מהר"ם שיק אבן העזר קכז

דבגט דבעי' כל הגט כו' משא"כ במילה בעי' רק שיאמר ויכוון בתחילתו ובזה גם הגוי עושה אדעתא דישראל אלא כותי הוא שעושה לשם הר גריזים וא"כ י"ל ג"כ בחתימה דמן התורה א"צ לפרש שמו בגט וא"כ אם חתום שמו וכיוון באות הראשון מחתימתו לשמו מה"ת סגי ושוב דמיא למילה דכשר אע"ג דשם בכותי פסול ואמרי' נמי בע"ז דף כ"ב כותי לא ציית היינו במידי דאיכפת לי' ונהנה ממנו או שעושה לפי אמונתו לשם הר גריזים אבל במידי דלא איכפת לי' ואינו נהנה ממנו נראה דכותי נמי ציית ולא גרע מגוי וא"כ מה"ת כשר בעע"ג ורק משום איסור דרבנן איכ"ל דפסול ולדידן משום דגזרי' כתיבה אטו חתימה וכיון דחשש דרבנן הוא לא חיישינין

ואפשר לכוון זה בכוונת הפנ"י דהיא לשיטתי' דס"ל דגם על דרבנן חיישינין לכך סובר דכר"א לא מצי לאוקמי אבל כר"מ שפיר מצינין לאוקמי וס"ל לר"מ הא לא שייך אטו כתיבה דכתיבה אפילו מצאו באשפה כשר ולכך ס"ל לר"מ אי חתם אות הראשון לשמה כשר אפילו מדרבנן דאע"ג דצריך לפרש שמו היינו אי לא פקיעי שמייהו. אבל אי פקיעי שמי' לא צריך לפרש וכאן מה שגומר שמו מהני רק להפקעת שמיי' ועיקרו כשר ע"י האות הראשון ולכך אפשר לומר דכשר באות הראשון שחותם לשמו והוי כמילה ומהני עע"ג ובגט הרי מסתמא עע"ג וגם הא הבעל אומר לו לחתום שמו וזה הוי כעע"ג כמבואר שם מלשון הרא"ש בהלכות ס"ת

אמנם לפי מ"ש התוס' בגיטין דף כ"ג דגוי עושה סתמא ואנן קיי"ל דצריך לפרש דווקא שכותב וחותם לשמה באמת צ"ע אם אומר הגוי או הכותי בפירוש שכותב וחותם לשמה למה יהא פסול ולמה ניחוש שבלבו מכוון בהיפוך חדא אפילו אי מכוון בהיפוך הא קי"ל דדברים שבלב לא הוי דברים. ואמרינין בנדרים דף כ"ח ע"א דאפילו בנודר להורגין דאונס אפי"ה אם אומר בפירוש לעולם לא מהני אם מחשב בלבו רק היום דדברים שבלב אינם יכולין לסתור מה שאמר בפירוש

ואם נאמר באמת אם מפרש שכותב וחותם לשמה מהני א"כ מאי פריך בגיטין דף כ"ג ע"א וקאמר מדפסול נכרי לענין הבאה מכלל דלענין כתיבה כשר. ומכח זה הוכיח דמתני' פליג על ברייתא וקשה דלמא לפעמים כשר לענין כתיבה אם פירש ופעמים פסול היינו אם לא פירש. ואפשר לישב זה דגבי דבר דבעי' שיהי' לשמה בעי' שגם הכוונה יהי' לשמה ולא סגי בדיבור ואמרי' גם דברים שבלב הויין דברים מיהו הא קשיא דלמה ניחוש דהגוי או הכותי כ' בהיפוך הא קי"ל ביו"ד סי' קי"ח סעי' יו"ד דאין הגוי נחשד שמחליף כדי להכשיל ישראל אא"כ נהנה וצ"ע. וע"כ צ"ל דאם פירש באמת אינו פסול רק מדרבנן דגזרי' אולי לא יפרש וכיון שרק מדרבנן פסול שוב איכ"ל דלא חששו בכותי כנ"ל ולכך גם לר"מ כשר כן נראה לפי ענ"ד נכון, ידידו הדו"ש החותם באהבה רבה הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה קכט בעזהי"ת חוסט יום ה' ז' דחנוכה תרל"ה לפ"ק: החיים והשלום וכ"ט לאהובי ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם מוה' חיים סופר האבדק"ק מונקאטש יע"א

זה איזה שבועות נכבדתי מאת הדר"ג כו' ששלח לי ספרו תשובות על חאהע"ז ומאפס הפנאי ומרוב טרדותי וחולשת מזגי ורפיון ראות עיני לא הי' אפשר לי לקחת פנאי לבוא בדברים האלה ליתן לפר"מ כי תודה ותשואות חן חן לו יפיצו מעיינותיו חוצה ויהי' ד' עמו להוציא דברים אמתיים לאמיתה של תורה וחפץ ד' בידו יצליח. ועתה באתי לקחת פנאי להעיר על מ"ש מעלתו ני' בתשובה סי' מ"ג ופלפל אם ראוי לשאול לבעל המגרש אם לא נשבע שלא לגרש. ומעלתו העלה דאין לשאול. והגם שהביא דברי מרן הגאון בעל החת"ס זצ"ל בתשובתו לחלק אהע"ז ח"ב סי' ס"ג שגם בס' ג"פ כ' כן. ואפי"ה העלה דגם מהיות טוב. לא טוב לשאול אותו על זה דעי"ז ילמוד לעצמו היתר לשבע בחנם על לא דבר. ואני מעולם נהגתי לשאול להמגרש גם אם לא נשבע שלא לגרש כו' כמו שהורה מורי הגאון זצ"ל

ובבואי הנה לק"ר חוסט ג"כ הי' להב"ד דכאן קבלה זו דיש לשאול להמגרש גם אם לא נשבע שלא לגרש ונראה דמנהגם זה שורשו פתוח מהגאון מוה' מאיר אש זצ"ל שהי' בנו הגאון מוה' מנחם זצ"ל רב דפק"ק חוסט יע"א מקדמת דנא. וגם בס' בריכת המים מהגאון מהר"מ בעל סדר הגט ראיתי שהביא ג"כ דברי הלבוש שכ' שיש לשאול גם ע"ז אפי"ה כיון שלא ניזכר זה בשאר סדרי גיטין ע"כ לא הביא בסדר הגט שיש לשאול ע"ז

והטעם נראה עיקר כמ"ש בס' תורת גיטין להגאון מליסא דלא חשדי' למגרש שרוצה עתה לגרש ויעבור על השבועה וכמו שביאר ג"כ מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בתשובה סי' ס"ג הנ"ל אלא שבפ"ת על סדר גיטין הקשה דאכתי קשה שם בסדר מהר"מ באות מ"ד כ' דגם במומר לא התירו לו אא"כ נודע שנשבע שלא לגרש כו' ובמומר לא שייך תי' הנ"ל של התורת גיטין והי' לן לחוש שמא נשבע

ונראה לי להסביר דבריהם דוודאי מדינא אין לנו לחוש כלל חששות אלו בין על שבועה לגרש ובין על שבועה שלא לגרש וכמו שהאריך ג"כ מעלתו כו' אלא גוף התקנה מתוקן כמ"ש הלבוש והובא בס' בריכת המים מפני הרמאים שאפילו אם לא נשבע יוציא לעז ויאמר שנשבע כמו שחוששין על שלא לשמה דאע"ג דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי אפי"ה משום לעז חוששין והרבה חששות כאלה ע"ז שפיר אמרו דהלעז הזה שיעשה עצמו רשע או חציף להעיד על עצמו שנשבע שלא לגרש ואפי"ה גירש והיינו ע"כ שנשבע במזיד כמ"ש בסתם מדכר דכירי וגם דאם הי' בשוגג הרי יש לו פתח להתיר וע"כ שיאמר שנשבע במזיד שאינו רוצה להתיר ע"ז לא חיישינין ולא חציף אינש כולי האי אפילו מומר ואפילו אצל הנכרים הוא רעה רבה ולכך אין לחוש על הלעז הזה. ולא חששו הקדמונים על זה

אבל במה שלפנינו בדורות הללו בעיקבא דמשיחא דאמרו חכז"ל חוצפא יסגי וכאשר מעיד הניסיון. בוודאי נכונים דברי מרן זצ"ל דיש לנו לחוש גם על זה ולשאול ג"כ את המגרש אם לא נשבע שלא לגרש כו' ומה שחשש מעלתו שעי"ז ילמדו לשקר ולהקל בשבועות חנם אפילו הי' כן מ"מ אמרו חכז"ל משמי' דר"י דאמר בענין משקולת בכלים פ' י"ז משנה ט"ז אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר. ואפי"ה אמרו מקרא דישרים דרכי ה' ולכך תקנה זו דכ' הלבוש שהיא משום הרמאים ועלינו לאומרה ג"כ מהאי קרא דישרים דרכי ה' אפילו אם יש ח"ו חשש שילמדו מזה כן נראה לפיענ"ד. (גוף החשש לא הבנתי שהרי אנו חושדין אותו וחוששין בו שעושה שלא כדין ובשוגג ואיך ניחוש ונימא דילמוד מזה לעשות שלא כדין ושראוי לעשות כן)

ואמנם בגוף הטעם ופסול שיש בזה אם נשבע שלא לגרש כ' בס' בריכת המים בשם הר"י מרגליות דאם נשבע ע"ז ואין בידו לגרש עתה הוי כמו מי שאמר כתוב גט לאשה בעלמא לכשאכנסנה אגרשנה דאמרי' ביבמות דף כ"ב דאינו גט. ולכאורה דבריו קשים דלמה הוצרך לטעם זה דבלא"ה אם נשבע לגרש הוי כאונס ואינו מועיל כמבואר בסימן קל"ד ואי קאי על נשבע שלא לגרש הרי אין הגט גט משום כל מילתא דאמר רחמנא ל"ת כו' כמ"ש מרן זצ"ל לכהפ"ח בשוגג ונראה דכוונתו ליתן טעם על הא דמסדרי הגט סידרו שאלה זו קודם שמצוה הבעל על כתיבת הגט אעפ"י ששואלים אותו ג"כ קודם הנתינה. וכיון דעיקר חשש הוא רק על הנתינה א"כ למה הצריכו לשאול אותו קודם הכתיבה וע"ז כתב שפיר הטעם דהוי כמו כתוב גט לאשה דעלמא כו' וכנ"ל דאמרי' ביבמות דף כ"ב דפסול וכ' שם הרמב"ם הטעם כיון שאינו יכול אז לגרשה הוי כמו שלא לשמה יעויין בתשובת מרן בחת"ס ח"א מחאהע"ז סי' י"א מה שצידד שם ולפי סברתו שם. אפילו בשוטית כיון דאגודה בי' חשיב לשמה אין מקום לחשש הזה יעויי"ש

אלא דגוף הטעם עדיין קשה לי דהרי התוס' דימו שם זה להא דאין אדם מקנה דשב"ל ובקדושין דף ס"ב אמרי' היכא דבידו לא הוי כדשלב"ל. והא אמרינין בכמה דוכתי הואיל ובידו לאתשולי הוי כבידו ואע"ג דגבי גר אמרי' מי יימר דמזדקקי לי' תלתא הא כתבו התוס' בשבת דף מ"ו ע"ב דווקא, היכא דאיכא קצת חשש ונדנוד כמו דאמרי' קשים גרים לישראל או היכא דבעי' מומחין אמרי' מי יימר וא"כ אפי' נשבע שלא לגרש הא הוי בידו לשאול. ומועיל שפיר הכתיבה. ואפשר דס"ל כמ"ש הרשב"א ביבמות לחד תי' דהיכא דצריך לומר הבידו ולומר דמה שלא נעשה יהי' כנעשה כבר בזה אמרי' דלא חשיב כבידו וצ"ע בגמרא דשבת הנ"ל

ובאמת לפי המשמעות של ס' בריכת המים דקאי אנשבע שלא לגרש אי אמרי' דבדיעבד מועיל גבי גט אע"ג