מהר"ם שיק אבן העזר קמ

ומכל הנך נראה לענין איסור לא אמרי' בטלה מקצתה בטלה כולה דבאיסור לאו בעדות תליא מילתא רק שנדע שכך הוא ואע"ג דקי"ל כרבי במכות דף וי"ו דגם בממון אמרי' כן התם גזה"כ הוא מכח משפט אחד כן נראה לפי ענ"ד מן הראיות הנ"ל ומסברא. וראיתי ברשב"א בחידושיו למס' גיטין דף ח' נראה ג"כ ראי' דלא כהנוב"י שכ' שם דמטעם זה לא שייך בטלה כולו דהרי עדות ע"א לא נתבטל וחזי לאיצטרופי לדשב"ע אם יבוא עוד עד אחד עיי"ש, ומדבריו משמע דלא ס"ל סברא דידי דהיכא דסגי בעד אחד לא אמרי' דבטלה כולו דהרי עדות בפ"נ כאיסור דמיא ואין מזה הכרח דאיכ"ל דקושטא קאמר ולעולם כמ"ש. והנה מהרא"ש בתשובה כלל נ"ב נראה מלשונו דיבמה לשוק הוי כאיסורין. ובכלל פ"ב כתב דהיא אינה נאמנת וקשיא קושיא דלעיל דלמה לא תהי' נאמנת כיון שהיא בידה הרי באיסור נאמן ע"א בדבר שהי' בידו וע"כ מוכח לכאורה כמ"ש דהואיל ונגד האחין הוי דשב"ע וא"כ יהא מוכח כסברת הנוב"י הנ"ל וצ"ע

ועתה צריכין אנו לעיין אפילו הוי דשב"ע במקום דליכא חזקת איסור אי ע"א נאמן. והנוב"י שם בסי' נ"ד פשיטא לי' דנאמן ע"א. וכבר הביאו דפלוגתת הפוסקים הוא דהרמב"ן בחי' ריש גיטין כ' דבדבר שבערוה אפילו לא אתחזק בעי' ב' עדים. והר"ן בקידושין דף ס"ג כ' דלכך נאמן לומר אני קדשתיה כיון דאינו בא להוציא מחזקה גם בדבשב"ע נאמן: ובגיטין דף ס"ג בשמעתין דשליש דברי הרמב"ן והר"ן הם סותרין מהיפוך להיפוך הרמב"ן סובר בקידושי שליח ואשה אומרת לא קדשני ע"א נאמן. והר"ן כ' אפילו לא אתחזק ואפילו בדרבנן אין ע"א נאמן. וכבר העיר בזה בס' ידיעות שלמה הנ"ל. ובשב שמעתתא. שמעתתא ו' פ"ג הביא דברי המהרי"ק בשורש ע"ב דהכריע ג"כ דבמידי דלא אתחזק אפילו בדשב"ע ע"א נאמן וכ"כ בתשובת מיימוני לאישות סי' ג': ולפי הכרעת הש"ש לפי מ"ש לפרש דברי התשובות מיימוני יש חילוק אם לפי דברי העד לא התחיל מעולם להיות דבר שבערוה אז ע"א נאמן

וזה נראה ג"כ טעם הר' יונה בכתובות דף ט' בשמעתין דפתח פתוח דאם היא טוענת ברי נאנסתי היא נאמנת ומותרת לו והביאו הרמ"א באהע"ז סי' ס"ח סעי' ז' בהגה"ה וכ' הרשב"א הובא בשמ"ק הטעם דמידי דהוי ספק חלב דע"א נאמן ותמה הא הוי דשב"ע ונראה טעמו משום דלא אתחזק איסורא אדרבה אתחזק היתירא וכדברי הש"ש הנ"ל דאין כאן התחלת דבשב"ע. ובזה אפשר להסביר למה סוטה אינה נאמנת לומר שלא זינתה והרשב"א שם תי' דהוי רגלים לדבר ולדברי ש"ש בכה"ג איכ"ל דחשיב כאלו התחיל כבר דשב"ע ושוב אין ע"א נאמן

ולפי"ז לכאורה ג"כ קשה למה כאן בסי' קנ"ו הנ"ל אין האשה נאמנת לענין חלוצה דנתעברה ממנו ושוב מצאתי בנוב"י מהדו"ת חאהע"ז סוס"י י"ד שעמד בזה ותי' דדעת הר' יונה דווקא היכא דאיכא חזקת כשרות וחזקת היתר והיינו לפי שיטתו שם עיי"ש. אבל לפי מ"ש טעם רבינו יונה דס"ל דבלא אתחזק אפי' בדבר שבערוה ע"א נאמן אא"כ חשודה ונתיחדה איכ"ל דחשודה לביאה אבל לענין יבום למה לא תהיה נאמנת אלא א"כ נאמר דמחזיקינן מאיסור לאיסור. וא"כ באנו לפלוגתא דרבוותא או דבאמת מיירי בזינה עם אשה לאחר שכבר נשאה ונתחזקה ליבום וכדעת וחילוק מרן זצ"ל. ולעי"ז לפי שיטות אלו בנידון שלנו לדעת הרבה פוסקים היא נאמנת:

ועוד כ' הנוב"י בתשובת נ"ד הנ"ל דהיכא דיש רגלים לדבר אפילו בדבשב"ע ע"א נאמן וראי' מסוטה ובספר יריעות שלמה בכללי ע"א חולק עליו דרגלים לדבר דסוטה דקינא לה ונסתרה שאני משאר רגלים לדבר וכן נראה לי דלא כל רגלים לדבר שווין. מ"מ אם יתברר בעדים בנידון הנ"ל כל הנך קרבותא ויחודים והתקשרות אהבת האיש עם החשוקה הנ"ל ושבנפשה היא להראות וכ"ש להתיחד עם אחר איכ"ל דהוי רגלים לדבר וע"א נאמן לדעת הנוב"י בכה"ג ומודה רשב"ם דהיא נאמנת

ועכשו נחזור לראשונות לדברי הנוב"י ודברי מרן זצ"ל כיון דביררנו דלגבי תרומה לא סגי בע"א וכן לענין ממזר וכן לענין חליצה ויבום א"כ ע"כ ליתא לדברי הנוב"י ודברי מרן זצ"ל ומעלתו הקשה איך אפשר לומר כתירץ מרן זצ"ל דלעצמו עדיפא אדרבה הא קי"ל דאשה אינה נאמנת לומר מת יבמי וע"א קא מבעי' לי' וכמו שהאריך הרמב"ם בפ"ג מה' יבום הלכה י"א בכיוצא בזה. אמנם כוונת מרן זצ"ל מבוארת כמו שביאר בעצמו בחיו"ד סימן קמ"ז שכ' שם לבאר דברי הרמב"ן שכתב שכוונת הרמב"ן דדווקא בדבר שהוא תלוי' בגופה והיא בגופה וע"י גופה וס"ל למרן זצ"ל דה"ה זנות שבא מגופו ובגופה וטומאה כתיב בה כדם נדה היא נאמנת על עצמה ומתוך שנאמנת על עצמה נאמנת גם על אחרים וס"ל מידי שבגופה אפילו בדשב"ע נאמנת וסוטה שאני כמ"ש לעיל בשם הרשב"א דרגלים לדבר או משום דהוי כחשודה לאותו דבר ומזה צידד מרן זצ"ל היכא דאמירה דידה לעצמה איכ"ל דגם הרמב"ם מודה דאם אמרה ממנו הוא אינה צריכה חלוצה. אלא שמרן זצ"ל לא סמך למעשה בזה

ושוב כ' מרן זצ"ל דבזה יש להבין כוונת התוס' בחגיגה דף י"ד ע"ב ד"ה בתולה כו' דס"ל דגם ר"י סובר כן והא דס"ל בכתובות דף י"ג דלא מפיה אנו חיין במעוברת הטעם דאולי אין בדעתה להנשא ואינה מעידה לעצמה רק לעיבור. ועל זה קשה ממדברת ותי' מרן זצ"ל דכיון שנסתרה היא חשודה ואפילו בכה"ג אינה נאמנת וכי תימא א"כ גם במעוברת יתרץ התוס' כן ותי' אפשר שנאנסה ולא איתרע חזקתה. וע"ז הקשה הרב הגדול מוה' פינחס ליב ני' האבדק"ק קאמארן יע"א הא בנאנסה גם ר"ג מודה עיי"ש. ולי לא ק"מ דהרי השתא קיימינן דגם לר"י ס"ל באמבטי נתעברה וא"כ הי' יכולה לומר באמבטי נתעברתי ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת במיגו אפילו הוא שווי' נפשה רשיעא נאמנת במיגו וכ"כ בנוב"י מהדו"ת חאהע"ז סי' י"ד. וכל זה אי תלינן באמבטי אבל כבר הוכיח המל"מ בפי"ז מה' איסורי ביאה דין י"ג דלא קי"ל כבן זומא דמאמבטי תתעבר ולכך אם נאנסה אינה נאמנת וא"ש דברי מרן זצ"ל וא"כ דברי חכמים קיימים ובנידון הנ"ל שפיר י"ל דגם הרמב"ם מודה דנהי דמרן זצ"ל לא סמך על זה למעשה מ"מ מדבריו עצמו נראה בסי' קכ"ג דאם הי' מקום עיגון הי' נראה לו להתיר

וא"כ נחזיר מעניני צדדי היתר האשה ההוא. דיש"ש משום הודאה דידי' ואפילו לרשב"ם והרא"ש בתשובה מ"מ איכ"ל דנקוט מיהו פלגא דנאמן דבא עלי' ושוב לדעת הרבה פוסקים תלינין רק בי'. ואפילו להרמב"ם במקום עיגון ולדעת הרמב"ן לכל הפחות היכא דיש רגלים לדבר או שמצוי' לו או מיוחדת לו מודה. ותו דלהנוב"י היכא דיש רגלים לדבר היא או עד אחד נאמן. ותו כיון דלא אתחזק לדעת הרבה פוסקים אפילו בדשב"ע נאמן ע"א וכאן אי לא מחזיקינין מאיסור לאיסור אין כאן חזקה ותליא בפלוגתא. ועוד לדעת הנוב"י לא מקרי דשב"ע ולסברות אלו אפילו לא הודה הבעל אלא בפני עד אחד מועיל דלדבריהם עד כאן לא קא מבעי' לן אלא עד אחד ביבמה מהו כו'

ולדעת הרא"ש באהע"ז סי' קנ"ח סעי' ג' וב"ש ס"ק ב' ובבית מאיר סי' קנ"ו סעי' ח' כ' דהיכא דלא עבידא לאגלויי כגון בנ"ד וכיוצא אפילו במקום עיגון פסקינין להחמיר דווקא באתחזק אבל בדבר דלא אתחזק לדידהו פשיטא דנאמן. אבל כבר הראינו למעלה דדבר זה צ"ע ולכך בעי' שיהי' ב' עדים כשרים שהודה בפניהם קודם הנישואין שממנו נתעברה אז נראה לפי ענ"ד דבמקום עיגון יש להקל אם יסכימו עמנו רבותינו גדולי ישראל. מיהו נראה בנוב"י סי' צ"ג דמשום המתנה איזה שנים לא מקרי מקום עיגון להמתין עד שיתגדל כל ימי' וכן לשון הרא"ש בגיטין כ"ז משום עיגון כל ימי' כל זה כתבתי לדון בהלכה ולא למעשה אלא א"כ יסכימו גדולי הדור אמטינא שיבא מכשורא דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה קמב

בש"ע אהע"ז סי' קנ"ז סעי' ז' סתם וכ' בהי' מוחזק באחין ואמר אין לי אחים אינו נאמן וזה דעת הרמב"ם בפ"ג מה' יבום דין ג' וכן דעת הרא"ש והטור וכן דעת הרשב"א בחי' בקידושין דף ס"ד וכ' דאפילו לאביי דהתם דמוקי פלוגתייהו דרבי ור' נתן במוחזק לן באחין ואפי"ה ס"ל לכ"ע דנאמן להתיר היינו הואיל ואמר כן קודם קידושין ולא התחיל חזקת איסור מעולם אבל לאחר דאתחזק לר' נתן אינו נאמן. מיהו לרבי דסובר דמיגו כעדים דמי גם נגד חזקת אחין נאמן אלא דלא קי"ל כהאי איקומתא דאביי או דקי"ל כר"נ עיי"ש. וזה כוונת הרב המגיד בפ"ג מיבום דין ב' ולא קשיא עליו מה שהקשה הלח"מ. או אפשר דהרב המגיד מפרש כהרמב"ן דנאמן להתיר לומר דהדבר נשאר בחזקתו ונאמן להתיר היכא דהוא בחזקת היתר עיי"ש ברמב"ן במלחמות ובחידושיו בקידושין שם. ועכ"פ לדינא גם הרשב"א כ' כהרמב"ם