מהר"ם שיק אבן העזר קח

דלכ"ע רשאין לכתוב הנהר שהיא תוך התחום ומקצת סיפוקי העיר ממנה

ובזה א"ש לשון מהרא"י הנ"ל דהקשה עליו הג"פ כמובא לעיל דאם הי' בנהר רויטינבור"ג לא רק לכרמים רק גם לסיפוקי צד אחד מהעיר הי' אפשר לכתבו עם שאר סיפוקים ונהי דעתה המנהג לכתוב רק בארות או מעינות ולא בארות ומעינות ע"כ דמשום דבכלל מעינות יש ג"כ בארות והוי כאלו כתב כל סיפוקי העיר ובכה"ג נראה דיכולין לכתוב גם הנהר שמשתמשין ממנה מקצת סיפוקים ואפילו היא אינה סמוכה בתוך עיבורה אלא שהיא קרובה והיא בתוך התחום כן נראה לפי ענ"ד ולמעלתו הברירה לשאול עוד מורי הוראה רבנים מובהקים והבוחר יבחר ואני את הנראה לפי ענ"ד כתבתי וה' יציליני משגיאות: תשובה קב עוד להנ"ל

ומה ששאל מעלתו ני' להודיע דעתו אם אירע דצריכין להשהות המת ואין רשאין לקבור אותו ביום המיתה עפ"י פקודת השרים איך ינהגו האבלים ביום המיתה בענין תפילה ותפילין ושאר מצות אם דינם כאוננים. הנה דבר זה כבר מבואר בנוב"י מהדו"ת חלק יו"ד סי' רי"א דלהמג"א סי' תקמ"ח אינו פטור ממצות אבל הוא חולק עליו שם יעויי"ש באריכות והובא שם גם בדגול מרבבה בסי' תקמ"ח בקצרה ובס' לשון חכמים לא ראה דברי הנוב"י וכ' דיש לחלק בין יום אד דמיירי בי' המג"א לפקודת המלכות. אבל בנוב"י ביאר דבריו שכ' בדגול מרבבה ושאין חילוק. ולכאורה דברי הנוב"י סותרין למאי שכ' בנוב"י בחאו"ח סי' כ"ז שכ' שם דהא דכה"ג ונזיר צריך לשחוט פסחו ולמול בנו הוא משום דאין רשאי לטמא את עצמו. וקשה הא עדיין צריך ליטרוח לעשות תכריכין וכן מבואר בהדיא בירושלמי בריש פרק מי שמתו ומבואר דאונן פטור מכל המצוות משום טרדת ארון ותכריכין וע"כ לא מסתפק לן אלא כאן בפקודת המלך והשרים כיון דהיום ארוכה לקברו כי עד למחר יש שהות הרבה לעשות ארון ותכריכין לכך אפשר לומר דחייב בכה"ג במצוות אבל כה"ג ונזיר דנהי דאינו רשאי לטמא עצמו אבל הרי מצוה עליו שישתדל ע"י אחרים לקברו מיד והוא מוטרד לעשות ארון ותכריכין לכ"ע הוי אונן ובמקום אחר הארכתי בענין הזה (ועיין בחיו"ד סי' ש"מ) ובכאן לא באתי אלא לכתוב להודיע דעתי שכן שמעתי מאת מרן הגאון זצ"ל בעל חת"ס דנראה דביום הראשון חייב במצות

וכל זה לענין שאר מצות אבל לענין תפילין דהוא פטור ביום הראשון אין הטעם רק מפני שהוא אונן אלא דאית לן ילפותא דאסור בתפילין משום דתפילין נקראים פאר וכתיב ואחריתה כיום מר וכיון דהוא יום מר ומעולל בעפר קרנו אין רשאי להניח תפילין ואפילו לאחר הקבורה וכן מבואר בירושלמי בריש פ' מי שמתו דפריך על מתני' דמי שמתו מוטל לפניו דפטור מן התפלה ומן התפילין והקשה דלר"י בלא"ה אסור להניח תפילין אפילו ביום השני דלר"י אבל אסור אפילו ביום השני עיי"ש ולכן נראה בוודאי דאפילו בכה"ג דאינו רשאי לקבור באותו יום מ"מ בתפילין אסור דעיקר מרירות ביום המיתה וכדאיתא בזבחים דף צ"ט ע"ב דאסור באכילת קדשים וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מה' ביאת מקדש

ונראה לי ראי' מדברי המג"א בסי' תרצ"ו שכ' שם דבפורים אע"ג דמצות קריאת מגילה קדים וחייב במצות כיון דא"י לקברו אז. מ"מ בתפילין אסור וצריך טעם על זה וע"כ דהטעם כדלעיל דתפילין אינם אסורים לו רק משום דטריד לקברו ורק משום הכתוב ואחריתה כיום מר ואפילו לדעת האלי' רבא דפליג שם עלי' דהמג"א הוא רק כמ"ש שם כיון דהוא יום שמחה לא מקרי מעולל בעפר קרנו וצריך לאתיובי' דעתי' ואין לחוש להיסח דעת וכמו דקי"ל באו"ח בסי' תקמ"ח בה' חוה"מ שצריך להניח תפילין אבל נידון שלנו אם כי אינו יכול לקברו מ"מ יום מר הוא לו ואפילו ביום שמיני ביו"ד סי' שפ"ח קיי"ל דאינו מניח. ומצאתי כן בס' לשון חכמים שכ' כן בקצרה ולא כ' טעם בזה ועל כרחך דהטעם כנ"ל. וביום קבורה שאינו יום המיתה הביא הדוגמ"ר ביו"ד סי' שפ"ח בשם מהריט"ץ דחייב בתפילין וכן הביא הא"ר דברי מהריט"ץ בסי' ל"ח. והם השיגו על המהריט"ץ ביום השמיעה ומכל מקום מהטעמים הנ"ל נראה דאין להניח תפילין בנידון הנ"ל וכבר הארכתי במקו"א בענין הנ"ל (עיין חיו"ד סי' ש"מ) ועכשיו לא באתי אלא להודיעו דעתי בקצרה ויהא בילע המות לנצח וששון ושמחה ישיגו אנחנו וכל עם בני ישראל דברי הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה קג שיל"ת יו"ד אייר תר"ב לפ"ק. יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם הרב המאוה"ג כו' מוה' ישראל דוד ני' אב"ד ור"מ דק"ק פעזונג יע"א

בש"ק העבר קבלתי מכתב קדשו ובתוכו נאמר פלפול מענין גט אשה שהמגרשית אינה יודעת משם אביה כי אם השם החול אייזק ליב הלוי ואייזק הוא מכונה או ליצחק או לשלתואל ולאהרן ושם ליב הוא הכינוי או מיהודא או מארי' ועתה מסופק מע"כ האיך לכתוב הך גיטא והנה אם יכתבו רק בת אייזק ליב הלוי פשיטא דכשר בדיעבד דהרי קי"ל אם כ' חניכתו וחניכתה דכשר וכל הפלפול הוא רק איך לעשות לכתחילה והנה יש בזה ג' אופנים א) לכתוב רק בת אייזק ליב הלוי. ב) לכתוב ששה גיטין כדי לצאת כל החששות ג) לסמוך על רובא דעלמא וברוב הוי אייזק כינוי ליצחק וליב הוי כינוי ליהודה ועל כלם אענה חלקי בעזהי"ת

הנה לפי ענ"ד הנכון לכתוב לכתחילה רק בת אייזק ליב הלוי ומעלתו כ' דאין ראי' מתה"ד סי' רל"ה דכ' בשם חזקיה דלא גרע מחניכתו וכשר לכתחילה דהתם שאני דקרוב לשם וכתי' הב' בתוס' גיטין ובאמת כדבריו כן הוא דהרי מבואר בפסקי מהרא"י סי' רנ"א בהדיא דסובר כתי' הב' להקל היכא דקרוב לשם אבל מ"מ נראה דכ"ש היכא דהחניכה ידועה ומפורסמת דמודה לתי' הראשון דהנה הרשב"א בחידושיו והרא"ש והטור מתירין לכתחילה לכתוב החניכה הידוע והמפורסמת והב"י כ' דס"ל לעיקר כתי' הראשון והב"ש בסי' קכ"ט סק"א ובטו"ז ס"ק ב' הביאו בשם הדרישה כן דגם הרמב"ם סובר דמותר בכה"ג אפילו לכתחילה והב"ש פסק כוותי' בס"ק ל"ה אמנם הט"ז שם תמה עליהם דאיך אפשר לומר דהרמב"ם סובר כן והרמב"ם מיירי בחניכה שאינו ידוע א"כ מדוע כשר הא בשם התפל פוסל אפילו בדיעבד

ולפי ענ"ד אי משום הא לא ארי' דהנה לכאורה קשה האיך אפשר לומר דכשר אפילו להרמב"ם לכתחילה. הא הרמב"ם פוסק אפילו בשם עיקר ורגיל וידוע אם יש לו עוד שם צריך לכתוב לכתחילה וכל שום. וצ"ל או דכוונתו בחנוכה ידוע דכשר לכתחילה אם כותב וכל שום ולא משמע כן בב"ש סקל"ה אלא נראה הטעם כמ"ש המהרי"ק בשורש פ"ו והובא בב"י בסי' קכ"ט בקצרה דאם החניכה הוא ידוע שאין שום אדם נקרא כן בשם זה בלבד דוגמת שמות חול המצויין בינינו שידוע שכל אדם שיש לו שם החול יש לו מלבד זה שם הקודש לכך א"צ לכתוב וכל שום כו' שהרי ממילא ידוע שיש לו עוד שם ואין כאן חשש לעז וכיון שכן מתיר שפיר לכתחילה בחניכה ידוע ומפורסמת אפילו בלא וכל שום (ובזה מסולק נמי מה שמסתפק מעלתו דיש לחוש לכתוב דמתקרי אייזק ליב. או המכונה אייזק ליב כדי לגלות שיש לו עוד שם וכעין שכ' המהרי"ט בשם אבגל"י לכתוב דמתקריא אבגלי וע"ז פלפל הא כאן א"א לכתוב בת דמתקריא או בת המכונה משום דאפשר למטעי דקאי על שמה דהיא נקראת כן ובת פירושו כמו בת אל נכר ובאמת אין אנו צריכין לכל זה ומטעם הנ"ל דידוע הוא כל ששמו אייזק ליב בוודאי יש לו עוד שם הקודש וכסברת מהרי"ק

ובאמת לפי זה תמוה לי על פסק הבית שמואל בסקל"ה שם שכ' להתיר אם נשתקע שם אחד מטעם חניכה ידוע ולהנ"ל כיון דאנן לא כתבינין וכל שום א"כ כיון דמהחניכה ההוא אינו מוכרח שמלבד השם הזה שנקרא בו יש לו עוד שם אחר א"כ מנ"ל להתיר לכתחילה וצ"ע. ועכ"פ לפי האמור יש לישב קושית הטו"ז דלעולם דהרמב"ם מיירי בחניכה שאינה מפורסמת ולא קשה מ"ש משם טפל דפוסל דשאני בשם טפל דאיך יעשה דאם יכתוב על שם העיקר וכל שום עושה העיקר טפל והטפל עיקר לא לכתוב וכל שום אם יחסיר שם העיקר יסברו כי שמו זה הוא עיקר ואין לו רק שם זה לבד משא"כ בחניכה כצ"ל דממילא נודע שיש לו עוד שם שפיר מכשיר בדיעבד וא"כ שפיר י"ל כדעת הדרישה דגם הרמב"ם מודה

ועוד נראה בנ"ד דהוא בשם אביה דלכ"ע מותר לכתוב לכתחילה