מהר"ם שיק אבן העזר קיג

ארון וואלף ואנשי העיר קורין אותו פינחס לחוד אבל קרוביו קורין אותו לפעמים זיסא פינחס שהוא נקרא על שם דודם ולתורה בשם פינחס לחודא וגירש אשה ולא אמר למסדר הגט אלא משם פינחס ואח"כ כשרצה לישא אשה צוה לכתוב בכתובה זישא פינחס ונשאל על זה ואמר הואיל ואין רגילין לקרוא אותו בשם זישא לא אמר ממנו ושכבר גירש אשה אחת בשם פינחס לחודא ונשאלתי ע"ז לחוות דעתי אם צריך גט אחר

והנראה לי בזה בעזה"י נקדים בראשונה דעת הש"ע במי שיש לו ב' שמות ונתן גט רק בשם אחד פסק רע"א באהע"ז סי' קכ"ט סעי' א' דאפילו כ' רק שם הטפל כשר בדיעבד. והב"ש שם סק"ג ושאר אחרונים השיגו עליו דבשם הטפל לחודא אין להכשיר ולפי הסכמת הג"פ שם ס"ק ח' אין להתיר אלא במקום דחק ועיגון גדול והיינו בכ' שם הטפל לחודא אבל אם כ' שם העיקר לחודא מודה הב"ש לרמ"א דכשר וכן דעת הב"ח והטו"ז. אמנם הר"ן שם בהשולח מספקא לי' גבי רובא עריס אם כ' שם שרובן קוראין אם כשר ובש"ג שם כ' בפשיטות דאפילו בשם העיקר לחוד פסול והעלה הג"פ שם דדווקא במקום דחק יש להתיר ובט"ג בליקוטי שמות אות ח' כ' דה"ה אם כבר ניתן דכשר

ועתה נבוא לנידון שלפנינו לחקור איזה שם מן השמות הנ"ל הוא העיקר ולכאורה שם פינחס הוא שם העיקר לא מבעי' אם במקום כתיבת ונתינת הגט לא הי' מוחזק אלא בשם פינחס והא קי"ל דשם מקום הנתינה עיקר וכ"ש שם מקום הכתיבה והנתינה דהוי עיקר אלא אפילו אם במקום הכתיבה והנתינה לא הי' מוחזק בשום שם שלא הכירו אותו שם אלא שאמר שם שכך שמו מ"מ כיון דרובא אין קוראין אותו בעירו רק שם פינחס לחודא הוי לי' כמו שאמרו ברובא מרים ופורתא שרה דקריאת הרוב הוא עיקר שם וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' גיטין והש"ע בסי' קכ"ט סעי' ו' שהשם שקורין אותו ביותר הוא העיקר וכ"ש בנדון שלפנינו שגם לתורה נקרא רק בשם פינחס לחודא (ומהחתימה לא כ' מעכ"ת אם חותם פינחס או זישא פינחס ומזה נ"ל שאיש ההוא א"י לחתום דאם חותם עצמו בהיפוך מהקריאה עיי' בג"פ סי' קכ"ט ס"ק צ"ח כמה חילוקי דינים) והלכה פסוקה באהע"ז סי' קכ"ט סעי' י"ח דשם שעולה בו לתורה הוא עיקר אפילו נגד שם של חולי וא"כ פינחס הוא עיקר שמו ולפי"ז כיון שכ' שם העיקר וכבר ניתן הגט כבר כתבנו בשם הפוסקים דיש להקל

אמנם יש לפקפק על זה מב' טעמים חדא הרי דעת מהרי"ק בשורש פ"ו דהשם הניתן לו מעריסה הוא העיקר אפילו נגד שם שהכל קורין אותו בו והביאו המל"מ בפ"ג מה' גיטין ושיש מסכימים עמו ונהי דבס' ג"פ סי' קנ"ט ס"ק ד' הביא חולקים עליו מ"מ מידי ספיקא לא נפקא מכ"ש בנידון שלנו שנקרא על שם דודו ושכולם נקראים כך מיהו אי משום הא דמהרי"ק לא תברא דהרי' גם שם פינחס ניתן לו מעריסה ומטעם זה חשיב בס' טיב גיטין בליקוטי שמות ס"ק ט' שם יהודה לשם עיקר הואיל ונקרא בהדי שם לוב והה"ד הכא דדווקא אם נקרא שם חדש אשר לא שערו אבותיו איכ"ל דלא חשיבו קריאת שם חדש זה מעולם לעשותו עיקר אבל אם תפסו העולם בחד שם מאבותיו איכ"ל דגם מהרי"ק מודה דמקרי ע"י שם דקראו לי' רובא לשם עיקר. דתפסת מועט ומקצת שם מאבותיו תפסת וכמ"ש הטיב גיטין בשם יהודה הנ"ל

והנה באמת יש לפקפק לכאורה על סברא זו דאיכ"ל כמ"ש מקצת הפוסקים והובאו בפ"ת סי' קכ"ט ס"ק כ"ד דאם נקרא בב' שמות תרווייהו הם כחד שם כדקי"ל דצריך לכתוב אותם ב' שמות בחד שיטה ואי כותב רק חד מהשמות הוי כמו שם. חדש וכאחר דמי וא"כ אין חילוק, מיהו אי נימא כן יש לן שוב סברא אחרת לומר ולעשות שם פינחס לעיקר השם דלפי"ז שם זישא פינחס אינו כלל שם. עברי שם הקודש והשם שקוראין אותו רבים היינו שם פינחס הוא שם עברי ואנן קי"ל כרמ"א שם בסי' קכ"ט סעי' ט"ז דשם עברי קודם לשם לעז וא"כ שפיר י"ל דשם פינחס חשוב

אמנם דא קשיא די"ל דשם פינחס הוי רק כשם הקיצור ושם הקיצור גרע אפילו אם חותם בו וקוראין בו לתורה ורובא קרו לי' הכי אפי"ה צריך לכתוב שם העיקר לעיקר כמבואר בג"פ סי' קכ"ט ס"ק ס"ח בשם שמואל מולי וא"כ גם כאן ניחוש לפי מ"ש הט"ג בליקוטי שמות באות ט"ו בשם שאסיא טויבא שניתן לה שם זה מעריסה. אע"ג דרובא קראו לה טויבא בלבד אפי"ה פסול אא"כ שהיא שעת הדחק ועיגון גדול משום דחשיב לטויבא לקיצור השם וגרע טפי עיי"ש. וא"כ ה"נ. והנה באמת ראיתי בספר דברי חיים מהגאון מסאנז ני' דחולק עליו בזה למיחשב שם שהוא שם בפ"ע ורבים קוראין אותו בו לקיצור השם לא מסתבר ומכשיר באם נכתב רק שם טויבא בגט עיי"ש וא"כ הה"ד הכא

אמנם לכאורה הי' נ"ל ראי' לדעת הט"ג והוא ממה שהקשה בפ"ת סי' קכ"ט ס"ק כ"ד הנ"ל דאי נימא דב' שמות כחד חשיבי קשה מהא דקי"ל באהע"ז סי' ל"ח סעי' ל"ג במקדש אשה ואמר ע"מ ששמי יוסף ונמצא שמו יוסף שמעון ה"ז מקודשת ואי ב' שמות כחד הם א"כ יוסף הוא שם אחר וכתבתי בתשובה אחת (עיין לקמן תשובה קכ"ו) דיוסף קיצור משמו הוא וא"כ חזינין דדרך לקצר השם בכה"ג ויהי' ראי' להט"ג הנ"ל. מיהו באמת אין ראי' מהתם דבוודאי עבידי אינשי לקצר השם בקריאה אחד משמותיו. ואפי"ה נהי אם בתחילה או בביתו ובקרוביו הוא קיצור השם מ"מ ברוב ימים הכל נשכח ונשתקע בין רובא דעלמא שם הקיצור ונעשה שם חדש וכל שם אשר יקרא לו האדם הוא שמו וא"כ מסתבר לי כדברי ספר דברי חיים הנ"ל

אך אמנם בנידון הנ"ל נראה דגם הט"ג מודה דלכאורה דבריו סותרין מ"ש סעי' ט"ו למ"ש שם בסעי' ח' בשם יהודה ליב ועולה לתורה בשם יהודה שמחשב שם שם יהודה לעיקר השם ואמאי הא לדבריו לפי מ"ש גבי טויבא א"כ גם יהודה נחשב רק לקיצור השם ואמאי מכשיר אם ניתן הגט רק בשם יהודה לחוד. ומדסתם משמע אפילו נקרא שמו מעריסה יהודא ליב וכן משמע שם בביאורו ס"ק ט' וקשיין דבריו אהדדי. ונראה דהנה בוודאי עבידי אינשי לקצר שמם ושם חבירו ולכך ס"ל להט"ג בשם טויבא. דקיצור הוי. וזהו דווקא בשם דקראו לה רבים או חותם עצמו עביד דמקצר. אבל בשם שקורין לתורה דייקא וקורין אותו לתורה בשם העיקר ואין מקצרין שמו בוודאי שם קיצור המוכיח כגון יצחק, חקין אפילו קורין אותו לתורה בשם חקין כיון דמוכח מתוכו דהוא רק שם קיצור ולכך עיקר שמו נשאר לו יצחק. אבל כגוונא דהכא דנקרא בשם אחד מהב' שמות שיש לו נהי דאפשר שקיצר שמו. מ"מ כיון דאין הקיצור מוכיח נעשה ממנו שם אם הוחזק למ"ד יום בשם האחד זהו שמו. וא"כ בשם שעולין בו לתורה נעשה ממנו שם חדש דמודה בזה הט"ג דמחשב לשם עיקר וכמ"ש בסעי' ח' בשם יהודא ליב וא"כ הה"ד הכא בנדון שלפנינו. ומכל הנ"ל נראה דפינחס הוא שם העיקר וכשר לדעת רוב הפוסקים הנ"ל

ולכאורה הו"א דבנדון שלפנינו לכ"ע כשר בדיעבד דהרי אמר רב אשי בגיטין דף ל"ד ע"ב והוא דאתחזק. בתרי שמא ופרש"י דדווקא דנודע כן קודם כתיבה ומשמע דהדבר תלוי במסדר וכותב הגט דהבעל מסתמא ידע וכיון דמסדר וכותב לא ידעו ולא עברו אתקנת ר"ג כשר דכדי ליתן מכשול בדיעבד לא תיקן ר"ג. אמנם מטעם זה א"א להתיר דהרי במקום כתיבה ונתינה לא אתחזק בשום שם רק, מכח שם דעלמא אתי' עולה וא"כ כאן הוא כמקום אחר מדירתם. וכן. משמע מלשון רש"י על ראשי הנ"ל שכ' רש"י שקרא לעצמו והוחזק. בו. וכן משמע מלשון הרא"ש. דאתחזק. כאן. בעינן. וגדולה מזו דעת הפנ"י בתשובה. ולחומרא כ' בט"ג בשמות שנשתנו מחמת חולי בליקוטי שמות. סק"ב חייש להחמיר כדברי הפנ"י בתשובה סי' יו"ד להחשיב מקום דירתם כמו מקום נתינה עיי"ש וה"נ וא"כ אין לחלק ובס' פ"ת שם ריש סי' קכ"ט הביא בשם תשובת חמדת שלמה ע"ב סברא. להקל אם אין זה מקומם והנלפענ"ד כתבתי

ומכל מקום י"ל דכאן כ"ע מודים מכח מה דדייק הג"פ סי' קכ"ט סק"ב שדייק דגם אם גם הפורתא קורין לפעמים בשם דרבים איכ"ל דלכ"ע סגי בשם הרוב וא"כ ה"ה בנדון שלפנינו ולכך נראה מכל הלין טעמי דהגט שניתן כבר בשם פינחס. בדיעבד סגי. וכ"ש. כאן. שכבר גירש אשה אחת בשם. זה איכ"ל דנחשב כשעת. הדחק וגם. דעל ידי כתיבת הגט נתחזק שמו פינחס לשם חדש ולכל הפחות הוי כדחקן שיוציאו לעז ולכך נראה דכשר גם להכרעת גט פשוט. והנראה לפי ענ"ד כתבתי

וע"ד שם אביו ששמו אהרן זאב הלוי שכ' המסדר הגט בן ארון וואלף דמתקרי אהרן זאב.. וודאי אי עולה לתורה. בשם אהרן זאב ואינו חותם בשם ארון וואלף לכ"ע הי' צריך לכתוב אהרן זאב מקודם ואם חותם עצמו בשם ארון וואלף אע"ג דעלה לתורה בשם אהרן זאב כיון דיש לשם ארון וואלף ב' מעלות א' מצד חתימה וב' מצד שקורין אותו כך דעתי הי' בפשיטות להקדים השם דרובא קרו לי' עיין בס"ק פ"א ובס"ק צ"ח מיהו סוגיא דעלמא דלא כוותי' ומקדימין שם העברי וכמ"ש הרמ"א בהגה"ה סעי' ס"ד וסברתו וטעמו דשם עברי ניתן לו להשתמש בו בדברים קדושים ודתיים. (עיין לקמן סי' ק"ט):