מהר"ם שיק אבן העזר קלד

בעידי מסירה אם ניסת לא תצא דס"ל דדווקא ע"י ישראל אלומי חזקה דלא חציף אינש והוי כעדות גמורה משא"כ אם הי' ביד גוי אף ע"ג דאינו נהנה מחליפתו אולי נפל ממנו או הוי לו סיבה אחרת וזייף אחר. כן נ"ל לישב דברי הגאונים הנ"ל

ואם כן גט שנתקיים בחותמיו כדינו איכ"ל דכ"ע מודים דאין לחוש לשלחו ע"י גוים דטלי גיטך מע"ג קרקע לא מיפסל בשליח הולכה. אמנם גוף הקיום קשה מאוד ואפילו יש בו קיום אין מכירין חתימת הדיינים וזה הוא הדבר הקשה בגט הנשלח על הבי דואר וכבר האריכו הפוסקים גם בזה ובתשובת נוב"י מהדו"ת בחלק אהע"ז סי' קל"ו הסכים לסמוך על דעת התשב"ץ המובא ברמ"א סוסי' קמ"ב וכ"כ בתשובת הגאון משאנז זצ"ל בספרו דברי חיים סי' צ"ב הנ"ל דאפילו אם אין מכירין חתימת הדיינים מהני ובאהע"ז שם בסי' קמ"א סעי' כ"ד ובב"ש שם האריכו ג"כ בזה להתיר אפילו באין מכירין. מיהו שם מיירי בשליח ישראל שאומר בפ"נ והאמינו אותו חכז"ל אפילו בלי קיום ולכך אפילו אין מכירין הקיום של הרשאה מהני אבל בגט הנשלח על הבי דואר בלא אמירת בפ"נ הרי בעינן קיום מדינא א"כ קשה להתיר. ואפי"ה כ' הנוב"י דלא גרע מעד אחד

ואני אמרתי להסביר דהרי עיקר הסברא דלא חציף לזיופא שייך במקום הבעלים והבעלי דברים דאפשר כי ירגישו ויבואו להבין שהוא מזויף. אבל בגט הנשלח ממדה"י דלא עבידא לגלויי ומי יודע ומי יכיר את הזיוף לא שייך לא חציף א"כ אפשר דמן התורה בעי' קיום. אמנם אם יש עליו קיום ב"ד מכבר וב"ד מסתמא פקיעי שמייהו ומכירין חתימתם ברוב העולם ועבידא לגלויי. ולכך יש סברא דמועיל קיום הדיינים אפילו אם אין אנו מכירין חתימתם. דמ"מ המזייף אינו יודע מזה שאין אנו מכירין ואינו חציף לזיופא. ומ"מ קשה לסמוך על סברת נוב"י הנ"ל מטעם האמור. ולכך צריכין להכיר חתימת קיום הדיינים וזה לא שכיח בגיטין הבאים ממדינת אמעריק"א

והיותר קשה דהרי הגט ג"כ צריך קיום ולא סגי אם רק ההרשאה מקויימת אלא דצריכין לקיים גם הגט כדקי"ל בסי' קמ"א סעי' ל"ג והובא שם בפ"ת ס"ק ל"א דברי הפמ"א סי' ס"ט וסי' ע"א דעל הגט עצמו אינו נכון לכתוב הקיום אלא צריך לכתוב קיום בפ"ע דהיינו שיקיימו ע"י סימנים דבמותב תלתא חתמו העדים בפניהם את הגט שיש לו סימנים בשינוי אותיות או בנקב בצד אות פלוני או סימנים בד' ראשי השיטות וכיוצא בו כמבואר שם יעויי"ש. ועכ"פ גם בזה צריך להכיר הקיום של הדיינים ואם אינו מכיר לא מהני ולכך לא אדע תיקון גמור בזה. אלא לפי מה שכ' מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחאהע"ז ח"א סי' מ"ג ומ"ה ומ"ט והובא ג"כ בפ"ת באהע"ז סי' י"ז ס"ק נ"ב דאם כ' על הבי דואר באדרעסס"י הראוי ומקבלים תשובה מן הסתם זה הוי כידיעה. ונהי דכ' מרן זה שם לענין עדות אשה דהקילו בה רבנן ואפילו גוי מסלפ"ת נאמן מ"מ מסברא נראה דגם כאן אם כתבו מעיקרא להבי דואר ההוא ובפרט אם כתבו ע"י רעציפיס"ט ושוב מקבלין הגט על אדרעס"סי שלו בראציפיס"ט הוי כידיעה ברורה וגם בנקל אם יכתבו קודם מעשה להבי"ד דהתם וישיבו להם תשובה ועי"ז עצמו יכירו חתימתן. וגם אם נשלח באגרת הגט וההרשאה ביחד וחתום בחתימת הב"ד הניכרת להם נראה דהוי שפיר ידיעה והכרה כן נראה לפי ענ"ד

אמנם מה שכתבת דבאמעריקא אין לסמוך על סתם ישראל לומר שהוא בחזקת כשרות דרובם שם אינם בחזקת כשרות. ובלא"ה הרי דעת הרמב"ם וביאר הבכור שור בע"ז דף ל"ט דבכל מידי דאורייתא בעי' שיהא מוחזק בכשרות מדינא וביינות וכיוצא מצד התקנה ובש"ך ביו"ד סי' קי"ט סק"א. מיהו אין אנו דנין על אנשי אמעריק"א אלא כעין דאמרי' רוב מצויין אצל שחיטה מומחין ולא על רובא דעלמא דנין אלא על השוחטין וה"נ נראה דאפילו באמעריק"א הרבנים ארטידאקסע"ן דשם הם בחזקת כשרות ומסתמא בוחרים עדים הכשרים

מיהו כל זה צריך חקירה רבה כי באמת הדורות מקולקלים וגם הרי צריכין שיהיו בקיאין בטוב גיטין וקדושין ולכך הרוצה והצריך לסמוך על זה אינו רשאי להיות נמהר במלאכתו אלא יחקור מעיקרא אחרי הב"ד דהתם מי הם ואח"כ יכתוב מכתבים להב"ד שבעיר הזאת בענין הזה ולעורר ולשאול ולהעיר על כל הענינים הנ"ל ועי"ז יוכל להתברר טובם וענינם וחתימתם כן נראה לפי ענ"ד ובזה אחתום בברכה המשולשת יהי ד' עמך ויצילך מכל רע ושגיאה דברי חמיך הדוש"ת הק' משה שיק. מברעזאווע: תשובה קלז החיים והשלום וכ"ט לידידי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' נפתלי סופר נ"י האב"ד, ור"מ דק"ק פעטשי ניידארף

מכתבו קבלתי ומעלתו האריך במעשה דאיתא בקהלתו שאחד נשא אשה. ונחלה מיד לאחר החתונה ורוצה ליתן גט על תנאי כי הוא כהן ורק שקשה הדבר מפני שהוא דר במקום רחוק מהקהילה מאוד והוא איש חלוש וא"י ליסע ולבוא אל הקהילה ליתן שם גט. ובכפר הזה אין יכולין לסדר גט כי מעולם לא נתנו עוד שם גט. ואם לא יתנו גט יש לחוש הואיל ויש לו ב' אחים והאח הגדול אין לקנות ממנו שיתן חלוצה והרי הדין דהגדול קודם ולזה מסתפק מעלתו איזה דרך יותר נכון והאריך בספיקותיו

והנה גוף הדין ליתן גט על תנאי מבואר באהע"ז סי' קמ"ה דאין ליתן גט על תנאי רק במקום דחק שכ"מ או כהן או במקום שיש לחוש שיטרוף דעתו ח"ו. ובסד' הגט באהע"ז סי' קנ"ד סעי' ל' מבואר על איזה אופן יעשה השליח ושוב בסעי' ל"א כ' דכבר נתבאר שאין להזכיר שום תנאי קודם כתיבת הגט וא"כ ס"ל דמי שרוצה לגרש בענין הזה א"י לגרש על תנאי וע"כ כוונתו לפי מ"ש רמ"א שם בסעי' כ"ד שיהא השליח ג"כ אצל ציווי הבעל להסופר והעדים כמבואר בסדר הגט של מהר"מ שאנו נוהגין על פיו. בסדר גט שני שצריך לעשות השליח קודם שיצוה להסופר וא"כ לכאורה דברי הש"ע סותרין דלעיל כ' בסי' קמ"ז סעי' א' והביא לשון הרמב"ם האיך יעשה באם רוצה לגרש על תנאי ומסיים ואומר להשליח תני לה גט זה ע"מ כך וכך וא"כ מבואר דיכולין ליתן גט על תנאי גם ע"י שליח וא"כ דבריו סותרין זה את זה וצ"ע

וכבר האריכו הפוסקים על דברי מהריב"ל בתשובתו ח"א כלל ד' שכ' דיש ליקח ב' עידי הרשאה אחרים מעדים החתומים על הגט כדי שיוכל למנות השליח שלא בפני הסופר ועידי החתימה ולא ידעו מהתנאי ומהרש"ך הקשה עליו דמה יועיל זה. ומהרי"ט בח"א סי' ס"ו פקפק ג"כ על כל זה וכ' ב' אופנים אחרים. ומטעם זה נראה דהמחבר הכריע דנהי דמדינא שרי לעשות שליח ולכך הביא דברי הרמב"ם אבל להלכה ולמעשה לא סמך על זה. מיהו המהרי"ט כ' ב' תקנות אחרות ומובאים בפ"ת סי' קמ"ז סק"א או שימנה את השליח רק על תנאי ולא למסור הגט לאשה על תנאי. ועוד תקנה שימסור הגט להאשה על תנאי ויהא באופן שאם ימות עד זמן פלוני יהא הגט משעה שבא הגט לידה ואם ימות לאחר זמן יהא הגט בזמן מאוחר עיי"ש וכל הדברים האלו קשים ויש פקפוקים וצריך זהירות יתירה כמבואר בפוסקים

ובנידון שלפנינו יש מלבד זה כמה דברים שצריכין עיון כפי מ"ש מעלתו שאי אפשר ליסע ואצל הכתיבה א"א שיהא ב"ד רק לבסוף. ולפי ענ"ד אני מסופק אפילו לדעת האומרים דגט א"צ ב"ד עיין בנוב"י מבדו"ת חאהע"ז סי' קיד ולפי דברי מרן זצ"ל בחאהע"ז ח"ב סי' ס"ו לדעתי אפשר בגט שכ"מ הנותן על תנאי כדי לפוטרה מיבום אפשר דלכ"ע בעי' ב"ד כיון דגוף הגט לא ניתן אלא בכדי לפוטרה מיבום וחלוצה למה יהא נגרע מחלוצה עצמה דקי"ל כדאיתא ביבמות דף ק"ד דמקרי דין. דדווקא גט שהבעל עושה כן מדעתו וכעין דאמרי' עביד אינש דינא לנפשי' ולא צריך רק עדים. אבל להפקיע מיבום זכותו לזיקתו קרוי דין א"כ הגט הזה שבא רק להפקיע אפשר דבעינן שלשה לכ"ע

וגם על הא דמהריב"ל הנ"ל יש לפקפק כיון דבכל מקום עושין השליח בפני הב"ד ולפני הסופר והעדים ועידי הגט מזה עצמו יבינו הסופר והעדים שנעשה שינוי ועל תנאי איכא למיחוש וכל שכן אם הסופר והעדים הם בני אוריין. ובעובדא הנ"ל לפי מ"ש מעלתו יש עוד לחוש שע"י החולי של הבעל לפעמים אין דעתו שלימה וגם א"א לו שיהא במקום הכתיבה והחתימה וא"כ צריכין ב' עדים אצל הבעל שיעידו עליו שהי' כל אותו זמן שפוי בדעתו וא"כ כיון דב' כותי עדים צריכין זה לזה אנו באין לפלוגתא דהת"ק והתוס' אי מקרי חצי דבר

ובלא"ה הרי כל ההיתר של גט ע"ת ע"י שליח לא התירו רק בשעת הדחק וכאן אין אני רואה שום שעת הדחק כמ"ש גם מעלתו ני' דכיון דיש כאן אח הקטן דמסתמא יהא נותן החלוצה כדינו הרי אין כאן דחק ואפי' מדינא נראה דבכה"ג ראוי להקדים הקטן לפי מ"ש מעלתו ני' דהאח הגדול הוא מן