מהר"ם שיק אבן העזר קכה

אל הערב גם העדות ללוה אינו עדות ולא פלגי' דיבורייהו. וא"כ ה"נ כיון דהטעם של הקונטרסים הוא דאם הסופר נוטל הרבה הוי הסופר נוגע בדבר. הוי כאלו העידו גם להסופר ונימא כיון דבטל מקצת בטל כולו וצ"ע דהרי כששואלים את העדים אם שמעו מפי הסופר שאמר שכותב לשמה כו' וא"כ נימא דלא פלגי' דיבורייהו. אמנם בס' בריכת המים כ' טעם אחר דהשאלה היא רק להרווחה דמילתא דכיון שהבעל צוה אותו לכתוב מסתמא שליח עושה שליחותו. א"כ אפשר שגם לזה כיוון הב"י שעל הסופר אין צריכין עדות ואין העדות נוגע כלל לו ולא שייך לומר בטל כולו

אלא דלכאורה קשה ע"ז ג"כ דהרי בעירובין דף ל"ב פליגו בזה ר"נ ור"ש אי סמכי' על חזקה שליח עושה שליחותו דסמכי' על דעת ר"ת. ולדעת ר"ת פסקינין כר"נ דרק בדרבנן סמכי' אהך חזקה והמל"מ פ"ד מבכורות הוכיח דהרמב"ם נמי פסק כר"נ וא"כ הכא קרובים דהוי איסור מן התורה לדעת הפוסקים הנ"ל לא סמכינין על החזקה א"כ עדיין צריך שוב עדות העדים על הסופר והם קרובים ופסולים. וזה אפשר דעת הקונטרסים הנ"ל. ואפשר דהב"י ס"ל כמ"ש הרא"ש במכות דף ז' דאנן קי"ל פלגי' דיבורא והתם פסול רק מדרבנן משום אחלופי ובפסול דרבנן סמכי' על שליח עושה שליחותו ושפיר כ' הב"י דא"צ עדות העדים להסופר. או אפשר דהב"י ס"ל כדעת הר"י דפסק כר"ש דאפילו בדאורייתא סמכי' על חזקת שליח עושה שליחותו ובאמת הנוב"י מהדו"ק חאהע"ז סי' ב' האריך בזה והוכיח דגם הרמב"ם פוסק כר"ש וא"כ לכאורה הדין תליא בפלוגתא דרבוותא

ובאמת בש"ע אהע"ז סימן קל"א סעי' ח' פסק דהעדים צריכים להיות שם בתחילת הכתיבה שידעו שאמר הסופר שכותב לשמה וב"ש שם בסק"ט כתב דזה רק לכתחילה ובס' סדר הגט משמע דלא בעי' זה אלא בשליח יעיי"ש אבל הבית מאיר כ' שם דמדברי הרשב"א משמע דדווקא ע"י חתימת העדים סמכי' דוודאי עשה הכל כדין וכתב לשמה. ולכאורה תליא זה בפלוגתא הנ"ל שכתבתי ולהרשב"א בעי' דווקא עדות עדים ושייך שוב חשש שלא יהיו העדים קרובים וכדלעיל

אמנם נראה לפי ענ"ד דבוודאי אם הסופר מעיד שאמר בתחילת הכתיבה שיכתוב לשמה ושכן עשה שכתב לשמה בוודאי מועיל כיון שבידו והיא מילתא דידי' בוודאי נאמן ואפילו בדבר שבערוה קי"ל אם הוא עתה בידו נאמן כמ"ש שב שמעתתא. שמעתתא וי"ו פ"ג בשם תשובות מיימוני הלכות אישות סי' ג' דהיכא דהוא השתא בידו נאמן ובעל שאמר יש לי בנים נאמן משום דבידו לגרשה ולדעת הר"ן וסייעתו בקדושין דף ס"ד אפילו מוחזק באחין משום דבידו לגרשה ומיגו כי האי עדיף כעדים ובש"ע אהע"ז סי' קנ"ו סעי' ו' ובב"ש סק"י פסק דווקא שלא כנגד החזקה נאמן במיגו וכן פסק בסי' קנ"ז סעי' ז' ובב"ש סק"ט והב"ש מביא שם דברי המגיד ביש לו בנים כיון דבדידי' תליא מילתא לכ"ע נימא אפילו נגד החזקה נאמן

ועכ"פ בנידון שלנו שאין כאין חזקה שכ' שלא לשמה ואית לי' מיגו ובידו לכתוב גט מחדש אם נפסל לו זה. נראה דלכ"ע נאמן הסופר אפילו אם נוגע בעדות. ולא מבעי' לדעת הלבוש המובא בסמ"ע בחו"מ ריש סימן ל"ז דנוגע הוי כקרוב וכאן הא אמרינין דהאומר זה בני נאמן הואיל ובידו לגרשה א"כ אפילו קרוב נאמן. אלא אפילו אם הטעם דנוגע פסול משום דחשדינין לי' דמשקר הא בוודאי מיגו מועיל אפילו אם נוגע. כדמוכח בקדושין באמר יש לי בנים אע"ג דהוא נוגע נאמן במיגו וא"כ כיון דלפי סדר הגט שלנו שואלים לסופר אם אמר בתחילת הכתיבה שיכתוב לשמו ולשמה והוא מעיד שאמר כן וכן עשה אפילו אם הוא נוטל שכר הרבה בוודאי נאמן וא"צ לעדות עדים ע"ז אלא לרווחא דמילתא ואין עדותם מועיל כלל להסופר הקרוב להם וא"כ א"ש דברי הב"י לכ"ע אפילו למאן דלא ס"ל דסמכינין אחזקה דשליח עושה שליחותו באיסור דאורייתא. אפי"ה אין הסופר צריך לעדות העדים. ועיקר עדותם הוא רק על ציווי הבעל. אבל לא על הסופר. דכיון דהוא עושה שליחותו חייב הבעל לשלם לו. ואין עדות העדים נוגע כלל להסופר ושפיר כ' הב"י ושפיר פליג על הקונטרסים כן נראה לי אמת וברור

וא"כ בנדון שלנו נראה כי שפיר כ' בספר בריכת המים דאין זה אלא לכתחילה אבל בדיעבד כשר אם היו העדים קרובים אל הסופר ואין לפקפק על דברי ולומר דאפילו יש להסופר מיגו דנאמן מ"מ הא קי"ל בחו"מ סי' ל"ד סעי' י"ח ברמ"א דנוטל שכר להעיד עדותו בטלה מטעם קנס כמו שהאריך בזה הנוב"י במהדו"ק בתקע"ג בסי' כ"ז ובסי' כ"ט דהרי הכא אין הסופר נוטל השכר על עדותו אלא על כתיבתו. ועוד דהרי כ' שם הרמ"א בשם הרשב"א דאם הבע"ד רוצה שילכו העדים למקום שיראו שם שום עדות למען יוכל להעידו. רשאים ליטול שכר עבור ההליכה. וכאן הרי נסעו למקום אחר לכתוב שם הגט

ועוד יש טעם להתיר כמ"ש בס' גט פשוט בסי' ק"כ אות ט' דאפילו באומר בפני נכתב רשאי ליטול שכר ואין בו משום נוגע בעדות דלא גרע מחמש נשים דחשודים לשקר ואפי"ה אמרי' דנאמנים להביא גט ולומר בפני נכתב משום דהכתב מוכיח וה"נ על עדות שנכתב לשמה הכתב מוכיח ונאמן הסופר אפילו אם נוטל שכר לפי דברי הגט פשוט. ועכ"פ נראה לפי ענ"ד בנדון הנ"ל אפילו אם חשבי' השכר שנטל הסופר שכ' מעלתו שנטל ד' זהובים לשכר הרבה יותר מדאי אפי"ה כשר מטעם הנ"ל וכמו שכ' בג"פ שם. וכן מלשון הש"ע שם משמע דווקא בשכר הרבה יש לחוש

ועוד דלפי הנראה דמסתמא גם הב"ד שהיו אצל סידור הגט שמעו אמירת הסופר קודם הכתיבה שאמר ואני כותב אותו לשמו ולשמה וא"כ אינו צריך הסופר לעדות העדים לענין זה וגם הא קי"ל בתרי גופים פלגי' דיבורא ואפילו בחד גופא ועיין באהע"ז סי' קנ"ב ובב"ש שם. ומכל הלין טעמי נראה לפי ענ"ד דרק לכתחילה כ' הש"ע דיש להזהר וכמ"ש המהר"מ בס' בריכת המים ובמ"ש נראה כן גם מהש"ע וכדלעיל. כן נראה לפי ענ"ד ואין אני אומר קבלו דעתי ואם רצון מעלתו נ"י לישאל עוד לרב מובהק מה טוב ונמטי' שיבא מכשורא דברי החותם בברכה משולשת וד"ש ה"ק משה שיק מברעזאווע. תשובה קכ"ו פה חוסט שנת תרכ"ו לפ"ק

עובדא בא לידינו פה חוסט שע"א חתם עצמו פה על איזה גיטין בשם שמשון בן מנחם שכך החזיק עצמו פה אם עלה איזה פעמים לתורה ואח"כ נודע שאביו הי' שמו מנחם צבי המכונה מענדיל וכבר ניתנו אותן הגיטין גם המגרשים והמתגרשיות אינם פה והמה רחוקים מכאן אבל לא נישאו עוד הנשים לאנשים וצריך לעיין אם צריכין גט מחדש וזה אשר עלה בידי בעזה"י

הנה בש"ע אהע"ז סי' ק"ל סעי' י"א בהגה"ה הביא בשם תה"ד סי' רכ"ח דאם שינה העד בשם אביו אין לפסול וכ' הרמ"א שם דאין לסמוך ע"ז אלא בשעת הדחק ומקום עיגון ובתשובת שבו"י ח"ג סי' ק"ל כ' היכא דשלחו כבר הגט למקום אחר ואיכא זילותא דבי דינא הוי כשעת הדחק. ואע"ג דכאן לא נעשה הטעות ע"י ב"ד מ"מ איכא דמשמע בהא ולא שמע בהא מדוע הצריכו גט אחר ואיכא זילותא וא"כ אין להצריך לכתוב להם גט אחר. אמנם הב"ש שם בסי' ק"ל ס"ק כ"א כ' שמדברי הרשב"ץ המובא בב"ש ס"ק ג' לא משמע כן. וכ' שם הבית מאיר בכה"ג שכ' ושינה שם אביו לשם אחר גם התה"ד והרמ"א מודים דפסול דמזיוף מתוכו הוא והם לא מיירי אלא ששינה אות שאינו יוכל להקרא עיי"ש

ותמהני עליו שהרי מבואר בפסקי מהרא"י בסי' קל"ח דגם בשינוי ממש באבי העד י"ל דכשר ומה שהביא הבית מאיר ראי' משם דירה או משינה שם אבי המגרש כבר כ' במהרא"י שם לחלק דבמגרש פסול משום דאיכא לעז דיאמרו דלא זה המגרש אבל בעד אפילו אם יאמרו שהוא אחר הכל כשרים עיי"ש וכן כ' בג"פ בסי' קכ"ט ס"ק נ"ו לחלק בין אבי המגרש לאבי העד אלא דשם אינו מבואר אלא דאם נישאת דלא תצא לכ"ע אבל בלא נישאת אינו מבואר שם דמכשיר. ואדרבה יש לדייק מדבריו דפוסל. מיהו שם בס"ק מ"ט הביא הרבה פוסקים המכשירין אפילו בשינה שם אביו של המגרש במקום עיגון היכא דהחזיק שם אביו בשם אחר

וכאן לענין עדות היכא דהחזיק שם אביו בשם אחר וכך חתם בגט נראה דגם הרשב"ץ שהביא הב"ש בס"ק ג' הנ"ל מודה דמועיל דהרי שם כ' הטעם משום דחתימה זו אינו מצוי בעולם וא"א לקיימה כמבואר בלשון הב"י שהביא דברי רשב"ץ הנ"ל, וכן הטו"ז הביאו בלשונו וטעם זה שייך בלא החזיק אבל בהחזיק שם אביו בשם הזה שפיר איכא אפשרות לקיימו. וא"כ אדרבה מלשון שכ' דווקא בטעה מצד טעם הנ"ל משמע דס"ל