מהר"ם שיק אבן העזר קל

קי"ל דהיכא דהבעל בעיר אין ליתן גט. ע"י שליח כמ"ש השבו"י בח"ג סי' קל"ב ושכן נהגו כל, רבותיו ותמהו על הרמ"א בסי' קמ"א סעי' נ"ה וכן הסכימו שאר אחרונים המובאים בפ"ת שם ואם אמנם שאין זה אלא לכתחילה מ"מ כיון דאינו בקי קי"ל דיש לחוש. וע"ז השיב לי דאמת לא ידע דברי השבו"י ומדברי פ"ת כי אין לו ספרים אלו אבל בספרים המורגלים. הוא בקי וגם זו המתגרשת הי' חיוב ומצוה לגרש ולא רצתה באופן אחר אלא ע"י שליח ובזה נייח דעתי

אבל השגתי עליו מטעם שני דאיך עשה שליח לאיש פעלדבוי"א והעולם מחזיקים אותו לאפיקורס ולמלעיג על דברי חכמים. והשיב דאז הי' בחזקת כשרות וגם שהרב בס' גט פשוט סי' קכ"ג כ' שטעם הרמב"ם שהובא באהע"ז סי' קמ"א סעי' ל"ג דפוסל בשליח שפסול מדאורייתא אפילו בגט מקויים היא משום ביטול הגט שמא ביטל הבעל השליחות ושליח רשע לא חייש לזה ובעובדא דידי' לא הי' מקום לחשש זה שלא זזה ידם מתוך ידו והיינו אם הי' רק מחשש פסול מה"ת. אבל לפי מ"ש הרב בעצמו בקונטרסו שהוא מין ואפיקורס. ומין ואפיקורס לכל דיני התורה הוא כמומר. ובמומר נהי דכ' רמ"א דדינו כפסול מה"ת כבר כ' הב"ש שם ובמג"א סי' קפ"ט דתוס' כ' דאינו בן ברית ואינו בר שליחות. ואף ע"ג דהאבן עוזר שם האריך לחלוק על דבריהם אני ראיתי ומצאתי בת"כ בריש ויקרא גבי מכם להוציא את המומר איתא שם הטעם משום דאינם מקבלים ברית וא"כ אינם בני ברית ואינם בני שליחות. ולענין זביחה לא מקרי בר זביחה כדאיתא ביו"ד סי' ב' לי"א מה"ת וכמו שהאריך שם הש"ך בס"ק י"ו. וא"כ הרב המסדר שהעיד עליו שהוא מין ואפיקורס א"כ הוא בעצמו שוי' לגט חספא בעלמא

ומה שכ' לי הרב המסדר שאמרו הווידוי. זה חוכא וכי זו היא תשובה הרי מבואר בחו"מ סי' ל"ד וביו"ד סי' קי"ט דילך למקום שאין מכירין כו' ובמין ואפיקורס צ"ע אפילו אם יעשה כן אם מועיל דהרי אמרו הפורש ממינות מיית. אמנם הרב המסדר כתב שאז הי' בחזקת כשרות. ואפילו אם יבורר זה מ"מ הרי תליא בפלוגתת הפוסקים בשוחט שהמיר אי מחזיקינין למפרע. והתב"ש ושאר אחרונים ביו"ד סי' א' פליגו אהש"ך וס"ל דחיישינין למפרע ואין להאריך כאן בזה וא"כ לכל הפחות מידי ספיקא בטל הגט ומידי ספיקא לא נפקא ומעלתו ני' שנכנס בעובי הקורה להתיר עליו החיוב לחקור אח"ז

ועתה נבוא לחשש השלישי שלא כתב בגט ההוא שם הלע"ז לא מהבעל ולא מהאשה הנה בכל דברי הרב המסדר הן במ"ש לי באגרת. והן במ"ש בקונטרסו לא מצאתי בו דבר ברור אלא דס"ל דהשם שניתן לו מעריסה אפילו אין העולם קורין אותו בו אלא שהאיש נקרא בו לתורה ובאשה נזכרת בשם זה למי שבירך וכיוצא הוא שם העיקר. ולפי הנראה שכח משם החתימה. ומסתמא לפי מאי דרגילו הנך אינשי בוודאי חותמין בשם לע"ז והיכא דהחתימה והעלי' לתורה סתרו אהדדי העלה בס' ג"פ בסי' קכ"ט ס"ק צ"ח דקריאת רוב העולם עיקר ומכריע יעיי"ש וה"נ כן בשם הלע"ז לכאורה הוא עיקר. ומעלות שם עריסה נראה שם מדברי ג"פ דאינו מכריע. ובס' גט מקושר פליג לגמרי על מעלות שם העריסה. ומ"מ הי' נראה לי וכן כתבתי במקום אחר דנראה דשם עיקר בנידן כעין שלפנינו. דהשחצאין שקוראין עצמם בשם לאומים אינם עוקרים שם העריסה. אלא דשם הזה הם מניחים לעניני יהודית וא"כ לגט שם העריסה עיקר. (עיין סי' ק"ט)

אמנם עובדא ידענא כי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל שנה אחת קודם פטירתו לחיי עד. נקראתי לצרף לסידור גט לעיר פרעזונג יע"א עם הרב הגדול מו"ה ישראל דוד זצ"ל מרא דאתרא ועם אביו הרב הדיין המופלג זצ"ל והיתה המגורשת מפ"ב והי' שמה מעריסה אסתר ושינו את שמה לשם ללעז ללאט"י ועוד שמות ושאלנו ממרן הגאון זצ"ל שהי' אז בקהלתי וקיהה בדבר והי' קשה לו לפסוק לכתוב אסתר לשם העיקר וחקר אצל אבי זקיני שהי' שם אם לפעמים הזקנים קורין אותה בשם אסתר כו' ואז צוה עלינו לכתוב השם אחר לעיקר שם וחזיתא לדעתי' דנראה דטעמו הי' דשם שאין קורין בו אפילו מזכירין אותו במי שברך כיון דלא קרו לי' וענו יש לחוש שלא לחשבו לעיקר השם וכנראה ג"כ מתשובתו בחאהע"ז סי' ל"ח והטעם דגט הוא מורכב דבר יהודית וגם היא שיחה בין איש לאשתו ובלשון בני אדם השם שקוראין בו הוא העיקר והגט הוא מה שמדבר האיש עם אשתו ואם יכתוב שם רק השם שאין קוראין בו נראה כאינו מדבר עם אשתו והוי כאינו מוכח מתוכו

ובזה מיושב מה דלכאורה הי' קשה לי כיון דמרן זצ"ל סובר דצריך לכתוב שם הקודש קודם וא"כ ע"כ ס"ל דזה שם העריסה וא"כ קשה הרי באהע"ז סי' קל"ט הסכימו האחרונים דאם כתב רק שם העיקר כשר ולמה פסל מרן זצ"ל ולהנ"ל א"ש כיון דהוא דבר יהודית הוא עיקר אבל כיון שמדבר עמה צריך לכתוב גם שם זה דאל"כ נראה כמדבר עם אשה אחרת ששמה כך זה הנראה לי בטעמו של רבינו. ומעלתו ני' כתב שהעידו כי רבינו בעל חת"ס זצ"ל עבד עובדא להכשיר גט שלא נכתוב בו שם הלעז. ואפילו הוא כן הרי תשובת מרן זצ"ל בסי' ל"ח הוא משנת תקצ"ט והוא שנה קודם מותו וא"כ הרי דבסוף ימיו חזר ופסק כתשובה שבסי' ל"ח הנ"ל

ובאמת לפי מ"ש למעלה אין כאן סתירה דאיכ"ל בעובדא ההוא הי' קורא אותה אישה או שאר בני הבית בשם העריסה ועתה אחר שביארתי דברי מרן זצ"ל אפי"ה אם יבוא מי שראוי להכריע דלא כדבריו או שיסמך לומר דהוי כעין ס"ס וכעין שהביא בס' פ"ת בשם תשובת חמדת שלמה דחדא דילמא מקרי שם העריסה עיקר השם ואת"ל דהוי טפל דלמא קי"ל כב"י ורמ"א דאפילו כתוב רק שם הטפל לחודא ג"כ כשר ואע"ג דסברא זו לכאורה קשה דהא קיי"ל דס"ס במקום חזקה אינו מועיל. מיהו אפשר לומר כיון דמה"ת מגורשת ואזדא חזקת אשת איש מה"ת אלא דיש ספק אי איכא איסורא דרבנן ועל זה ליכא חזקה ומועיל ס"ס. אלא שבאמת אין זה ס"ס ושם אונס חד ואפילו נימא מי שסמך בזה בדרבנן אין גוערין בו מ"מ שפיר צווחו על מעלתו נ"י שהוא תלמידו של מרן זצ"ל איך יורה שלא כדבריו

ומה שכתב שגם תנאים חלקו על רבם הרי זה מפורש בש"ע ביו"ד סי' רמ"ב סעי' ג' דאם יש לו ראיות והוכחות שהדין עמו רשאי לחלוק (ועיין בש"ך סק"ג) אבל יאמר נא אם יש כאן הוכחה הרי הענין שמות הם סברות ואנן כאצבע בקירה לסברא. ובלא"ה אני לא אדע תוכן ותכלית של הקונטרס הנ"ל שהרי אפילו הי' ב"ד שלא נגעו בדבר קבלו עדים שהכחישו העדים שעל פיהם יצא לעז עדיין לא הועיל. הואיל דהוי תרי ותרי אלא אם כן היו מזימים אותם או שהיו נפסלים ע"י עבירה עפ"י עדים כשרים ומה הוכיח את הרבנים וכי אחר קבלת עדות אפשר ללמד זכות הרי תרי ותרי הוא ואם הי' אפשר לשתוק נ"י אבל בענין השליח שאמרו עליו שהוא מין ואפיקורס בזה בוודאי צריכין להרעיש ולהעמיד הבירור ע"י דרישה וחקירה והנה החיוב על מעלתו ני' עם הגאון הגדול נ"י האבדק"ק לבוב נ"י להעמיד הדבר על מכונו ולתכלית זה באתי בדברים האלה ויהי' ד' עמו ואחתום בברכה ידודו הדו"ש ה"ק משה שיק מברעזאווע. תשובה קל"ג בעזהי"ת יום א' פ' חקת תרל"ד לפ"ק פה חוסט יע"א. החיים והשלום וכ"ט להרב המופלג בתורה המאוה"ג כש"ת מו"ה יצחק קונשטארט אב"ד דק"ק אבאניע יע"א

מכתבו קבלתי שבוע העבר ואם אמנם הדבר קשה עלי מחמת חולשת ראות עיני בט"י ומלאכתי נעשית ע"י אחרים בכל זה באתי להשיבו ע"ד שאלתו בעובדא שאירע לו שסידר גט אחד בחדש אייר העבר. ולפי דעתו הי' שעת הדחק וצורך שעה כמבואר במכתבו. ועתה הבעל אחר הטורח הרב שהטריח עד שהשיג רצונו שיגרש. אח"כ נהפך לאיש אחר ומערער באיזה ערעורים ופקפוקים כאשר פרטם מעלתו ששה ערעורים. ובמאי דסיים מעלתו אפתח

א) שמערער על כל הגט בכלל ואמר שנתן הגט על תנאי קודם כתיבת הגט התנה עם חותנו שלא תינשא לאיש עד כלות ארבעה עשר חדשים ואם לא כן יעשו יתן קנס שקצבו להם ועי"ז טוען שהי' על תנאי וכ' מעלתו שאין בדברים אלו ממש מצד ג' דברים. א) שלא נודע דבר זה לשום אדם אלא היו הדברים בינו לבין חותנו. שנית שבפירוש נאמר שלא יבוטל הגט בשביל זה אלא שישלמו קנס. והג') שהרי בפירוש ביטל כל התנאים והמודעות. והביא מעלתו ראי' מדברי הרדב"ז הובא בפ"ת רס"י קמ"ג' עכ"ל בקיצור

ובאמת גוף הדין אם אמר בדרך גילוי דעת לאחרים נראה דתליא בפלוגתא אם מהני דהרי בסי' קל"ד באהע"ז איתא פלוגתת הב"ח והטו"ז וס"ל דנהי דקי"ל כאביי דגילוי דעת בגיטין לאו מילתא ס"ל להב"ח שהה"ד לאחר שהתחיל כתיבת הגט דווקא אבל מקודם לזה שהי' גילוי דעת קודם המעשה גילוי דעת