מהר"ם שיק אבן העזר קא

גופא כו' שכ' לכאורה בהיפוך שכ' להקשות על הא דויברכו את רבקה דאי מיירי בברכת אירוסין איך ברכו הא יצחק לא הי' שם ופי' הש"מ דבשלמא אי מיירי בברכת נישואין ניחא וקשה אדרבה דאי בברכת נישואין פשיטא דקשה טפי מיהו הש"מ שם מיישב זה דמעיקרא אמר שם אי מיירי בברכת נישואין באמת לא הי' זה בשעה ששלחו וכוונתו ע"כ שמסרו אותה לברכת נישואין, וא"כ א"ש. ותוס' בכתובות דף ז' ע"ב ד"ה שנאמר כוונו על דברי השמ"ק הנ"ל ולזה כיוון מרן הגאון בעל חת"ס בח' אהע"ז חלק ראשון סי' קכ"ג שכ' דמשמע דתליא בדידה משום דהרי יצחק לא הי' התם ומעלתו נ"י סבר שכיון משום דויברכו את רבקה כתיב וכ' דבמח"כ אשתמט דגם לישנא דש"ס עלה קאי ומעלתו ני' לא כוון יפה בדברי מרן זצ"ל וכוונתו מכח דיצחק לא הי' התם ויהי' איך שיהי' הדין פשוט ומבואר נמי בריטב"א דאם אין החתן והכלה שם במקום חופה אין מברכין ברכת חתנים והוא ברור ידידו הד"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה צא את חג המצות יחוג בדיצות הבחור המופלג בתורה החרוץ בני כ"ה חיים שיק ני' שיחי'

מכתבך קבלתי כו' ונפשך בשאלתך אם אחד רוצה להניח לאשתו מעות כתובתה בשפא"ר קאסס"ע אם אין איסור בזה וכ' ששמעת שגדול אחד עשה כן וכתבת אפשר משום דזקן הי' ולא הי' חשש למיחשב בעילתו בעילת זנות הנה באמת אין סברא לחלק שהרי פסק בש"ע אהע"ז סי' ס"ו סעי' א' דאסור להתיחד בלי כתובה ולהרמב"ם לכתחילה אסור ג"כ יחוד ואם נחשב כה"ג כאלו אין לה כתובה ולא סמכה דעתה גם יחוד יהי' אסור וכי זקן רשאי לייחד במקום שאסור ליחד וגוף הדין אם רשאין לייחד לאשה כתובה הוא מבואר בכתובות דף פ' ע"ב במתניתין ושם בדף פ"ב ע"ב שזה הי' מתקנת שמעון בן שטח שלא ליחד לה הכתובה ובמתני' נאמר שלא יאמר לה הרי כתובתך מונחת על השלחן

אמנם בנידון כזה הי' נראה פשוט דמותר מכמה טעמים חדא הרי כתבו התוס' בכתובות דף נ"ו ע"ב ד"ה אבל נ"י דרשאי ליחד שדה לכתובתה דכיון דיש לו הנאת אכילת פירות לא יאמר לה טלי כו' וה"נ כיון דיש לו הנאה מה שעולה הריוח לא יאמר לה טלי כו' ואין לחלק בין ריוח מעט להרבה דמאי פיסקא דבשדה איכא לעולם ריוח מרובה וא"כ הה"ד כאן דשרי. ועוד יש להתיר מטעם שכ' התוס' שם עוד דהיכא דקיבל אחריות לא תקפיד האשה אם יעשה בהן סחורה ולכך ליתא בכלל תקנות דשמעון בן שטח וא"כ הה"ד הכא ואפילו לפי תירץ הרא"ה הובא בשמ"ק שם דכ' דשם קאי באמת לולא תקנות שמעון בן שטח וא"כ נראה דגם בקיבל אחריות שייך טעמא דשמעון בן שטח מ"מ נראה דהיינו אם מייחד לה וזכתה בהן משא"כ כאן בנידון שלנו שלא זכתה בהן מעולם דאין בעל השפא"ר קאסס"ע זוכה בהמעות עבור האשה ואין שליחות לגוי ואין זכי'. ובלא"ה כיון דשייך שעי"ז תהי' קלה בעיניו להוציאה א"כ אין זה זכות לה ולא זכתה מעולם אפי' אם ימסור זה לידי ישראל ויאמר זכי בזה עבור אשתי ע"כ הוי כמונח עדיין בקופסא אצלו ויוכל ללקחו בלא רשותה ולכ"ע אין כאן איסור ליחד וכי נימא דהעשיר שיש לו ממון הרבה יהא אסור לשהות עם אשתו משום דהיא קלה בעיניו להוציאה וה"נ ל"ש כן כן נראה לי פשוט

אך הנה לכאורה קשיא על דברי התוס' הנ"ל איך ס"ל לתוס' בשדה או בקיבל אחריות אין איסור ייחוד והרי אמרו לקמן דף פ"א ע"ב דהא דלא יאמר הרי מעותיך מונחים על השלחן דהיינו מטעם איבה וכפרש"י שם בד"ה משום איבה דגם במייחד קרקע אסור משום איבה ותוס' שם בד"ה אלא כו' כ' דגם באשתו אסור משום איבה. ולשון הרי מעותיך מונחים על השלחן פרש"י שם אם הוא שולחני ומשתמש במעות ההן כו' ונראה דהיינו שמתעסק בהן ויש לו ריוח בהם והיינו כמו בנידון דשפא"ר קאסס"ע

ומטעם זה נראה דלא פרש"י לקמן פ"א ע"ב דעצה טובה היא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה משום דבכה"ג לא שייך קלה בעיניו כמ"ש התוס' בשדה ואפי"ה אוסר משום איבה ואיך מתיר ת"ק ור"י בכתובות דף נ"ו אם קיבל אחריות ודוחק לומר דבאמת פליגו עלי' דמתני' דסוף האשה שנפלה: ובאמת דהרמב"ם לא הביא האי דת"ק ור"י דכתובות דף נ"ו משמע דלא ס"ל כוותי' ואפשר דס"ל כדברי הרא"ה הנ"ל דסובר דשמעון בן שטח גם בכה"ג אוסר או משום דאיבה אבל לתוס' משמע דלא ס"ל כן וא"כ קשיא כנ"ל

ונראה דתוס' מוקי לה בגוונא דליכא משום איבה שמיד קודם נישואין מייחד לה מדעתה וא"כ בכה"ג ל"ש איבה. או דמפרשים עושין כתובת אשה מטלטלין היינו דשכחו לכתוב כתובה וכמעשה דרב אמי פ"ק דכתובות דף ג' ואתפסי' לזמן ולכך נקט לשון עושין כתובת אשה דהיינו דהם עצמם יהיו תחת הכתובה. ובזה מיושב מאי דהקשו התוס' שם בד"ה אין עושין מהא דאמרי' לעיל דאתפוסוה מטלטלין כו' ולמה לא תי' התוס' לחלק דעל זמן מועט לא חיישינין ובאמת די"ל דזה תליא אי חיישינין לזמן מועט שמא ימות ושמא יבקע הנוד ור' יוסי לטעמי' דסובר בגיטין דף כ"ח דגם לזמן מועט חיישינין שמא יבקע הנוד ה"נ חיישינין שמא יאבד ואם כן עדיין יקשה מאי הקשו התוס'

ע"כ נראה דקושית התוס' הי' דבהאי דאתפסה מטלטלין יהא אסור משום שמעון בן שטח דכמו בלא כ' דאמרי' לא סמכה דעתה ה"נ באתפסה מטלטלין ולכך תי' דקיבל אחריות וכמו שכ' התוס' שם דבקיבל אחריות ליכא למיחוש להא דשמעון בן שטח ובזה א"ש נמי מאי דקשיא לי מאי מהני קיבל אחריות דהרי אע"ג דאית לה כתובה בתנאי ב"ד מ"מ כיון דלא נכתב לא סמכה דעתה ה"נ אע"ג דקיבל אחריות מ"מ הא הוי רק בע"פ. ובשלמא היכא דנכתב כתובה אלא דנימא הואיל וייחד לה נתבטל האי דכל נכסין אחראין ואם שוב מקבל אחריות נשאר הכתובה והא דכל נכסי אחראין בתוקפה וגם סמכה דעתה אבל בהאי דאתפסה מטלטלין קשיא מאי מהני

אמנם להנ"ל איכ"ל דבאמת לזמן מועט לא חיישינין לאבדה והא דאצטרך קבל' אחריות היינו משום שמעון בן שטח וכן הא דקי"ל באהע"ז סי' ס"ו סעי' ב' דבעינין קיבל אחריות היינו משום שמעון בן שטח וא"כ בנידון שלנו דמיירי ביחוד ממש איכ"ל דאסור משום איבה. מיהו נראה דכל כה"ג לא שייך איבה דהרי אדרבה לטובתה הוא נותן ובפרט בזה"ז דאין מגרשין בע"כ לא שייך איבה ולכך נראה דמותר לייחד בכה"ג כן נראה לפיענ"ד

והנה הא דמהני לר"י קיבל אחריות ולולא כן חיישינין שמא יאבד הקשה ההפלא"ה א"כ בשמעון בן שטח תיפוק לי' משום שמא יאבד ולפי הנ"ל אפשר לומר דשמעון בן שטח לא חייש לשמא יאבד ולא לשמא ימות מיהו לפי מ"ש התוס' שם דלזמן מרובה לכ"ע חיישינין א"כ אפשר גם לאבדה חיישינין לזמן מרובה א"כ קשיא קושית ההפלא"ה (ואינה מוכרח דמיתה שאני דסופו למות) ונראה דהנה לכאורה מה בכך אם יאבד יכתוב לה כתובה דהרי אסור לשהות עמה בלא כתובה ויהי' מילתא דרמי' עלי' ורק לר' יוסי ולת"ק דהוא ר' יהודא לשיטתי' דאין איסור עלי' לכך חששו אבל לדידן אין איסור אלא עצה טובה דשמא יאבד ויצטרך לכתוב כתובה חדשה כפרש"י לקמן דף פ"א ע"ב

ועכ"פ לפי המבואר מצינו ג' טעמים לאסור לייחד א') שעי"ז תהא קלה בעיניו להוציאה וכבר ביררנו דזה לא שייך בנידון שלנו. וטעם ב') שמא יאבד וזה ג"כ ל"ש כאן דכיון דבנידון שלנו אפילו לא קיבל אחריות מ"מ הוי כמו קיבל אחריות שמעולם לא זכתה בממון שייחד ולא נתן בידה ולא זיכה לה אמנם יש עוד טעם ג') משום איבה וגם זה לא שייך כאן כדלעיל ולכך לית בי' חששא לאסור כנראה לפי ענ"ד כתבתי דברי אביך הדוש"ת כו' הק' משה שיק מברעזאווע: סימן צב בעזהי"ת ב' חקת תרל"ח לפ"ק: יצו ה' את הברכה לתלמודי הבחור המופלג כ"ה גרשון מנים נ"י פייערליכ"ט מליסקא יע"א

מכתבך קבלתי ואם אמנם שאין אני משיב בדברים כאלה מ"מ שלא יהא נשאר בידי קאפער"ט גזול אמרתי להשיב לך בקצרה ע"ד מה שכתבת שיש לך קושיא גדולה בריש פרק האשה שנתארמלה דף ט"ז ע"א דאמרינין רוב נשים בתולות נשאות ואפילו כי ליכא עדים. והקשית לפי מאי דאמרי' בנזיר דף י' ע"א דנשים הוויין קבוע ופרש"י שם הטעם משום כל כבודה