מהר"ם שיק אבן העזר ק

אבל בסעודת נישואין לא שמענו ורק אם נימא כמ"ש הר"ן ריש פ"ד דסוכה דרק למצוה מן המובחר אמרו בשר והשאגת ארי' בסי' ס"ה מביא ראי' לדבריו עיי"ש)

ג) ועתה נבוא לברר חלק הג' גם מאן דדחיקא לי' שעתא מחוייב דווקא לעשותה בבשר הנה הראי' משבת דאמרו רז"ל עשה שבתך חול כו' וכ' מעלתו שכ"ש כאן יעויין בטו"ז סי' תקנ"א שכ' סעודת מילה עדיפא משבת ומצאנו דנישואין עדיפא דלשום מצוה לא התירו למכור ס"ת כי אם ללמוד או לישא אשה ומ"מ מזה לא נוכל ללמוד כל כך. ונחזי אנן דהנה אי מצות אכילת בשר בסעודת מצוה היא רק משום הידור מבואר בב"ק ד' ט' ע"ב דהידור מצוה עד שליש ומבואר באו"ח סי' תרנ"ו ב' דיעות בזה אי כבר קנה אי מטריחין לי' ובאמת תמהני דבירושלמי ריש פ"ק דפיאה מבואר דאפילו כבר קנה מטרחי' לי' וחידוש על הפוסקים שלא הביאו דברי הירושלמי הללו. והנה כיון דא"צ להוסיף יותר משלש הי' מקום ללמד זכות על המנהג שנוהגין איזה אנשים לעשות סעודת ברית מילה במאכלי חלב דאם יעשה סעודה מבשר יהא צריך להרבות הרבה יותר משליש

אמנם לסברת מהר"ש המובא במג"א סי' רמ"ט הנ"ל אין יוצאין י"ח בסעודת מילה רק בבשר. ואם בסעודת מילה דהוא רק מנהג כן כ"ש בסעודת נישואין דהיא יש לה עיקר ומצינו שעשו אותה בבשר וכמו שאמרו בכתובות דף ה' שמא ישחוט בן עוף. אמנם מי דדחיקא לי' שעתא כבר הביא המג"א בשם היש"ש הובא במג"א סי' תרנ"ו סק"ז דאפשר דאפילו המצוה א"צ לקנות: אפילו במצוה דאורייתא דהוי אצלו כהון רב כי אם נ"ח וד' כוסות ובאמת תמהני הרי בסי' רס"ג סעי' ב' קי"ל דגם משום נר שבת צריך לשאול על הפתחים ומצוה דאורייתא פשיטא דעדיף מיני' וכמ"ש המג"א שם ס"ק ד'

ובאמת לאו דווקא על השי"ש תמהני אלא גם על הש"ע תמוה לי טובא דהרי פסק בסי' תרע"א בנ"ח דשואל על הפתחים וה"ה למכור כסותו והוא מהרמב"ם ובסי' רס"ג סעי' ב' פסק בנר שבת דעדיף מנ"ח ולכך פסק דשואל אל הפתחים או מוכר כסותו. והרי בסי' תרפ"ח פסק דאין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה אע"ג דהוי פרסומא ניסא וכ"כ הטו"ז בסי' תרע"ח ובמג"א סי' רס"ג בשם הר"ן וא"כ כיון שכל מצוה דאורייתא עדיף מנ"ח א"כ בכל מצוה דאורייתא אי דחיקא לי' שעתא צריך לשאול על הפתחים או למכור כסותו אם יוכל ואיך פסק הרמ"א בסי' תרנ"ו בהגה"ה דעל מצוה עוברת א"צ לבזבז יותר מחומש וצע"ג

ועכ"פ הדרן לנידון דידן מבואר דבמצוה דרבנן א"צ לשאול על הפתחים אלא א"כ הוא מן המצות העדיפים מנ"ח ומקרא מגילה ולאו דווקא בעונג שבת משום דהוא עונג לו דהרי בפסחים דף קי"ב מבואר לרע"ק לולא שיש פרסומי ניסא בד' כוסות לא הי' צריך להחזיר על הפתחים וא"כ בנידון שלנו אפשר דא"צ לשאול על הפתחים עבור סעודת נישואין ואע"ג דאפשר דסעודת נישואין עדיפא וכמ"ש הטו"ז בסי' תקנ"א בסעודת ברית מילה מ"מ הא חזי לאצטרופי לדעת הפוסקים דגם במאכלי חלב יוצאין ידי סעודה ובפרט דכעת נהיגו כוותייהו אע"ג דלא ברירא לן מ"מ בנידון שלנו חזי לאצטרופי ויש להקל

מיהו התוס' בשבת דף ק"ח כ' דהא דרע"ק דווקא אם לא הי' נצרך לבריות לולא כבוד שבת אבל כיון שגם בלא זה נצרך לבריות לא נאמר הובאו דבריהם בספרי האחרונים וא"כ גם כאן דנהי דאין להטיל עצמו על הציבור מכל מקום הרי כתיב די מחסורו אשר יחסר לו אפילו להשיאו אשה ואפילו סוס לרכוב עליו או עבד לרוץ לפניו לפי כבוד העני המצטרף וא"כ אין לו היתר ברור על זה אלא במה דנהיגו כדעת האומרים דיוצאין ידי סעודת במאכלי חלב

ד) ועתה נבוא לחלק הד' דאפילו נימא דיש לצרף כאן הא דרע"ק מ"מ כיון שממנו ילמדו גם אחרים לעשות ולהקל אינו רשאי לעשות כן כמו דאמרינן בכיו"ב בכמה דוכתי ובמוע"ק דף י"ב אדם חשוב שאני ונהי דהטור והש"ע לא פסקו כהאי לישנא וכמו שכ' וביאר הטו"ז בסי' רמ"ד ס"ק ד' וגם ביו"ד סי' קי"ג כ' הפר"ח ס"ק ג' דלא קי"ל אדם חשוב שאני מ"מ היינו בדבר שמותר לגמרי ולכל אדם אבל בדבר שמותר רק בצד אחד והעולם לא ידעו זה וילמדו להקל בוודאי צריך ליזהר

ובזה מיושב דאין סתירה בהא דלא קי"ל כאן אדם חשוב שאני וביו"ד סי' קע"ג סעי' י"ו קי"ל דאדם חשוב שאני והיינו הואיל והעולם יטעו וילמדו להקל לעולם לכך אדם חשוב צריך להחמיר ולזאת בנידון שלנו ג"כ לא ניטוש תורת אמנו והרי אמרו בב"ק דף ט' המוסיף מכאן ואילך הוא של הקב"ה והשי"ת יוסף וישלם אפילו בעוה"ז כפי' רש"י שם ואין דנין אפשר משאי אפשר וטוב יותר לעשות החתונה באחד מן היישובים או בביתו ולמעט בסעודה כל האפשרי אבל לא להיות ת"ם נעכר ונעשה חלב וה' ישלח ברכה והצלחה ומז"ט לכל ביתו כאות נפשו ונפש ידידו הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה צ' יתענג על רוב שלום הדיין המצויין בהלכה ידידי הרב המופלג בתורה וביראה מו"ה משה ליב כ"ץ נ"י דיין בק"ק ניקלשפורג יע"א

על אשר בדק לן מעלתו ני' באלמן שנשא בתולה וטרם כלות ז' ימי המשתה נסע החתן לדרכו למשא ומתן ובליל ש"ק הדרך לבוא לבית החתונה לברך שם ז' ברכות ומספקא לי' למעלתו נ"י אם יש לברך גם אם אין החתן שם דהרי בסי' ס"ב באהע"ז סעי' י"ב פסק דאפילו השמשים באין שם חתן וכלה מברכין ז' ברכות ואפילו להטו"ז שם דפליג איכ"ל דווקא בשמשים שכבר שמעו בבית החתונה משא"כ כאן דאיכא פנים חדשות ודעת מעלתו ני' נוטה שלא לברך לא מבעי' למאי שאנו פוסקין בסי' כ"ד סעי' ב' דגם בחור שנשא אלמנה צריך לשמחה ז' ימים דאינו בדין שיצא למלאכתו ואחרים יברכו לו וכמ"ש הר"ן א"כ ה"נ כיון דיצא למלאכתו אין לברך עליו אלא אפילו לדעה הראשונה שם היינו ביצא למלאכתו ובשעת סעודה וברכה הוא כאן שהרי לדיעה הזאת עיקר הברכה על שמחת לבו של החתן ואיך יברכו אם הוא אינו כאן אלא שמצא בתב"ש סי' א' ס"ק נ"ט שכ' שבאהע"ז סימן ס"ב פסקינין להדיא דמברכין אעפ"י שאין שם חתן עכ"ל הצריך לענינינו

ובאמת דברי התב"ש תמוהים וכן תמה עליהם בספר כרם שלמה שם באהע"ז ולדינא נראה לפי ענ"ד פשוט דאין מברכין ברכת חתנים אם אין החתן שם דהנה הנישואין מצוה דאיש הוא דמצווה על פו"ר ונשים אינם מצוות ואפילו בשבת אית בי' פלוגתא יעויין במג"א סי' קנ"ג ס"ק ט' ובבית מאיר סי' א' וכ' הר"ן שם בכתובות דחיוב השמחה הוא משום לתא דידה לפתוחה והיינו משום דהיא לא מפקדה וכדי לעשות שלום. והברכה משום שמחה דידי' כדי לעוררו שלא ישמח בשמחה של הוללת אלא בשמחה של מצוה רבה שהוא קיום העולם ומשה רבינו עה"ש תיקן להם לישראל שבעת ימי המשתה כדאיתא בירושלמי פ"ק דכתובות מדכתיב בתורה מלא שבוע זאת לאכול ולשתות ולשמיח בשמחה של מצוה רבה הלזו שהיא לקיום העולם על שנבראו בו' ונגמרו בז' ביום השבת כנאמר ויכל אלקים מלאכתו ביום השביעי ולכך מברכין ז' ברכות לעוררו שיהי' שמחתו ושמחתה בקיום העולם ובני החופה המרבים בשמחה זו של מצוה כולם עוסקי במצוה הם. ופטורים מסוכה ולכבוד המצוה ולהרבות השמחה תיקנו חכז"ל ז' ברכות גם בז' ימי המשתה אם באו פנים חדשות המרבים השמחה

וכל זה אם משמחין את החתן ולכך אמרו בסוכה דף כ"ה דאין שמחה אלא בחופה וביארו שם התוס' והרא"ש דהיינו מקום עיקר ישיבת החתן והכלה ואם הולך הוא וכלתו וחבריו למקום אחר לגמרי. שם היא מקום חופה וסעודת מצוה ואפילו המשמשים המשמשים לדעת הי"א בסי' ס"ב סעי' י"ב הנ"ל הם כשיירי המצוה דהם כמצוה וכמו שאמרו חכז"ל ואית בי' מצוה ושמחה ומברכין אבל אם אין החתן שם אין כאן שמחה של מצוה אלא שמחה של הוללת. וכי ישמחו את הכלה ור' חלבו אמר בברכות דף ו' ע"ב הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות וכ"ש אם החתן אינו לגמרי בכאן כ"ש דעוברים בחמשה קולות

ובירושלמי פ"ד דמגילה הלכה ד' רצה לומר דברכת חתנים כל זיי"ן היינו דמפקי כלתה כל ז' לחופה ומסיק דמשמח עמו ואז מברכין מבואר דתליא הכל בהחתן בהדי כלה וכן הביא השמ"ק בכתובות דף ח' בשם הריטב"א דאין מברכין ברכת חתנים אלא דווקא שיהי' שם החתן והכלה והי' נראה לי פשוט דזה הוא כוונת התב"ש הנ"ל דיכול לברך אפילו אין החתן שם היינו האי דסעי' י"א וסעי' י"ב באהע"ז סי' ס"ב ומשום דלאו להוציא החתן בעי' אלא לאפושי בשמחה של מצוה כן נראה לי פשוט

ומכח זה תמהתי על לשון השמ"ק בכתובות דף ז' ע"ב ד"ה