מהר"ם שיק אבן העזר קיח

תשובה קיד

ע"ד המגרש שנקרא בשם הקודש דוד ובלשון לעז דאוויד אם צריך לכתוב גם שם הלעז. לפי ענ"ד הדבר פשוט שא"צ שהכל שם אחד וגדולה מזו כ' בתה"ד סי' רנ"א בשם רעדיש ובתשובת פמ"א ח"א סי' י"ט בשם העיר פרוסטיץ דכיון דאין כאן שינוי גדול, א"צ לכתוב. ואעתיק לפני כבודו לשון מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל מה שהשיב לי פעם אחד על דבר שאלתו באשה שהיתה נקראת שאר אלאטטע קאראלינע וכ' שעל פי חקירה נודע לו דשאל וקאל שם אחד הוא שהצרפתיים קוראין לק' כמו שין כמו קיצר. ציתר. אקינו"ס אציאנו"ס. ואלמלא האריכות לסוף השם של נקיבה שהאשכנזי"ם קוראין קאראלינ"ע. והצרפתיים שאראלאטטע ואולי הי' שם זכר הי' די באחד מהם או קארל או שארל וכמו קיסר וציסר כנ"ל אך בשם של נקיבות השינוי גדול מאוד ועכ"פ צריך לקרות שאראלאטטע בשי"ן ימנית וימין ד' רוממה עכ"ל הטהור: תשובה קטו בעזה"י חוסט יום ו' עש"ק פ' תשא תרל"ה לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט לידידי הרב הגאון המפורסם כש"ת מו"ה אברהם יהודא הכהן האבדק"ק בערקסאז יע"א

הנה זה כשתי שבועות באו לכאן איש ואשתו מהגליל שלו ובקשו מהבדפק"ק להזדקק להם לסדר להם גט והבעל אמר ששמו יהודא המכונה ליב ושם אשתו יטא רעכל בת נטע ושם אביה שעולה בו לתורה לא ידעה בבירור. אך בעלה הבטיח ואמר בבירור שיודע שחמיו עולה לתורה בשם נתן נטע וכן כתבנו בגט. והמעות המגיע לה ממנו נשתלש ביד הדיין דפה מו"ה יעקב נ"י ולאחר נתינת הגט נמסר לה הכל כאשר התנו בראשונה ולאחר איזה ימים באתה האשה לפנינו בטענתה שאביה אינו עולה לתורה בשם נתן נטע כי אם בשם נתן יחזקאל ואחרי אשר הוברר כי האמת כן הוא ורצו הב"ד לסדר לה גט שנית מיאנה האשה ואמרה כי יש לה על בעלה כמה טענות ולא אבתה שמוע לקול הב"ד אשר בקשו ממנה. ונסעה לדרכה והבעל עמד וצווח ולא הי' בידינו לעזור לו ואמרתי להציע תוכן הדברים מה שנ"ל בענין הזה לפני הדר"ג כו'

והוא דהנה בגוף הדין הי' נ"ל שרשאי הבעל לישא אשה אחרת ואין האשה יכולה לעגן אותו דהרי בשינוי בשם אבי המגורשת יש דיעות המתירין בדיעבד לאחר שכבר ניתן הגט וכמו שהביא בג"פ סי' קכ"ט ס"ק נ' ונ"א ובתשובת עבוה"ג סי' נ"ה ועוד הרבה תשובות המתירין בדיעבד וגם החולקים דס"ל דאע"ג דשם אבי המגורשת אינו מעכב אם לא נכתב כלל מ"מ אם שינה שמו גרע משום דיש לחוש ללעז וכמ"ש הב"ש בסי' קכ"ט ס"ק י"ז ועכ"פ א"כ מדינא האשה מגורשת ממנו ואינו אשתו הן עפ"י דינו תורה והן מדרבנן אלא משום מעלה צריכה גט שני ובכה"ג נראה פשוט דאין זה בכלל חרם ר"ג מאוה"ג שלא ישא איש על אשתו (וכיוצא בזה כ' בס' אנשי שם בסי' כ"ב דהיכא דמותרת במקום עיגון ואין העיכוב מהבעל אין עליו חדר"ג ומותר לישא אשה) ועדיף טובא מ"מ שפסק בש"ע אהע"ז סי' א' סעי' י' דלגבי ארוסה לא גזר רגמ"ה

ועוד נ"ל מטעם אחר דאם אפילו נימא דבארוסה נמי גזר הרי קי"ל באהע"ז בסי' י"ט בהגה"ה סעי' ה' דאם נכתב גט אחד מדעת ומרצון האשה אלא שנפסל ושוב אינה רוצית לקבל גט שני הדין דיכולין לגרשה בע"כ והפר"ח שם מספקי' לי' אי דווקא בנפסל רק בפסול דרבנן או דאפילו בנפסל בפסול דאוריי' נמי הדין כן וא"כ כ"ש בנ"ד והנוב"י בחאה"ע סי' א' במהדו"ק כ' דחרם ר"ג שלא לגרש בע"כ הוא גרע יותר מהחכם שלא לישא ב' נשים וכן דעת רוב המפורשים. א"כ בכה"ג היכא דנפסל הראשון הרי הדין דמדינא מותר לישא אחרת אלא שמרן הגאון זצ"ל בחת"ס חאהע"ז סי' ג' כ' שם דנהי דחרם שלא לגרש בעכ"ח חמיר מצד אחד. חרם השני שלא לישא ב' נשים חמיר ג"כ בחד צד יעויי"ש דאפילו אם פשעו שהסכים בשב יעקב חאהע"ז. סי' א' ובנוב"י הנ"ל ודלית בי' משום חדר"ג. מ"מ לענין לישא ב' נשים לא הותר אלא ע"י היתר ממאה רבנים כיון שמושכחת לה בהיתר אל יעשה באיסור

מכל מקום בהצטרף ב' הטעמים הנ"ל נראה דבוודאי שרי דהנה הא דבארוסה לא גזרו וכמ"ש לעיל בשם הרמ"א הנה דברי רמ"א סותרין דבתחילה נראה דמסכים הרמ"א לומר דבארוסה לא גזרו ובסוף דבריו כ' דווקא אם היא אינה רוצית לא לכנוס ולא לגרש. ומכח זה פי' הבית הילל שם דמ"ש הרמ"א בתחילה דבארוסה לא גזרו היינו לענין שלא לגרש בעכ"ח וכעין זה כ' מרן ז"ל בתשובה סי' א' ולפי ענ"ד קשה דהרי בסי' ע"ז סעי' ב' גבי מורדת בהגה"ה דדווקא בארוסה המורדת יש להתיר לו לגרשה בע"כ או לישא אחרת

ולכך נראה לפי ענ"ד דגם בסי' א' הכוונה כן דנהי די"א דבארוסה לא גזרו וכן במקום מצוה מ"מ כיון דיש חולקין דגם בכה"ג וגם במקום חלוצה גזרו כו' הכריע הרמ"א שלא להתיר גם בארוסה לכתחילה אלא אם היא ארוסה המורדת ואינה רוצית לא לכנוס ולא לקבל גט. והיינו ממש כמ"ש בסי' ע"ז כן נראה לפי ענ"ד וא"כ בנידון שלנו ג"כ איכא תרווייהו דכבר כתבתי דבנדון הנ"ל לא גרע מארוסה. וגם היא רוצית לעגן אותו כמורדת א"כ להסכמת הרמ"א מותר לישא אשה אחרת. איברא דבב"ש בסי' ע"ז גבי מורדת הביא ג"כ תשובת מיימו' דאין להתיר לישא אשה אחרת דנהי דחרם ר"ג זה קיל יותר מ"מ איכא למיחוש דילמדו היתר מזה ויפרצו ליקח אשה על אשתו במקום דליכא טעמא להתיר וכן מרן הגאון זצ"ל איננו מתיר אלא ע"י התרה ממאה רבנים

מכל מקום נראה דכאן גם לדברי מרן הגאון זצ"ל מותר דהרי כ' בתשובת חת"ס אהע"ז בח"א לענין חלוצה אם היא מסרבת לשמוע בקול הורים הב"ד צדק בכה"ג בוודאי לא גזר ר"ג יעויי"ש א"כ שוב איכ"ל בנדון דידן דמי' להא דג"כ לא אגודה בי' יותר מזקוקה וגם מסרבת ורצונה לעגן אותו. איברא דבארוסה כ' בכנה"ג בסי' קי"ט והובאו דבריו בפ"ת באהע"ז סי' קי"ט דהא דמביא הרמ"א בשם הכל בו דאם נכתב הגט הראשון ברצון ונפסל ואינה רוצית לקבל גט שני דמתירין לו לגרש בע"כ היינו אם לא ידעה מהפסול ותימה על הרמ"א שלא העתיק כן וגוף הדבר מה חילוק יש בין ידעה ללא ידעה לא הבנתי כיון דקי"ל דהיכא דהסכימו פעם אחד בפני ב"ד לקבל גט וע"כ אפילו בלא קנין דהרי אפילו אם קבלו קנין הא מבטלין הקבלת קנין קודם הנתינה. ועכר"ח כיון שקבלו כן בפני ב"ד א"י לחזור כדקי"ל בחו"מ סי' נ"ב דכל היכא דקיבל עליו דיין כו' דכל דבר שנעשה בפני ב"ד וקהל אין יכולין לחזור וא"כ מ"ש אם ידעה אם לא ידעה וס' כל בו אינו בידי לעיין בו וכן בתשובת מהר"מ מרוטנבור"ג בסופו שהובא שם החדר"ג מ"ה

ובלא"ה נראה דאין לחלק דהרי בתשובת הרא"ש כלל מ"ב גבי נכפית האריך ופסק דוודאי ר"ג לא החמיר בתקנתו יותר בהאשה מהבעל. והיכא דבאיש כופין בוודאי גם באשה כופין וכן פסק בש"ע ססי' קי"ז ולדעת הב"ש שם גבי נכפית מגרשין בעכר"ח וא"כ ה"נ והרי בסי' קנ"ד סעי' כ"א פסק הרמ"א דאם נכתב הגט ונפסל משום לעז כופין את האיש לגרשה שנית וכיון דבאיש כופין קו"ח באשה שצריך לקבל הגט בעכר"ח וא"כ בוודאי אין לחלק בין ידעה ללא ידעה והיינו אם נפסל הגט רק בפסול דרבנן דכבר עפ"י הדין הוא אינו אשתו עוד ורק אפי"ה זקוקים אהדדי כופין ור"ג לא גזר אלא שלא לגרש אשתו בעכר"ח אבל אם נפסל בפסול דאורייתא או אפילו בפסול דרבנן אלא שעדיין לא ניתן לה ועדיין היא אשתו אי נימא דרשאין לגרשה בעכר"ח משום דכבר נתרצית בפני ב"ד כדלעיל בכה"ג אפשר לחלק בין ידעה ללא ידעה. כן נראה לפי ענ"ד. ועכ"פ בנידון הנ"ל שכבר קבלתה הגט והכתובה וכל מה שהושלש ביד הדיין על תנאי הזה. והיא מסרבת להחזיר לו. בוודאי כה"ג אינה יכולה לחזור וכ"ע מודים דלית בכה"ג משום חרגמ"ה. מיהו לפי מ"ש הנוב"י מהדו"ת בחאהע"ז סי' קי"ד אין רשאין לזרוק לה גט אלא לכופה עד שתאמר רוצה אני

ועוד בה טעם דלפי הנראה דבנדון הנ"ל אפילו להחולקים על העבוה"ג מודים בו להתיר דהרי י"ל דאין כאן שינוי השם כלל שהרי באמת הוא נקרא נטע וגם נקרא נתן ודרך העולם באדם שנקרא לתורה נתן ונקרא נטע כותבין נתן נטע וכן כתב אחד מבני ר' נטע הנ"ל שלפעמים כ' לו אגרת בשם נתן נטע ואעפ"י שאין נפ"מ בזה שהרי אין הבן יכול לשנות ולהחזיק לאב שם אחר ממה שנקרא לו באמת שכתבו הפוסקים מ"מ כך הוא שמו נקרא נתן וגם נקרא נטע אלא שצירף. זה נתן נטע בהדדי לא מצינו דנקרא ובאהע"ז סי' קכ"ט סעי' י"ד י"א דגם אם נקרא