מהר"ם שיק אבן העזר קלב

א"כ לכאורה דין האנשים כדין הנשים. וא"כ במקומות שאין קורין לתורה בשם העצם ובגט לא נכתב אלא שם העריסה ולא השם שקורין אותו בני אדם (ולדעת מרן בחת"ס חאהע"ז סי' ל"ח הוא פסול וכמבואר למעלה) א"כ באנו לפלוגתא הנ"ל

ואפשר לומר דעד כאן לא הכריע מרן זצ"ל אם מי שבירך יועיל לשווי' שם העריסה לעיקר אלא בנשים אבל באנשים אפשר דמועיל לכ"ע והחילוק בזה דהרי מבואר דקי"ל דאין הבן יכול לשנות שם אביו להחזיקו באחר ודווקא שם עצמו יכול לשנות כמבואר בסי' ק"ל לענין עדות א"כ המי שבירך של האשה שאין היא בעצמה קוראת לה השם רק הבעל מצוה להש"צ לעשות לה מי שבירך בשם הזה. ע"כ הוי רפי' בידי' דאדמ"ו אם בזה עושה את השם לעיקר משא"כ באיש שעומד שם בשעת עשיית המי שבירך ועושין המי שבירך על שם הזה י"ל דהמי שבירך עושה את השם לעיקר

ובתשובה אחת כתבתי ראי' לדברי הט"ג (עיין לעיל תשובה קכ"ה) עפ"י הקושיא שהביא בפ"ת בשם ס' גליא מסכתא באהע"ז סי' קכ"ט ס"ק כ"ד על הא דאמרי' במי שיש לו ב' שמות דאינו רשאי לכותבן בב' שיטין משום דהוי כשם אחד וע"כ צריך לכותבן דווקא בשיטה אחת והקשה מהתוספתא וכן פסק באהע"ז סי' ל"ח סעי' ל"ג ואם קידש אשה ע"מ ששמו יוסף ונמצא שמו יוסף שמעון מקודשת. ולפי ענ"ד לא קשה דהרי קי"ל אם יש לאדם ב' שמות ובפי העולם נקרא רק בשם אחד אמרינין דהוי רק קיצור השם ולדעת הטי"ג בליקוטי שמות הנ"ל כ' דלכתחילה יש לכתוב גם הקיצור ולדעת הבית מאיר אפילו לכתחילה אין לכתוב ועכ"פ היינו קיצור השם וא"כ שפיר אמרה התוספתא דמקודשת וממילא יש ראי' לדברי הטיב גיטין וא"כ אם כ' רק שם העריסה כמו בנ"ד שכ' שמואל משה לחוד ולא כ' דמתקרי על השם שקורין אותו העולם מ"מ מהני דשם משה הוי רק קיצור השם ואינו מעכב עכ"פ בדיעבד

אמנם מה דלא כ' שם הלעז שהרי נקרא גם מאריץז אין מועיל טעם הנ"ל דנהי דכבר כתבתי במקום אחר בתשובה אחת (עיין לעיל סי' ק"ה וקי"א) דלפענ"ד דשם הלעז אינו מגרע עיקר השם שהיא השם הקודש דשם הלעז נקרא וניתן רק לעניני חול משא"כ לענין תורה ומצות וכדומה נשאר שם הקודש מתחילה ועד סוף. במקומו ובאשכנ"ז נותנין מיד ב' שמות א' לעניני חול וא' לעניני קודש וא"כ אינו מגרע כלום ואעפ"י שדעתי נוטה כן. אבל כבר כ' מרן בחת"ס סי' ל"ח דאם כתב רק שם הקודש ולא כ' שם הלעז באשה דבגט פסול ומי ירים ראשו נגדו כו'

ע"כ בנדון שלנו אם עולה לתורה בב' שמות אע"ג דלא כתבו השם שקורין אותו בו וגם לא שם הלעז כשר הוא וכבר הסכימו רוב הפוסקים דאם כ' רק שם העיקר דכשר. והוא הדין אם נקרא בשני שמות בבית אבותיו ואצל משפחתו שמדקדקין לקרותו דווקא בב' שמות כמו שאירע המעשה שכ' מעלתו ואם גם עושין לו המי שבירך בב' שמות אפילו אם באותו קהלה אין קורין לס"ת בשם העצם אפי"ה כבר כתבנו דבכה"ג שמקפידין לקרוא אותו בשם העריסה וודאי הוי עיקר השם וכשר. אבל אם בני משפחתו אינם קורין אותו בב' השמות אפילו אם כשעושין לו מי שבירך מזכירין לו הב' שמות אין אנו מסכים להתיר ואף שדעתי נוטה להתיר בכל זה לא ארים ראש נגד מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל שכתב דגט פסול הוא

ומעלתו האריך דלא מקרי נשתקע שם העריסה אחד דלפעמים חותם עצמו בשניהם מצד אדרעס"י שלו S.M והביא דברי הט"ג בליקוטי שמות סעי' כ"ח וכ"ט ועוד שאר ראיות אלא דמכל זה אין ראי' אלא על דלא נשתקע אבל אבל משום זה עדיין לא מקרי שם העיקר ואין זה ענין למ"ש מהרי"ק. דאותיות S.M אינם מועילים כלל להחזיק שמו שמואל משה שכן יכולין לרמז על ס"אמועל מ"אריץ או ש"א מ"ארקום ע"כ לדעתי אין זה מהני להחשיבו לשם עריסה ועיקר מועיל רק אם נקרא בב' שמות אלו לתורה או ע"י צרופין שכתבתי למעלה

ובשם אלי' בדיעבד וודאי יש להתיר כמ"ש מעלתו וכמו שכ' בספר דברי חיים ובפרט ששמעתי מבחור אחד מפה שר' אלי' זה נקרא אחר הגאון ר' אלי' ווילנא זצ"ל שנראה ונקרא בכל הספרים שלו בשם אליהו בויו לבסוף. ועל הערעור שהשמיט הסופר מלת יום שכ' רק כ"ט לירח כבר הביא מעלתו דברי הפ"ת סי' קכ"ו סק"ו בשם תשובת גבורת אנשים דכשר וכן נראה לפי ענ"ד גם כן. ועל ערעור שהגט נכתב בחודש אייר אין בו ממש וכמה בתי דינין בישראל וגם פה קהלתינו ק"ק חוסט כותבין ומסדרין גיטין בחדש אייר אף בלי שום צורך ודחק. ואחתום בברכה משולשת ויהי' ד' עמו כאות נפשו ונפש ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה קלד בעזה"י חוסט א"ח של סוכות תרל"ה לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט לאהובי ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מוה' חיים צבי מאנהיימער האבדק"ק אונגוואר יע"א

הנה באתי על דבר הגט הניתן מאת הרב דאבאניע. ופר"מ נ"י הסכים עמו להתיר וגם אני נתתי את הסכמתי אז דמותר בדיעבד בתנאי שיקבל עדות שנקרא לתורה בשם שמואל משה ככתוב בגט ואחרי אשר שלח לידי הרב דאבאניע הגביית עדות מהב"ד של גרויסווארדיין ובדעבערצין נעניתי לי לנעול דלת בפני מוציא לעז על הגיטין כמו שגזר ר"ת ולזאת פרסמתי ההיתר במכתב שבת אחים ומאז ועד עתה עדיין הבעל מערער ונגבה שוב עדות בב"ד הנ"ל מאנשים אחרים שהעידו שנקרא לתורה רק בשם משה וכן העיד אחד בדעבדעצין והרב הדיין ראש ב"ד דק"ק גרוים ווארדיין נ"י כ' דהעדים אין מכחישין זה את זה שלפעמים נקרא כן ולפעמים כן. ומה שמערער שהעדים הראשונים היו פסולים כ' הרב הנ"ל שאין בזה ממש ואין אני יודע אם כל הגביית העדות הנ"ל באו ג"כ ליד פר"מ נ"י ולזאת באתי לבקש מאת פר"מ נ"י שיודיע לי דעתו בזה אם עומד בהיתרו

ואציע גם אנכי לפניו דעתי הנה לדעת הט"ג בליקוטי שמות אות א' וב' דסובר דכל דניתן לו ב' שמות מעריסה ונקרא בפי העולם רק בשם אחד שהוא רק קיצור השם ואינו מעכב אם לא נכתב נראה דהה"ד הכא דכשר הגט נהי דטעמי משום דכך הוא רגילות העולם לקצר וא"כ זה שייך בקריאה דעלמא אבל לתורה אין הדרך לקצר בקריאתו כל כך מ"מ נראה דאין חילוק דהרי מהקריאה אינו ראי' כל כך דהחזנים קוראין כן מעצמן לפי מה ששומעין שקורין אותו כמבואר כמה פעמים בס' ט"ג דעיקר הראי' הוא ממה דעני האי גברא והולך לקרות לתורה בשמעו הקריאה ההוא וא"כ כיון דכ"ע קורין אותו בקיצור השם מדוע לא יענה ולא ילך בשמעו להחזן שקורא אותו בשם הזה דכ"ע קרו לי' כן

אמנם הגאון מסאנץ נ"י בספר דברי חיים שם על הליקוטים חולק עליו וכ' דלא מסתבר שדבר שהוא שם בפ"ע שיהי' נקרא קיצור השם יעיי"ש. מיהו בג"פ סי' קכ"ט באות קי"ז כ' גם כן דאם נקרא מעריסה אליהו בוי"ו לבסוף אע"ג דכל העולם קורין לו בלא וי"ו והוא שם בפ"ע אפי"ה אמרי' דהוא קיצור השם וכותבין אליהו וכ"כ בג"פ שם ס"ק ע"ה לענין שם אלחנן חנן דבדיעבד כשר אע"ג דהוי שם בפ"ע משום דהוי רק קיצור השם וכן נהיגין ורגילין רוב פעמים דזה שיש לו באמת שני שמות נקרא בפי ב"א בשם אחד ובוודאי לא מכוונין לעקור את השם השני

ועוד אפילו לדעת הגאון בעל דברי חיים נ"י מ"מ כיון דנקרא פעם כה ופעם כה שם הטפל מיהו הוי ובש"ע סי' קכ"ט סעי' כ' כ' הרמ"א דכשר בדיעבד ונהי דהרבה פוסקים חולקים עליו כ' הג"פ ס"ק ח' וס"ק י"א דבשעת הדחק ועיגון גדול יש לסמוך עליו וכ"ש הכא דהוי ס"ס. ספק דלמא הוי עיקר השם כדלעיל דכשר בשעת הדחק ואפילו אי הוי רק שם הטפל דלמא קי"ל כדעת הרמ"א דשם הטפל נמי כשר. ואם כבר ניתן הוי כמו שעת הדחק כדאיתא בכמה דוכתי בליקוטי שמות עיין בט"ג אות ח' ובשבו"י בח"ג סי' ק"ל כ' דאם כבר שלח הגט למקום אחר יש לחוש לזילותא דבי דינא והוי כשעת הדחק ועיגון

ובלא"ה נראה לי דבנידון הנ"ל כשר דהרי מבואר בסי' ל"ח סעי' ל"ג שאם אמר הרי את מקודשת לי ע"מ ששמי יוסף ונמצא ששמו יוסף שמעון היא מקודשת והיא מתוספתא המובא בר"ן פ' האומר ומזה הביא ראי' בס' גלי' מסכתא הובא בפ"ת סי' קכ"ט ס"ק כ"ד דאין שני השמות שם אחד. ולפיענ"ד אין ראי' מהתם דאיכ"ל כהט"ג הנ"ל דמי שיש לו שני שמות לפעמים מקצרין שמו וקוראין אותו שם אחד ולכך אעפ"י שנקרא