מהר"ם שיק אבן העזר קג

תשובה צה

באהע"ז סי' קכ"ב מבואר דאע"ג דהבעל מצוה לסופר שיכתוב אפילו מאה גיטין מ"מ אם נולד פסול בגט נוהגין ש הבעל מחדש והטו"ז כתב וזה מדינא דאמרי' אין ברירה מא חולק דאין זה דומה לברירה וגם הג"פ כ' שם דזה רק חדא בעלמא וכיוצא בפלוגתא זו יש בנו"ב. בחאהע"ז מהדו"ק סי' צ' שכ' דאם צריך הבעל ליתן ב' גיטין כגון בשם אלי' או בשם ישעי' לא יודיעו מזה להבעל עד לבסוף משום חשש ברירה מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חלק אהע"ז סי' כ"ו חולק עליו דאין זה וחוט לברירה. וע"כ קשה לך למה לא הקשה כן על הש"ע סי' קכ"ב הנ"ל דפסק שם ג"כ דצריך לצוות מחדש מחמת ברירה

ופשוט לישב דאין ב' הפלוגתות שווין דלגבי שני גיטין במקום שיש ספק אי לכתוב אלי' כו' הספק כבר הוא בעולם אלא שאין אנו יודעין להכריע א"כ הוי דומה למאי דאמרי' בעירובין דף ל"ו דהיכא דכבר בא החכם לצד אחד ואין אנו יודעין לאיזה צד. ומערבין משו"ה לב' רוחות לא תליא בברירה שהרי כבר הדבר מבורר שאין אנו יודעין זהו טעם מרן בעל הח"ס זצ"ל אלא דמ"מ מהיות טוב נוהגין כהנוב"י. אבל בסי' קכ"ב דצוה הבעל לכתוב גיטין עד שיהא א' כשר לדעת הרב כו' ולכל מי שמראין אותו וזה אינו מבורר עדיין ואפשר שהי' יכול הרב להכשירו אלא שרצה להחמיר וכיוצא בה שאפשר שנשתנה דעתו ונצטרך לומר דהוברר הדבר למפרע שעל כך צוה הבעל וא"כ זה שפיר שייך לברירה ולכך צריך לצוות מחדש אלא בשעת הדחק או שהלך הבעל סמכי' על הצווי הראשון ובס' בריכת המים בס' הגט אות נ"ז כתב דלפעמים אפילו לכתחילה סמכינין על הצווי הראשון כגון שנחפז הבעל לדרכו וגוף הסברות בברירה הם דקות מאוד וקשה להפריד ביניהם בדבר ברור וע"כ צריך להיות מתון בדבר זה: תשובה צו בעזהי"ת חוסט יום ד' פ' בהר תרל"ו לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג כש"ת מוה' מאיר נ"י האבדק"ק בילקע והגליל יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד המאורע למעלתו ני' שסידר גט כדינו ואח"כ אחר שכבר ניתן להאשה כאשר שוב קראו אותו יצאו בו כמה נגיעות ואע"ג שידוע בבירור שהי' יבש הכתיבה והחתימה ובוודאי נעשה מחמת הדיו שהי' בה גוממ"א הרבה א"כ יש חשש אולי נעשו הפסולים ההם קודם הנתינה בשעה שהבפילו את הגט. ומעלתו נ"י כ' דנראה לו להתיר כדקי"ל גבי גבינות ביו"ד ספ"א דאמרי' השתא היא דנטרפה וה"נ כמו דמוקמי' הבהמה בחזקת כשרות יש לאוקמי' גם הגט בחזקת כשרות ואי משום חזקת א"א הא כתב הרשב"א כיון דנעשה מעשה המסלק החזקה בוודאי נעשה כהוגן ולא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה. וה"ה דה"נ יש לומר כן ועוד כתב דבנידון זה הוי כממקום למקום דלא מחזיקינין ריעותא זהו ת"ד בקצרה

ולפי ענ"ד אם הי' הטשטוש והדביקות באופן הפסול מדינא בוודאי צריכה האשה גט שני כדת משה וישראל דהרי מבואר ביו"ד סי' א' בשוחט שבדקו אותו וא"י דכ' רמ"א דאם נטל קבלה לא מחזקינן ריעותא למפרע והטו"ז בסי' ו' תמה עליו דמ"ש ממקוה שנמדד ואפילו לר"ח בחולין דף י' בסכין ששחט בה ונמצאת פגום כו' כבר כתבו התוס' שם דדווקא בסכין אמרי' כן או משום ס"ס או במקוה משום חסר ואתאי או עצם וודאי פוגם ואפי"ה קי"ל גם שם דלא כר"ח אא"כ שיבר בה עצמות והש"ך שם ס"ק ח' ובנקוה"כ דחק לישב דעת הרמ"א דהי' להשוחט רובא וחזקה וגם ס"ס. ואפי"ה הסכימו הפוסקים האחרונים דקי"ל לחוש למפרע ובנדה דף ב' ע"ב אמרי' דגבי מקוה הוי וודאי טומאה דהוי תרתי לריעותא חדא חזקת טומאה דהעמיד טמא על חזקתו ב' דהרי מקוה חסר לפניך וגבי סכין דאע"ג דהי' בחזקת בדוק אם נמצא פגום אמרי' דהבהמה נבלה ועכ"פ ספק נבלה כדאיתא ביו"ד בש"ך ובפמ"ג ריש סימן י"ח. וא"כ ה"נ בנ"ד יש תרתי במקום חדא דנהי דבוודאי נתן לה הגט הא גם שם וודאי טבל. והסכין הי' בחזקת בדוק ואפי"ה חשבינן לי' תרתי לריעותא במקום חדא ואסור וה"נ כן

ואפילו לפי חד תי' מתוס' דמקוה משום חסר ואתאי נראה דגם בנ"ד שייך זה דכיון דהדיו נעשית באופן דמידבק בה בכל שדוחק הגט באצבעו באותו מקום מתדבק דאם שוב דוחק במקום אחר מתדבק שם הוי כמו חסר ואתאי. ובלא"ה תי' זה של התוס' קשה לי טובא מגיטין דף ל"א ע"ב דאמרי' שם דחלוקין עליו חבריו ממקוה שנמדד כו' יעיי"ש דפריך פשיטא והרשב"א שם כ' דהאי אבדו דתנן במתני' היינו לא שנרקבו אלא שנגנבו יעיי"ש כן הוכיח שם הרשב"א ובזה לא שייך חסר ואתאי וממילא ליכא למילף מתי' התוס' הנ"ל ממקוה ואמאי פריך פשיטא וצ"ע. מיהו אפילו לפי תי' התוס' הזה היינו לר"ח אבל אנן הא קי"ל כר"ה דאם לא שיבר עצמות חיישינן למפרע אף ע"ג דהמעשה המסלק את החזקה בוודאי נעשה ואפ"ה חשבי' לתרתי לריעותא והוי או וודאי או כדאיתא בנדה הנ"ל א"כ ה"נ בגט הזה הוי ב' לריעותא ואם נמצא בו פסול הפוסל מדינא צריכה גט מחדש

אמנם ראיתי בדברי מעלתו עוד טעם להתיר דממקום למקום לא מחזקינן ריעותא וכיון דקודם הנתינה כשקראו את הגט לא ראו בו אלו הריעתות ורק עכשיו נראו בו הריעתות. וגוף הדבר לא הבנתי דע"כ כוונתו כיון דכאשר נתנו לאשה באותו רגע וודאי לא נעשה זה וע"כ שנעשה זה כשכבר הי' בידה ונימא שניחוש שגם כשהי' הגט עוד ביד הבעל בשעת נתינה כבר הי' בו ריעותא זו וזה הוי ממקום למקום דניחוש כיון שעתה ביד האשה נמצא בגט ריעותא לחוש לומר דבעוד ביד הבעל ג"כ הי' ריעותא לזה לא חיישינן דאין חוששין לריעותא ממקום למקום

ובוודאי כיון על דברי המג"א בסי' תס"ז ס"ק י"ו וס"ק כ"ה וכבר השיג עליו שם המקו"ח ס"ק ו' וס"ק י"א דעל אותו דבר עצמו שמצאו הריעותא אע"ג שהעמידו הקדירה ממקום למקום דזה לא מקרי ממקום למקום ובכה"ג וודאי חיישי' לריעותא וע"כ לא אמרינן דממקום למקום לא חיישינן אלא אם לא נמצא על אותו דבר עצמו רק שמצאו החטה במאכל שניחוש גם על מאי שנשאר בקדירה שלא נראה בו ריעותא לזה לא חיישי' אבל באותו דבר עצמו אפילו אם מונח עתה במקום אחר חיישינן שהי' בו גם מעיקרא

אמנם אפילו לפי דעת המג"א העיקר משום דהי' לו חזקת היתר אבל בדבר דאיכא חזקת איסור לא קאמר ובמקום אחר הארכתי בזה אבל אין כאן מקומו

ועוד נראה לי מטעם שיש חשש על הגט ההוא דהרי כ' הג"פ בריש סי' קכ"ה על מ"ש הטור דבעי' הדיו תהי' דבר המתקיים וכ' שמטעם הזה בגיגלאנצט"ו טינ"ד אין לכתוב משום. דאינו דבר המתקיים והה"ד לדעתי בדיו הנ"ל דנראה דיש ג"כ לחוש דיוכל להזדייף דהוי דבר שאפשר לזייף דאין כותבין בו דאפשר דדוחקין על אותיות הדיו ומתדבק הדיו על הנייר חלק ויוכל לזייף שם. ונהי דבס' תורת גיטין פליג על הג"פ הנ"ל מ"מ מידי ספיקא לא נפקא. ואיכ"ל דהוי ס"ס לאיסור וא"כ צריכה גט שנית מצד וודאי כן נראה לפי ענ"ד

ומאי שביקש ממני להודיע לו אם יש טשטוש או מחק מטיפת דיו בין השיטין אי גם זה בכלל מאי דקיי"ל שם באהע"ז סי' קכ"ה שלא יהא שום טשטוש ומחק בגט. הנה בסדר הגט של מהר"מ שאנו מסדרין ממנו דיני הגיטין באות ל' כ' בפירוש שגם בין השיטין לא יהי' שום טשטוש ומחק ובביאורו האריך שם וכ' הטעם שאם אנו מושכין הלמ"ד או הן, למעלה או למטה משום דבעינן מעורה אפשר לפעמים שיבוא האות שם על הטשטוש או על המחק ההוא ונהי דאיכ"ל דבדיעבד אינו פוסל אבל מ"מ לכתחילה אסור יעויי"ש. ואחתום בברכה המשולשת דברי ידידו הדוש"ת ה"ק משה שיק מברעזאווע. שנית להנ"ל. בענין הנ"ל תשובה צ"ז בעזה"י חוסט עש"ק פ' נשא תרל"ו לפ"ק. החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג מוה' מאיר נ"י האבק"ק בילקע והגליל יע"א

גם מכתבו השני קבלתי ואם אמנם שאין מדרכי להשיב שנית על דברי כי אין אני אומר קבלו דעתי והבוחר יבחר וגם