מהר"ם שיק חושן משפט ריב

דמיעוט מצטרף למחצה ונידון כרוב ומועיל ובאמת לא מצינו בשום מקום אחר בתוס' דיסברו דמיעוט לא מצטרף לספק שקול ועיין בסד"ט סי' קפ"ג וסי' קפ"ז דדחה דברי תוס' הללו מהלכה מחמת קושי' וכן בס' בינת אדם האריך לדחות דבריהם. ולפי ענ"ד לפי מ"ש נתיישב הכל על נכון בעזה"י (ודברי אלה אמרתי לפני כבוד חמי זצוקלה"ה ולפני הגאון מוה' שמואל שמעלקא זצ"ל האבדק"ק סיליש יע"א. והבדל"ח עוד גאון אחד מפורסם שליט"א. והשיבו דא"כ למה יועיל ס"ס. והשבתי עפ"י דברי תוס' פסחים דף ט' דבספק הוי ספק לא הוי מועיל ס"ס אפי' ברה"י יעיי"ש וכן מצאתי מבואר בשטמ"ק כתובות בסוגיא שם דהוי ספק סוטה ואפי"ה מועיל ס"ס ועיין עוד בפנ"י שם בסוגיא בזה)

אלא דלפי"ז יתעורר קושית הטו"ז ביו"ד סי' ק"צ דבכל כתם הוי ס"ס. והכ"מ הקשה ג"כ כעין קושיא זו ורק באופן אחר דספק מעלמא ואת"ל ממנה דלמא מהעלי' וכבר נדפס בשמי בחיו"ד מ"ש בתוס' רי"ד דספק מן העלי' ליתא דדם מועט הוא ואינו יוצא לחוץ. והכ"מ לא ראה דברי התוס' רי"ד ע"כ תי' מה שתי' בדוחק. אבל קושית הטו"ז הוא דלמא מעלמא ואת"ל מגופה דלמא ממכה בגופה וכדומה ותי' עפ"י דברי תוס' הנ"ל דרוב דמים מן המקור ואת"ל ממנה א"כ הוי רק מיעוט. ומיעוט לא מצטרף ולפימ"ש אליבא דתוס' אין מקום לתירוצו וא"כ הדרא קושית הטו"ז לדוכתה

ואמנם הנלפענ"ד לישב קושיא זו ג"כ דהרי איתא ב"ב דף כ"א דברוב וקרוב הלך אחר הרוב ומוכח עכ"פ דגדר קרוב לא רחוקה מגדר רוב. וא"כ כשמסופקים אי מגופה או מעלמא אזלינן בתר קרוב ומסתמא הוא ממנה וכאן נמצא וכאן הי' וא"כ ספק זה דמעלמא הוא ספק חלוש. ואם גם ספק השני הוא נגד הרוב פשוט דלא הוי ס"ס ועיין מכעין זה בנוב"י חיו"ד סי' קי"ח בדברי התוס' יעיי"ש ועכ"פ חלילה וחס לסמוך ע"ז להקל נגד כל האחרונים אעפ"י שהסד"ט והבינת אדם חולקים ג"כ ולפי ענ"ד דאין כאן מחלוקת דיש מקום להשוות דעתם וכמ"ש עם כ"ז ח"ו לא להלכה אני אומר אלא לשמוע דעת טובים וגדולים ממנו ולאורם ניסעה ונלכה

והנה ככל החזיון הזה ממש יש להתעורר על כלל דשם אונס חד אשר הרבה להקשות ע"ז בפליתי והמנחת יעקב בקונטרס הספיקות וכן הקשה הש"ך על הרמ"א בסי' קפ"ז יעיי"ש (ועוד לפי ענ"ד קשה קושית הפנ"י גם דלמה לא נדון אותו כרוב אחר שנצרף הספיקות) וכן יש להקשות מדברי הד"מ סי' ל"א גבי תולעת בחוטם וכן בסי' מ"ט וסי' נ"א. וכן כל הפלפול של ספק א' בגופו וס' א' בתערובות היא אם ביצה זו טריפה ולא הזכירו משם אונס חד והחוו"ד בסי' ק"י תי' הרבה קושיות ולא ידעתי אם כולם נתיישבו ועיין בפר"ח סי' ק"י ובפרמ"ג שם. ולפי ענ"ד דמהמקומות שהבאתי למעלה דמיעוט מצטרף ימצא בהם ג"כ דשם חד הוא. והה"מ הוכיח מהרמב"ם דלית לי' כלל זה. ולפי מ"ש הפליתי והמנח"י תלוי דין זה בדין אם ס"ס בעי להיות מתהפך דווקא (ושם א"א כיון דשם חד הוא דאיך תתחיל לומר את"ל ברצון שמא קטנה. הא קטנה אין לה רצון אבל במקו"א לא) ועיין מ"ש בזה המהרי"ט והפר"ח. והפמ"ג מסיים ולדינא קי"ל כהש"ך וצ"ע בהמ"ד עיי"ש בסקי"א. ואני לולא דמסתפינא הייתי אומר דדוקא בספק סוטה דס' א' הוי כוודאי א"כ כששני הספיקות שם אחד להם עדיין הוי כוודאי דהרי הספק בזה כוודאי. אבל כשהם שני שמות הלוא לא מצינו שאמרה תורה שיהי' כוודאי. אבל במקום אחר שפיר י"ל דאפילו משם אחד מצטרף להיות כרוב ועדיין צ"ע בהמ"ר כמ"ש הפמ"ג

בענין מעוברת ומינקת חבירו כתבתי בעזה"י תשובה ארוכה בעודי בק"ק חוסט יע"א בהיות מו"ח הגאון זצוקלה"ה בשנת תרכ"ט בחודש שבט בק"ק פעסט ללחום מלחמות ד' נגד המתפרצים בעם ושלחתי דברי אליו לפעסט והודה לדברי שיש צדדים להתיר ורק לאשר האשה לא היתה מהגליל שלו כ' שאינו רוצה להורות באתרי' דחברי' רק אם הרב דשם ישאל ע"ז. ולא העתקתי עתה תשובתי כי אולי יהי' ד' עמדי לעת מצוא וימים ידברו להוסיף או לגרוע. ואמרתי להעתיק במה שהוספתי אח"כ לתרץ דברי הרמב"ם שהביא שינויא דדחפה ובאמת הגמרא שם יבמות מסיק שינויא אחרינא. והנה בתשובה שכ' אז העליתי דהרמב"ם פסק כהירושלמי וביארתי שם מילתא בטעמא למה פסק כהירושלמי. אבל עתה באתי דלפי ענ"ד יש ראי' והוכחה להרמב"ם גם מברייתא דבבלי. דהנה. לכאורה הדבר נפלא בעיני דבש"ס כתובות דף ס' דמייתי שם הש"ס דין מינקת שמת בעלה תוך כ"ד חודש אסורה להנשא עד כ"ד חודש הרי דפרט הש"ס זמן הנקה ואיסורה בנישואין וביבמות לא הגביל הש"ס שום זמן וכמ"ש בנוב"י. ואי ס"ל לברייתא דכתובות דטעם איסור מעוברת משום דלמניקה קיימא. א"כ הוא ענין אחד ממש עם איסור מינקת אמאי לא הרחיב זמן איסור מינקת גם על זמן עיבור כי חדא הוא והו"ל לש"ס למימר מעוברת שמת בעלה אסורה להנשא עד שיהא לוולד כ"ד חודש. וא"ל דרצה הש"ס לאשמעינן דינו של הרא"ש שם בכתובות דדייק מדנקט מינקת שמת בעלה. דדווקא כשהיתה מינקת כשמת בעלה אבל אם גמלתו בחיי בעלה מותרת להנשא דבשביל דין זה חלק קטן מדין מינקת לא הוי לש"ס לקצר בדין דשכיח הרבה בכמה מינקת

ואלא ע"כ דס"ל להברייתא הטעם משום דחסה וא"כ ענין איסור מעוברת אינו מחובר ושייך כלל לדין מינקת כמו שלא יקשה שישנה שם דין המתנת ג' חדשים משום הבחנה. אמנם הש"ס ביבמות דקאי על הברייתא דלא ישא מעוברת ומינקת דק"ל למה שנה אותם ביחד אם כל אחד ענין איסור בפ"ע אע"ג די"ל משום דדינם שוה לענין נישואין וקנס עכ"פ מסתבר טפי לומר משום דהם ענין אחד משום דסתם מעוברת למניקה קיימא. ומשו"ה דינם שוה ג"כ מפני שהם ענין אחד ממש ולפי"ז י"ל דפסק הרמב"ם כדמשמע לי' מברייתא דב"ה וב"ש ור"מ ור"י איירי בה ומי יחלוק עליהם וק"ל

ישי"ר "המעתיק "ויתן "הודיה. ליוצר הכל אשר עמו היה. ויעזרהו להעתיק התשובות הייקרות על ארבע חלק הש"ע סדורות. ממרן הגאון מהר"מ שיק זכרונו לברכה לדורי דורות. ומעתה תפילה. לנורא עלילה. כאשר הי' עם אבותינו מעולם ועד עתה לעזרה. גם עתה אם ליעקב עת צרה. יוציאם מאפילה לאורה. לבל יתחלל שמו הגדול הגבור והנורא. ויראו כל עמי הארץ כי שם ד' אלקינו עלינו נקרא. ומלכם בראשם ויעבור על פניו ויקרא. ב"ו"א י"ב"ו"א ה"מ"ש"י"ח ב"מ"ה"ר"ה לפ"ק הק' פינחס נפתלי ירושלמי באאמוהר"א זצ"ל מילדי גאמבין יושב פה חוסט יע"א: