מהר"ם שיק אבן העזר קכ

כ' מרן הגאון בעחת"ס בסי' כ"ה הנ"ל ועוד בהרבה תשובות כ' כן כי שם שמבואר בפוסקים שמהראוי לכתוב כך או כך אין בו שום חשש שינוי שם ולכך בוודאי בנידון הנ"ל יכול לכתוב כמ"ש מרן הגאון זצ"ל והנראה לפי ענ"ד כתבתי ואחתום בברכה דברי הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה קיז בעזה"י חוסט יום א' פ' תצא תרל"ה לפ"ק: כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר הרב המאוה"ג המופלג בתורה מוה' משה הלוי אבדק"ק באניהאד יע"א

מכתבו קבלתי בעש"ק העבר ולזאת אשוב לי כעת בקצרה על אשר ביקש ממנו בשם געציל שכ' הגאון בס' טיב גיטין בשמות אנשים באות א' ס"ק מ"א לכתוב געציל ביו"ד אחר הצדיק וכ' מעלתו שנראה לו כי ט"ס הוא כי כפי הברת מדינתינו לא ניכר הברת חירוק כלל ואפילו אם נשמע אין כותבין יוד לנקודה כמ"ש הט"ג עצמו בשמות נשים אות פ' בשם פעסל אלו תורף דבריו. והנה אמת הדבר דשם פעסל ושם פערל וכיוצא בשמות אלו כ' הב"ש דתליא אם דוחקין החירוק אז כותבין ביוד אבל במדינות שאין דוחקין החירוק אז כותבין בלא יו"ד כגון שם מענדל ובהנך שמות וכיוצא בהם הכלל אם חותמין עצמם עם יו"ד כותבין בגט ג"כ עם יו"ד ואם חותמין עצמן בלא יו"ד כותבין בגט בלא יו"ד ואם אין אנו יודעין החתימה אז תלי' אם דוחקין החירוק לפי הברת המדינה וכל זה נמצא כמה פעמים בשמות אנשים ונשים

אבל שם שעיקרו בא להקטין כגון בשם וואלק וקורין אותו וואלקי"ל או בע"ר וקורין אותו בערי"ל וגם בפניו קורין אותו כן דאז הדין דצריך לכתוב שם הקטנות אז נראה דכותבין ביו"ד דהיו"ד בא להקטין הדבר כשם שנקרא אמנון בשמואל ב' קאפיטע"ל י"ג האמינון הזה ופירש"י שם שהיו"ד בא להקטין ולכך גם בשם בערל סתם הב"ש דיש לכתוב בעריל ביו"ד אחר הריש וכן בשם גאדיל וועלקיל וכיוצא בהם וכן בשם געצי"ל דעיקר שמו הוא געץ ויו"ד והלמד באו רק להקטין נראה דשפיר כ' הט"ג דיש לכתוב געציל ביו"ד והיינו אם לא נודע שחותם עצמו בלא יו"ד כן נראה לפיענ"ד פשר הדבר

ובאמת בשם בעריל כ' הט"ג דאינו מילתא דפסיקתא לכתוב ביו"ד אחר הרי"ש וצ"ע עליו בזה. ועכ"פ כיון שבט"ג שנתפשט בכל בתי דיני ישראל נכתב געציל ביו"ד אזי אם אינו חותם עצמו בלא יו"ד מן הראוי ושפיר לכתוב כמ"ש הט"ג כי כבר כ'. מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בהרבה תשובות מתשובותיו שכל שם שנתפרסם בספרי שמות גיטין אפילו אם אינו ברור לכתוב כן אין בו חשש משום שינוי השם וכיוצא בזה כתב בתשובת אמרי אש בחאהע"ז סי' ע"ו בשם מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל לענין שם מאטל דכל שנתפרסם השם ונתפשט בעולם כו', ועי"ז הוי מוכח מתוכו ואין כאן חשש עירעור ולעז כן נראה לפי ענ"ד

ומה שהקשה לשאול למה אין כותבין רק מי מעינות ולא בארות הנה כבר נשאל מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחאהע"ז סימן למ"ד ע"ז מהגאון ר' הירש חריף זצ"ל (בעהמח"ב ספר טיב גיטין על מס' גיטין) מעיר באניהאד עצמו ועיי"ש מה שהעלה בזה ומסתמא עשה הגאון הנ"ל עפ"י מרן זצ"ל ובתשובה אחרת הארכת גם אני בזה (עיין לעיל סי' צ"ח וצ"ט) אבל כיון שכבר כ' מרן ז"ל דעתו אין נפ"מ בדברי לכך לא צוויתי להעתיקם לו ועיין גם בס' אמרי אש בחאהע"ז סי' ע"א שכ' פלפול בזה ובס' פ"ת סוס"י קכ"ח בחאהע"ז עיי"ש ותמצא הדברים מבוארים ואחתום בברכה יהי ד' עמו ויכתב ויחתם לאלתר לחיים ולשלום דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה קיח בעזה"י חוסט יום א' פ' נח שנת תרל"ו לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט להרב המאוה"ג המופלג מוה' משה פאלאק אבדק"ק ארטהדאקסין בבאניהאד יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד איש אחד שנקרא בשם הלעז מאריץ וכבר כ' מרן הגאון בעח"ס זצ"ל שצריך לכתוב גם שם הלעז בגט כיון שנקרא כן ומסתפק לי' למעלתו אם יש לכתוב מאריטץ בט' קודם הצדי. או רק מאריץ בלא ט' והאיש ההוא א"י לחתום א"ע עכ"ל בקיצור

והנה בנוב"י מהדו"ק בעיר פילטז שכותבין בט' כ' שאם כ' בלא ט' הוי שינוי השם ובבית מאיר פליג וכן בס' תורת גיטין בסי' קכ"ח כ' דאין זה שינוי דאין הט' נרגשת וכן נראה לי מלשון הקרא סוף פ' מקץ דכתיב בי' נצטדק. פירש"י דהי' ראוי שתבוא הט' קודם הצ' דסי' התפעל וביאר בס' גור ארי' דקשה על הלשון דהוציא שניהם. ונראה כוונתו שהט' אם תקדים לצדיק אינה נרגשת כולי האי אם יקרא כדרך הקוראים במהירות א"כ לא יהי' הט' נרגשת והט' נצרכה לסי' התפעל ולכך נשתנה ובא הט' לאחר הצ' כן נראה לי בכוונת רש"י והג"א. וכן בכל שמות כאלו שהם געציל או דייציל לא מצינו ט'. ובשם אנטשיל כ' מרן הגאון בחת"ס סי' כ"ד להכשיר בלי ט' ובנ"ד נראה דגם הנוב"י מודה דיש לכתוב בלא ט' דלפי המדומה לי אם קורין בשם מאריץ בע"פ אינה נרגש הט' וא"כ אפילו אם מקור השם מאריטץ בט' כאשר רגילין לכתוב בלשון אשכנז כבר כ' הב"ש באות ס' בשם ישעי' שהעולם קורין ישעי' יש לכתוב המכונה או דמתקרי כפי מה שקורין אותו כיון דכתבי' דמתקרי או המכונה צריך לכתוב בדיוק כפי מאי שקורין אותו. וה"נ כיון דכותבין המכונה מאריץ יש לכתוב מאריץ בלי ט' כמו שהוא נקרא

וכש"כ באיש הנ"ל שאינו יכול לכתוב ומעולם לא חתם ולא נקרא שמו מאריטץ בט' בוודאי אם חותם מאריץ בט' אע"ג דהקריאה בלי ט' איכ"ל דהט' בכלל אלא שאינה נרגשת כולי האי אבל במי שאינו חותם וא"י לחתום עצמו או שחותם עצמו מאריץ בלי ט' נראה כמ"ש והוא פשוט. ובאמת דתה"ד בפסקיו סי' קמ"ב כ' דאזלינין בתר צחות הלשון בלשון לעז אבל באמת נראה מלשון רמ"א בסוף סימן קכ"ט דלעולם אזלינן לפי מה שקוראין אותו ולכן נראה לפי ענ"ד שיש לכתוב מאריץ בלי ט' אם לפי הקריאה אין הט' נרגשת וכדלעיל

ומה שכ' עוד במה שעכשו נוהגים החדשים לקרוא עצמם רק בשם המשפחה מדברי הגאון מוה' חיים שליט"א האבדק"ק סאנ"ץ בספרו דברי חיים חשש שיש לכתוב ב' גיטין ובאמת אין נוהגין כן דשם המשפחה אינו רק לסי' בעלמא מאיזה משפחה הוא ואם אין עוד שם אחד באותו משפחה סגי בסימן ההוא. אבל אם יש שם עוד אחד מאותה המשפחה צריכין לכתוב שם העצם ושם המשפחה הוא רק כעין סימן דרב דצייר כוורא וכיוצא בזה שם בש"ס ובמקום אחר הארכתי בזה (עיין לעיל תשובה קי"א) ואחתום בברכה יהי ד' עמו דברי הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה קיט בעזה"י חוסט אור ליום ב' פ' נח תרל"ו לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט לידידי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' נפתלי סופר אבדק"ק פעטשי ניידארף יע"א

מכתבו קבלתי בחוה"מ העבר וביקש ממני לחוות דעתי במעשה שבא לידו באשה שבאה להתגרש מבעלה והיתה נקראת בפי רוב העולם בשם צארטיל אבל אמה קראה אותה צארטיל נעכא ויש היו קורין אותה צארטיל נעכא וכ' שני גיטין בגט הראשון צארטיל לחודא ובשני צארטיל נעכא אלא שבגט הראשון חתם אחד מן העדים אות אחד משמו חוץ לשיטה וכתבו גט אחר אלא שמעלתו ביקש ממני חוות דעתי לדינא אם הי' צריך גט אחר דאע"ג דבסי' קכ"ה באהע"ז סעי' י"א פסקינין דאם יצא אות אחת חוץ לשיטה אין הגט כשר מ"מ דילמא גבי עדים קיל טפי ולא הי' צריך ליתן גט אחר. עוד אירע לו כי בגט השני לא הי' שיטה אחת מעורה וסידרו הב"ד הגט ההוא ונתנו הבעל ליד האשה בלי ידיעת מעלתו ואין שם מקום עיגון ולזאת ביקש ממני חוות דעתי

והנה בגוף הגט אם יוצא אות אחת חוץ לשיטה קי"ל דהגט הוא פסול אלא א"כ הוא במקום עיגון וברמ"א סי' קכ"ה משמע דהיינו דווקא במקום רחוק ואין שיירות מצויות. וברדב"ז סי' ש"מ כ' דאפילו במקום קרוב יש לחוש לעיגון. והבית מאיר חולק עליו שם וס"ל לדינא דדווקא במקום שיש לחוש לעיגון