מהר"ם שיק אבן העזר קד

אין לי פנאי שאני מוטרד בכמה ענינים. אפי"ה כיון שהיא מלתא דאיסורא אמרתי להשיב שנית בקצירת אומר. הנה כבר כתבתי דא"א לומר בגט שנמצא לאחר הנתינה בשעה שנוהגין לקרוא את הגט שנית אם נמצא בו אז טשטוש באופן שכפי שהוא עתה הוא וודאי פסול. לסמוך ולומר כאן נמצא וכאן הי' לומר שאחר הנתינה נתטשטש. ומדברי הנמוק"י פ' האשה שלום שהביא מעלתו ני' יש ראי' להיפוך מדברי מעלתו ני' שהרי כתב דאע"ג לענין מומין לא סמכינן על כאן נמצא ולא קיי"ל כרבא להוציא ממון מן הבעל אפי"ה בעיגונא הקילו וא"כ וכי ס"ד דבממון החמירו יותר מבא"א ח"ו. וע"כ דכוונתו במ"ש דמשום עיגונא הקילו למאי דאמרי' בהאשה רבא דחזקה דאשה דייקא ומנסבא וכ' התוס' בכתובות דף כ"ב דהיכא דשייך דייקא ומנסבא אזדא לה חזקת א"א ולכך שפיר כ' הנמוק"י דהיכא דליכא חזקת א"א איכ"ל דסמכי' על סברת כ"נ וכ"ה

אבל בנידון דידי' דאיכא חזקת א"א איך יעלה על הדעת לומר להנמוק"י דס"ל דלא קי"ל כרבא כאשר הוא באמת דעת רמ"א באהע"ז סי' קי"ב שם דלא סמכי' על כ"נ וכ"ה להוציא ממון ואיך ס"ד להתיר א"א שהיא בחזקת איסור א"א על סברא דכ"נ וכ"ה. ומ"ש מעלתו משום דיש מקום לתלות דע"י דחיקות הגט כשנתנו תחת הסרבל שלה נעשו הטשטושים יאמר נא היכן מצינו דעל רגלים לדבר מתירין איסור חזקת א"א

ודווקא היכא דיש חזקת היתר כגון נשחטה הותרה ובהמה בחזקת שאינה טריפה עומדת מ"מ כיון שנמצא עתה בה ריעותא ואיתרע חזקתה האריכו הפר"ח ביו"ד סי' כ"ט והפמ"ג שם בפתיחה לטריפות דהיכא דיש ריעותא לא סמכינן לכל הפחות מדרבנן וע"ז האריך הש"ך ביו"ד סי' כ' דהיכא דיש מקום לתלות שפיר סמכינן על חזקת כשרות אבל במקום שיש חזקת איסור כגון בנמצאת הסכין פגומה אפילו נגע במפרקת ויש מקום לתלות אפי"ה קי"ל כר"ה דהוי ב' לריעותא והו או וודאי נבילה או ספק נבילה וכמו שפילפל הש"ך והפמ"ג ריש סי' י"ח ומטעם שכ' המקו"ח שכתבתי באגרת הראשון דאם יש ריעותא אפילו ממקום למקום לא מכשרינן דכשם דממקום למקום או מרשות לרשות לא מחזקינן ריעותא ה"נ לא מחזקינן חזקה דמעיקרא דבאותו מקום לא הי' מעולם חזקת היתר דמעיקרא וכיון דליכא חזקת היתר אין לנו סמיכה אלא על הסברא דכאן נמצא וסברא זו לא עדיף מחזקה ולי"א לא מקרי כלל חזקה ואפילו אי מקרי חזקה כבר כתבתי בשם האחרונים דהיכא דאיכא ריעותא לא סמכי' אחזקה וה"נ בגט ההוא כיון דחזקת היתר לאשה ליכא ורק לסמוך על כ"נ וכיון דאיכא ריעותא לפנינו לא סמכי' כדלעיל

ודווקא גבי מומין למאן דפוסק כרבא אמרי' היכא דנמצאו ברשות הבעל מוציאין הכתובה משום דאית לה חזקת שלימה וגם הסברא דכאן נמצא ולכך בוודאי בנ"ד צריכה גט מחדש. ובלא"ה לפי מ"ש התוס' בחולין דף נ"א ד"ה המוציא כו' דדווקא אם נעשה הקנין בוודאי וע"י הריעותא אנו רוצין לבטל הקנין לא מחזיקינן ריעותא מרשות לרשות ולפי תי' הזה בנידון זה נהי דהנתינה הי' וודאי אבל אם נתן גט שהוא מטושטש באופן שהוא פסול לא נעשה המעשה בוודאי והספק על המעשה עצמו וא"כ אין זה דמיון לסוגיא דאין מחזיקין ריעותא מרשות לרשות שבא הריעותא ממקום אחר אפילו אם נעשה המעשה בוודאי ואפילו יש לו חזקה דמעיקרא כבר כתבנו דיש בזה ב' דיעות וא"כ בנ"ד בוודאי צריכה גט מחדש

ומ"ש מעלתו לפקפק על מ"ש על הדיו ולפי דעת הג"פ אין לכתוב בדיו כזה וכ' מעלתו דהתם מיירי בדיו שקופצת לאחר איזה ימים. תמהני וכי יש חילוק בין אם הדיו קופץ לגמרי או שמתדבקין האותיות זה לזה דכיון דבעי' שתתקיים הכתיבה לא מקרי אלא א"כ אין בה דביקת וחיבורי אותיות וטשטוש וא"כ כיון דיש בה גוממ"א הרבה אשר עי"ז מתדבקים האותיות והתיבות א"כ אין מתקיים על ידה הכתיבה ואין לכתוב בה לדעת הג"פ. ומ"ש דגניבה מקרי חסר ואתאי תימה וכי לא ראה הסוגיא דריש פ"ק דנדה דחסר ואתאי לא הוי אלא דבר שדווקא אין רגיל שיבוא בפעם אחת ע"כ איתרע חזקתו לפרש"י שם כו' ואחתום בברכה המשולשת ידידו הדו"ש ה"ק משה שיק מברעזאווע. תשובה צ"ח שיל"ת חוס"ט יום עש"ק כ"א מרחשון תרל"ג לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מו"ה שלום אולמאן נ"י אבדק"ק וואציען יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי לחוות דעתי בענין כתיבת שם עירו שעד עתה מנע מעלתו נ"י עצמו מלסדר שם גיטין לפי דמספקא לי' כתיבת שם עירו שנקראת בארבע שמות וואץ וואצן וואיטען ווייצען וקודם בואו שמה ניתן שם מרבנים שהיו לפניו ב' גיטין בשם ווייצען דמתקרי וואץ משום דהועד לפניהם דהאשכנזים הראשוני' קראו לה בשם ווייצען ולכך כתבו ווייצען דמתקרי וואץ ויש להסתפק דאולי ראו לקרות וואיטצען דמתקרי וואץ שכן קוראין כל השרים וכל האשכנזים והרבה מהיהודים בשם וואיטצע"ן או דלמא ראוי לכתוב וואצע דמתקרי וואץ דשם וואצן מוזכר בס' שמות לשם העיר ומכח זה מנע עצמו ועתה אירע שיש חשש עיגון אם לא יסדר שם גט ולזאת נפשו בשאלתו לחוות דעתי בזה. ומעלתו ני' האריך וגם ראיתי מ"ש הגאון מו"ה אהרן דוד דייטש האבדק"ק יארמוטה יע"א

והנה לפי הנראה העיר נתיסדה מאנשי הגר ומהם נקרא העיר בשם וואץ וכך נקראת בלשון אונגארי"ן ובלשון השרים והדואר. והנה מהרש"ל כ' ביש"ש בפ' השולח דאזלינין בתר שם שנתייסדה העיר ונקבע בספר הערוך זה שם העיקר. ונראה דהיינו כעין מה שפסק מהרש"ל והאריך הב"ש בשמות נשים אות ב' דאזלינן בתר שם העריסה יעויי"ש כמה חילוקים. ובס' גט מקושר הקשה ע"ז דבפרק השולח גבי רובא מרים ופורתא שרה לא מחלקין כלל אם הוא שם העריסה. ולפי ענ"ד הא דיש לשם העריסה מעלה היינו היכא דלא נשתנה לגמרי אלא נתכנה ונשתנה מעט כגון משרה לשארקא או שעריל וכיוצא אבל אם נשתנה לגמרי ממרים לשרה מאי יועיל שם עריסה הרי אמרי' בסי' קכ"ט סעי' י"ח ובב"ש ס"ק ל"ג דאם נשתנה כו' דשם השני עיקר

ובאמת בס' גט פשוט שם בס"ק צ"ב כ' דדווקא אם נשתנה מחמת סיבה חזקה כגון מחמת מרדון דהוי כעין מחמת חולי. השם השני אז הוא עיקר. אבל שינוי בלא סבה חזקה הראשון והשני שווין ואזלינן בתר רובא וכן מסתבר וזה בשם האדם. ובתשובת פמ"א ח"א סי' י"ט הביא בשם הגאון מו"ה גבריאל דצ"ל דשם יהודים עיקר הואיל והוא שם אחרון ולדברי הג"פ אינו שייך זה. ומיהו אפילו אי נימא כדעת הב"ש הנ"ל נראה דהיינו בשינוי גמור דוגמא משרה למרים אבל אם רק נשתנה במקצת הברת ולדוגמא ענין פראסטיץ לפראסניטץ וכיוצא איכ"ל דהוי כשם העריסה דשם הראשון עיקר ואין ראי' לזה מנחל אשכול שכ' שם. וא"כ בנידון שלנו ששם מקום וואץ לפי הנראה הוא הראשון שפיר איכ"ל דהוא עיקר שמה דאינך הם רק שינויים מועטים ובפ"ת באהע"ז סי' קכ"ח ס"ק י"ג הביא גם כן בשם תשובה אחת ששם הראשון עיקר ואין התשובה ההוא בידי

אמנם כל זה נגד שם הגוים אבל נגד שם של ישראל הלכה פסוקה ברמ"א באהע"ז סי' קכ"ח כמהרי"ק ותה"ד דשם של ישראל עיקר וא"כ נראה בנידון שלנו השם וואצן המורגל מאז בלשון בני ישראל הוא עיקר מצד ג' טעמים א' משום דשם ישראל כבר כתב המהרי"ק ובתשובת פמ"א סי' י"ט דאזלינין בתר שם ישראל משום דגט מידי דשייכא רק לישראל ופרסום והבירור שייך רק לישראל ומורגל בפי הישראלים לקרוא שם העיר בשם וואצין. (ומ"ש מעלתו דוואצין ע"כ מלשון הגר דאל"כ למה לי הא' דפתח לא בעי' אלף אין זה כלל דהרבה שמות ישראלים שכותבין לצורך פת"ח א' ובנחלת שבעה בנוסח הגט אות י"ד כ' דקמץ בעי' לעולם א' אבל לפתח דווקא היכא דליכא למטעי כותבין להרחבת הלשון א' יעי"ש) ומרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל כ' בתשובותיו סי' י"א דנראה לו דבכוונה שינו הקדמונים לקרוא הדברים בשינוי מעט משום גזירת י"ח דבר. ונראה שזה הי' ספק ופלפול המהרי"ק סי' ק"ו אם יש להזכיר שם העיר בלשונות הגוים ומרן זצ"ל שם בסי' קי"ח עמד בזה דמאי ס"ד של המהרי"ק ולי נראה דס"ד דידי' משום הטעם שכ' מרן זצ"ל בסי' י"א הנ"ל וא"כ גם כאן השם וואצן עיקר. ונהי דגם מקצת היהודים קורין אותה בשם הגוים הרי גם בכה"ג שם. שם העברי עיקר ומרן זצ"ל בסי' כ"ד וכן הג"פ שם ובסי' קכ"ט סעי' י"ז מוקי הא דרמ"א דשם העברי הוא העיקר היינו בכה"ג דגם הישראלי' קורין אותו בשם הגוי' ואפי"ה שם העברי עיקר ושם וואצן עיקר

ב) עוד מטעם שני שם זה עיקר דהרי בספר שמות הביא שם העיר בשם וואצן וכבר כ' מרן הגאון זצ"ל בתשו' סי' כ"ה דכל שם שנתפרסם ע"י שנדפסו בספרים שכן ראוי לכתוב שנקרא חנוכה הנקרא וניכר לכל. ושאין לשנות ממה שהחליט בספר וכ"כ בהרבה תשובות וסמך על זה וא"כ ה"נ בוואצי"ן. ג) טעם שלישי לפי מ"ש למעלה דלפי הנראה דשם וואץ הי' שם מקור