מהר"ם שיק אבן העזר קטז

שכבר כתבתי במכתבי הראשון דיש לכאורה מקום. להתיר עפ"י מ"ש בס' עבוה"ג בסי'. נ"ה ולכל הפחות אם אין שינוי גדולה בהשמות סומכין על דברי עבוה"ג הנ"ל, אלא שכתבתי דלדברי מרן בחת"ס חאהע"ז סי' ל"ח דאם לא נכתב שם הלעז פסול ונהי דבמקום אחר (עיין לעיל סי' ק"ט) כתבתי סברות לצדד דנראה דכשר בכה"ג דשם העברי נקרא עיקר לדברים הדתיים מ"מ מי יעיז פניו נגד מרן זצ"ל. אלא שהרב המאוה"ג האבדק"ק קאלין יפה כתב שבאמת אע"ג דכ' שם יאזעפ"א מקודם מ"מ תרי כ' שם עוד לעז שהרי כ' נמי דמתקרי פעפי ולפי הרגילות של הרוב הוא שם העיקר ולכל הפחות שווין הן וא"כ בכה"ג י"ל דגם מרן זצ"ל מודה דהי' כשר אם לא הי' נכתב שם יאזעפ"א כלל ואיכ"ל שפיר דגם לדבריו נכונים דברי העבוה"ג הנ"ל לסמוך עליו בכה"ג

אלא דעל זה לחודא קשה לסמוך באיסור חמור דא"א וגם על עדות הבקיעים דהוא שם אחד ג"כ קשה לסמוך וכמ"ש לעיל מ"מ אפשר לצדד לפי מאי דאיתא בגיטין דף י"א ע"ב בשטרא דפרסאי דמקרי לפני ב' גוים דמועיל והוי לכל הפחות כמסל"ת וא"כ ה"נ כיון דחקרו אצל כמה בקיעים ואפילו דהם גוים מ"מ איכ"ל דהוי כמסל"ת וכיון דמן התורה בוודאי לא מקרי בכה"ג שינה השם ואין כאן אלא פסול דרבנן איכ"ל דמסל"ת בדרבנן נאמן

ואפשר עוד לצדד דיש להתיר מטעם ס"ס ספק דלמא כעבוה"ג ואת"ל דלא כעבוה"ג דלמא הוא שם אחד כדלעיל וס"ס זו יכולה להתהפך. אלא דעל ס"ס קשה לסמוך דהרי באתחזק איסורא לדעת הש"ך בכללי ס"ס סי' ק"י לא סמכי' אס"ס ועיין בג"פ בסי' קכ"ט ס"ק קי"ד

אמנם גם בזה יש לצדד דלדעת רש"י בכתובות דף כ"ו ע"ב כיון שכבר התירו אע"ג דקראו שוב ערעור מ"מ מקרי חזקת היתר ולדברי הר"י בר' ברוך בתוס' שם בד"ה אנן כו' כל שבאו העדים המתירין קודם לא מקרי שוב חזקת איסור וכן דרך בדרך זה הפ"י בסוגיא דתרי ותרי ולדידי לכאורה יש להביא ראי' לזה מהא דקי"ל ביו"ד סי' י"ח סעי' י"ד בטו"ז וש"ך דהיכא דנאבד הסכין ויצא בהיתר מקרי חזקת היתר. ובתבו"ש שם כ' ראי' לזה מהא דאמר ר"י בכתובות דף כ"ה דגדולה חזקה, כו' מיהו לי קשה ע"ז מהא דאמרי' ריש מס' נדה במקוה שנמצא חסר דאמרי' אוקי גברא אחזקת טומאה וקשה הרי כבר יצא בהיתר ולכאורה צ"ע וצריך לחלק דדווקא בנאבד דא"א אז לברר בדין תורה דכשר מקרי יצא בהיתר אבל היכא דאפשר לברר כמו במקוה. אלא משום דלא הוי ידעי' דאית בה ריעותא לכן לא הוצרכו לברר. דזה הוי רק כטעות ולא מקרי יצא בהיתר

ובזה נ"ל לישב קושית התוס' בקדושין דף ס"ו ע"ב דפליגו שם בש"ס ר"ט ורע"ק במקוה כו' דר"ט מדמה לה לב"ג ורע"ק מדמה לבע"מ וקשה להבין דבריהם וכמו שהקשו התוס' עיי"ש ולפי ענ"ד נראה דטעמי' דר"ט כיון דיצא בהיתר וס"ל דזה. טעם דב"ג ולא מיפסל למפרע וא"כ ה"נ וע"ז הקשה לו רע"ק, בבע"מ דנימא ג"כ דיצא בהיתר וע"כ כיון דאיכ"ל שלח ואחוה ויש. אפשרות להתברר לא מקרי יצא בהיתר אלא טעות משא"כ בב"ג ולכך גם במקוה דאפשר לברר לא מקרי יצא בהיתר והודה ר"ט לדבריו ומיושב קושית התוס'

ולפי"ז אין ראי' מדברי רש"י כתובות דף כ"ו הנ"ל ומדברי הר"י בר' ברוך ומ"מ נראה דיש לצדד בכל הנ"ל ולהתיר ולהכשיר הגט הנ"ל עפ"י סברות הנ"ל ולזאת אם יסכימו עוד תרי רבנים מובהקים להתיר האשה בגט הנ"ל גם אנכי אמטינהו שיבא מכשורא דברי החותם בברכה המשולשת ומברכו בברכת רפואה שלימה ד' ישלח דברו וירפאהו ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע.: תשובה קי"ב בעזה"י חוסט יום. ג' ה' דחנוכה תרל"ה לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט לאהובי חתני הרב המאוה"ג המופלג מו"ה יעקב פראגער נ"י אבדק"ק אדא יע"א. ושלום לזוגתו בתי הצנועה הרבנית מרת בריינדיל תחי' עם כל אשר להם

מכתבך קבלתי ושמחתי משלומכם ובעזה"י גם אצלינו הכל כמאז. וע"ד שאלתך איך לנהוג בשם המסדר לאיש שיש לו שם כשמות הגוים כמו אברהם המכונה אדאלף וכיוצא והאיש רגיל בהרבה דברים בין הישראלים וקוראים אותו בשם הישראלי ורק לפעמים קוראין אותו בשם אדאלף אם צריך לכתוב גם שם הגוי

הנה גוף הדבר בתשובת אנשי שם מהגאון ר"ש קלוגר בתשובה סי' קמ"ב האריך וכ' דלא יכתבו השם שקורין לעצמם על שם הגוים וכמ"ש ר"ת גבי מומר דחלילה להזכיר שם הגוים בגט משום דאינן כדת וה"נ בקריאת השם ההוא כדי לדמות עצמם לגוים והוא שלא כדת אינו ראוי לכתוב בגט שמסיימין בו כדת מו"י וכן נוהגין בפולין. אמנם מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחאהע"ז ח"ב תשובה ל"ח ביאר כי בוודאי צריך לכתוב השם שקורין לעצמם בשם הגוים יעיי"ש טעמו וכ"כ הגאון מו"ה מרדכי בנעט זצ"ל בתשובת הר המור סי' ל"ד וכן נוהגין באשכנ"ז וכל מדינות אסטרייך ואנן תלמידי דמרן הגאון זצ"ל ותלמידי תלמידיו כלנו נמשכין אחר מרן זצ"ל וממילא הוא חיוב לכתוב שם ההוא כמו שאמר שמות העבריות דבשלמא למאן דס"ל דאינו ראוי לכתוב השם ההוא ליכא לעז אבל לדידן דנקטי' דראוי לכתוב א"כ אפילו אם רק מיעוט קורין אותו כן הוי כמו דאמרי' בפ' השולח דף ל"ד ברובא מרים ופורתא שרה כ' גם הפורתא וה"ה. אם יש לו ג"כ כינויים הרבה אפילו משם הגוים אלא עצמן שמקצתן קורין אותו בשם הגוים כזה ומקצתן קורין אותו בשם הגוים כזה כותבין כולן דמ"ש. כיון דהוא חיוב להיות כתוב בגט כמו שם ישראל. וכן נראה מבואר מתשובת הר המור הנ"ל וכן ידעתי עובדא שהי' אצלו (אצל החת"ס) בהיותו בקהל יערגין באשה אחת שהי' לה שמות הגוים הרבה. שארא לאטטא. קארלינע ועוד שם לאטטי. זכינו לשאול את פי מרן הגאון זצ"ל ולולא שנתברר שהשורש לשמות אלו אחד הי'. הי' מצריך לכתוב אותם כולם. וכן במשל ששאלת שאם אחד הי' נקרא משה ליב ובשם הגוים נקרא לעפאל"ד שצריך לכתוב כולם. אבל אך לא כמו שכתבת אתה המכונה משה ליב והמכונה לעפאלד אלא אנו נוהגין לכתוב בכל כיוצא בזה שנקרא בשם הקודש ובשם החול ויש קורין אותו רק, בשם החול אחד וזה תליא בפלוגתא בב"ש סי' קכ"ט סעיף ד' והנוב"י ולצאת אליבא דכל הדיעות אנו כותבין בכה"ג משה יהודא דמתקרי משה ליב ודמתקרי לעפאלד (ויש לעיין בזה)

ובאמת קשה לי על דברי תשובת אנשי השם הנ"ל שמדמה שמות אלו למ"ש ר"ת במומר שאין לכתוב. שם הגוים בגט א"כ הא דקי"ל דבמומר צריך לכתוב וכל שום כו' וכ' הסמ"ג והובא בתה"ד סי' רל"ה דזה היינו משום דאין כותבין שם הגוים א"כ לפי דעתו דגם שמות אלו דנקראו בשם הגוים אין לכתוב א"כ שוב הי' לנו לכתוב וכל שום. וצ"ע. ועכ"פ במדינתינו כותבין השמות ההם כמו שמות העברי ואם הרבה כינויים. להם כותבין הכל

אמנם לכאורה נראה פלוגתא בין דברי מרן חת"ס זצ"ל ובין דברי הס' בעל הר המור דמדברי הר המור הנ"ל נראה, דשם שנקרא בפי כל אע"ג שהוא. שם הגוים הוא העיקר ושם העברי אם לא נשתקע. נכתב לשם הטפל. אבל מרן הגאון זצ"ל כ' שם דשם העברי הוא העיקר כל זמן שלא נשתקע. ואמרתי להסביר הדברים היכא דרגלים לדבר ויודעים ששנו את השם לשמות הגוים ואפי"ה קוראים מעריסה בשם העברי וכ"ש במדינות אשכנ"ז שנותנין מיד שני שמות ע"כ דשם העברי הוא לעניני הדתיים כגון לתנאים ולכתובה ולמי שבירך וכיוצא ושם הלעז לדברי חול,. ולכך שם העברי עיקר לעניני הדת

ובזה ישבתי דברי הרמ"א בסי' קכ"ט סוף סעי' ט"ז שכ' דשם עברי עיקר נגד שם הלע"ז ובג"פ האריך בזה והקשה דהאיך כ' הכלל הזה דהרי אם הרוב קורין בשם הלע"ז או שעולה לתורה או שחותם בו שהלע"ז עיקר וכ' דהרמ"א מיירי בשווין דאז שם העברי עיקר. ואני אמרתי דיש לישב עפ"י הנ"ל דמיירי בנותן לו ב' שמות. אחד עברי ואחד שם לע"ז דהיינו העברי לדברים דתיים בכה"ג שם העברי עיקר לדתיים ואם אמנם שנראה שהרמ"א לא כיוון לזה דכפי הנראה בזמנו עדיין לא היו עושין כן מ"מ הסברא מצד עצמו הוא נכונה ובסברא זו יש לישב גם הקושיא שהקשיתי על ספר אנשי השם דביהודים כיון דשם העברי עיקר לא חיישינין כולי האי לכוללו בוכל שום וא"כ מסברא ג"כ נראה כמ"ש מרן זצ"ל וכן, אנו נוהגין ואם כן אצלינו שם זה שהוא משמות. הגוים אפילו אם יש לו שמות הרבה צריכין לכתוב כולם שלא יהא לעז משום סרך תקנות ר"ג. כן נראה לפי ענ"ד

ומ"ש דהאידנא שנוהגין לקרוא את האדם בשם המשפחה א"כ קשה למה אין כותבין שם המשפחה גם כן לכינוי כבר