מהר"ם שיק אבן העזר קכב

תנא ג"כ דשינה בשם האבות דפסול וכן יש לדקדק במתני' דהכותב טופסי גיטין דתנא דצריך להניח מקום שם האיש והאשה ולמה לא תנא ג"כ שם אבותיהם

ולהנ"ל א"ש דיש חילוק בין שנוי שמם לשינוי בשם אבותיהם וכדלעיל דבשם אבותיהם. סגי אפילו בקיצור השם. וכן נראה מהאי טעמא דשם אבותיהם אינו בכלל תורף הגט ואין לשמה מעכב בהם דלא בעי' למיכתבינהו אלא להיכירא ולכך אין קפידא אם לא שייר בטופס מקום לשם אבותיהם. וכן הוא מסודר בסדר הגט של מהר"מ במה דמצווין את הסופר ואת העדי' לכתוב לשמו ולשמם ואין מזכירין גם שם אבותיהם. וכוונה זו יש לכוון בדברי בעל העיטור שהביא בג"פ הנ"ל דמעיקרא התחיל בעל העיטור וכ' דא"צ לכתוב כלל שם האבות ואע"ג דהיו רגילין לכתוב כדמוכח בכמה דוכתי שהיו כותבין גם שם האבות מ"מ אין להם דמיון לשם המגרש והמגורשת ולכך נקט במתני' רק שינה שמו ושמה כנ"ל

ועוד נ"ל מטעם אחר דהגט הזה כשר דהנה בס' ג"פ שם ס"ק נ' הביא דהא דאם שינה שם האבות פסול היינו דווקא אם וודאי שינה אבל אם יש ספק אם שינה אפילו למאן דס"ל דתצא אם שינה בכה"ג לא תצא. ולי נראה כוונתו דאין הטעם משום דהוי ספק ומספק לא תצא אלא משום דבכה"ג דהוי ספק אין כאן חשש כלל ואין כאן שום פסול דהא אמרי' בנדרי' דף י"ח דלא נחית אינש לספיקא ואפילו למ"ד דנחית אינש נפשי' לספיקא אבל היכא דהספק חמיר מהוודאי בוודאי לא נחית אינש נפשי' לספיקא

ובנידון שלפנינו נראה דספיקא חמיר מוודאי דעל שם הוודאי סגי בגט אחד אבל אם ניחוש לספק צריכין לכתוב הרבה גיטין דלא מבעי' לעדות הזקן שהעיד ואמר שיודע שהי' לו ב' שמות ואינו יודע איזהו שמות הי' לו בוודאי אין יכולין לכתוב כלל. אלא דאפילו למה שאמר הבן שיודע שנקרא גם בשם אבא מכל מקום עדיין לא נודע האיך נקרא לתורה אם בשם קלונימוס אברהם ובכינוי קלמן אבא או אבא קלמן כו' והיו צריכין לכתוב כמה גיטין וא"כ ספיקא חמיר מהוודאי בכה"ג וודאי לא נחית נפשי' לספיקא וא"כ ליכא לעז כלל משום דהכל יודעין דלא נחית אינש נפשי' לספיקא וכותבין רק שם הוודאי. וזה אפשר טעמו של מהריב"ל המובא בס' ג"פ הנ"ל

ולכן נראה לפי ענ"ד דבדיעבד דכבר ניתן וגם קשה לצאת כל הספיקות אפילו אם נכתוב גט מחדש. ע"כ לפי ענ"ד יש להכשיר בגט הזה אם יסכימו עמי בעלי הוראה. וגדולה מזו התיר בס' אנשי שם להגאון מו"ה שלמה קלוגר זצלה"ה בהרבה תשובות שם וכ' באם הי' השינוי בשם שעלה בו לתורה אין קפידא כל כך שאין אדם נקרא וניכר בשם שעולה בו לתורה עיי"ש בסי' קע"ד וסי' קע"ה. וגם כיון שהחזיק עצמו בשמו לקרוא עצמו לתורה בשם בן קלונימוס לדעתי דאפילו לדעת הפוסקי' דא"י לשנות שם אביו אבל זה יכול לעשות להחזיק עצמו להקרא על שם אחד מב' שמות שיש לאביו וא"כ לא מקרי כה"ג שינוי השם כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה דברי ידידו הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה קכ"א בעזה"י חוסט יום ו' עש"ק פ' וארא תרל"ו לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט לאהובי ב"ח הרב המאוה"ג. המופלא ומופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' ישראל מרדכי נ"י האבדק"ק קרעסטוהר יע"א

מכתבו קבלתי ע"ד איש אחד שנקרא מרדכי הכהן ואומר כי את אביו היו קוראין בשם חנה והשם שעלה בו אביו לתורה אינו יודע כי עזב את בית אביו בנערותו ועתה בא לגרש את אשתו וכיון דחנה וחנן אינם מובנים ומורגשים כ"כ בשגירת לישנא כמ"ש בליקוטי שמות בט"ג אות יו"ד ויש לחוש אם הי' שם הקודש אלחנן או חנינא ועל שם זה נקרא חנא או חנן ומספקא לי' כדת מה לעשות אי שלא לכתוב שם אביו כלל או לכתוב שני גיטין באחד שם חנה ובב' שם חנן וכעין שכ' בליקוטי שמות שם באות וי"ו. או שיכתוב רק גט אחד בשם חנה ומעלתו ירד לעומקא דדינא וביאר היטיב כל חילוקי הדברים ולבסוף כ' דרעתו לכתוב רק גט אחד בשם חנה כמו שאומר הבעל שכן הי' נקרא אביו ולכל הפחות הוי חניכא ובשם האבות סגי בחניכא ואפילו אם היא חניכא שאינו ידוע ומפורסמת וכמ"ש הב"ח כן נראה לי ויפה כתב לפי ענ"ד. דכיון דקי"ל בסי' ק"כ באהע"ז דכותבין שם האבות עפ"י הבנים והוא מעיד שקראו את אביו בשם חנה אין לנו לחוש לשם אשר. והא דהט"ג בליקוטי שמות אות יו"ד נסתפק לי' חנה או חנן עכר"ח מיירי דלא הי' מובן ונגרש בלשון הבעל עצמו אי חנה או חנן אבל אם אומר בידוע דהי' שמו חנה אין לנו להסתפק דאולי הי' נקרא חנן וכמבואר בסדר מהר"מ אות י"ח דגם על דקדוקי שמות איך לכתוב אותם נאמן בעל המגרש

אלא דלכאורה יש לפלפל בזה על גוף הדין דקי"ל כל שהוחזק בעיר שלשים יום מהני בין בשמו בין בשמות האבות כמבואר ברמב"ם בפ' כ"ד מהלכות מלוה דין ד' וכ' הרמב"ם הטעם שם דאל"כ אין לדבר סוף והיינו משום דא"א בענין אחר והב"י באהע"ז סי' ק"כ הביא ג"כ זה ותמה על הטור למה לא הביא דין זה רק כאן גבי גט. והנה בקדושין דף ע"ג אמרינן דנאמנת חי' לומר זה יצא ראשון. או אם הוא כהן או לוי וכ' שם הר"ן הטעם משום דא"א בענין אחר תיקנו חכמים שתהא נאמנת. ולפי הנ"ל לטעם הרמב"ם יהי' הנאמנות דווקא מצד התקנה וא"כ קשה לכאורה הרי איסורא מממון לא ילפינן דבממון שפיר י"ל דתיקנו חכמים דסגי בהוחזק שמו שלשים יום ומנ"ל לומר כן אף לענין איסור אשת איש

מיהו גוף דברי הר"ן שם לכאורה תלי' בב' תירוצים שברמב"ן בריש מס' גיטין בחידושיו שם שכ' בחד תירוץ דלכך אין ללמוד מסופרה לה דע"א נאמן באתחזק איסורא משום דא"א בענין אחר ע"כ האמינתה התורה וא"כ מוכח דמה"ת נאמן ע"א בכה"ג. אמנם הרמב"ן תי' עוד שם דהתם שאני הואיל ונאמנת על עצמה נאמנת על אחרים. היינו בעלה (ועיין בחת"ס חיו"ד סי' קמ"ז מה שפי' בלשון הרמב"ן) לפי"ז אפשר הא דחי' נאמנת הוא רק מתקנתא. ולפי"ז ה"ה בגט אשה דאיכא ג"כ איסורא לדידה אם מקלקלא ולדידי' דאיכא חרם דר"ג א"כ שפיר לכל ב' התירוצים נאמן מה"ת ולכך איכ"ל דכאן לענין גט פשיטא דנאמן ולא הוצרך להביא זה ולקמן יתבאר עוד אי"ה

מיהו בלא"ה קשה לי על הר"ן דלמה הוצרך לומר דנאמנת הוא משום התקנה הא הר"ן בעצמו כ' בקדושין דף ס"ג ע"ב על הא דאמרי' שם באומר קדשתי את בתי וא"י למי קדשתיה ובא אחד ואמר אני קדשתיה דנאמן והקשה הר"ן הא הוי דשב"ע ואין דבשב"ע פחות משנים ותי' הר"ן בעצמו כיון דאינו מוציאה מחזקתה אפילו בדבר שבערוה נאמן וביאר שם הפנ"י משום דהוי רק מברר הדברים דהרי אנן ידעינן דהיא מקודשת רק דאין אנו יודעין למי והרי הוא רק מברר הדברים. וגוף הסברא כבר כתבה הרשב"א לענין ע"א דאינו נאמן באיסורין נגד החזקה ומ"מ הקצב נאמן לומר על הבשר שהוא כשר משום שהוא רק מברר הדברים כמש"כ הרשב"א ר"פ האשה רבה וא"כ גם בחיה הא אינה רק בירור דברים שהרי בוודאי א' מהם הבכור והוא רק מבררת שזה הוא הבכור וא"כ למה הוצרך הר"ן לומר שנאמנת מצד התקנה דהרי בכל מקום דע"א נאמן אין חילוק בין איש לאשה וצ"ע לכאורה

אבל אפשר לומר דהרי כ' הפנ"י בריש גיטין דיש לנו ב' טעמים לומר דע"א אינו נאמן או משום חשש משקר או משום דאומר בדדמי וא"כ איכ"ל דהא דאמרי' דהיכא דמברר רק הדבר ע"א נאמן היינו דווקא רק היכא דיש לחושדו למשקר ואין לחוש שאומר בדדמי אז אמרי' היכא דהוא רק מברר נאמן. אבל היכא דיש לחוש שאומר בדדמי איכ"ל דגם במברר רק הדבר ג"כ אינו נאמן. ולכך גבי חי' דיש לחוש שאומרת בדדמי וא"כ אף במברר הדבר אינה נאמנת לזאת הוצרך הר"ן לומר דמ"מ נאמנת מצד התקנה

ולפי"ז אפשר לדון גם בנ"ד דוודאי נגד חשש משקר ומשנה שמו י"ל דנאמן משום דהוי רק בירור הדברים ולא נחוש לקנוניא ולשקר שרוצה לעשות איזה ערמה ע"י שם זה כדאיתא שם ברמב"ם פ' כ"ד מה' מלוה בפירוש שלכך הוצרך הרמב"ם לומר הטעם דא"כ אין לדבר סוף ולכך באתחזק שמו לא חיישינין לשקר ולערמה. ולכן לגבי גט נמי דקי"ל דאין כותבין גט אא"כ מכירין שם האיש והאשה וכיון דידעי' שזה אשתו ואין לחוש לקלקול בכה"ג בוודאי נאמן על שמו מצד הדין ונהי דשמו ושמה צריך חזקה משום דלא ליתו לאחלופי אם אין מכירין שהיא שם אשתו אבל בשם אבות כיון דכבר מכירין וידעי' שזה שבא לגרש האשה הם איש ואשתו וזה שמם ואין חשש קלקול שפיר קי"ל דכותבין שם האבות על פיהם דגבי בירור דברים היכא דאין לחוש לקלקול