מהר"ם שיק אבן העזר קלא

בגיטא מילתא היא והביא ראי' מב"ב דף מ"ם דמקשינן התם אי המבישא ודמתנתא גילוי מלתא בעלמא הוא ובתשובת מהר"מ לובלין סי' קכ"ב וקכ"ג האריך ג"כ בשכ"מ שהטעו אותו בשעת נתינת הגט עיי"ש שהאריך ג"כ בזה דאפילו לא היו הדברים בין הבעל והאשה אפי"ה הגט בטל וכדעת הב"ח דגילוי דעת בגיטא קודם המעשה מהני

ונראה דגם הרמב"ם סובר כן דהרי בקדושין דף ס"ב אמרי' אם טוען הבעל סבר הייתי שהיא כהנת כו' כ' הר"ן דקמ"ל דאפילו לר"מ דבעי' ת"כ היינו היכא דהתנה אבל בגילוי דעת סגי בלא כפילא. ועוד תי' דמתני' אתיא כרחב"ג. והרמב"ם בפ"ח מאישות הלכה ז' הביא המשנה כצורתו והא הרי הרמב"ם ס"ל בפ"ו מאישות כר"מ דבעי' ת"כ וע"כ דס"ל כתי' הראשון של הר"ן דגילוי דעת מהני וכן נראה דעת הרמב"ם בפ"י מגירושין דפסק אם מוציא אשתו משום שם רע או משום איילונית כר"י דלא יחזיר והקשו עליו הא בעי' ת"כ ונראה דטעמו משום גילוי דעת

ובזה יש לישב נמי קושית שעה"מ פ"ו מאישות מה שהקשה על הרשב"א מר"פ שבועות העדות דבר פלוגתא דר"מ דהוא ר"י לית לי' מכלל לאו אתה שומע הן והקשה השעה"מ דהרי בגיטין דף מ"ו ע"ב אמרינן דר"י ס"ל דאמרי' מכלל לאו אתה שומע הן עיי"ש. ולהנ"ל נראה דאף למ"ד דלא אמרי' מכלל לאו א"ש הן מ"מ גילוי דעת מיהו הוי וכמו שהקשה הרשב"א בגיטין ע"ה על ר"מ גופי' ודחק לתרץ. ולר"י איכ"ל דסובר באמת כן משא"כ בשבועה דבעי' ביטוי שפתים ולא סגי בגילוי דעת ולכך פוטר התם משבועת העדות וכן דעת המובא בתורת גיטין דף מ"ו בחידושיו לתוס' ד"ה אי אמר לה כו' ועכ"פ גוף הדין אי גילוי דעת בגיטין קודם המעשה מהני תליא בפלוגתא דרבוותא. אמנם טעם השני הוא לכאורה מוכרח שהרי אח"כ אמר שנותן בלי תנאי וביטל דבריו הראשונים

אבל גם על זה יש לכאורה לפקפק קצת דהרי בפ"ת סי' קנ"ד סקל"ו הביא בשם תשובת מהר"מ אלשי"ך סי' ע"ח על עובדא (המבואר שם בפ"ת בסי' קנ"ד בסה"ג סקל"ו) דהגם דבשעת נתינה לא התנה כלום בזה. מ"מ לא מוכח דביטל דבריו הראשונים רק דלא התנה תנאי חדש אבל מ"מ עכ"פ התנאי אשר מאז ומקודם לא ביטל. ומטעם זה השיג הפ"ת בסי' קל"ד סק"א על ספר בינת אדם במעשה באחד שהחליפו להבעל המשכונות שהתנה קודם גירושין שישלישו אותם. והיינו משום דמה שנתן הגט הרי אין מזה הוכחה שביטל התנאי הראשון. וא"כ בנידון הנ"ל אפשר נמי כיון דהי' כבר ביד שליש כתוב וחתום שאינה רשאי להנשא עד, לאחר י"ד חודש ואם יעברו יצרכו לשלם קנס שהקציבו ואם לא יקיימו הדבר אפשר שעדיין יהי' כתנאי

ובאמת גוף סברת מהר"ם אלשיך קשה דנהי דמהא שנתן גט בלי תנאי י"ל כסברתו מ"מ הרי הוא אומר אח"כ שכל דיבור ושכל פעולה שעשה שיגרום שום ריעותא בגט או שאר פסול שיזיק בנתינת הגט ההוא הוא מבטל מעכשו וכמו שסידרו באריכות בלשון שמבטל הבעל המודעא וכל דבר שמבטל הגט (אלא די"ל הרי נשתנה סידור הגט ויש סידורים בכמה אופנים כמבואר ג"כ מלשון רמ"א סי' קל"ד ומי יודע אופן הסידור של מהר"מ אלשיך) אבל לפי לשון סדר הגט שאנו מורגלין בה כפי הסדר של מהר"מ ר' יוזפע"ס לפי ענ"ד שהכל בכלל הביטול. ואמנם בנידון שלפנינו בלא"ה לפי מ"ש מעלתו שבפירוש הותנו שהחיוב הנ"ל לא מגרע כח הגט. אלא שישלמו קנס אם לא יקיימו התנאי א"כ בוודאי אין שום חשש. וערעור זה כמאן דליתא

ועתה נבואה על הערעורים שעירער הבעל על השמות והם מתחלקים והיו לארבעה ראשים הא' שכתבו שמו שמואל משה ואם אמנם שם העריסה כך הוא אבל עכשו קוראים אותו רק בשם משה. הב' דלא כתבו דמתקרי משה. והג' שנקרא פאדין. והד' שכתבו שם אביו אליהו ולא כתבו רק גט אחד. ואם אמנם קשה עלי להכניס עצמי לדון בדין השמות שאין להם עיקר ושורש בגמרא. ובלא"ה עיקר הדבר שלא העיר מעלתו האיך קורין אותו לתורה שזה הוא עיקר הדבר והי' למעלת כבודו לחקור אחר דבר זה במקום לידתו ודירתו. בכל זה לא אוכל למנוע מלהעיר על חלקי הדברים ומעלתו ני' יחקור אחר כל שורש דבר

והנה באהע"ז סי' קכ"ט סעי' י"ח בשם שנשתנה מחמת חולי שהוא עיקר שאפילו אם רק לפעמים קורין אותו בשם ההוא אפי"ה כותבין אותו לעיקר ובג"פ צידד בזה למה ואיך ובש"ס גיטין דף ל"ד אמרו ההיא דהוי קרו לה מרים ופורתא שרה כו' צריך לכתוב מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכ"ש שיש לה מזה נראה דלענין קריאת שם אזלינן בתר רובא עד כאן דבריו ויש להסביר עפ"י משנה ז' פ"ד דפיאה דאמר ר"ש אפילו תשע ותשעים אומרים שלא כהלכה ורק אחד הוא שאומר כהלכה שומעין לזה שאומר כהלכה

וא"כ י"ל דהגמרא מיירי ששני הצדדים שווין ואין טעם וסברא לשם זה יותר מזה ולכך אזלינן בתר רובא דעלמא משא"כ הכא דמיירי שנשתנה שמו מחמת חולי א"כ זה השם הוא עיקר ולזה אף אם הרוב אינם קוראים לו בשם זה מ"מ לא אזלינן בתר רובא ורק שם זה עיקר. ומזה נוכל לדון ג"כ שאם יש לאדם שם עריסה שנתנו לו אבותיו או שאר בני אדם בקפידא שרצו שיהי' נקרא בשם זה אחר אחד מקרוביהם שהלכו לעולמם או שקראו לו שמו אחר גדול וקדוש מפורסם אחד בזה י"ל ששם העריסה יש לו חשיבות. אפילו לדעת הגט מקושר שהובא בפ"ת בסוף סדר השמות וכה"ג שבקפידא נותנים לו השם בכוונה ובדקדוק יש לו מעלה (וכשם שהשם שהביאו לחיים (היינו שם מחמת חולי) הוא עיקר כן השם שנתנו לו המביאין אותו לחיים ורוצים להחיותו ולהשאיר שם אבותיו הוא ג"כ עיקר וכ"ש נגד שם של גוים שבוודאי אינו כהלכה ואין הולכין אחר הרוב בזה ולזה אם המיעוט קורין אותו בשם הישראלי אזלי' בתרייהו)

והנה אין קי"ל דשם שעולה בו לתורה הוא העיקר כדאיתא בכללי שמות סעי' כ' ומרן בחת"ס חאהע"ז סי' כ"א חקר בזה אמאי נלך באמת אחר השם שעולה בו לתורה. ונראה לפי ענ"ד להסביר הדבר ע"ד שאמרו בב"ק בשור המועד שהחזיק לשבתות אינו מוחזק לימות החול ובס' עיון יעקב ריש מגילה הביא שם על כתב אשורית שאמרו חכז"ל שעזרא כ' התורה בלשון אשורית שגם מעיקרא הי' להם הכתב אלא שלא שמשו בו אלא לדברים הקדושים וכן מצינו בספרים לענין לשון הקודש

ובזה נראה להסביר דהה"ד אם נקרא בשם אחד שהוא חול מענין עוה"ז וענין הב' המורה לענינים קדושים אין שם החול מגרע השם שניתן לקדושה. וא"כ נראה טעמא דקי"ל דשם העולה לתורה הוא עיקר דנהי דלדברים של חול השם האחר הוא עיקר בכל זה לענין תורה ומצוות מוחזק הוא לשם זה לעיקר הנ"ל אם נודע שלתורה עולה בב' שמות שמואל משה בוודאי הוא שם העיקר. אמנם מדלא העיר מעלתו בזה אפשר שבמקומותיכם אינם קוראים לתורה בשם העצם ואם כן בכה"ג באמת קשה מאוד להבחין ולידע שם העיקר מה הוא ואיזה הוא

וגם יש להסתפק אולי נשתקע השם לגמרי דנהי דלענין נשתקע קי"ל אפילו בנודע שיש לו שם אחר אלא שאין קורין אותו בשם אחר שנקרא מעריסה אפי"ה מקרי נשתקע. ומרן בעל באהע"ז סי' כ' כתב דאם עולה לתורה בשם אחד וחתימתו הוא בשם עריסה כותבין שם שעולה בו לתורה לעיקר. ועל השם שחותם עצמו בו כותבין דמתקרי עיי"ש ואפילו להטו"ז שחולק וס"ל דעל שם החתימה אין לכתוב דמתקרי מ"מ כיון דגם שם העריסה הוא כן שפיר שייך לשון דמתקרי

וא"כ בנידון הנ"ל שכ' מעלתו שחותם עצמו S.M בוודאי גרע מזה ואיך נימא דיועיל לעשותו לשם עיקר ואפשר דאפילו לענין נשתקע אינו מועיל. אלא דמ"מ אפשר דאם עושין לו מי שבירך וכיוצא בזה עושין לו בשני השמות שמואל משה. ובזה וודאי מועיל ולא חשיב נשתקע אבל לעשותו לשם עיקר נראה מדברי מרן בחת"ס חאהע"ז סי' ל"א דרפי' בידי' ומסופק בי'. אבל בתשובה סי' ל"ח נראה מדבריו שע"י מי שבירך נעשה שם העריסה שם עיקר. ואע"ג דבאותה תשובה עצמה כ' דאם לא כתב רק שם העברי ולא כ' שם הלעז דפסול וזה לכאורה סתירה ממ"נ דאם שם העריסה עיקר א"כ לדעת רוב הפוסקים באהע"ז סי' קכ"ט אם כתב שם העיקר כשר וא"כ למה כ' דפסול. ויש לומר דדווקא לענין לכתבו בתחילה ועל השני דמתקרי דאין קפידא כל כך כמבואר בב"ש סי' קכ"ט ס"ק כ"ז בשם תשובת הריב"ש אבל אם לא כתבו שם הלעז כלל י"ל דפסול

והנה בנדון שלנו שכ' רק שם שמואל משה אם הוא במקום שאין קורין לס"ת בשם העצם באנו למחלוקת הטיב גיטין בליקוטי שמות סעי' ב' וג' עם הגאון מסאנץ נ"י בספרו דברי חיים דבט"ג כ' דאם יש לאדם ב' שמות והעולם קורין אותו רק בשם אחד הוי רק קיצור השם וכשר והיינו שכ' שם העריסה שמואל משה כבנדון דידן ולא כתבו דמתקרי משה כשר לדעת הטיב גיטין. אבל הגאון ני' בדברי חיים כ' דפסול דזה שם בפ"ע וצריך לכותבו בפ"ע וא"כ בקהלות שאין קורין לתורה בשם העצם