מהר"ם שיק אבן העזר קלו

סימן מובהק אבל מ"מ הוי סי' בינוני וכ"כ בש"ש. שמעתתא ז' פ' כ' להוכיח דשם עדיף מסי' בינוני עיי"ש וא"כ למה לא יחזירו לה הא איכא סימן בינוני וגם אשה שאמרה לבעלה גרשתני לפי מ"ש החמ"ח באהע"ז סי' י"ז דאם היא התחילה והבעל מודה לה אכתי איכא חזקה ואפילו להב"ש שם קשיא קצת דהוא כ' רק דאיכא חששא מ"מ להחמ"ח קשה טובא עכ"ל. וכ' מעלתו דבזה י"ל דבאמת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ס"ל דעל הברייתא לא צריכין לתי' הש"ס. ור"ז לא ס"ל כר' המנונא. אבל להטור והש"ע קשיא לי'

ולפי ענ"ד נראה דלא קשה מידי דהנה גוף דברי הרא"ש קשיין הרי התוס' כ' בשמעתין דשיירות מצויות דהואיל דהגט מסייעי' מעיזה ומעיזה וא"כ גם בנידון הרא"ש כיון דהגט מסייע יכולה להעיז ואזדא החזקה ולא נשאר לן לסמוך עליו אלא סי' בינוני ועל סימן בינוני הא לא סמכינן ומנ"ל להרא"ש לצרף ב' הסברות ולומר דגם היכא דהגט מסייע אכתי נשאר קצת חזקה שאין האשה מעיזה. אלא נראה דסברת הרא"ש דגוף הטעם דבסי' בינוני לא סמכינן עליו כ' הר"ן בחידושיו לחולין דף ע"ט דהוא משום או דמחזי חזא או משום דדלמא אמר כסומא בארובה וסובר הרא"ש עיקר לטעמא דאמר כסומא בארובה. דמחזי חזא לא שכיחא. וא"כ אי נימא דהיא אמרה כסומא בארובה וא"כ אינה יודעת אם יהי' האמת בגט זה סימן זה שאומרת. וא"כ ממנ"פ איך אמרה כסומא בארובה דלמא לא יהא בגט הסימן ההוא א"כ לא יהא הגט מסייעי' לה ואיך תישא פניה לומר גרשתני הא חזקה דאין אשה מעיזה ואז לא יהא לה מסייע וא"כ ממנ"פ נאמנת דאם נימא דסמכה על הגט א"כ עכר"ח יודעת שיש בהגט סימן כזה ומנא יודעת וא"כ עכר"ח דממנה נאבד. ואי ניחוש דלא ידעה אלא דאמרה כסומא בארובה א"כ אין מהסימן ראי' מ"מ כיון שכן א"כ א"י לסמוך על הגט שמסייע לה א"כ שוב נוכל לסמוך על חזקה דאין אשה מעיזה פניה

וכל זה שייך התם משא"כ כאן דידעה שנמצא גט של יוב"ש והיא אמרה שממנה נפל שפיר מודה הרא"ש לדברי התוס' דהואיל והגט מסייע לה בוודאי ע"י סימן שם יוב"ש מעיזה ומעיזה ואין כאן חזקה רק סי' יוב"ש וזה לא מהני. וכי תימא א"כ גם התם אפילו נימא ונוכיח שהי' לה גט עם סימן כזה דלמא אתרמויי אתרמי גם גט אחר עם סימן ההוא כמו דחיישינן הכא דלמא אתרמי גם אחר כשמו יוב"ש אע"ג דהוי כסי' בינוני. מיהו זה אינו דא"כ שוב עכר"ח כבר בא גט לידה ומידה נפל ומהדרינן לה משא"כ הכא אפשר דלא הי' לה גט מעולם אלא כיון דשמעה שנמצא גט של יוב"ש דיש לה מסייע מעיזה ומעיזה

ובלא"ה בנדון דהרא"ש כיון דלא ידעה אם יש בו סימן שתאמר א"כ צריכה היא ליפחד אולי לא יהי' בו הסימן ואינה יכולה להעיז ואלא עכר"ח דהאמת אתה ושפיר סמכינן על חזקתה משא"כ כאן. ובאמת גם כאן סגי אם תאמר רק סימן בינוני. ומה שתי' רב אשי נקב בצד אות פלוני דווקא משום דבא לישב דברי המשנה אבל אצלה באמת לא בעי' סימן מובהק. ומ"ש שם בסי' קנ"ג דבעינן סימן מובהק כבר, כ' רש"ל וב"ח וטו"ז וב"ש בסוף סי' קנ"ג דמ"ש בסוף דלא בעינן סימן מובהק קאי גם ארישא אבל אם אינה נותנת סימן כלל אלא שאומרת שגט של יוב"ש הנמצא שלה שפיר כ' הטוש"ע דאז בעינין כל המעלות שנאמרו בסי' קל"ב וא"כ לא קשה מידי כן נראה לפי ענ"ד נכון ולולא דברי הרש"ל והב"ח וסייעתם הנ"ל אפשר דהרא"ש לא סמך על סברתו אלא דווקא אם אין לחוש שהוא גט אחר ובזה אתתום בברכה ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה ק"מ בעזה"י יום א' פ' שלח תרל"ז פה חוסט יע"א. החיים והשלום וכ"ט לאהובי ש"ב הרב הגאון המופלג מו"ה דוד שיק האבדק"ק טאקייא יע"א

מכתב מעלתו ני' קבלתי לנכון וע"ד הנדון במה שאירע עובדא לפניו במי שיש לו רחמנא ליצלן חולי הנכפה והביא בש"ע אהע"ז סי' קנ"ד סעי' ה' ב' דיעות דיעה הראשונה הוא דעת הראבי' במרדכי בפ' המדיר דאין כופין. ודעת הרא"ש בתשובה כלל מ"ב דכופין אותו להוציא והסכימו עמו שם רוב הגאונים וכבר ביאר מרן הגאון בחת"ס בחאהע"ז תשובה קט"ז דשורש פלוגתייהו דהמרדכי סובר דלית בזה חשש סכנה וכמו שמעידין גם עתה הרופאים דאפילו לאשת חיקו אין סכנה. אבל הרא"ש סובר דיש חשש סכנה. ולכ"ע מיהו וודאי דיש חשש לגוף של בעל הנכפה שיכול ליפול באחד מן הבורות. ומטעם זה נראה דהראי' שהביאו בתשובת הרא"ש הנ"ל מן הא דאמרי' במס' בבא בתרא דנכפה הוא מום גם בעבד ושפחה ולפי דברי מרן אין ראי' משם דעבד ושפחה שהם קנינו כיון שעלולים לבוא לידי סכנה הוי מקח טעות משא"כ באשה כל כבודה בת מלך פנימה. ועל כל פנים אע"ג דפליגו מ"מ מסכימים תרווייהו דאין יכולין לכוף את האשה להיות עמו כיון דבאה בטענה

ולפי ענ"ד גם הרא"ש ידע מהלכות הרופאים הנ"ל אלא דס"ל דבדבר שיש סכנה אין הרופאים יכולין להעיד דכל ידיעות הרופאים הוא עפ"י הנסיון והנסיון אינו יכול להעיד אלא עפ"י הרוב ובסכנות נפשות לא אזלינן בתר רוב דכתיב וחי בהם כדילפינן ביומא בסוף דמזה ילפינן דאין הולכין בפיקוח נפש, אחר הרוב והכי נמי כאן וכבר כתב מרן הגאון בתשובה הנ"ל דחלילה לנו לכוף את האיש לגרש ושם עיין בתשובה ההוא שהי' האיש נכפה מעיקרא קודם הנישואין בוודאי. ואפי"ה כ' דחלילה לנו לכוף מכ"ש בנדון שלנו אפי' היה מעיקרא הרי נתרפא ואמרי' בכתובות דף ע"ה וע"ו דנהי דבאשה אם נתרפאית ממום שלה עדיין נקרא מום מ"מ באיש לא נקרא מום יעוי"ש

ועכ"פ לא ראיתי נפ"מ בין אם נימא דהרופאים המחללים שבת נאמנים על עדות ההוא או לא ועיין בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' י"א דלענין נידון הנ"ל דאפי' אם הי' מעיקרא נכפה אפי"ה חלילה לנו לכופו וכמ"ש מרן זצ"ל. ולכאורה אין נפ"מ בזה אלא לפי מה שכ' מרן זצ"ל שם דאם עשה רמאות שידע שהוא נכפה והערים לישא אז יכולין לעכב גם ממונו עד שיוציא עיי"ש. אבל באמת כאן וודאי לא הי' הערמה א"כ צריכין ליתן לו את שלו. ומה שהרוויחו על חלקו בזה צריך לפשר או לפי מה שיהי' אומדנא מאנשים כשרים ושם ביאר ג"כ מרן הגאון דניהו דהיא אינה צריכ' להיות עמו דמאוס עליה שבאמת בני אדם מרחיקים עצמם מנכפה שלא לעמוד אפילו בד' אמות שלו ויש לה טענה ודינה כטוענת מאוס עלי. וגם בזה כ' מרן דמסלקין אותה כמבואר באהע"ז סי' ע"ז במורדת וכמו שציין מרן הגאון זצ"ל כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה ויהי' ד' עמו ויברך אותו ואת ביתו וישלח רפואה שלימה לכל חולי עמו ישראל וישמור אותם מכל דבר רע ומכל צער ונזק ידידו ש"ב הדו"ש ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה קמא בעזהי"ת חוסט בחודש טבת תרכ"ד לפ"ק. להרב המאוה"ג החרוץ המפורסם המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' ישראל דוד נ"י האבדק"ק פעזונג יע"א

על דבר אשה שנישאת לאיש ואחר איזה חדשים מהנישואין המליטה זכר והבעל נהרג ולא נשאר זרע ממנו כי אם הילד שילדה לאחר הנישואין ונשאר אח קטן ויש עד אחד או אפשר ב' עדים המעידים שהאיש הנ"ל אמר שממנו נתעברה ונשאלה השאלה אם אותו הזרע פוטרה מחליצ' במקום עיגון דנהי דהש"ע סתם באהע"ז סי' קנ"ו סעי' ט' כדעת הרמב"ם בפ"ג מיבום שכ' מי שזינה עם אשה כו' ונתעברה ואמר זה העובר ממני ה"ז ספק וחולצת ולא מתיבמת ומבואר מלשונו אפילו לא דיימא מעלמא ואע"ג דהרא"ש והרשב"א והמ"מ והיש"ש דעתם להקל לכל הפחות בלא דיימא מ"מ הש"ע לא הזכיר דעתם והכריע כהרמב"ם ומאן ספין וחשיב להכריע כנגדו מכל מקום במקום עיגון וגם שבנידון הנ"ל היתה מצוי' אצל האיש הנ"ל ובכל יום איזה שעות היו מיוחדים יחוד גמור והיו מקושרים בעבותות האהבה והרא"ש בתשובה כלל פ"ב כתב דבמיוחדת נראה דגם הרמב"ם מודה והרמ"א שם בסי' קנ"ו הביא זה בשם י"א ולפי הנרא' הואיל והנמוק"י סוף פרק אלמנה לכהן גדול הביא בשם הריטב"א שכ' אפילו במיוחדת לו לפילגש חוששין על אחד וא"כ נראה דפליג גם על הרא"ש בתשובה ולכך נשאר מקום לדון בעובדא הנ"ל הלכה למעשה וצריכין אנו לחקור מצד ג' דברים א') מצד הודאתו שממנו הוולד. והב') מכח שבא עלי' אי תלינין שממנו נתעברה. והג') מכח דיבורה והודאתה: