מהר"ם שיק אבן העזר קלג

יוסף שמעון. וודאי לפעמים נקרא בקיצור השם יוסף לחוד וראי' מס"ג הנ"ל אבל אם נימא כדברי הגאון מסאנז נ"י הנ"ל ע"כ מוכח מהתוספתא הנ"ל דהנקרא בב' שמות כגון יוסף שמעון הכוונה דנקרא בשם יוסף ובשם שמעון ותרווייהו בהדדי ולכך אעפ"י שאמר ע"מ ששמי יוסף ונמצא שמו יוסף שמעון נתקיים התנאי

וא"כ בנידון שלנו נמי שכ' שמואל משה היינו שנקרא "שמואל" "משה" ובהדי הדדי וא"כ אפילו אם שם משה העיקר הרי בכלל מ"ש שמואל משה כ' ג"כ שם העיקר. אלא שכ' שם שמואל דהוא טפל קודם לשם העיקר דהוא משה ובכה"ג כבר כ' הב"ש שם בשם הריב"ש דאם כ' שני השמות אין קפידא אם הקדים הטפל לעיקר א"כ קשה על ספר דברי חיים הנ"ל דחייש דשני השמות הם כשם אחד וגם חולק על הט"ג דלא שייך לומר דבכה"ג הוי רק קיצור השם. וקשיא עליו מהא דסי' ל"ח סעי' ל"ג הנ"ל (שוב ראיתי שמרן הגאון בעל חת"ס אהע"ז ח"ש סי' י"ח כ' דאין מהתוספתא ראי' מ"מ בסי' קכ"ט סעי' י"ד נראה דב' שמות הן)

והנה בנידון שלנו יש לדון עוד מטעם אחר דלפי עדות הרב מאבאניע דבשעת סידור הגט אמר אבי המגורשת וכן אמר גם הבעל ששמו שמואל משה גם הראה אז אגרת שחתם עליו בשם שמואל משה ואם המגרש החזיק עצמו בשם א' הביא הג"פ בסי' ק"כ ס"ק י"ז דעת הרא"ש ועוד פוסקים דאפי' מוחזק שמו בשקר הגט כשר ונהי דשם בעי' הוחזק ל' יום או כמ"ש בשם המבי"ט בג' חתימות ומרן הגאון בחת"ס בחלק הששי סי' מ"א כ' דשלשים לאו דווקא (ועיין בתשובת שב יעקב חאהע"ז סי' ל"ג שכ' עוד היתר יותר דמועיל מה שמועיל כו' עיי"ש) וכאן נמי הרי אמר מצוה להסופר לכתוב לו הגט בשם שמואל משה וגם קרוב נאמן להעיד על שמו כמבואר בסי' ק"כ הנ"ל דהוי רק גילוי מילתא בעלמא והוי מילתא דעבידי לגלויי ונאמן ונהי דהפוסקים חולקין על שיטת הרא"ש מ"מ יש לצדד עפ"י שיטת הרא"ש הנ"ל. ועכ"פ אינו יכול להכחיש העדים ואפילו עד אחד או קרוב כיון שכבר הודה הוא בעצמו כן והודאת בע"ד כמאה עדים דמי ומכל הלין טעמא נ"ל דהגט כשר בדיעבד הואיל וכבר ניתן ואין בערעור של הבעל כלום

אמנם נראה לפי ענ"ד כיון שהבעל מערער ואומר שנשתקע שמו שמואל משה ואין הגט כלום א"כ שווי' נפשי' חתיכא דאיסורא מלישא אשה אחרת אפילו בנותן אמתלא לדבריו קשה לומר לו אמתלא מבוררת דלא משוי' נפשי' רשיעא דבכל אמתלא שיאמר הרי הוציא לעז על הגט חנם ועבר על חרם דר"ת. ואפשר דבכה"ג לא הוי תקנת ה"ג מאוה"ג שלא לישא אשה על אשתו. ואין להאריך בזה שאין זה ענין שאלתינו והנראה לפי ענ"ד כתבתי ופר"מ נ"י ימחול ע"כ להודיע לי דעתו דעת תורה בענין הזה וד' יאיר עינינו בתורתו ויהי ד' עמו וחפץ ה' בידו יצליח דברי ידידו החותם בברכה ה"ק משה שיק מברעזאווע תשובה קלה פה חוסט תרל"ד לפ"ק

מה ששאלת בשם הקטנות ליבליא איך כותבין עיין בכללים כלל כ"א שכ' דאם הכל קורין אותו בשם הקטנות בפניו כותבין ליבילא ועיין עוד בשמות נשים באות ב' בשם בונילא ועיין גם בשמות אנשים בשם וועלוויל. ועל מה ששאלת אם כתב במקום לבריאת לבראת היינו שחיסר היוד בין הרי"ש להאל"ף עיין באהע"ז סי' קכ"ז סק"י דאפילו חיסר לגמרי אינו פוסל ועיין בסי' קכ"ו סעי' מ"ט שאם כתב החסר מלא או את המלא חסר בהטופס אין בו קפידא ולכך אם כ' לבריאת עלמא אינו פוסל דכל שינוי שאין בו שינוי הענין אין בו פסול. ובבריאת בלי יו"ד אין בו שינוי הענין שגם בלא יו"ד הוא מלשון בריאה ואדרבה עם יוד הוא מלשון בריא אולם או מלשון בריאות וטובות אלא שמתוך הענין ניכר דהאי לבריאת עולם קאי על הבריאה ופעמים מצינו חיריק בלי יוד אחריו דהיינו תנועה קטנה ולפעמים אחר החיריק יוד ואז היא תנועה גדולה וכשר: תשובה קל"ו בעזה"י חוסט יום ו' עש"ק פ' וישלח תרל"ז לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט לאהובי חתני הרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' יעקב פראגיר נ"י האבדק"ק אדא יע"א

ע"ד הגיטין הנשלחים ממדינת אמעריקא למדינתינו על הבי דואר ועושים שליח עפ"י כתב לאדם ידוע להיות שליח להולכה למסור הגט עפ"י ב"ד כדינו לאשתו ויש בזה כמה פקפוקי' וחששות ואבאר אותם אחת אל אחת. ומה שנראה לי להעיר עליהם. והנה באהע"ז סי' קמ"א סעי' ל"ה הביא המחבר דרשאין לשלוח גט ע"י גוי והבעל עושה ע"י כתב שליח להולכה דהגוי מעשה קוף בעלמא עביד והרמ"א הביא דיש חולקין משום דצריך לעשות השליח דווקא בפניו ולא ע"י כתב. והאידנא כבר התירו כמה גאונים לשלוח גט מאמעריקא על הבי דואר ולעשות שליח ע"י כתב כמבואר כל זה בתשובת האחרונים והגאון מסאנ"ץ בספרו דברי חיים בח"ב חאהע"ז סי' צ"ב כ' שהאידנא שכבר התירו הגאונים משום עיגון בעוה"ר. וגם יש כמה בנים אשר נולדו מנשים שקבלו גיטין כאלה ולכך אין להחמיר עכ"ל. (ומיהו כבר הביא בס' פתחי תשובה בשם הגאון בית אפרים דבעי' שיעשה שליח בפה מלא ולא ע"י כתב אלא דשם במקום שהוא יאמר בפני ב"ד שממנה את פלוני לשליח ואח"כ יודיע לפלוני ע"י כתיבת ידו כו')

וגוף הפקפוקים נעבור אחת אל אחת לפנינו הא') כבר נאמר למעלה שהרמ"א חולק משום די"א דשלא בפניו אין עושין שליח. ולכאורה הי' נ"ל עפ"י מ"ש מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחאהע"ז סי' י"א בענין גט שמשלישים לנשתטית שהאריכו בזה האיך יועיל זה וביאר מרן זצ"ל דנהי דמילתא דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח מ"מ כיון דהבעל גילה דעתו דניחא לי' ובאמת הוא זכות לו מצד חרם רגמאה"ג שהוא עליו. ע"כ יכול להיות שליח מצד זכי' וזכין לאדם שלא בפניו כך כ' שם. ולפי ענ"ד גם כאן איכ"ל כן דכיון דהבעל הוא באמעריק"א וחרם דר"ג אקרקפתא דגברא מונח כדקי"ל ביו"ד סי' רכ"ח ואסור לו ליקח לו אשה שם וגם הבעל מחוייב לאשתו שאר כסות כו' והוי זכות לו לגרשה וא"כ אפילו אי שליח שלא בפניו לא מהני מ"מ יכול לעשות שליח מצד זכות כן נראה לי

עוד כתבו טעם לאסור לשלוח גט ע"י גוי או ע"י הבי דואר בשם הגאונים והובא ברא"ש בגיטין סוף פ"ב ודברי הגאון שם סתומים אלא שסיים בשם בעל הלכות שאם ניסת לא תצא וגוף הטעם לא כתבו וגם דברי בעל ההלכות אינם מובנים כלל מה ענין זה לעידי מסירה וחתימה. ולפי ענ"ד אמרתי לפרש דבאמת אם משלחין גט ע"י גוי יש לחוש שמא זייף הגוי והחליף ונהי דקי"ל ביו"ד סי' קי"ח דאין הגוי חשיד להחליף להכשיל לישראל אא"כ נהנה מזה מ"מ אפשר דחששו הגאונים למ"ש הרמ"א באהע"ז סי' מ"ב סעי' ד' דעידי קדושין צריכין לראות גוף המעשה ואין הולכין בזה בתר אומדנא וכמו בדיני נפשות שאין הולכין בתר אומדנא וה"ה לענין גיטין ג"כ אין הולכין בתר אומדנא וכן איתא בסוף יבמות לחד מ"ד דעידי נשים צריכין להיות כמו עידי נפשות ואין הולכין בתר אומדנא ולכן חששו הגאונים הנ"ל גם כן דנהי דאין חוששין שיעשה הגוי כדי להכשיל ולזייף. מ"מ הרי זה רק אומדנא ובירור אין אנו יודעין רק מכח אומדנא דוודאי לא יעשה כן ע"ז אין אנו סומכין בדיני גיטין כן אמינא להסביר טעם הגאונים

ובמקום אחר כתבתי להקשות על הוראה זו איך אמרי' בגיטין דף ג' דלכך שליח נאמן לומר בפ"נ משום דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרו עדותן בב"ד דתינח לפי האיקומתא דמתני' איתא כר"א דעידי מסירה כרתי וא"צ לעידי חתימה אלא להכשיר הגט לידע שנכתב עפ"י ציווי הבעל אז לא מקרי בשעת כתיבה כעידי נשים וכדבר שבערוה דניבעי' שיהיו כעדי נפשות ואיכ"ל כעין שכ' הרמב"ם בפט"ז מהלכות סנהדרין דאיסור שנתחזק אפילו בע"א אם אכלו אח"כ ויש עדים חייב מלקות כיון שכבר נתחזק. וה"נ בשעת כתיבה כיון דנתחזק עפ"י עדים שנכתב בציווי הבעל כבר איתחזק ואפילו אם אינו רק כאומדנא ושוב רשאין לגרש עפ"י עידי מסירה. ובעידי מסירה הוא דבעינין שיהיו כעדי נפשות דעפ"י שנים עדים כו' אבל לאיקומתא דמוקי כר"מ דע"ח כרתי ולא צריך לעידי מסירה אלא שהן הן ע"מ וע"ח וא"כ הם צריכין להיות כעידי נפשות ולא סגי אומדנא וא"כ אמאי נסמוך על חתימתן דנימא דהוי כמי שנחקרה עדותן משום חזקה דלא חציף אינש לזייפא

מיהו באמת איכ"ל דמאן דס"ל דמתניתין כר"מ ס"ל כאידך מ"ד סוף יבמות דעידי נשים כעידי ממון דמיין וא"כ איכ"ל דבעל הלכות סובר דקי"ל כר"מ דע"ח הן הם העדים ולכך כ' דאם הי' הגט ביד גוי אפשר דזייף וכדלעיל דלא הוי רק אומדנא (ובלא"ה בגט ממדינת הים דלא עבידי לגלויי ולא שייך לא חציף כו' וצריך לומר מזוייף מצ"ע לא שכיח כלל ועדיף מאומדנא ורש"י לרווחא דמילתא כתב כן אבל בשליח גוי אשר פיהם דיבר שוא ושקר איכ"ל דלא עדיף מאומדנא) ולכך כ' דדווקא אם מסרו