מהר"ם שיק חושן משפט רי

מאכל והביא הרבה ראיות לזה ושם בסוף מדקדק מלשון המחבר שלא כ' כלשון הטור החשוד על החמור כו' והמחבר הוסיף החשוד על איסור חמור. ולפ"ז יובן עוד יותר דדווקא מאיסור לאיסור ולא ממצוה על איסור ולא ממצוה על איסור המזלזל במצוות הברכה אעפ"י שהוא מאותו ענין אין לחושדו באכילת איסור (ויעויין בחת"ס אהע"ז סי' כ"ב דאפילו מחלל שבת אינו נחשד על אכילת איסור יעויי"ש) ומבואר שם סי' קי"ט דאפילו הנחשד על אכילת איסור אפשר שנזהר בלפני עור עיי"ש

וכל הנ"ל נאמר מחמור על קל א"כ ק"ו מקל על חמור דדווקא במאכל עצמו אפשר דלא מחלקין כגון המזלזל בבדיקת הריאה אע"ג דהוא רק מדרבנן כמבואר בסי' ל"ט וסי' קי"ט שפיר י"ל דנחשד על השחיטה ג"כ שהיא אותו דבר אבל לא ממצוה על אכילת איסור הן דאורייתא הן דרבנן כנ"ל ודוחק לומר דהא"י חולק על כל הנ"ל ועכ"פ יותר נכון לומר כמ"ש שלא לאפושי בפלוגתא. ויעויין נא במל"מ בפ"י מה' גירושין דגם במי שבא על אשה נדה פנוי' ג"כ אמרינין אאעבב"ז ובוודאי קידשה אע"ג דע"כ צ"ל דבעל נדה מ"מ מאי דאפשר לומר שעשה בהיתר לא מחזיקינין לי' לרשעי וא"כ לפי הראות ק"ו לענינינו. ויש לדקדק דהרדב"ז דהוא מרא דהאי שמעתתא שם די"ל דס"ל כשיטת הרי"ף בסנהדרין דר"נ ס"ל אפי' בבא על אשה אינו פסול לעדות אשה משום דאמרינין יצרו תקפו (וגרסו כן בגמרא יעיי"ש) ואעפ"כ לא יעיד עדות שקר וא"כ הה"ד בזה יצרו תקפו לבעול. אבל עכ"פ מה שאפשר לו בהיתר עושה. משא"כ בענין שחיטה ומאכלות אסורות ל"ש סברא הנ"ל ואעפי"כ דשם לכ"ע לא קי"ל כר"נ אלא כר"ש דפסול בכה"ג לעדות אשה היינו שחשוד לאותו דבר עצמו (אבל לא מנדה על בעילת זנות) וא"כ לנידון דידן אפשר דמודה ועדיין צ"ע

ד) כ' הדרגנ"י להשיג על מ"ש לחלק בין שכח דמיירי בי' האה"ד וכמ"ש הרא"ש כו' וע"ז כ' הדרגנ"י לעיין מג"א סי' ק"ח אי שכחה הוי פשיעה. הנה אנכי הארכתי בזה במקו"א בדברי המג"א סי' תקכ"ז ובתשובת שבו"י סי' קמ"ח. ובברכ"י באו"ח סי' שי"ח האריך להביא הרבה תשובות בזה ומצאתי בתשובת שבו"י הנ"ל ועוד ממשנה סוכה ושכח והוציא לולב ובפרש"י שבת דף ד' שכ' שגג ולא כ' שכח וק"ל

ה) הקשה הדרגנ"י במ"ש לישב תמיהת הש"ך יו"ד סי' ק"ב. ות"ד דכיון דס"ל דסד"א להחמיר מה"ת. א"כ א"א להפסיד הרבה ורק להרויח ע"כ סד"א דהוי דשיל"מ כו' והקשה הדרגנ"י הא אפילו אי מדרבנן להחמיר ג"כ הוי אפשר להרויח שהרי אפשר שיותר לגמרי. וגם הסברא הפוכה דאם הוא מותר גם עכשו מותר עכ"ל הנה עפימ"ש להסביר דברי הצ"צ ולבאר תמיהת הפליתי (עיין במכתבי הקודם להרב מהר"א מבעליניש נ"י בד"ה ולפיענ"ד) תמיהה שני' ליתא כלל ורק התמי' הא' צריכה ביאור. ואען ואומר הנה ביו"ד סי' צ"ט בש"ע הביא דעת הרשב"א דבאיסור דרבנן מותר להוסיף אם כבר נתערב ורק לבטלו לכתחילה אסור

והנה התוס' בפסחים דף ל' כ' הטעם דאין מבטלין איסור לכתחילה דאל"כ מאי הועילו חכמים בתקנתם וא"כ מוכרח דאין בדבר זה שיקוץ וגנאי לאכלו דאל"כ פשיטא דאין לבטלו לכתחילה וגם למה יהי' מותר להוסיף לדעת הרשב"א הא עכשו עדיין אסור הוא מדרבנן עד שיהא ששים נגדו. וא"כ ע"כ כיון דאין בזה איסור מצ"ע ורק משום גזירה משום איסור דאורייתא וא"כ כשכבר נתערבה בשיעורה לבטל למה יוצרך להמתין עד למחר דבזה שפיר שייך הממנ"פ דהרי גם למחר יאכלנה. ואין לומר כסברת הצצ"ד דהא בזה באמת גם עכשו מותר מן התורה. וגם מדרבנן כבר נתבטלה וכיון דאין בזה שיקוץ מחמת עצמו ופשיטא דמותר לאכול כולן כאחד ואפילו לדעת תוס' בפ' גי"ה דף ק' וודאי פשיטא דל"צ להמתין. ואע"ג דמצינו בש"ס בפגה"נ דאמרו שווי' רבנן כחתיכת נבלה עכצ"ל דלאו בדווקא נקטו אלא לדמיון בעלמא (וכדמצינו כזה בלשון חכז"ל שאמרו כל המספר לשה"ר כאלו שופך כו' וכ"כ בתשובת פנ"י בחאהע"ז סי' מ"ד דלאו דווקא) וכיון דמצד עצמו אין בזה שום איסור ורק מחשש איסור וודאי אסרו א"כ למה ימתין הלוא אפשר שיוחמר איסורו ועכשו וודאי מותר מה"ת וגם כבר נתבטל גם מדרבנן. ומה נעים לישב בזה דעת האו"ז הביאו הפליתי סי' ק"ב בקיצור ובס' בנין ציון הביאו באריכות דס"ל ממש כקושית הצצ"ד הנ"ל לאמת וקשה הלוא תי' הצצ"ד נכון דעכשו אסורה חתיכה זו וא"כ ירויח בהמתנתו ועכצ"ל דס"ל דספק מה"ת מותר וכמ"ש: אמרתי להעתיק כאן דבר קטן שאמרתי לפני מו"ח הגאון זצוקלה"ה והוטב בעיניו

הצל"ח בפ' ע"פ על משנה ר"ג אומר יום עיי"ש במ"ש על הר"ן שכ' דבמצרים לא היו מוזהרים על ב"י ואם לא גורשו היו משהין החמץ עד למחר ושם תמה דמבואר באותה פרשה שאור לא ימצא בבתיכם ואע"ג דכתיב ז' ימים כו' הלוא כתיב ג"כ מצות תאכלו ז' ימים ול"ד כו' ועיקר קושי' אמאי לא מני במשנה פסחים צ"ו מה בין פסח מצרים לדורות בל יראה. והעלה הצל"ח דבאמת הוזהרו אלא שאצלם הלילה הלך אחר היום יעיי"ש באריכות. ולפי ענ"ד קשה ע"ז דשם בפסחים צ"ו הקשו על מתני' דקתני ונאכל בחיפזון בלילה אחת ופסח מצרים כל ז' כו' ופריך לילה אחת ותו לא הא אמר ר"י הגלילי פ"מ נוהג יום אחד ולהצל"ח לישני דמתני' מדברת רק מפסח עצמו ולא מע"פ. וא"כ מפסח עצמו הי' להם רק הלילה ולדידן כל זיי"ן ועכצ"ל דמע"פ לא קמיירי דהרי גם. לדידן הוי צריך לחשוב ע"פ עכ"פ מחצות דאסור מה"ת לכ"ע (וכ"ת שעות לא חשיב הלוא גם אצלם הי' אסור רק חצי היום דלילה שלפני' לא נאסר) ועכ"פ הי' תי' זה יותר מרווח ממה שנחסר ונוסף במתני' ומדלא משני הכי מוכרח כהר"ן

ובלא"ה קושית הצל"ח תמוה דהא מבואר באר היטב דהאי שבעת ימים תאכל כו' הוא מהמצוות דלדורות דהא מפסיק בין צווי לפ"מ לציווי לפסח דורות דכתיב וחגותם אותו חג לד' לדורותיכם ז' ימים מצות כו' ונכרתה וביום הראשון מקרא קודש. וכ"ז אינו בפסח מצרים. ולדבריו הוי לי' לחשוב במתניתין ג"כ כרת ואיסור מלאכה. ובפרט דאין להקשות קושיא כזו על מתני' כיון דבלא"ה צריך לתרץ ולהוסיף במשנה זו א"כ נאמר כדאמר רבא לאביי במגילה דף י"ט ולאו תירוצא מתרצית לה תני בן כפר כו' וה"נ י"ל כן. ובפרט די"ל תנא ושייר

והנה הר"ן לטעמי' פשיטא דכן הוא דהרי כ' בריש פסחים וכן בפ"ב דהטעם דהחמירה התורה בב"י בחמץ הוא כדי שלא יבוא לאוכלה ומקשין מכל איסורי אכילה והנאה ותי' משום דליכא בהו כרת ויוה"כ הוא רק חד יומא. וא"כ בפ"מ דהוי רק חד יומא וגם פשיטא דלא הוי אצלם איסור כרת דלא הוזכר בקרא כ"א אצל דורות א"כ שוב פשיטא דאצלם ל"ג התורה בל יראה כמובן כנ"ל ברור בעזה"י

ואדוני מו"ח הגאון זצ"ל הוסיף להקשות ע"ד הצל"ח דלפי תי' הי' להם לאסור יום א' דפסח ולילה שלאחריו דהא ביום א' יצאו בבוקר וקרא כתיב לא תאכל חמץ היום אתם יוצאים דמזה למד ריוה"ג פ"מ נוהג יום אחד. אמנם כמדומה לי שהצל"ח נשמר מזה דהוא מפרש הוציאך נתינת רשות. וא"כ י"ל ער"פ. אבל עכ"פ קשה דמנ"ל להוציא מפשוטו (אמר פינחס נפתלי ירושלמי המעתיק לא אוכל להתאפק מלהודיע מאי דקשיא ותמוה לי בהך ענינא כי מאוד נפלאו בעיני דברי הפנים יפות בפ' נח בפסוק יום ולילה לא ישבותו (וכ"כ בכמה מקומות) דקודם מ"ת הי' הלילה נמשכת אחר היום עד שאמר לו הקב"ה למשה מערב עד ערב תשבתו שבתכם ולדעתי א"א לומר כן דהרי הרמב"ן נסתפק אם התענו ישראל ביוה"כ הראשון וכ' בכתבי החת"ס דמקום הספק הוא עפ"י מ"ש הפלא"ה כיון דמשה ירד באמצע היום והם כבר אכלו אם מחוייבים להשלים כמו יום זה או יום סתם. וכן מורין דברי רש"י בפ' עקב בפסוק ואתנפל דמ' יום כלו ביוה"כ בו ביום נתרצה הקב"ה לישראל כו' לכך הוקבע למחילה לסליחה כו' וא"כ לא נאמר למשה מערב עד ערב עד אחר לוחות שניות ולפי דברי הפלא"ה עד אז הלילה הי' נמשכת אחר היום והיא נגד גמרא מפורשת בשבת דף פ"ז דאמרי' משה הוסיף יום א' כו' היום ומחר היום כמחר כו' אף היום לילה עמו ולילה דהאידנא נפקא לי' ש"מ ולדברי ההפלאה הרי היום קודם הלילה ושפיר יש היום ומחר וצ"ע לדעתי (ונפלאתי על הגאון המובהק בעל יד שאול זצ"ל בספרו על יו"ד סי' רצ"ג סוף סעיף ד' הקשה על הפנים יפות מש"ס ר"ה דף כ' ע"ב. ולא נזכרו לי אז דברי הר"ן והצל"ח הנ"ל כי פסוק עד יום אחד ועשרים לחודש בערב על לדורות נאמר ולא על עת צאתם מארמ"צ ולדעתי הרואה יראה דאין קושיתו כלל וק"ל: