מהר"ם שיק אבן העזר קכט

השתא דאמר רבנן לא יקרב אם קירב אסורין משום דיחוי וגם דבר התלוי בבעלים מקרי דיחוי כדאיתא בסנהדרין דף מ"ז גבי הפריש קרבן והמיר ואח"כ עשה תשובה. ולענין מצוות כ' הטו"ז הנ"ל דאפילו אם יש דיחוי היינו רק מדרבנן א"כ יש לישב דברי מהר"י מרגליות הנ"ל דלכך תיקנו בסידור גיטין להתיר קודם הכתיבה שלא יהא חשש וספק פסול מדרבנן על הגט משום דיש דיחוי אצל מצוות ושם לענין אונס איכ"ל דמה"ת קאמר וכן בסוף גיטין אמרי' לב"ש אם עבר וגירש מהני. אמנם זאת הסברא דיהא שייך בגט דיחוי צ"ע דא"כ קשיא על מנהג העולם שמשלשין גט לאשה שנשטתית ואפי"ה לא מנעתי לכתוב הסברא ההוא דבאמת הוא צ"ע לפי ענ"ד דמ"ש מצוה זו משאר מצות ( ובאו"ח סי' מ"ב ס"ק ה' ובא"ר נראה דגם גט אית בי' קדושה קצת מדקי"ל בסי' קל"ה דמטלטלין בשבת יש ללמוד ממנו לענין הגט ומטעם זה קשה לי על הפר"ח באו"ח סי' תרפ"ח דכ' דאין מטלטלין המגילה בשר וצ"ע וכמדומה שראיתי קושיא זו)

והנה פר"מ ני' הקשה על מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל איך קרא לשכחה אונס שאם שכח לא מקרי האדם בשבועה והקשה דזה לא אמרי' אלא בשעת חלות הנדר או בשעת אמירת הנדר אבל היכא דכבר חל הנדר לא נפטר, ע"י שכחה דהו"ל למידכר ולעשות סימן להזכירו. וגוף הסברא היא אמת ושגם מרן בעל חת"ס זצ"ל בחידושיו לנדרים בדף כ"ו האריך וביאר בזה דברי הריב"ש סי' שפ"ז דאע"ג דבעלמא לענין לא תעשה צריך ליתן כל ממונו וקשיא למה סגי בנדרי אונסין אם חלה בנו או שאר אונסי ממון וביאר דהיינו משום דבשעת חלות הנדר הי' האונס ואדעתא דהכי לא נדר וכ' דגם הטו"ז כ' כן. אלא שהריב"ש בתשובה סי' ת"מ לא כתב כן ונדחק שם מרן זצ"ל לישב דלא סתרי דבריו

ובאמת גם הב"ש באה"ע סי' נ' ס"ק ט"ז הביא פלוגתא בזה אי אונס ממון אפילו אחר חלות הנדר מיחשב אונס והבאתי זאת דגם מרן זצ"ל ס"ל דיש לחלק ואפי"ה פשיטא לי' דאם נשכח ממנו הוי אונס ואונס רחמנא פטרי' וגוף הדין אי שכחה מקרי אונס כבר ביאר במג"א סי' תק"כ ס"ק ו' דיש ב' מיני שכחה דאם שכח מחמת עצלות הוי פושע. אבל אם לא פשע ושכח הוי אונס. ותו הרי מבואר ביו"ד סי' רל"ב סעי' י"ב בהגה"ה דגבי נדר אם שכח או נאנס פטור אלא די"א אפילו נאנס אח"כ כיון דהוי לי' לעשות מיד מקרי תחילתו בפשיעה. אבל דבר שאין עליו לעשותו מיד לכ"ע שכחה הוי כשאר אונס ופטור

ומה שהעיד הדר"ג נ"י על מה שכתבתי דלא אדע הא דפשיטא לי' למחנה אפרים דבקדושין אם עביד מהני והביא מעלתו דברי הנוב"י מהדו"ת סי' קכ"ט דכ' כן ויליף לה מאלמנה לכהן גדול דגילה לן קרא דמהני כדאיתא דף ה' ע"ב. אמת שכן כ' הרשב"א בקדושין דף ס"ז ע"ב גבי הא דפריך אימא אידי ואידי לבן. אבל הפנ"י הוכיח שם דליכא למימר הכי יעויי"ש. ולי קשה על הנוב"י דמה ענין זה בנשבע שלא לגרש או שלא לקדש להא דאמרי' באלמנה לכה"ג דקדושין תופסין דהרי אנן קי"ל כרבא בקדושין דף ע"ח דקידש ולא בעל אינו לוקה דהקידושין מצד עצמם אינו עבירה אלא אם קידש ובעל לוקה שתים משום לא יקח ומשום לא יחלל

וא"כ נהי דגלי לן קרא באלמנה דלא אמרי' דלא מהני אע"ג דעבר היינו דווקא היכא דהקידושין עצמם אינם עבירה אבל בנשבע שלא לקדש או שלא לגרש דאז הקדושין עצמם הן עבירה אכתי מנ"ל בוודאי לפי מ"ש הפמ"א סי' ל' ול"ד דהיכא דאין עבירה אלא לגבי אחד לא קנסינין חברו ובשבועה דהיא לא עברה יש לדון כיון דהקדושין בדידי' תליא רחמנא דכתיב כי יקח ולא כתיב כי תקח וכיון דאצלו הוי עבירה ומצדו הא אמרי' דלא מהני וכן בגירושין בעי' מצדו וממילא גם להפמ"א י"ל בכה"ג דלא מהני ועדיין צריך לי עיון. כל זה עלה בלבי להעיר על דברות הדר"ג נ"י ואחתום בברכה משולשת ויהי' ד' עמו ויברך אותו ואת ביתו ואת כל אשר לו דברי הדו"ש ה"ק משה שיק מברעזאווע. תשובה קלא שיל"ת חוסט ער"ח חשון תרל"ד לפ"ק. החיים והשלום וכל טוב להרב הגאון הגדול המפורס' מופת הדור נר ישראל עמה"י פטיש החזק כבוד שמו תפארתו מו"ה יוסף שאול נ"י האב"ד ור"מ דק"ק לבוב יע"א

הנה ראשית דברי אבקש רצון מאת שוכן סנה לחזקו ולאמצו ולסמכו ולתמכו עוד ינוב בשיבה דשן ורענן יהא ויהי' ד' עמו אמן. ואחרי דרישת שלומו וטובו דהדר"ג ני' באתי בדברי אלה לעורר כי בא לנגד עיני בסוכות העבר קונטרס מאת הרב דמארטי"ן ע"ד הגט הידוע ואני לא אכניס עצמי בגוף הענין אלא בדבר אחד שכבר כתבתי להרב המסדר ששליח הגט פעלדבוי"א מחזיקים העולם אותו למין ואפיקורס והשיב לי ע"ז ג' תירוצים א' דאפילו להרמב"ם המובא באהע"ז סי' קמ"א סעי' ל"ג דפוסל. כתב הג"פ בסי' קכ"ג דהטעם משום חשש ביטול שליחות חייש הרמב"ם. ובעובדא דידי' לא זזה ידם מתוך ידו. והב' באותו שעה הי' בחזקת כשרות. והג' שאמרו הווידוי ועשו תשובה

וכל הדברים האלו אינם מעלין בנ"ד. דהנה מין ואפיקורס כ' הרמב"ם בפ"ד מה' שחיטה ועוד בכמה דוכתי דהוא כגוי ומומר. ונהי דהרמ"א כתב דדינו כפסול מה"ת כבר הקשה המג"א בסי' קפ"ט עליו מדברי התוס' בסנהדרין וכ"כ הב"ש שם במקומו דמומר אינו כבן ברית ואינו בר שליחות ואע"ג דהאבן העוזר שם פליג על דברי התוס' אני מצאתי וראיתי בתורת כהנים ריש פ' ויקרא מבואר כדברי התוס' דלכך ממעט מכם מומר משום דאינו מקבל ברית והש"ך ביו"ד סי' ב' ס"ק י"ו האריך ג"כ דמומר אינו בר זביחה ולא קרי' בי' מה"ת וזבחת ואכלת. ובאמת קשה לי לשיטה זו למה חשבי' לי' לגוי בקדושין דף מ"ב ע"ב איתא בתרומה הואיל ובדיעבד תרומתו תרומה. הא אינו חושש לתרום ועכ"פ מדרבנן בוודאי אינו בר זביחה ובר קידושין ופסול לשליחות. ושוב באנו לפלפול האחרונים כיון דמגרש אדעתא דרבנן נפקעו גם מן התורה וכן משום דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי שהרי הבעלים לא ידעו זה וכבר פלפלו האחרונים בזה וא"כ יש לחוש לביטול הגט

ותירוץ שני שכ' שאז הי' בחזקת כשרות. מלבד תרעומות העולם שיודעין שאז הי' מה שהוא עתה שכ' הרב המסדר בקונטרס ההוא שהוא מין ואפיקורס. ואפילו אם הי' אז בחזקת כשרות הרי באנו לפלפול ומחלוקת הפוסקים אי מחזיקינין על למפרע. והקצה"ח בסי' ל"ד הקשה על הרמ"א בסעי' כ"ג ואפילו לפי מה שיישב קצת הנתיבות שם כאן לא שייך כל זה דחזקת א"א היא גמורה. ולמין ואפיקורס אין כאן מעשה חדש כמ"ש בשב שמעתתא דעיקר הטעם דלא מחזיקינין ריעותא למפרע דלמעשה חדש לא חיישינין ומינות ואפיקורסת בפעם אחד חיישינן על למפרע. איברא שמעתי ממרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל לישב קושית קצוה"ח דאיכ"ל דחזקת כשרות דאדם הוא ב' חזקות א' חזקה הבאה מכח רוב ישראל וב' חזקה דחזקת הגוף דמעיקרא. מיהו לענין עדות ושליחות זה קשה אלא א"כ ידעינין לי' שהי' מעיקרא כשר כשנעשה גדול דהא בקטנות הוא פסול לשליחות אבל בסתם אדם עדיין עמדה קושית הקצה"ח דהוי תרתי לריעותא

גם התירוץ השלישי שעשה תשובה ז"א והוא דבר שאין בו ממש שאמירת ווידוי הוא תשובה. והרי בעי' כדאיתא בחו"מ סי' ל"ד וביו"ד סי' קי"ט. ובמין לא אדע אם אפילו ילך למקום שאין מכירין כו' אם מועיל. שהרי העידו חכז"ל דכל הפורש ממינות מייתי. והרי הרמב"ם בפ"ב מע"ז דין ה' כ' כן דאפיקורס כגוי ואין מקבלין אותן בתשובה וביאר הלח"מ הכוונה דאין אנו רשאין להאמין והיינו כמו שכתבתי וכמו שביאר הרמב"ם שם והנה בקונטרס הנ"ל כתב הרב המסדר שעשה הכל עפ"י הדר"ג כו' ומסתמא הדר"ג כו' לא ידע מטוב האיש ההוא ולכך מצאתי עצמי מחוייב להציע ולהציג דברי אלה לפני הדר"ג וד' יברך את הדר"ג כו' וכל אשר לו דברי הדו"ש ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה קל"ב בענין הנ"ל יותר באריכות שיל"ת חוסט א"ח דסוכות תרל"ד לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט להרב הגאון המפורסם כש"ת מו"ה איצק אהרן נ"י אבדק"ק גרויס ווארדיין יע"א

הנה בחג הסוכות בא לידי קונטרס הנדפס מאת הרב המסדר הגט הידוע בהערמאנשטא"ט וראיתיו שעיקר סמיכתו על מעלתו נ"י ולזאת צריך אני להעריך דברי אל כבוד מעלתו כמו שביקש שם. בקיץ העבר כשנודע לי ענין הגט ההוא כתבתי להרב המסדר שאני לא אכניס עצמי בדברי לעז שלעזו עליו אפי"ה בקשתי ממנו. שיחזור ויצוה ליתן גט אחר מפני ג' דברים א' הרי