מהר"ם שיק חושן משפט ריא

גם אלה דברי הה"ג החריף ובקי צדיק ונשגב מוה' יעקב פראגר הלוי האב"ד ור"מ דק"ק אד"א והגלילות יע"א חתן הגאון המחבר זצוקלה"ה: לכבוד הנגיד הישיש כהן שדעתו יפה רודף צדקה וחסד מוה' ישראל כ"ץ מפאדע לאשר הוא לסעד ולעזר בהדפסת החיבור אזכיר פה דבר אגדה אחת המאחדת כל ישראל להיות דבקים באלקים חיים ומלך עולם

בש"ס ברכות דף ל"ד ע"ב אמר ר"ח ב"א אר"י כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח ולעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו אבל ת"ח עצמן עין לא ראתה אלקים זולתך אמרתי ביאור מאמר זה לפני מו"ח הגאון זצ"ל (בעת בואי להתקשר בשידוכין עם בתו היא זוגתי הרבנית מ' בריינדיל שתחי') עפ"י מאי דאיתא בסוף כתובות דף קי"א ע"ב מאמר ר"א ע"ה אינן חיים שם שנאמר כו' אר"י לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי כו' א"ל רבי מצאתי להם תקנה מה"ת ואתם הדבקים כו' וכי אפשר כו' והא כתיב כי ד' אלקיך אש אוכלה אלא כל המשיא בתו לת"ח כו' כאלו מדבק בשכינה. עיי"ש כל המאמר עכ"פ גם אם ע"ה משיא בתו לת"ח או עושה פרקמטיא לת"ח כו' הרי הוא כאלו מדבק בשכינה אם כי הוא מוכרח לזה דהרי זה כל תקנתו לזכות עי"ז לתחה"מ. וא"כ לפי"ז הת"ח אשר באמת דבוקין בעצמן בד' וא"צ להשיא בתו לת"ח כדי לזכות לתחה"מ ואעפי"כ הוא משיא בתו לת"ח וודאי דשכרו גדול מאוד כי רק לכבוד ד' הוא עושה. וזהו לדעתי כוונת ר"ח ב"א בשם ר"י כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח אף אם הוא ע"ה ומוכרח לזה. אבל ת"ח ר"ל אם המשיא בתו לת"ח הוא ג"כ ת"ח עיין לא ראתה כו' והוטב בעיניו ואמר כי כוונתי בזה לדעתו

אגב אעורר על מה שראיתי שנשאל מו"ח הגאון זצ"ל אם מותר לבחור לומד תורה לישא בת כהן בזה"ז כיון דהאידנא ליכא ת"ח. ולפום הנ"ל הדבר מוכרח דגם עתה בזה"ז מותר דאל"כ שוב הדרא צערי' דר"י לאתרי' דלא יהא תקנה לע"ה להחיות בתחה"מ אם אין ת"ח בזה"ז. ועוד מה יעשו זרעו של אהרן הכהן בזה"ז וכי ינשאו כולן לכהנים דווקא אתמהה. ואלא ע"כ כיון דא"א למצוא ת"ח כרבינא ור"א וודאי ניחא לי' לאהרן בת"ח הנמצא בדור הזה ויפתח בדורו כשמואל בדורו כנ"ל פשוט: ועתה אעתיק עוד איזה ענינים ומהם אשר הצעתים לפני מו"ח הגאון זצ"ל והוטבו בעיניו

בריש כתובות דפריך הש"ס ותנשא באחד בשבת. ושמעתי מאחי הגדול הרב מוה' אברהם פראג סג"ל ני' שהקשה למה לא משני הש"ס משום שמא ישחוט ב"ע והוא הטעם המפורש בש"ס לקמן בטעמא דלא תנשא במו"ש. והנה קו' צ"ב דלקמן בש"ס לפ"ז יוה"כ שחל בשני בשבת ידחה שמא ישחוט בן עוף ומשני התם דלנפשי' לא טריד הכא דלאחרים טריד ואב"א הכא אית לי' רווחא הכא ל"ל רווחא ופרש"י בעיוה"כ אית לי' רווחא שהרי הסעודה אינה עד למחר משמע דלתי' א' לא מחלק בין אית לי' רווחא ללית לי' אלא אפילו באית לי' רווחא נמי חיישינן משום דלאחרים טריד וא"כ שפיר הקשה כבוד אחי נ"י דלישני דחיישי' שמא ישחוט ב"ע

אבל מה שנראה לדעתי דבוודאי גם התרצן הראשון לא נעלם ממנו חילוק פשוט כזה לחלק בין אית לי' רווחא ללית לי' וגם המקשין לא טעה בזה אלא די"ל דפליגו במה שנסתפק השל"ה והמג"א בסי' תר"ה אי סעודת עיוה"כ הוי גם בלילה וא"כ י"ל דהמקשן והתרצן הא' הם סוברים דגם בליל עיוה"כ יש חיוב סעודה וא"כ גם שם לית לי' רווחא וע"כ הוצרך לחלק בין לנפשי' ובין לאחרינא. אבל התרצן השני סבר כפרש"י דסעודת עיוה"כ היא רק ביום. ובזה מודה גם התרצן הראשון להסברא פשוטה לחלק בין אית לי' רווחא ללית לי'

וא"כ דין הנ"ל של של"ה והמג"א תלוי במאי דפליגו בעלי הכללים אי במקום דאיכא ב' לשונות קי"ל כראשון או כב' הרי"ף פוסק תמיד כלישנא בתרא ור"ת ס"ל דקי"ל בדאוריית' לחומרא וכ"כ רש"י בחולין דף צ"ז ובב"י יו"ד סימן קצ"ט ור"א הביא בשם ראב"ד ור"ן דקי"ל כלישנא בתרא.ואותן דמחלקו בין. דאורייתא כו' דבדאורייתא מחמירין שוב תליא אי סעודת עיוה"כ הוא דאוריית' ובמג"א סי' תק"ע ס"ל דהיא דאורייתא וכן נראה דעת הרמב"ם פ"ג מנדרים וכן משמע מתוס' ברכות דף ח'. אבל בכ"מ פ"ג מה' נדרים פשיטא לי' דהוי רק דרבנן. ולפי"ז נתישבה קושית אחי הרבני נ"י. דכל התירוצים מחלקים בין אית לי' רווחא כו' דאז לא גזרו. וא"כ שוב א"א להש"ס לתרץ על הקושיא ותנשא בא' בשבת משום דחיישינן שמא ישחוט ב"ע. דכיון דאית לי' רווחא לכ"ע לא גזרינן וק"ל

אלא שגיסי הרבני המופלג מוה' משה געלבער ני' הראני מפורש ברמב"ם פ"י מה' אישות דטעמא דאין נושאין באחד בשבת הוא משום שמא ישחוט ב"ע ומוכח דס"ל כפשוטו כתי' הא' דגמרא דמחלק בין לנפשי' או לאחרינא ואפילו באית לי' רווחא וא"כ הדרא קושית אחי הרב ני' ועוד דלפי דברי הרמב"ם תקשה ביותר למה נוקטה הברייתא מו"ש. ולא תני יותר חידוש דאפילו בחד בשבת דאית לי' רווחא אפי"ה אסור. וצ"ל להרמב"ם דמאי דתנא בברייתא מו"ש הכוונה על אחד בשבת ומצאתי ראי' לזה דבתענית נ"ט איתא דנשחרב בהמ"ק בראשונה ערב תשעה באב מו"ש הי' והלוים אומרים שירה ופרש"י מו"ש היינו יום ראשון. וכן הוא פשוט ע"כ דבוודאי לא אמרו שירה בלילה א"כ לק"מ קושיא זו. אבל אכתי איתא לקושיא הראשונה

ואמרתי לתרץ עפ"י דברי הר"ן בריש כתובות שהקשה על תי' הגמרא דשקדו חכז"ל על תקנות ב"י דאמאי לא נשנה טעם זה במתניתן וכמו דתנא הטעם כדי שישכים לב"ד ותי' כיון דלטובתן תיקנוהו יאמרו א"א בתקנה זו ויתבטל תקנת חכז"ל לגמרי. והנה פשיטא דרק בתקנת שקדו חששו דשמא יאמרו א"א בתקנה זו. אבל אם חכמינו ז"ל יגזרו איזה גזירה ויאמרו שדבר זה אסור לעשות אין חשש בזה שמא יאמרו כיון דאין זה תלוי בדעתם. כי לא לטובתם גזרו וא"כ לפי"ז לא הי' אפשר להגמרא לתרץ משום שמא ישחוט ב"ע כיון דבזה לא שייך תי' הר"ן א"כ הדרא קושית הר"ן לדוכתא אמאי לא תנא טעם זה מפורש במשנה. והוצעתי כ"ז לפני מו"ח הגאון זצקלה"ה ואמר יישר

במה שהביאו הפוסקים כללא בענין ס"ס דדווקא אם הספיקות שקולים מצטרף לס"ס והוציאו זה מדברי התוס' בכתובות דף ט' שכ' דרוב רצון מדרבנן אבל אי הוי דאורייתא תו לא הוי ס"ס יעיי"ש ובתשובת הריב"ש סי' שב"ע הקשה מיבמות דף קי"ט דאמרי' מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות מצטרף למחצה נקיבות והוי לי' רובא ואמאי לא נימא כן בכל ס"ס. דספק אחד עושה מחצה. ומיעוט מספק השני מצטרף ונעשה רובא. ותי' הריב"ש דדווקא התם שבדרך הטבע מחצה זכרים כו' בזה אמרי' דגם מיעוט מצטרף) ובזה מיושב נמי קושי' שלי דף ע"ז ע"ב) אמנם הסד"ט בסי' קפ"ז הקשה מתוס' נדה דף י"ח גבי שלי' דשם אינו בטבע. ואחי הגדול הרב מוהר"ר אברהם ני' מפ"ב הקשה מתוס' פסחים דף ז' דמעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה דכתבו שם דמצרפין מיעוט למחצה ושם ליכא למימר כתי' הריב"ש. ותי' כבוד אחי כו' דהתם מסייע מיעוט למחצה דשניהם חולין משא"כ מיעוט אונס אינו מסייע לספק אינו תחתיו ע"כ לא מצטרף ובאמת כיוון בזה לדברי הגאון מוהרע"ק איגר בתשובה סי' ק"ו שתי' כן קושית הסד"ט הנ"ל

ולפי ענ"ד דא"כ אדרבה תקשה על כלל דשם אונס חד דמשמע דאם המיעוט דומה למחצה זה מיגרע גרע ובאמת דמצד הסברא ג"כ קשה ע"ד התוס' בכתובות דלמה לא נימא דהוי כרוב דהא ספק אחד עושה כמחצה ע"מ וכקושית הריב"ש. והפנ"י שם בסוגיא הניח בצע"ג כיון דס"ס מטעם רוב כהרשב"א ובנוב"י מהדו"ת בחיו"ד סי' קי"ח האריך בדברי התוס' הללו ועיין בראש יוסף בסוף סוגיא דרוב

ולולא דברי הגאונים אשר קטנם עבה ממתניי הייתי דן דבר חדש דהנה ידוע דספק פ"פ הוי ספק סוטה ודבר זה מבואר בנוב"י בחיו"ד סי' ל"ח וכן הוא בשמ"ק בכתובות בשם הראשונים וברשב"א בתוה"ב בשער תערובות. ובסוטה דף כ"ח מבואר דבסוטה עשאה התורה הספק כוודאי וס"ל להתוס' דהוי איסור עשה ולהרשב"א ביבמות דף י"א אפילו איסור לאו ויעויין בס' עצי ארזים סי' ז' שהאריך בזה. וא"כ כיון דספק הראשון הוא כוודאי איסור. א"כ שוב לא ק"מ קושית הפנ"י דנצרף מיעוט למחצה דהא ספק הראשון לא נידון כמחצה אלא כוודאי. וכ"ז מועיל לישב קו' הפנ"י בענין פ"פ. אבל במקו"א דלאו מספק סוטה הדל"ק. ולזה באמת מבואר בגמרא יבמות ובתוס' הנ"ל