מהר"ם שיק אבן העזר קמו

בפני ב"ד פלוני דשם ג"כ אפשר לברר מיד וע"כ דהתם גוי שאני אבל בעלמא לפי הסברא ההוא סמכי' על על"ג מיד אפילו בדשב"ע ואפי' נגד חזקה דלפי הנראה וכמ"ש במקו"א דחלוצה הוי דשב"ע דלא כנוב"י סי' צ"ג וסי' נ"ד בחאהע"ז

ולכאורה יש להביא ראי' נגד דברי הנוב"י סי' כ"ח הנ"ל מהא דאמרי' ר"פ א"ל הממונה בירושלמי וחד מי מהימן. ומשני דהרי מתגלי וע"כ מדפריך מי מהימן סובר דחשבינין חזקת לילה חזקה ואפי"ה מועיל בדאורייתא. אמנם נראה דמהא אין ראי' דלפי הנראה אפילו אי חשבינין חזקת קטנות לחזקה וחזקה העשוי' להשתנות הוי חזקה היינו אם לא ידעינין שבא העת שדרך להשתנות אבל כשנודע שכבר הגיע הזמן שדרכו להשתנות שוב לכ"ע אין כאן חזקה וכמו דאמרי' בקידושין דף ע"ט ביומא דמישלם שית

וקושית הירושלמי נראה לי דהוי רק כמ"ש הטו"ז ביו"ד סי' צ"ח סק"ב דע"א אינו נאמן מתורת עדות אלא דהוי הוכחה וכמ"ש הפנ"י ריש גיטין משום חזקה ובחזקה אמרי' אי איכא לברורי מבררין וא"כ הוי לן לשלוח ב' עדים לראות וע"ז משני משום דאנן סהדי דהרי על"ג מיד וא"כ אין ראי' מהתם נגד הנוב"י מ"מ מדין שערות בחליצה נראה דלא כדבריו. ועפ"י האמור דע"א הוי רק כחזקה ואי איכא לברורי מבררין בב' עדים מובן דלכך לענין דדין דאין גנאי בב' אנשים בעי' לכתחילה אנשים משא"כ בשערות דא"א וכמ"ש הריב"ש

ועכ"פ נראה מבואר דלא כנוב"י סי' צ"ג הנ"ל דגם לענין שנים ע"א נאמן דזה א"א לברר מידי כן נראה לפיענ"ד ומ"ש למעלה דאי חזקת קטנות לא מקרי חזקה פשיטא דמהימן אין לומר דמ"מ יש לאשה חזקת איסור ובעדות שעלה השחר יש חזקת איסור ההקרבה דכבר הוכיח הריטב"א בעירובין דף ל"ו בשם הר"מ בר שניאור דלעולם דנינן החזקה ממקום שנולד הספק: תשובה קמח החיים והשלום וכ"ט להרב המופלג בתורה מוה' מרדכי ליב קליין במיקלאש יע"א

מה שהעיר מעלתו ני' על דברי רש"י ביבמות דף ק"ב ע"א ד"ה א"ה דאם הי' לבוש ב' מנעלים וחלצה שניהם חליצתה כשרה וכן פסק באהע"ז סי' קס"ט סעי' ל"ז בהגה"ה והקשה מעלתו מ"ש מהא דאמרי' ספר אחד ולא ב' ספרים שופר אחד ולא ב' שופרות וכיוצא בזה כמה. הנה גוף הקושיא כבר העירו הפוסקים בזה עיין בבית אפרים באו"ח סי' א' והובא באריכות בס' נחלי דבש על הלכות חליצה סי' קס"ט אות ס"ה ותי' כיון דהמנעל העליון אינו ראוי לחליצה לא מקרי ב' נעלים עיי"ש ולי נראה דבלא"ה לא קשה דהרי תוס' בסוטה דף י"ח הקשו למה אמרינין בנתן שופר תוך שופר דאם קול הפנימי שמע יצא הא הוי ב' שופרות ותי' דהתם בשמיעה תליא מילתא עיי"ש וא"כ י"ל דה"נ במעל רגלו תלי' מילתא דאפילו מעל דמעל פסול והרי לא חלצה רק מנעל א' מעל רגלו

איברא דבלא"ה גוף הסברא דנימא דב' גיטין כשרים או ב' שופרים כשרים יהיו פסולים וממועט מספר או משופר אחד ולא שנים איננו מילתא דפסיקא ותוס' בסוטה דף י"ח הם שחידשו זאת דעד כאן לא שמעי' דממעטינין אלא אם שיעור ההכשר יהי' בב' ספרים כגון אם כ' הגט על ב' ספרים. אבל ב' גיטין כשרים חידשו התוס' שם: והטורי אבן בר"ה דף כ"ז ע"ב הקשה ע"ז דמנ"ל הא עיי"ש. ובסנהדרין אמרינין דאי לולב א"צ אגוד האי לחודא קאי והאי לחודא קאי ולפי הנראה דהב"י בסוסי' תרנ"א דמביא כמה פוסקים דב' לולבים כשר ויצא וכן נראה דעתו נוטה לדינא וכן נראה בכ"מ בפ"ז מהלכות לולב א"כ ע"כ ס"ל לדינא דב' שופרות נמי כשרים וכן ב' ספרים בגיטין וכיוצא דאל"כ למה לא יהי' לולב נמי כן ובלקח ב' לולבים נימא דלא יצא משום דאחד אמר רחמנא וכן נראה מפשטות הסוגיא בסנהדרין דף פ"ח

ולדעת התוס' שם אפילו איסור בל תוסף ליכא מה"ת ובסוכה דף ל"א ע"ב כתבו דב"ת איכא מה"ת אבל אינו גורע לפסול בכה"ג וכ"כ הראב"ד בפ"ז מה' לולב וברמב"ם כ' הכ"מ ש בנו שחזר בו וכ' דאם הוסיף אינו גורע ואינו פסול. ובב' הפייי ג' לא מצינו בר"פ המוצא תפילין אלא משום בל תוסיף אם חות אחד או זכרון אחד ולא שנים לא שמעי'. ואדרבה באו"ח סי' ל"ד מתיר להניח ב' זוג תפילין באופן שיתנה ולא יכוון שלא יעבור על בל תוסף. מיהו מתפילין דרש"י ור"ת אין ראי' דכיון דאחד מהן פסולים לא הוי כב' ועכ"פ לפי הנראה לי לא פסק בש"ע כדברי התוס' בסוטה הנ"ל וא"כ מיושב קושיתו הכ"ד ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה קמ"ט בעזה"י פה חוסט יום ד' פ' בהר תרל"ו לפ"ק: החיים והשלום וכ"ט להרב המאוה"ג המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' משה פאלאק אב"ד בקהל ארטהדאקסין דק"ק באניהאד יע"א

מכתבו קבלתי בזמנו ומחמת כי ראיתי שאין הדבר נחוץ כ"כ הנחתי אותו עד שיהא לי פנאי ועתה הנני להשיב ואתחיל במה דסיים מעלתו לישאל למה בעינין בספרים כלי תוך כלי דמסתמא הם מכורכים וא"כ זה הוא חשיב ככלי. כבר העיר בזה הפמ"ג במג"א סי' מ' ס"ק ב' וכ' דאפילו הוא מכורך מכל צד מ"מ לא חשיב ככלי תוך כלי אבל לא כ' הטעם. ונראה פשוט דכיון דהכרך מחובר להספר כל המחובר לקודש כקודש וכגופן דמי והכרך בטל לגבי הספר

מה ששאל מעלתו על דבר איטר רגל לענין חליצה שיש בזה ד' שיטות כמבואר באהע"ז סי' קס"ט בהלכות חליצה והסכימו כהב"ח דיש לחלוץ בשתיהן בזה אח"ז קודם רקיקה וכמבואר באחרונים מובאים בפ"ת בסדר חליצה ס"ק נ"ט וס"ק פ"ד. אלא שהנוב"י חידש לנו שאם יש אח אחר אפילו קטן ממנו שראוי לחלוץ. שיחלוץ האח הקטן אפילו אם הוא רחוק איזה פרסאות. ומרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחאהע"ז סי' צ"א כ' שנראה לו לאמת כדעת הגאון מוה' זלמן עמריך זצ"ל דאינו חשיב איטר אא"כ יש לו חלישות ברגל ימין אלא שאין לסמוך על זה ומסתפק מעלתו אם נסמוך על הנוב"י לעקור מצות חליצה מן האח הגדול דיליף לה בש"ס מן הכתוב

ולפי ענ"ד דבר גדול דיבר הגאון בעל נוב"י זצ"ל הנ"ל דכבר כ' בתשובת הריב"ש בסי' א' ופסקו בש"ע סי' קס"א בקיצור שאם האח הגדול הוא מן האנוסים והקטן הוא יהודי יחלוץ הקטן ואע"ג דגם האנוסים נחשבים ישראלים אפי"ה יש להחזיר אחר חליצה מעליותא ולכך כאן דחליצת האנוס הוא גרוע קצת יש להחזיר אחר חליצה מעולה אעפ"י שהוא קטן. וכיוצא בזה כ' בריטב"א המובא בב"י סי' קס"ה ס"ה ופסק כן בב"ש סוסי' קס"א באם הקטן הוא פנוי והגדול יש לו אשה הקטן קודם ומלשון הריטב"א משמע דאפילו במקום דלא נתפשטה חדר"ג דאין ראוי' ליבם

ונראה לי להסביר הדברים דהמצוה בגדול אינה מצד עצמה אלא מכבוד המצוה הוא שתיעשה ע"י גדולים ואם העושה המצוה הוא חשוב ומכובד יש בזה הידור מצוה שאנו מצווין בזה מקרא ואנוהו. ולדעתי דלכך קרא הכ' לגדול שבאחים בכור אע"ג שבאמת לאו בבכור תליא מילתא דהרי אפילו אם הגדול שבאחים אינו בכור אפי"ה עליו המצוה. אלא לדעתי התורה קראו בכור מלשון חשיבות כמאמר הכתוב בכור אתנהו עליון למלכי ארץ. ולהורות שלכך המצוה בגדול משום חשיבות ועיין בתויו"ט פ"ב מיבמות משנה ח'

ובזה אני מסביר לשון הרמב"ם שהביא התויו"ט שכ' בפי' המשנה וגם בחיבורו פ"ב מהלכות יבום אשר תלד ר"ל אשר תלד אם המת ותלד במקום ילדה ובא העתיד במקום עבר. ונלענ"ד דהכוונה על הנ"ל דאשר תלד בא לבאר שלא תטעה לומר דווקא בבכור המצוה לכך נאמר אשר תלד בלשון עתיד שאפילו האח שתלד אחר האח שמת. וא"כ זה הגדול אינו בכור מ"מ כיון שהוא הגדול משאר אחים שנולדו כולם קודם מיתת אחיהם בעל היבמה. המצוה על הגדול מטעם שהגדול חשוב כבכור. ועכ"פ זה מבואר שהמצוה בגדול אעפ"י שאין בכור ומדברי הריב"ש הנ"ל משמע שעי"ז המצוה נתעלה כמו שהסברתי שיש בזה הידור מצוה שאנו מחוייבים לעשות המצוה בהידור מקרא כנ"ל

וא"כ ממילא מובן דזה דווקא אם ע"י הגדול שבאחים נעשה גוף המצוה בשלימות אבל אם יש שום פקפוק בגוף המצוה אם היא נעשית ע"י גדול בפה"ג אין להשגיח על ההידור אלא על גוף המצוה שתהא נעשית בשלימות וא"כ בנידון שלנו שהגדול הוא איטר ויש מפקפקים על חליצתו אם מועלת כלל בוודאי מן הראוי