מהר"ם שיק אבן העזר קנב

מלכי פרס בימי דריוש בונה הבית א"כ בימי עזרא אי נימא דלרבנן דר"ש רק ז' אומות אסורין וא"כ אז הרי כבר הותרו כולם דנתבלבלו ואיך אמר וצוה לאסור להן ואפילו תימא דאז הי' עדיין זמן קרוב מהבלבול והיו עדיין נכרים ולא היו מעורבבים כולי האי וא"כ עזרא אסר רק בז' אומות אמנם המעיין בריש הפרשה שם יראה מבואר דלא נבדלו בני ישראל מעמי הארצות מהכנעני כו' ומעמוני ומואבי כו' וקי"ל הלכה ביבמות דף ע"ז ע"ב דעמונית ומואבית בנותיהן מותרות וע"כ דהקפיד עליהן על שנשאום בגיותן ולא רצו לגייר ומשום איסור לא תתחתן בם וא"כ קשיא איך איכ"ל דלרבנן דר"ש אינם אסורין רק מדרבנן

ובאמת הרמב"ם פי"ב מהלכות איסורי ביאה דין א' הביא זה לראי' שכ' וכן מפורש ע"י עזרא את בנותיהם כו' וכיוון על מה שכתבתי וגם לישב קושית הלח"מ ריש פ"ב מה' מלוה ולוה דאע"ג דבעלמא לא פסק כר"ש דדריש טעמא דקרא כאן עכר"ח מוכרח ומפורש ע"י עזרא ועכר"ח גמירא גמיר לי' וכנ"ל. אבל להטור והש"ס ע"ז הנ"ל קשה

ובאמת נכרית לישראל לא קשיא לן דוודאי גם הטור מודה דאסורה מה"ת לא מבעי' לדעת הב"ח והדרשה המובא בב"ש שם ס"ק י"ד וכן מסתפק הר"ן בחידושיו בסנהדרין דף ע"ד דקרא דמלאכי דמחייבו כרת והוא מהלכה לממ"ס וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה בסנהדרין שם וכן מוכרח דאין הנביא רשאי לחדש כרת זה הוא אפילו בצנעא א"כ לא ענש אלא א"כ הזהיר והאזהר' והעונש בהלכה לממ"ס וא"כ נכרית לישראל בר כרת הוא אלא אפילו לדעת החמ"ח שם סק"ה וכן דעת הרמב"ן והנמוק"י סו"פ בן סורר ומורה וכ"כ החינוך בסי' תכ"ט דדווקא בפרהסיא חייב כרת וכן מוכח מדברי הרמ"א באהע"ז שם סעי' ב' דדווקא בפרהסיא כתיב יהרג ואל יעבור וא"כ אי בצנעא נמי כרת הוא מקרי אפי' בצנעא עריות ויהרג ואל יעבור עיין בנימוק"י ס"פ בן סורר ומורה

אמנם בפרהסיא אינו מבואר מה היא וביאר הרמב"ם בפ' י"ב מא"ב דין ד' דהוא בפני עשרה מישראל ויליף לה מקידוש השם בסנהדרין דף ע"ד והכי מסתבר דמטעם חילל השם אתאינן עלה כדכתיב מלאכי ב' כי חילל יהודה קודש ובעל בת אל נכר כו' ובקידוש ד' מבואר בסי' קנ"ז סק"ד מהא דפריך בסנהדרין דף ע"ד ע"ב והא אסתר פרהסיא הוי וכ"כ המהרי"ק בשורש ק"ס והכי קי"ל באהע"ז סי' קמ"ט סעי' ב' ובב"ש סי' כ"ו ס"ק א' דהן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה והוי כאלו בעל בפרהסיא וא"כ כל נישואי נכרית לישראל אם ידעו בו עשרה מישראל הוא חשיב כפרהסיא כיון שידעו בו ישראל

ולפי"ז מבואר דאפילו לפי מאי דמסיק ביבמות דף ע"ו ע"ב דשלמה לא נסב דרך אישות רק לאהבה ודרך זנות לקח הנשים נכריות ע"כ צ"ל דגיירינהו וכמ"ש הרמב"ם בפי"ג מאיסורי ביאה דין י"ד דאיך חלילה יעשה שלמה דבר שהיא באיסור כרת ובר מיתה ולא יהא לו ער ועונה כתיב והי' לו בן יושב על כסא ד' ואלא עכר"ח דגיירינהו ומיושב קושית הלח"מ שם

ולענין פרהסיא אין חילוק בין ז' אומות לאינך דלגבי פינחס מדינית היתה וא"כ כל הנושא נכרית וידעו בו עשרה מישראל הוא חייב מיתה וכרת. ונפ"מ בזה"ז שהם פסולין לעדות מה"ת לכ"ע וא"כ מ"ש בסמ"ע סי' ל"ד סק"ד בשם המרדכי דהוי רק פסולי עדות מדרבנן היינו אם לא ידעו עשרה מישראל ולהדרישה והב"ח הנ"ל אפילו בצנעא פסול לעדות מן התורה כמבואר שם בסמ"ע סק"ג. ועכ"פ זהו בנכרית לישראל אבל בעזרא כתיב גם בנותיכם אל תתנו להם זהו עדיין מה דקשיא על הטור

ולכך נראה לפי ענ"ד דהא דאמרי' בש"ס ע"ז הנ"ל דלרבנן שאר אומות אינם אסורין אלא מכח גזירת י"ח דבר היינו דרך זנות אבל דרך אישות אסור מה"ת וכן מוכח מלשון הש"ס שם דקאמר אלא דאורייתא דרך אישות כו' ומדקאמר אלא משמע דהדר ממאי דקאמר מעיקרא. ומסיק דגם לרבנן אסור דרך אישות מה"ת אלא דפליג הטור על הרמב"ם דלהרמב"ם הקרא מיירי נמי בשאר אומות למסקנא. והטור סובר למסקנא נמי וודאי לאו דלא תתחתן בז' אומות מיירי כדמוכח בקידושין דף ס"ח ע"ב ולכך אין לוקין על זה ואפי"ה אסור מה"ת מקרא דעזרא דע"כ גמרא גמירי לה מהלממ"ס. ונפ"מ דאינו פסול לעדות מה"ת וגם נפ"מ דז' אומות אפילו לאחר גירות אסור כמבואר בטור שם. וא"כ מדויק היטב הלשון דדרך זנות אסור רק מדרבנן. אבל דרך חתנות גם לטור אסור מדאורייתא. והיוצא מזה דנכרית לישראל בוודאי אסור מן התורה ואם ידעו בו עשרה מישראל חייב כרת. וישראלית לגוי ג"כ מוכח מכח הראיות שכתבתי דאסור מה"ת לכ"ע ולית בי' חילוק כ"ז נראה לי ברור לפי ענ"ד ה"ק משה שיק מברעזאווע: תם ונשלם חלק אהע"ז