מהר"ם שיק אבן העזר קלה

החדשים וכבר כ' הריב"ש בתשובה סי' א' דאם האח הגדול הוא מן האנוסים והקטן הוא יהודי הקטן קודם עיי"ש ופסקו בש"ע באהע"ז סי' קנ"ז סעי' ד' שכל שאפשר לעשות החלוצה באופן היותר טוב ע"י הקטן עושים עיי"ש, ומכל שכן בהנך חדשים שאינם אנוסים רק דבהפקירא ניחא להו

וגם הרי כ' הנוב"י בסי' קנ"ה דאם הגדול איטר כיון דאיכא דעה אחת דאיטר אינו חולץ עדיף לעשות ע"י הקטן ומכ"ש בנידון הנ"ל דאיכא כמה חששות ויש לחוש להרבה דיעות בוודאי הקטן עדיף וגם לפי מאי שכתב מעלתו ני' דהאח הגדול הוא מרוחק מאוד ולפי מ"ש מרן זצ"ל בחאהע"ז סי', פ"א נוכל להקדים הקטן הקרוב. ומכל הלין טעמא נ"ל דבעובדא זאת שיש כל החששים שנתבארו שב וא"ת עדיף. והנראה לפי ענ"ד כתבתי ואחתום בברכה המשולשת דברי ידידו הדו"ש ה"ק משה שיק מברעזאווע. תשובה קל"ח החיים והשלום וכ"ט לידידי הרב הדיין המצויין בהלכה הופלג בתורה. מוה' צבי דוב בער דולדיער ני'

מכתבו קבלתי ולאשר ביקש ממנו להשיב לו מיד. הנה אם אמנם דבר גדול הוא ענין א"א ואין להשיב במהרה אך יען שאין אני רוצה להזדקק לזה ודי לי להפקיע עצמי ולא אקבל עלי אחריות דאחרינא ועליו להביא הדבר לפני הגדולים אשר בארץ המה ולכך לא התמהמהתי ואשיב בקצרה לא למעשה אלא להעיר על דבריו

הנה ענין שאלתו בגט הבא ממדינת אמעריקא לקהילתו ויש בו כמה פקפוקים ומעלתו ני' פרט אותם לשבעה א' שהיודי"ן לא נכתבו כפי שורת הדין. ב') דהמרחק שבין שורה לשורה איננו שוה. ג') מקום הכתיבה שהיא בנויאר"ק בתחילה נכתב בב' תיבות נוי אר"ק ושוב נכתב נויאר"ק נראה כתיבה אחת אלא שיכול לכתוב ביניהם אות קטן. ד' הוי"ו דתיבת ושלטאה הוא נמחק ולא נשאר אלא כמו יו"ד אלא שרישומה ניכר וגם הה' של תיבת ושלטאה חסר ולא כתב רק ושלטא. ואנש לא נראה כתיבה אחת שיכול לכתוב בין האותיות אות אחת. ו') הלמד של ולעלם נכנסת לתוך הרי"ש של גבר וכן הלמ"ד מתיבת ישראל נכנסת לתוך הרי"ש של פטורין אלא שאין הרי"ש הזאת נשתנה ובכל אלו בוודאי יש להקל כיון שהיא בתוך הטופס ואפילו חסר התיבה לגמרי מכשירין בסימן קכ"ה ובסוף סי' קכ"ו עיי"ש ב"ש ובס' ג"פ שם. ועיין בתה"ד סימן ר"ל שכ' שאין נוהגין לפסול משום חסרון עוקצי יודין

אלא שגם היו"ד שעל האל"ף של והרי את מותרת לכל אדם אינו נוגע ולדעת הרמב"ן הוא מן התורף. מיהו גם בתורף התיר בש"ע סי' קכ"ו והב"ש רס"י קכ"ו סק"ג כ' דבש"ס מוכח דהוא מן התורף. מיהו הרשב"א בחי' גיטין דף כ"ה כ' דווקא בזמנה דלא כתבו שאר לשונות המתירים משא"כ בזמן הזה. הפקפוק הח' העדים חתמו בכתב אחרת לא בכתב אשורית ויש נגיעה בהחתימה אם גם בשאר לשונות פוסל נגיעה. ולכאורה תלי' זה בב' טעמים המובאים בתה"ד סי' קכ"ה סק"ו אי משום דבעי' כס"ת א"כ בשאר כתבים לא שייך זה ואי משום דאין האות נעשית כתיקונה ואם אמנם בשאר כתב מלשונות העמים הדרך לכתוב בנגיעה ואפשר דאין לחלק מ"מ נראה דבשאר לשונות אין חילוק כי כך דרך הכתב של האומות. ועכ"פ אפילו יש לחוש לנגיעה הא במקום עיגון יש להתיר כמבואר בסי' קכ"ה

אמנם דא עקא בגט זה דהשליח שהביא הגט ההוא הוא פסול בעבירה מה"ת לפי מ"ש מעלתו שהוא מגלח בתער וקי"ל באהע"ז סי' קמ"א סעי' ל"ג דפסול אם אינו מקויים אלא שכ' מעלתו להקל עפ"י מ"ש הרמ"א בסי' קמ"ב סוף סעי' א' דאם יש לשליח הרשאה הוי כקיום ואפילו לדעת הריב"ש דפליג שם כ' מעלתו דכאן שהבעל כתב בעצמו לאביו שבקהלתו שהוא שולח גט ע"י פב"פ א"כ אין לך קיום גדול מזה וכ' דאפילו להרמב"ם שם דפוסל אפי' בנתקיים. יש להקל. וזה קשה די"ל דאפילו לדיעה הראשונה שברמ"א דההרשאה הוי קיום היינו אם ההרשאה מקויימת אבל אם אין ההרשאה מקויימת נהי דמצד ההרשאה אינו מעכב כדאיתא באהע"ז סי' קמ"א סעי' כ"ד בהגה"ה ובב"ש שם. אבל א"א לחושבו לקיים על הגט דלא עדיף סוף דינו מתחילת דינו וכן מבואר מלשון הרא"ש בריש גיטין ובפ"ב דגיטין סי' כ"ו וכן מבואר שם בקרבן נתנאל עיי"ש

ועוד נראה דצריך להכיר בכה"ג כל הדיינים החתומים על קיום ההרשאה דהרי הטעם דמקילין בהרשא"ה בשליח הולכה טפי מבשליח קבלה הוא כמ"ש הב"ש שם בסימן קמ"א ס"ק ל"ח הואיל והגט בידו והיינו אם הגט כשר בלי הרשאה אבל אם בלי הרשא"ה אין הגט כשר שוב לא שייך לומר כיון שהגט בידו שהרי בראשונה צריכין אנו לומר דהרשאה כשרה שוב כשר הגט ואפשר דלכך נוהגין אפילו ביש הרשאה צריך לומר בפ"נ וכמ"ש הרמ"א בסי' קמ"ב היינו כמו שאין נוהגין לעשות שליח קבלה מטעם שאין רגילין להכיר חתימת הדיינים וא"כ בנדון הנ"ל לפימ"ש מעלתו שאולי שייך ההרשא"ה שאין ההרשאה מקויימת. א"כ גם לדיעה הראשונה של הרמ"א בסי' קמ"ב אין להתיר

ומ"ש מעלתו דכאן אפילו להריב"ש מותר הואיל וכ' הבעל וכנ"ל אינו מובן דזיל בתר טעמא דהרי טעם הריב"ש משום דחיישינן דנהי דאמת דנתן לו הבעל גט מ"מ חיישינן דלמא נאבד וגט זה זייף השליח. וא"כ גם אם כתב הבעל לאביו גט ג"כ יש לחוש כן. ואדרבה איכ"ל דכאן גם הרשב"א מודה. שהרי הב"ש בסי' קמ"א ס"ק מ"ד כתב דאפילו אם יש בידו שטר הרשאה בעינן קיום הגט גבי רשע דהואיל והוא רשע חיישינן טפי דזייף ובאמת דלכאורה אין דברי הב"ש מוכרחים דהרי בס"ק מ"ה הקשה על הרא"ש דא"כ גם בא"י ניחוש ולפיענ"ד אין כאן קושיא דהרי מרא"ש ריש גיטין מבואר דבעינן קיום הגט וגם קיום הרשא"ה וא"כ ע"כ ס"ל כדעת הריב"ש דחיישינן דנאבד וזייף אחר וא"כ אין כאן קושיא וכ"כ בקרבן נתנאל בריש גיטין בהדיא דהרא"ש סובר כהריב"ש

וא"כ הרא"ש לשיטתו לא קשה ואינו מוכרח דהחמירו בפסול בעבירה טפי. אבל מ"מ הא הרמ"ה ע"כ סובר דברשע החמירו טפי וכ"ש להרמב"ם דפוסל אפילו בנתקיים וא"כ לדידהו בוודאי פסול וגם להריב"ש פסול והרא"ש ס"ל כהריב"ש וא"כ צ"ע להתיר. ומ"ש מעלתו דאיכ"ל דעבירה זו קלה בעיניו ובעיני ההמון ולא חשיד אאחרינא יעויין בתבואת שור בסימן ב' סעי' י"ז דמבואר מלשונו דהיינו דווקא אם הוקל בעיניהם מחמת חסרון ידיעה עדיין לא פסול לעדות. אבל אם הוקל מצד שמפקפקים במצוה זו ואינם מאמינים בה או שאומרים שהיא רק זמניות קשה מאוד דיש לחוש שדינו כאפיקורס. ועיין בתבואת שור שם סעי' י"ג

ולכאורה יש מקום להקל ולומר דהרי כ' הרמב"ם בפ' י"ב מה' ע"ז דין א' ודין ז' דדווקא במסייע אית בי' מלקות ובש"ע חו"מ רסי' ל"ד קי"ל דבעי' לאו שיש בו מלקות וכ' התומים שם דבלאו שאין בו מעשה אינו נפסל מן התורה ויעויין בטו"ז ריש סק"א וא"כ אפשר דאינו עסייע מסייע קשה מ"מ קשה להתיר וצ"ע ועיין מ"ש לעיל בתשובה (בחלק או"ח סי' קנ"ח) בענין מסייע זה דאפשר דאם הגוי המקיף אפשר דלכ"ע אין לוקין את המסייע וא"כ לפי מאי דשכיח דגוים הם מגלחין מ"מ כל הדברים האלו צ"ע וכ"ש שיש לחוש ג"כ מטעם שכ' הרמ"א בסימן קמ"א סעיף ל' דיש לחוש מצד הדיינים לכך אין אני מזדקק בזה

ולכאורה הו"א הואיל וכ' מעלתו שהשליח ירט לדרכו שיעשה שליח עד שיתברר הדבר אמנם לפי מ"ש לעיל שנראה שאין הרשא"ה מקויימת שמא אין לעשות שליח שליח בלי אונס אלא א"כ הרשאה מקויימת כמו שיש לדייק מלשון הש"ע סי' קמ"א סעי' כ"ד מיהו הבית מאיר מצדד שם בזה ועיין בס' תאמי צבי שכ' ג"כ דאין לעשות שליח שליח אם אינו מקויים עיי"ש כתבתי הנראה לפי ענ"ד רק לדון בהלכה דברי ידידו הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה קלט כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר ידידי הרב המאוה"ג המפורסם חרוץ ושנון כש"ת מו"ה דוד כ"ץ בסטריץ ני' אב"ד דק"ק מילידאר"ף יע"א

מכתבו הנעים קבלתי כו' ושם נאמר להקשות דבש"ע אהע"ז סי' קנ"ג הביא דברי הרא"ש דבסי' בינוני אהני אצלה להחזיר לה הגט הואיל ויש לה סברא דאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ושם בסי' קנ"ג כ' בגט הנמצא והבעל מודה לה שממנה נפל לא יחזיר לה אלא עפ"י תנאים המבוארים שם או כגון דאמרו העדים מעולם לא חתמנו וכיו"ב ואמאי הא כ' החכ"צ בסי' קל"ד דהא דחיישינן לב' יב"ש היינו דשם יוב"ש אינו