מהר"ם שיק אבן העזר קיז

העיר בזה בס' גט מקושר והובא בפ"ת סי' קכ"ט ס"ק מ"א אלא שלא ביאר דברי התשובה היטב ועקרי הטעמים מבוארים בס' ג"פ שם באות פ' ולי נראה לבאר דברי הלבוש שהביא שם ולפי ענ"ד אדרבה בזה"ז דנוהגין מחדש לקרוא לאדם שם משפחה מובן יותר הטעם שאין כותבין שם המשפחה. והוא דהנה יש שם עצם פרטיי ושם עצם כלליי. שם התואר ושם המשפחה אינו שם העצם פרטיי להמגרש אלא שם כללי לכל המשפחה. ולעניני חול מקצרין העולם וקורין אותו בשם המשפחה וסגי להו בהכי להכירו אם אין שם שנים מאותו משפחה. ואם יש שם באמת שנים בשם המשפחה קורין בשם העצם הפרטיי ג"כ. והנה ידוע דבגט צריך שיהי' מוכח מתוכו לר"מ לעיכובא ואנן חוששין לכתחילה לדברי ר"מ

והנה אמרי' בנדרי' דף ו' דצריך לכתוב בגט מנאי כדי שיהי' ידים מוכיחות והר"ן שם עמד בזה למה איבעי' לן בפ' המגרש אי בעי' ודין אי לא ולא קא מבעי' להו לענין מנאי. ואמרתי להסביר דהרי לפעמים כופין על הגט עד שיאמר רוצה אני ואמרי' ב"ב דף מ"ח דמהני משום דניחא לי' לקיים מצות חכמים וזה נראה שמעיד על עצמו בגט הזה במה שכותב ודין די יהוי ליכי שלא ניתן הגט מצד רצון אחרים אלא מרצונו והיינו מנאי ולכך אע"ג דאין אדם מגרש אשת חבירו אפי"ה צריך לכתוב מנאי שיהא ידים מוכיחות שלא הי' באונס דאונס כאלו אינו וכמו שדרשו על האדם בשבועה פרט לאונס. א"כ מצד תרי טעמי אינו ראוי לכתוב שם המשפחה א' דא"י לכתוב דמתקרי על שם המשפחה וכן לא המכונה דהרי הוא מצד עצמו בשם העצם אינו נקרא כן אלא מצד כללות המשפחה ושנית דעי"ז לא יהי' מוכח מתוכו לגמרי ולא יהי' ידים מוכיחות דהרי מנאי על שם העצם פרטיי קאי ולכך אין כ' שם המשפחה. וזה הטעם עדיף ושייך יותר האידנא שהרגילו לקרוא את האדם על שם המשפחה יש בו חשש יותר ממה שהי' בו מקדמת דנא שהי' שם המשפחה רק שם לוי וכפרש"י בגיטין דף פ"ו ע"ב שהביא בתה"ד סי' רל"ה. וב' הסברות האלו מרומזים בס' ג"פ סי' קכ"ט אות פ'

אמנם גם מקדמת דנא שהי' נמשך שם המשפחה על שם פרטיי שלו הי' בו חשש הנ"ל דאיך יכתוב למשל משה בן אברהם הארטמאן הרי יוכלו לטעות דשם הארטמאן דהוא באמת שם המשפחה יאמרו כי הוא שם הפרטיי של אביו. וכיוצא בו מבואר בתשובת הרמ"א ומרומז בדברי סדר הגט אות י"ח עיי"ש. והכלל שחילוקי שמות וטעמיהם הם סברות דקות כהררים התלוים בשערה ורבותינו הראשונים העמיקו בזה ואין לנו אלא לילך בעקבותם. וכבר כ' מרן הגאון בעל חת"ס בכמה תשובות שכל שם המבואר בס' ב"ש וסייעתו כן יש לכתוב אפילו אם נשתנה הענין בקצת ואין בו חשש משום שינוי השם ואתה אהובי חתני תעיין ותעמיק בסדר שמות ותמצא כמה גדולים דברי חכז"ל ואחתום בברכה המשולשת יהי ד' עמכם ויברך אתכם חמיך הדורש שלומכם הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה קי"ג בעזה"י יום ו' עש"ק פ' בא שנת תרל"ה לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט לאהובי תלמידי הרב הגדול המופלג המפורסם כש"ת מו"ה זלמן שפיצער נ"י רב דקהל ארטעדאקסען בעיר הבירה וויען יע"א

מכתבך קבלתי בשבוע העבר ואשר בקשת ממני לחוות דעתי בענין שם הלועזים ואם אמנם אין לי חדשות בזה בכל זה למלאות רצונך אבוא בקצרה הנה כבר מבואר באהע"ז סי' קכ"ט דאפילו אם יש לאדם הרבה שמות במקום אחד צריך לכתוב כולם אפילו שם לעז היוצא מלשון עברי כגון חיים ביבאנ"ט מבואר בסי' קכ"ט סעי' י"ז ברמ"א שם דצריך לכתוב ואין הטעם משום דצריך שיהי' מוכח מתוכו טפי דהרי המחבר בסי' קל"ו סעי' ו' כ' דלכתחילה לא בעי' מוכח מתוכו ולא קפדינין ע"ז ועיי"ש בב"ש. ואפילו לרמ"א ולדידן דלכתחילה צריך להיות מוכח מתוכו מ"מ בדיעבד כשר ובשם הטפל לדעת הב"ש וסייעתו אפילו בדיעבד פסול אם לא כ' שם העברי ותו דהתוס' בפ' כל הגט כ' דהיכא דלא הוחזקו ב' יוסף ב"ש מקרי מוח כמתוכו

אכן הטעם דצריכין כל השמות הוא משום לעז כדאיתא בגיטין, בתקנת ר"ג ובראשונים ומשו"ה היכא דיש טעם בשם שלא לכותבו את השם ההוא כשר וכמ"ש התוס' שם בגט מומר דאין כותבין שם של גיות דאין בזה חשש לעז דידעו לתלות האי דלא כ' השם הזה משום דאין כותבין שם של נכרים בגט ומטעם זה כ' הגאון ר' שלמה קלוגר זצ"ל בספרו אנשי שם דהאידנא שרגילין האנשים החדשים לקרוא עצמם בשם של גוים כדי לדמות עצמן להם אין לכתוב בגט השמות הללו ואין כותבין אלא השם העברי וכן נוהגין בקצת מקומות. אבל מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל כ' בתשובה ל"ח בח"ש לאהע"ז דאין זה דומה לשם של מומר ועיי"ש הסברא ומשו"ה כ' דצריך לכתוב שם הלועזים וכן אנו נוהגין במדינת עסטרייך ודייטשלאנ"ד, וכ"כ הגאון ר' מרדכי בעט זצ"ל בספרו הר המור וא"כ צריכין לכתוב כל השמות הלועזות כמ"ש שאר השמות דאל"כ יש לחוש שוב לקצת לעז

ובשם הלעז שבא לפנינו באשה שכ' שמה יאזעפא ובמאטריקעל נכתב שמה יאזעפינע חקרתי אם הם ב' שמות נפרדים וכתבו לי מפעסט שחקרו ונודע להם שהם שם אחד וההוספה הוא רק להורות על סי' נקיבה. ומי שנקרא יאזעפא יוכלו לקרות גם יאזעפינא. ועוד כ' לי מדייטשלאנ"ד ממופלג בחכמה בלשונות אחרים שעיקר השם הוא מלשון העברים יאזעף אלא שהוסיפו לנקיבה יאזעפא והקוראים יאזעפינע הוא מפני שנראה להם זאת לצחות הלשון טפי. אמנם אם נוכל לסמוך על אמירת הגוי נראה דאין לדמות זה למ"ש הש"ך בסי' צ"ח ביו"ד דבדבר שיוכל להתברר מיד אפילו בדאורייתא סמכי' על הגוי ונלמוד מהתם גם לנידון שלנו דשאני התם דאומר בדבר דאפשר למיקם עלה דמלתא ואמר שקם על זה. אבל בנידון שלנו שהוא רק סברא בעלמא ויוכל להשתמט ולומר שדעתו וסברתו כך הוא ולא מרעי' נפשי' בזה שפיר י"ל דאין לסמוך עליו

ובלא"ה מדברי הש"ך שם אין מבואר רק במסלפ"ת ובכה"ג סמכי' עליו. מיהו בש"ע או"ח סי' כ' פסק שם דלוקחין טלית עם ציצית מתגר דלא מרעי' נפשי' ובמג"א שם הקשה ע"ז דהרי לא סמכי' על לא מרעי נפשי ואומן אלא בדבר שיש זיוף אבל בדבר שאיסור והיתר תלויין בו אין לסמוך עליו ודחק שם לומר דדווקא אם יש עוד צירוף אחר לסמוך עליו ובחוטי ציצית שאין דרך הגוי לעשות או בשזורים וכמ"ש המחהש"ק שם. והא"ר פסק שם כהמחבר ולי נראה עוד דהרי ביו"ד סי' ש"ב ובש"ך שם סק"ד פסק דנוכל לסמוך על האומן אם נתנו לו לתפור קנבוס משום דלא מרעא נפשי' א"כ חזינן דכל היכא דאפשר למיקם אמילתא סמכינן על אומן או תגר וגם בטלית מצויצת נראה דלא כל אדם עוסק בפרקמטיא עם טליתם מצויצת ואפשר למיקם עלה דמילתא ומירתת. וא"כ אפשר לדעת הש"ע שם דסתם להאמין לתגר כיון דאמרי' לי' דלדידן הוי קפידא בדבר ה"נ כאן דאמרי' לחכם שיש קפידא בדבר ושלא יאמר אלא דבר ברור שייך לא מרעא נפשי'

מיהו אפילו נימא דלהש"ע בתגר לענין ציצית נאמן איכ"ל דווקא לענין איסור והיתר אבל בגט דהוי דשב"ע לא סמכי' אאומדנא. מיהו לענין השם היא קי"ל באהע"ז סי' ק"כ דא"צ עדות על השם ואפילו קרוב נאמן על שמם וא"כ איכ"ל דגם בכה"ג סמכינן. ונראה לי להביא ראי' לזה מהא דאמרי' בגיטין דף י"א ע"א בשטרא פרסאה דהוי מקרי להו לתרי נכרים לזה שלא בפני זה וסמכינן על זה דהוי כאחד מעיד על חבירו באומדנא וסמכינן על זה לגבות ממון. ועיין בדברי מרן בחת"ס סי' מ"ג וא"כ גם כאן שחקרו אצל הרבה חכמים בזה הוי גילוי מלתא. א"כ סמכינן הכא גם כן

ולכן באשה שמקצתן קוראין אותה יאזעפא ומקצתן יאזעפינע יש לכתוב השם שקורין אותה הרוב ושם המיעוט נראה דהוי רק כקיצור השם או כחניכא (ועיין בתה"ד סי' רנ"א ובתשובת פמ"א ח"א סי' י"ט וסי' כ' בשם העיר פרוסטיש. ומרן הגאון כ' לי בשם שאר לאטטע וקאראלינא דשם שארל וקארל בזכר אחד הם עיין לקמן סי' קי"ג והוא מפני שהשין קורין אותה הצרפתיים כמו ק' ואפשר דא"צ לכתוב רק אחד אבל בנקיבות שממשיכין סוף השם הזה בשינוי לאטטע ולינע צריך לכתוב שניהם. ועיין בתשובתו סי' קמ"ד) ואם ירצה לכתוב תרווייהו רשאי כמו בכל קיצור השם אבל אם שמה יאזעפינ"ע וכתבו יאזעפ"א בזה עדיין צ"ע קצת ובנידון שבא לפני הי' עוד צדדים להתיר בדיעבד (עיין לעיל סי' ק"י) וגם שכבר ניתן הסכמנו להתיר ויותר מזה אין לי כעת פנאי לכתוב ואסיים בברכה משולשת ויהי' ד' עמך ויברך אותך ואת ביתך דברי רבך החותם באהבה ודורש שלומך ה"ק משה שיק מברעזאווע: