מהר"ם שיק אבן העזר קיב

שלו יש לכתוב פריידל דמתקרי' פאני וכ' שיש לזה ראי' ממ"ש הב"ש בשם גוטא גוטליין וזה אינו מובן ולדינא נראה דיש לכתוב פראדל דמתקריא פאני דאע"ג דהט"ג כ' דיש לכתוב פריידל ומרן זצ"ל כ' בתשובה הנ"ל סי' כ"ה דשם אשר הוא מוזכר ומוסכם בספרים אין לחוש שוב עליו היינו אם אין שינוי מכח מנהג הלשון אבל בזה י"ל דהט"ג כ' לפי לשון פולי"ן שנקרא כן פריידל הר' בפתח חריף אבל במדינתינו אין קורין כן אלא פראדל ואין לשנות שום שם אלא כאשר היא נקרא בלשון מדינתינו וכמ"ש הרמ"א בסוף סימן קכ"ט סעיף ל"ד דכל מדינה ומדינה כלשונה וה"נ בשם פראדל כן נראה לפי ענ"ד נכון

ואע"ג דמרן זצ"ל בחאהפ"ז סי' כ"ה הנ"ל הסכים למ"ש בתשובה מאהבה לכתוב הירש ביו"ד אם אינו נקרא הרשל יעוי"ש היינו שם הירש דגם אנו שקורין בלשון המורגל אצלינו את הצבי בשם הירש. מ"מ גם אנו אם אנו רוצים לקרות בדיוק בלשון אשכנ"ז אנו קורין הצבי בשם הירש וא"כ זה האיש הנקרא בשם צבי שפיר יאות גם לנו לקרוא הירש וכעין שכ' התוס' בשבת צ"ב ריש ע"ב ד"ה את"ל לענין קוצים בכרם הואיל ואלו הי' לנו הרבה גמלים היינו מקיימים קוצים בכרם כו' וה"נ גם אם אנו רוצין לדבר בלשון אשכנ"ז בדיוק גם אנו היינו קורין לצבי הירש. משא"כ בשם פראדל לא שייך לומר כן דאצלינו אין מקום כלל אפילו אם רוצים לדבר בלשון מדוייק בלשון אשכנז"י לא נקרא לה פריידל והוי כמו הרשל שכתב מרן זצ"ל וכנ"ל ואין לשם זה אצלינו מקום כלל כן נראה לפי ענ"ד פשוט (מהדו"ב. ואעפי"כ כשבאתי למדינה זו פה חוסט העירה העידו לפני שבגלילות האלה כותבין פריידל ב' יודין אחר הר' והנחתי מנהגם וסמכתי על מ"ש מרן הובא בשו"ת אמרי אש סי' ע"ה וע"ו דשם שמבואר בב"ש וט"ג יש לכתוב אפילו אם עתה אינו נקרא כך אין חשש לעז יעויי"ש כנ"ל)

ואם יתן ב' גיטין לא יודיע לבעל ולסופר כמ"ש הנוב"י במהדו"ק חאהע"ז סי' צ' וגם מרן זצ"ל חשש לזה אלא שבתשובה מאהבה תי"ו כ' שלא יאמר שבגט הראשון טעה בו שמוציא לעז על הגט אלא יאמר שיש לו עליו גמגום. ובאמת הא דדימה זה לומר אין ברירה מלבד מה שפקפק על זה מרן זצ"ל שם לפי ענ"ד זה אינו דומה לברירה דהוי כמו דמשני הש"ס בביצה דף ל"ז ובשאר דוכתי על הא דאם בא חכם למזרח דלא חשיב לי' ברירה משום דכבר בא חכם וא"כ ה"נ כבר קמי' שמיא גליא ומבורר הדבר אי שמו ישעי' בוי"ו או בלא וי"ו אלא שאין אנו יודעין וא"כ מאי ברירה שייך בזה וצ"ע. ובתשובת נוב"י מהדו"ת חאהע"ז סי' ק"כ וקכ"ב האריך לפלפל בזה אי דמיא לברירה ועכ"פ מהיות טוב עושין כמ"ש הנוב"י הנ"ל והנלפענ"ד כתבתי ה"ק משה שיק מברעזאווע. תשובה ק"ז בעזה"י חוסט יום א' ג' לירח אלול תרכ"ד לפ"ק

עובדא בא לפני פה חוסט יע"א באשה אחת שהי' שם העריסה שלה בריינא פעסיל ואח"כ נקראת בשם פעסיא רק הקרובים קראו לה פעסיל ובשם שניתן לה מעריסה לא נקראה רק זאת אמר אביה דאם מניח לעשות לה מי שבירך מזכירין אותה בשם בריינא פעסל וכן נכתב שמה בכתובתה ויש כאן כמה ספיקות דהנה הטיב גיטין בליקוטי שמות דין ט"ו כ' דאשה שהי' שמה מעריסה שאסיא טויבא כ' שם דבעי' ב' גיטין א' בשם שאסיא טויבא דמתקריא טויבא והשני בשם טויבא דמתקרי' שאסיא טויבא עיי"ש

והנה גוף הדין שכ' דבעי' ב' גיטין בכה"ג צ"ע ולא אדע טעמו דאפילו נימא דשאסיא טויבא דהוא שם העריסה עם המקצת שקורין אותה כן לא חשיב כמו רוב הקוראין טויבא והוי כמו רובא מרים ופורתא שרה ובעי' למכתב טויבא דמתקרי' שאפיא טויבא. מ"מ הא פסק בש"ע סי' קכ"ט סעיף ב' דהיכא דמפרש ב' השמות בהגט אין קפידא אם מקדים הטפל. ונהי דהב"ש שם פקפק ע"ז לענין לכתחילה מ"מ הסכימו האחרונים הובא בפ"ת באהע"ז שם בשם ספר גט מקושר דהיכא דיהא צריך לכתוב ב' גיטין חשיב בזה כדיעבד ורשאי לכתחילה לכתוב כך עיי"ש ובס' טיב גיטין עצמו סמך ע"ז כמה פעמים. ואע"ג שכ' כאן דשם הקיצור איכ"ל דגרע מטפל ואפילו אם נימא דטפל כשר אם הקדימו ופירש שניהם בקיצור איכ"ל דפסול עיי"ש בס"ק מיהו זה שייך אם כותב טויבא דמתקריא שאסיא טויבא איכ"ל דיש לחוש וכנ"ל אבל אם כותב בהיפוך שאסיא טויבא דמתקריא טויבא לא ידעתי למה אין לסמוך על זה אפילו אי נימא דטויבא ע"י שרוב קורין אותה כן מקרי עיקר טפי מ"מ לפי הכרעת מקצת האחרונים הנ"ל דמשום דלא נצטרך לכתוב ב' גיטין רשאי לכתחילה לסמוך היכא דמפרש תרווייהו וא"כ הי' נראה לפי ענ"ד בנדון עובדא דטיב גיטין דשפיר נוכל לכתוב שאסיא טויבא דמתקריא טויבא ולמעשה עדיין צ"ע כי ספר בית אפרים אשר עליו רמז שם בביאורו אינו בידי לעיין בו

אמנם נראה כעין הנדון הנ"ל אם היו מקצתן קורין אותה בריינא פעסל ומקצת פעסיא גם הט"ג מודה דסגי בגט אחד ולכתוב בריינא פעסיל דמתקריא פעסיא דהרי פעסיא נראה שהיא שם הקטנות של פעסל ואינו שם בפ"ע וגרע משם טויבא דמ"מ הוי שם בפ"ע אבל פעסיא מסתמא הוא רק לגעגוע ושם הקטנות ולא יצדק לעשותו לעיקר השם. ולכך אם הי' מקצת קורין אותה בריינא פעסל ורובא פעסיא נראה לי דיש לכתוב בריינא פעסיל דמתקריא פעסיא דשם קטנות וגעגוע נמי רשאין לכתוב אם ירצה

אכן בעובדא דידן יש ריעותא אחרת שאפילו מקצת אין קורין אותה כן ונהי דיש לדון ולומר דאפשר דהא דאביה מניח לעשות לה מי שבירך ולענין כתיבת שמה בכתובה בשם בריינא פעסיל עדיף ממקצת קורין דהנה התם כיון דרוב סותר למקצת אם נימא דשם בפ"ע הוא ראוי לן ליזול בתר הרוב אבל בנ"ד נראה דשם העיקר הוא שם של העריסה שניתן לה לקרותה לכל דבר שמקפידין על עיקר שמה ואידך הוא שם לדברים שאין הקפדה בשם כדברים טפלים למילי דעלמא ואין סתירה בין ב' אלו וכעין שכ' בט"ג בליקוטי שמות דין י"ז ס"ק י"ח ה"נ למילי דמצוה ודשמיא דקפידה בשם נקראת בשם עריסה משא"כ למילי דכדי ומילי דעלמא וא"כ גם בנ"ד יש לכתוב בריינא פעסל דמתקרי' פעסיא

ואם דיש ג"כ מקצת שקורין פעסל נראה דזה א"צ לכתוב כיון דרק מקצתן קורין אותה כן ובט"ג שם בליקוטי שמות דין כ"ב כ' היכא דיש לו ב' שמות ומקצת קורין באחד א"צ לכתוב השם שקורין המקצת דמחזיקין אותו בקיצור השם וה"נ כיון דאנן קיימינן השתא לסברא זו דעיקר שמה למילי דמצוה ותורה בריינא פעסל א"כ פעסל בוודאי קיצור השם. ושם פעסיא דנהי דנראה דגם הוא רק לשם נערות וקטנות מ"מ יכולין לכותבו משא"כ שם פעסל דאינו נשתנה ממה שניתן לה מעריסה לקריאה ובס' בית מאיר ס"ל דכל ב' שמות כגון יעקב ישראל והעולם קורין ישראל לחוד דאין לכתוב דמתקרי ישראל דנראה כאלו יש שינוי בשם ישראל בין עיקר שמו לקריאת העולם ונהי דאם כולם קורין כן כותבין אבל במקצת קורין יש לחוש לדבריו כן הי' נ"ל מעיקרא

אבל ראיתי שהט"ג שם בליקוטי שמות דין ל"ח כ' דמה שנכתב ונקראה בשמה בכתובה אינו מעלה ומוריד כיון דאינה נקראת כך אע"ג דלפי מ"ש להסביר דכאן באשה יש סברא דניתן השם לדבר דקפדי וכנ"ל מ"מ זיל בתר טעמא כיון דאינה נקראת כך מקרי נשתקע עיי"ש וכיוצא בזה הביא בפתחי תשובה בקונטרס השמות אות ב' בשם גט מקושר דשם עריסה אינו מעלה כלל דהכל תלוי בשם שקורין לה וגם הביא שם פלפול לענין נשתקע בכיוצא בזה עיי"ש בקונטרס השמות אות ב' ד"ה שם ובסד"ש. ולכך חששנו וכתבנו גט אחד בשם פעסל דמתקריא פעסיא דאע"ג דרק מקצת קורין לה כן מלבד דזה השם ניתן לה הרי הוא עיקר השם ונראה לכל דפעסיא הוא רק שם קטנות ואינו עיקר השם. והשני כתבנו בשם בריינא פעסל דמתקריא פעסיא מטעם הנ"ל והנראה לפי ענ"ד כתבתי וד' ידריכני בדרך אמת למען שמו הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ק"ח ר"ח אדר תרכ"ו לפ"ק פה חוסט יע"א החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה אהרן מאיר כו' רב בק"ק באלחוב יע"א

מכתבו קבלתי וע"ד אשר שאל שאיש אחד מקהלתו שנקרא מעריסה בשם זיסא פינחס בן אהרן זאב המכונה