מהר"ם שיק אבן העזר קכו

דאם אירע הן בהחזיק שם אביו בשם אחר נהי דא"א לשנות שם אביו הרי כאן לא בעינן שם אביו אלא שהורגלו כן לסי' טפי דהרי עדות מדינא בסימן סגי אלא שתיקן רשב"ג לפרש שמו כדי שיהא בקל יותר לקיימו ואח"כ הרגילו לחתום גם שם אביו שיהא עוד בקלות יותר לקיים דשם אביו עוד סימן עליו וכיון שהחזיק שם זה לאביו אפילו בשקר מ"מ מועיל שיהא מצוי לקיימו ולכך לדעתי בעד מועיל מה שהחזיק שם אביו

וזה נראה לי שהוא כוונת מהרא"י בפסקיו בסי' קצ"ז אלא שיש שם ט"ס והרי הרמ"א הכריע דווקא במקום עיגון או דחק הואיל דמהרא"י עצמו לא ברירא לי' בפסקיו ובהוחזק נראה דגם מהראי' בפסקיו שם מודה וכן נראה לי עפ"י טעם הרשב"ץ הנ"ל אמנם אכתי עומד לנגדי דמדברי הגט פשוט הנ"ל נראה דאפילו בהוחזק שם אביו בטעות אינו מכשיר אלא אם נישאת כדלעיל

איברא בנידון שלנו נראה מטעם אחר י"ל דגם למהרא"י גם בפסקיו מהני החזיק דהרי כ' בסי' קל"ח בשם אבי המגרש דהיכא דדקדק מכח החניכא שם אביו איכ"ל דיוכל להחזיק שם אביו עיין שם בסופו בשם דן מדענזייל וא"כ הה"ד הכא דשם חניכתו מענדיל לחודא ולכך קרא אותו גם בשם הקודש רק מנחם ובפרט שע"י החניכא נעשה שם זה עיקר וכ' הג"פ בסי' קכ"ט ס"ק ך"א דאם יש לעד ב' שמות וחתם רק בשם המובהק לחוד כשר וא"כ גם כאן בשם אביו איכ"ל דגם הג"פ מודה

ויותר נראה דכאן לא נקרא שינוי שם אביו כלל ואפי' בלא החזיק כשר דהנה אם יש לאדם ב' שמות י"ל דב' השמות הם כשם אחד ועיין בס' פ"ת באהע"ז סי' קכ"ט ס"ק כ"ד שהביא אריכות בזה בשם ספר גלי' מסכתא שכ' טעם זה ולכך אין כותבין אותם בב' שיטין והקשה עליו מתוספתא ופסקו בש"ע אהע"ז סי' ל"ח סעי' ל"ג באומר ע"מ ששמי יוסף ונמצא שמו הוא יוסף שמעון הרי זו מקודשת. ולפי ענ"ד לא קשה דהרי קי"ל ביש לאדם ב' שמות ובפי העולם לא נקרא אלא בשם אחד אמרי' דזה הוי קיצור השם ולדעת הט"ג בליקוטי שמות דין ב' לכתחילה יש לכתוב ולדעת הבית מאיר אפילו לכתחילה אין לכתוב. עכ"פ היינו קיצור השם

וא"כ לכך שפיר אמרו בתוספתא ופסק בש"ע אם אמר דשמו יוסף אע"ג דשמו יוסף ושמעון אין זה שינוי אלא קיצור השם משא"כ אם כותב שניהם וכותב מתקרי ביניהם גרע טפי. וא"כ ה"נ בנידון שלנו הוי רק קיצור השם ואידך כאלו לא כתב והרי בשם אביו בעד אפילו לא כ' שם אביו כשר ואפילו לא ניתן עדיין ינתן כמ"ש בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק נ"ו וגם הוכיח שם בס"ק נ' דאם ספק שינה כשר עיי"ש עכ"פ נראה לי להלכה ולמעשה דאינם צריכין גיטין אחרים וחתמתי שמי ה"ק משה שיק מברעזאווע. תשובה קכ"ז בעזה"י פ' בא שנת תרל"ה חוסט

ע"ד השאלה אם בחתימת העדים פוסלת נגיעה בדיעבד הנה באהע"ז סי' ק"ל סעי' י"א כ' דלכתחילה יש ליזהר בחתימת העדים בכל מה שצריך ליזהר בכתיבת הגט וכ"כ בסדר ממהר"מ יוזפע"ס אות קכ"ה ודייק שם בס' בריכת המים שחיבר מהר"מ עצמו דמזה הלשון משמע דווקא לכתחילה אבל אם כבר ניכתוב אפילו לא ניתן עדיין אינו מעכב. מיהו נ"ל דאין כל הדביקות שווין דהרי הב"ש בסי' קכ"ה כתב טעם דבעי' מוקף גויל בגט הוא או משום שיהא ניכר יפה או משום דבעי' הכתיבה כמו בס"ת דכתיב וכתב ובחתימת העדים נראה דלא שייך טעם הב' דהא קי"ל כר"א דעידי חתימה כרתי

ובגט פשוט סימן קכ"ה הביא דבק"ק אזמי"ר נוהגין לחתום העדים שלא בכתב אשורית אלא בכתב רש"י כי היכא דיהא מצוי יותר לקיים חתימת העדים וא"כ ע"כ רק טעם הא' עיקר כדי שיהא ניכר יפה וע"כ אם הדביקות הוא רק כ"ש והאותיות ניכרים היטיב י"ל כנ"ל דכשר בדיעבד אפי' לב' הטעמים. אבל אם הדביקות עב וגדול וצריך לגרור הוי כחוק תוכות ועיין ב"ש בסי' ק"ל סוסעי"ק כ' דאין להקל אלא באותיות ע"ד שכבר נגמר שמו. ופעם אירע כזה אצלינו פה חוסט יע"א וכתבנו גט מחדש: תשובה קכ"ח להבחור המופלג בתורה כ"ה אליעזר ליפמאן שרייבר נ"י

מכתבו קבלתי נ"י וגוף הדבר שפלפל עליו א"צ לפנים שכ' דמספקא לי' הא דקי"ל באהע"ז סי' קל"א דאם לא חתמו עידי חתימה לשמה אפילו לר"א ויש עידי מסירה מ"מ פסול משום מזיוף מתוכו וכ' הב"ש בשם התוספת דהטעם דגזרי' חתימה אטו כתיבה ולפי"ז אפשר דאפילו אם רק אחד חתם לשמה סגי וכ' עוד שתימה שלא ביארו הפוסקים את זה עכ"ל בקיצור

ובאמת אין כאן תימה ואין כאן ספק כלל דהרי מבואר בלשון הפוסקים דאם לא חתמו העדים לשמה פסול ועדים תרתי משמע. ותו הרי הש"ס משני כן בגיטין דף ד' ואמרו כדר"א ב"א דמודה ר"א במזויף מתוכו וה"ה אם לא חתמו לשמה ור"א הא אמר דינו לענין עדים קרובים או פסולין ומינה ילפינין לחתמו שלא לשמה ואם העדים פסולין הא מבואר להדיא בש"ע סי' ק"ל סעי' י"ז דאפילו אם רק חד פסול. פסול משום מזויף מתוכו ומינה לענין חתימה לשמה וגם הא זיל בתר טעמא דגזרו אטו כתיבה ואם נתיר במקצת חתימה לשמה נתיר גם במקצת כתיבה ונימא דאפילו רק כ' מקצת הגט לשמה כשר. וכן מבואר בתוס' גיטין דף ט"ו ע"א ד"ה או דלמ"ד בפני נחתם הוא בשביל לשמה צריך שיאמרו גם על השני שחתם לשמה וגם הרי מתני' אמרה בהדיא דבפני נחתם חציו פסול ואפילו לס"ד דרבה לית לי' דרבא לא אמרו איכא בנייהו דלרבה סגי בנחתם חציו דהרי מבואר במשנה בנחתם חציו פסול ולס"ד כל הטעם משום לשמה ולא משום קיום. וא"כ משום מזיוף מתוכו בעי' שיחתמו ב' העדים לשמה והוא פשוט

וגם ממקום שעלה בלבו להביא ראי' דמשום מזויף מתוכו סגי בחד עד מסוגיא דעד כותי בגיטין דף י' משם ראי' בהיפוך דאי סד"א דמשום מזויף מתוכו סגי גם בחד מאי פריך לרשב"ג אי אחזיק בהא ולא בהא מאי ארי' חד אפילו תרי נמי ומאי קושיא הוי לי' למימר דאחזיק בדין כתיבת הגט ולא בדין החתימה ולכך תרי פסול משום דלא חתמו לשמה אבל חד כשר דאפילו אם הוא לא חתם לשמה מ"מ כשר אלא עכר"ח דאפילו אי רק חד לא חתם לשמה ג"כ פסול וע"כ הא דכשר כאן משום דאחזקו א"כ תרי נמי וזה פשוט. ולא הייתי צריך לראיות אלא להוציא מלב המסתבכים בספיקות אשר אין בהם ספק

אמנם הואיל וראיתי אותו סבוך בדברי הפנ"י בשמעתין דעד כותי אמרתי לבאר ונאמר בוודאי מאי דקשיא לי' למעלתו דאפילו אי נימא דגט כתיבה ואחזקי היינו לנפשי' אבל לגרש בו אשה דעלמא הא חשידי אלפני עור. זה הי' אפשר לישב דאיכ"ל דאי ס"ל כר"מ דוכתב לה אחתימה קאי א"כ הוא מצוה על העדים החותמים על הגט לגרש בו אשה דעלמא שיחתמו לשמה. ואי לא חתמו לשמה עברו על וכתב לה לשמה והוי כמו לעצמם וע"ז לא נחשדו דזה חלק מחלקי המצוה. אמנם זה קשה לי איך כ' הפנ"י לתרץ הקושיא שהקשה שם אמאי דקאמר הש"ס לת"ק אפילו שאר שטרות נמי כתיבו והקשה דהא לר"א חתימה לשמה רק מדרבנן בעי' משום מזויף מתוכו, ולת"ק בעי' דווקא כתיבה ותי' דבאמת לס"ד זו אתיא כר"מ

וקשה דאכתי איך כשר נהי דמתני' ס"ל כר"מ דלמא סברו כותיים כר"א דלא בעי' מן התורה חתימה לשמה. שכן באמת פשטא דקרא דכ' וכתב לה היינו כתיבה וכן פריך הש"ס בפ"ק דחולין דף ד' ע"א ודלמא קסברו כוותיים כמ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת וא"כ ה"נ יש להקשות כן על תי' הפנ"י מיהו גם קושית הפנ"י לא קשה לפי ענ"ד דהא דניחוש דכותי לא עביד כדינו הוא רק חשש דרבנן וכמ"ש התוס' והר"ן דלכך נוכל לסמוך על סברת דאי לאו דכותי חבר הוא כו' ולא אמרי' דכל השטר נתקיים ע"י חד הואיל והחשש דרבנן הוא. חיישינן רק אם הי' חשש איסור דאורייתא אבל אי הוי לן לחוש רק לאיסור דרבנן הוי תרי דרבנן ולא חששו לספיקא דרבנן. ומטעם זה ג"כ לא קשה מאי שהקשו גבי מצת כותי דילמא נעשה שיאור וכיוצא בזה מחששא דרבנן דלא כתיבא דלא קשה מידי לענ"ד דעל איסור דרבנן אין לנו לחוש וא"כ אדרבה הי' מוכרח לומר דאתיא דווקא כר"א

מיהו י"ל מדסתם הש"ס משמע דגם כר"מ מצינין לאוקמי' דלא מבעי' להרא"ש דכ' בריש הלכות ס"ת דלכך אמרי' גוי אדעתי' דנפשי' קא עביד ובמילה אמרי' דכשר בגוי ותי'