' נפשה חד"א וקאמר ר"ג דלכך נאמנת הואיל ואי בעית היתה אומרת מוכ"ע אני ולא היתה פוסלת נפשה מכהונה וא"כ חזקה ואומדנ' דאין אשה מזלזלא בנפשה כמו דס"ל למשנה ראשונה מהאי טעמא דלא מזלזלא נפשה דנאמנת כב' עדים בדבר שבערוה ה"נ סובר ר"ג שם להוציא ממון עכ"פ הש"ס נקט דקא פסלה נפשה מכהונה מסגנון לשון זה מבואר דאפילו אם הי' הסברא לומר שאינה נאמנת מ"מ פסלה נפשה מכהונה דשוי' נפשה חד"א. דאי דווקא משום דנאמנת אמרי' דפסלה נפשה מכהונה א"כ אין כאן מיגו דנימא דאינה נאמנת ולא הפסידה באמירתה נהי די"ל דמצד הזלזול בעצמה חשיב מיגו. מיהו לשון הש"ס לא משמע כן אלא דמשום דבאמת הדין כן דפסלה נפשה מכהונה חשבי' זה למיגו

וכיון שכן מוכח אע"ג דאם לא היתה נאמנת ואז הוי אמרינן הא דאמרה נאנסתי תחתיך משום דעיניה נתנה בממון בעלה אפי"ה אמרי' דשוי' נפשה חד"א ומאי לי עיניה נתנה בממון או עיניה נתנה באחר א"כ בוודאי יפה הוכיח המ"מ דמשם מוכח דאפילו בכה"ג שוויא נפשה חד"א וממילא גם האי דנדרים דף צ' ע"ב אע"ג דמיירי באשת כהן שאמרה טמאה אני לך שאינה נאמנת אפי"ה נקראת חתיכה דאיסור' וקשיא לרב ששת וגם לרבא דמשמע דהוי רק איסור דרבנן וע"כ צריך לפרש כנ"ל דמיירי בנתנה אמתלא אלא שאין אנו מאמינין לה וא"ש כל דברי המגיד משנה ומתורצין כל קושיות הנ"ל

וממילא יפה כ' גם המ"מ כיון דהש"ס מיירי בנתנה אמתלא הנ"ל וסתמא משמע אפילו באיכא קטטה והטעם כסברת המגיד משנה הואיל ואין הבעל צריך להאמין לה ולדינא כבר כ' בנוב"י מהדו"ת חאהע"ז סי' י"ב הנ"ל כיון דהרמב"ם והרא"ש והמ"מ סוברים דאמתלא הנ"ל לא מהני בוודאי אין להקל ולפסוק כהראב"ד וכ"ש שגם דברי הראב"ד סתומים וי"ל אם הודית על עצמה באמרה טמאה אני או אם נתקבלו דברי' כנ"ל לא מועיל אמתלא ועפ"י הנ"ל יש להבין מאי שהקשו הראשונים בכתובות דף י"ב ע"ב ושם דף ט"ז ע"א הנ"ל איך אמרינן שם דלר"ג נאמנת משום מיגו דמוכ"ע והיכן מצינו מיגו כזה דהרי גם אם אמרה מוכ"ע אפשר דאינה נאמנת ולהנ"ל כוונתו כסברת משנה ראשונה דאומדנא דאין אשה מזלזלא בעצמה אלא וודאי קושטא קאמרה וא"ש: תשובה קנ"ד בעזהי"ת פה חוסט תרכ"ט לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג בתורה כש"ת מוה' דוד נתן רב בק"ק קרעטשענויף יע"א

מכתבו קבלתי ובאמת לא הי' ברצוני להשיב בנידון שלו כיון שלפי הנראה האשה ההיא פרוצה שנתיחדה עם הגוי ושכבה עמו בעגלה אחת ומצוה לגרשה ולמה אהי' מסייע לטהרה לבעלה. ומכל מקום לדינא הסכימו האחרונים לדעת המהר"מ לובלין דע"א אפילו מהימן כבי תרי אינה נאסרת עפ"י דברים מכוערים וכ"כ בתשובת רע"ק איגר בסי' צ"ט וק"א ומעלתו כ' ראי' מסנהדרין דף מ"א דאל"כ איך יוכלו לומר לאוסרה באנו א"כ הוי להו למימר בדבר מכוער וע"כ דכל אחד לא ידע בדחברי' אולי חבירו לא יעיד כן וישאר חד ואפילו מהימן לי' אינה נאסרת ואין זה ראי' שכבר כ' הנוב"י במהדו"ק חאהע"ז סי' ע"ב בסופו דאיכ"ל באמת ר' חנן לא ס"ל כרבי דנאסרת בע"כ מ"מ הדין אמת לפי הסכמת האחרונים

אמנם בע"א המעיד בטומאה אי מהימן לי' נאסרת כדאיתא באהע"ז בסי' קע"ח סעי' ט' ועד שהעיד באשה הנ"ל שאמר שהיו המגולה עד למעלה מהכרעים והגוי שכב עלי' ולפי הנראה מלשת ונראה קירוב בשר והוי כמו עד טומאה ובאהע"ז סי' י"א כ' הב"ש ס"ק י"א אם שכבו בבגדיהם זה על זה הוי רק דבר כיעור אבל בנידון שלו צריך דקדוק וחקירה אצל העד והא שאמר בלשון ספק שנראה לו שנטמאה היינו כיון שלא ראה גוף המעשה אבל לדידן כיון ששכבו זה על זה כמנאפים הוי בחזקת זנות. ואם כן הוא והבעל מאמין לי' אסורה היא לו ואם אינו מאמין ואין לבו נוקפו קי"ל דע"א אינו נאמן ואם בלבו מאמין ואומר שאינו מאמין יעויין ש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק ט"ו דזה אינו מועיל וכיון שדינים אלו כבר מבוארים בפוסקים אין להאריך דברי הדו"ש ה"ק משה שיק מברעזאווע. תשובה קנ"ה (תשובה זו נשמטה ממקומה ומקומה לעיל אחר תשובה ל"ז)

באהע"ז סי' ט"ז סעיף א' פסק הש"ע בת ישראל לגוי או בת גוי לישראל אם היא דרך אישות לוקין מן התורה ורמ"א כ' דיש חולקין וסתם טובא וראיתי מי שטעה וסובר דליש חולקין בת גוי הנישאת לישראל אסורה רק מדרבנן וזה אינו ולכך לברר הדברים אציע מקור הדברים. הנה דעת היש חולקין הוא דעת הטור בסי' זה דפליג על הרמב"ם וס"ל דלאו דלא תתחתן לא קאי אלא על ז' אומות והב"ח בסי' זה דקדק על לשון הטור בריש הסימן שכ' דאם יחדה בזנות לוקה מדרבנן משמע דרך אישות אסורה מן התורה וקשה הא אח"ז פליג הטור על הרמב"ם וס"ל דאפילו דרך אישות לית בי' לאו כלל

ובאמת בקדושין דף. ס"ח ע"ב אעפ"י שאמרו שם דלרבנן לא קאי לא תתחתן כי אם אז' אומות הי' אפשר לומר דמ"מ עובר מה"ת ואסור בלאו. חדא דהרי דרשינן ביבמות דף ק' ע"ב להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך דלא לינסב שפחה ונכרית דלא ליזול זרעך בתרה. ותו דהרי המ"מ בפ"א מאישות דין ז' הקשה שם להרמב"ם דס"ל דעל קדשה היינו זונה לוקין מה"ת א"כ תיפוק לי' דנכרית לישראל אסור משום לא תהי' קדשה כיון דאין קדושין תופסין ובעילתה בעילת זנות. ותו' דאיכ"ל דקרא קפיד דווקא בבנות ישראל כדמסיים קרא

ונראה לפי ענ"ד פשוט דזה לפירוש הרמב"ם לשיטתו דס"ל בפי"ב מה' איסורי ביאה דין י"א דלא כתרגום שפי' בפ' כי תצא לא תהי' קדשה דלא תהי' אתתא מבנות ישראל לגבר עבד ולא יסב גבר מבני ישראל אתתא אמתא וכדפרש"י בחומש שם הואיל ואין קדושין תופסין דבקרא לאו עבד ואמה כתיב ואע"ג דעבד ואמה לאו בני ישראל מקרי כמבואר בכמה דוכתי ויעויין בתוס' סוכה דף כ"ח ע"ב ד"ה לרבות את הגרים כו' ואפי"ה שמעינן מקרא לאוסרן וא"כ הה"ד נכרית לישראל וישראלית לגוי אסורה מה"ת מלאו דלא תהי' קדשה ולא יהי' קדש אפילו לרבנן דר"ש

אמנם באמת מש"ס דע"ז דף ל"ו ע"ב דאמרי' לרבנן נכרית לישראל אסורה רק מגזירת שמונה עשר דבר מוכח דפליג ש"ס דידן על התרגום וזה סייעתא להרמב"ם הנ"ל ולהטוש"ע סי' ט"ז סעיף ג' דעבד ושפחה לישראל רק מדרבנן ופליגו אפירוש התרגום ועיי"ש בב"ש סק"ו וזה לכאורה ראי' גדולה לדבריהם ולפי"ז שפיר איכ"ל דבת ישראל לגוי ובת גוי לישראל אינו אסור רק מדרבנן

אמנם תמהני טובא הא מקרא מלא נאמר בעזרא ט' פסוק י"ב את בנותיכם לא תתנו לבניהם ואת בנותיהם לא תשיאו לבניכם ואמר שם עוד בפסוק י"ד הנשוב להפר מצותיך להתחתן בעמי הארצות כו' ואמרינן בסנהדרין דף כ"ב ע"ב על קרא דיחזקאל וכל ערל כו' לא יבוא לשרתינו עד דאתא יחזקאל מאן אמרה אלא גמרא גמירי לה מהלממ"ס. וכוונת קושית הש"ס בסנהדרין היא כמו שביאר הרמב"ן בהשגות למנין המצות סוף שורש ב' דהואיל ואין הנביא רשאי לחדש דבר פריך הש"ס על כל דבר הנאמר בנביאים בלשון ציווי ומסיק דע"כ הוי מלהממ"ס

וא"כ גם בכאן קשה כזה דהרי אמרו חכז"ל במשנה בפ"ד דמס' ידים משנה ד' דבא. סנחרב ובלבל כל האומות וסמכי' ע"ז להקל ולהתיר כל האומות לישראל וסנחרב הי' הרבה זמן קודם לעזרא דסנחרב הי' בשנת ר"ט לאלף הרביעי ואפילו לפי, מ"ש התוס' והר"ש שם דנ"נ בלבל האומות גם הוא הי' קודם לעזרא טובא דהרי עזרא עלה בשנת תי"ג לאלף הרביעי בימי