מהר"ם שיק חושן משפט רה

עיי"ש ובמג"א סי' ח'. ובאחרונים שם וה"נ ס"ל להרא"ה כיון דאית לן חזקה וס"ס אפילו לכתחילה א"צ לברר

ועפי"ז מובן ממילא לדחות קושית הרשב"א חדא משום דאתיא כרבנן דר"מ דהמיעוט כמאן דליתא כלל. ועוד אפילו למתני' דריש האשה שהלכה דאמרינין סמוך מיעוטא לחזקה היינו כרבנן ולא אתחזק איסורא ובוודאי ע"א נאמן משא"כ לר"ח דסובר עצם מפרקת וודאי כשיבר בו עצמות דהוי כלא בדק כלל. ולפר דעת הרא"ה ז"ל לדידן קי"ל כר"ח דעור אפילו מיעוט אינו פונם אלא דגם עצם מפרקת לא חשיב כשיבר בו עצמות והוי תרתי לריעותא ולכך לא סמכינין אס"ס

ודעת הרשב"א ז"ל דלר"ה דווקא בנמצא פגום דרשב"א לטעמי' לקמן דלא ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה בכה"ג ולדידן לכתחילה צריך בדיקה ובמומר מסקנת הפוסקים ג"כ דאי איתא לפבת לקמן לאחר שחיטה לא סמכינין אבדיקת מומר ובדקינין לי' אמנם מלשון הרשב"א בתה"ב שכ' וא"ת מ"מ מדקאמר כו' א"צ לבדוק כו' מבואר דאפילו באיתא קמן א"צ וסמכינין בזה אבדיקת מומר ואמירה דידי' וכבר מצינו כיו"ב בפסחים דף ד' ע"ב בתוס' ד"ה לאו משום דחזקתו כו' דאע"ג דאי איתא קמן צריך לישיילי' אבל או אמר קטן דבדק לא צריך למשיילי' וא"כ ה"נ י"ל כן לענין כמין לענין קטן והה"ד לענין מומר כשאמר שבדק א"צ לבדוק אחריהן

ואפשר לומר דיש חילוק דהתם חשיב טפי מילתא דעל"ג ולא' משקרי בה משא"כ כאן דאפשר לי' לאשתמוטי ולומר דנפגם אח"כ. ומ"מ מדברי הרשב"א לא משמע כן וכן לענין בדיקת הסימנים סמכינין עליו ולפי סברא הנ"ל ג"כ הואיל והוא מילתא דעל"ג סמכינין עלי' דאינו מסלק ידיו עד שישחוט הרוב (ע"כ מצאתי מכי"ק): תשובה סב בעזה"י יום' ג' כ"ה חשון שנת תרכ"ו לפ"ק פה ק"ק, חוסט יע"א

להשיב לשואלי דבר אשר אתי בהבנת דברי הרמב"ם בפ"ד מהלכות תפילין שכ' דלילה לאו זמן תפילין מן הכתוב דושמרת את החקה כו' מימים ימימה ושבת לאו זמן תפילין מקרא דוהי' לאות על ידך כו' דהוא נגד הש"ס במנחות דף ל"ו עיי"ש יעוין בש"א סי' מ"א שכ' דההמב"ם פסק כר"י הגלילי וגם ריה"ג סמך דממעט שבת מימים על קרא דוהי' לאות על ידך וכמ"ש התוס' בעירובין דף צ"ו. וסובר הרמב"ם דבין שבת ויו"ט ובין בלילה אסור להניח תפילין ומהא דלא הביא דלשמרן מותר מוכח דלא פסק בזה כר' אלעזר דלשמרן מותר והטעם מבואר בש"א שם אמאי לא פסק הרמב"ם כוותי' דר"א אלא ס"ל להרמב"ם דאף לסומכן אסור להניחן ורק אם היו עליו מכבר אין איסור מה"ת ואין חייב לחולצן מיד בלילה להלכה ואין מורין כן להתיר להניחן עליו אלא לשומרן ובשבת חייב לחולצן מדרבנן עיי"ש. אמנם המבי"ט בס' קרית ספר שם ס"ל דגם הרמב"ם סובר דלילה זמן תפילין מה"ת כדע"ק ומה שהביא מקרא דמימים ימימה הוא רק אסמכתא בעלמא עיי"ש שדחק בזה. והנה לכאורה אמרתי להביא ראי' לדעת' קרית ספר דלפי הפשטות ולפי דברי הש"א דברי הרמב"ם סותרין זה את זה דבפ"א מהלכות קידוש החודש הלכה ז"י כ' ומ"ע מה"ת על הב"ד שיחשבו וידעו כו' וישלחו ויודיעו כו' ונאמר ושמרת את החקה הזאת למועדה והיינו ע"כ כמצה בחקת הפסח הכתוב מדבר. וא"כ איך פסק כאן כריה"ג דבחקת תפילין הכתוב מדבר. ואלא ע"כ כקחיתו ספר דרק לאסמכתא בעלמא מייתו לה הרמב"ם לקרא זה בהלכות תפילין. אך כבר כתבתי שזה דוחק לומר כן בכוונת הרמב"ם

והנראה לישב דעת הרמב"ם לדעת הש"א הנ"ל דהנה באמת בפ' זו דקדש מתחילה צוה על ענין פסח ועל מצה וחמץ ואח"ז צוה על מצות תפילין בקרא דוהי' לאות על ידך כו' והכוונה דהיינו דמצות הפסח וכל השייך לו יהי' לאות ולזכרון לך ע"י התפילין וא"כ הציווי מתפילין היא כדי להזכיר יציאת מצרים ועניני פסח ואח"ז אמר הכתוב ושמרת את החקה כו' ולפי"ז דאם נאמר דושמרת קאי רק על תפילין א"כ קאי על מקרא שלפניו. אבל אי קאי על חקת הפסח א"כ קאי על שלפני פניו ולפ"ז לכאורה קשה הא אמרי' בר"ה דף ט' ע"ב דר' יהודא סובר דמקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו וא"כ לדידי' קאי על חקת תפילין והיינו כריה"ג וקשה איך ס"ל לר"י בש"ס שבת דף צ"ו ע"ב דשבת זמן תפילין וצ"ל או כמ"ש התוס' בב"מ דף צ"ה ע"א ד"ה אתמר דזאת הפלוגתא לאו כללא הוא לכל המקרא או כמ"ש התוס' בר"ה דף ט' ע"ב ד"ה מקרא דבאמת ר"י סובר מקרא נדרש לפני פניו אלא דשם בר"ה שאני דאיכא ריבוי ומיעוט ודרש לפי המסתבר עיי"ש בתי' א'. ואע"ג דלר' יהודא כאן מקרא נדרש רק אלפני פניו ולא אלפניו מצינו כי"ב בזבחים דף כ"ד ע"ב פלוגתא דר"ש ות"ק ועיי"ש בתוס' (ועיין מה שאכתוב עוד בסמוך) ועפ"י האמור נראה לישב דהרמב"ם פסק כריה"ג אלא דס"ל דלריה"ג אפשר דסובר כמ"ד מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ולכך סובר דקאי רק על חקת תפילין אבל הרמב"ם דפסק כמ"ד ב"מ דף צ"ה דמקרא נדרש אלפניו ואלפני פניו ולכך סובר דהאי ושמרת קאי אתפילין שהוא לפניו וגם על פסח שהוא. לפני פניו ושפיר מביא מקרא זה גם בה' קידוש החודש לענין מועדות

ועפי"ז נראה לישב הקושיא שהקשה השאג"א דלמה לא הביא הרמב"ם דינו של ר"א דלשומרן מותר להניח תפילין בין בלילה ובין בשבת. ולהנ"ל י"ל דהנה אם דרשינין כריה"ג דקאי רק על תפילין קשה להבין לשון למועדה איזה מועד נקבע לתפילין אם קאי על יום עדיין לא נאמר. ורק לאחריו כתוב מימים ימימה ומאי ענין למועדה דבשלומא אי קאי על תרווייהו כמ"ש לדעת הרמב"ם א"ש טובא דבתחילה אמר קרא שתשמור חקות תפילין ופסח למועדה דהיינו שיהא הפסח בזמנו ובעתו שיחשבו וופרסמו הב"ד איזה יום וגם תשמור חקות הפסח' ע"י חקות תפילין שבאו לזכרון יציאת מצרים ותשמור חקות תפילין מימים ימימה בכל יום למעוטי לילות ולמעוטי שבתות וימים טובים. שהן גופן אות על יציאת מצרים וחקות הפסח אבל אי קאי רק. על תפילין מאי ענין למועדה שאמר הכתוב וצ"ל דלמועדה אין. הפי' בזמנה אלא לתכליתה היינו שתקבע בנו האמונה הזאת של יציאת מצרים ושיש לו ית"ש כח ויכולת ולכך אמר והי' לאות כו' ולזכרון כו' ולכאורה לפי זה. זה למותר בקרא הזה. וע"כ הפי' בקרא כמו שאמר ר"א דלשומרן מותר. והיינו דקאמר למועדה דלתכליתה ולכוונתה תשמור אותה רק מימים ימימה ולא לילות ולא שבתות וימים טובים אבל שלא לתכליתה וכוונתה אתה רשאי להניחם אפילו בלילות ואפילו בשבת ויו"ט ומבואר ההיתר בקרא

וכל זה למאן דדרש הך ושמרת רק על חקות תפילין אבל הרמב"ם דפסק דקאי על תרווייהו וכנ"ל דרישא דקרא. דלמועדה לא קאי על תפילין וא"כ אינו מבואר בקרא דלשומרן. מותר והתורה סתמא אמרה מימים ימימה לאסור לילות ושבת. ויו"ט וכיון דסתמא נאמר אית לן למימר דגם לשומרן אסור כן. נראה לי לישב דעת הרמב"ם עפ"י הבנת השאג"א בהרמב"ם. והשתא דאתינא להכי איכ"ל דלא כהשאג"א דהרמב"ם למד שבת ויו"ט ג"כ מהאי קרא'. אלא כיון דלהרמב"ם הקרא קאי גם על פסח לשומרה במועדה בזמנו הראוי לו איכ"ל גם מימים הוא. לשון שנה ואינו מיותר רק ימימה למעט לילות ולכך הוצרך לשבת, ויו"ט מקרא דוהי' לאות כיון דמימים ימימה אין למעט שבת ויו"ט. וכנ"ל ולפי"ז יצא לנו דין א' דגם להרמב"ם אין איסור להניח תפילין בשבת ויו"ט אלא שא"צ. כן הי' נ"ל לולא דברי השאג"א

ונחזור לדברינו הראשונים דלדעת השאג"א ברמב"ם אפילו לשומרם אסור להניחם עיי"ש ולפי ענ"ד הדבר מצד עצמו קשה כיון דהקרא ושמרת מיירי במצות הנחת תפילין והיינו לשמה ורק מדיוקא דמימים ימימה ילפינין איסורא בלילה לא נוכל לדייק לאיסורא אלא דומיא דמצוותו ויש לנו לומר אופן שישנו בקום ועשה בהנחת תפילין ביום באופן זה הוא בבל יניח בלילה ושבת ויו"ט וכעין שדרשו חכז"ל בפסחים דף מ"א ע"ב לפטור באכילת פסח ביום חי או נא ומבושל עיי"ש ה"נ יש לן לומר היקש הזה. וכיון שאם מניח אותם ביום שלא לשם מצוה אלא לשומרן אינו מקיים מצות הנחת תפילין ה"נ אינו עובר במניחן בלילה או בשבת שלא לשם מצוה אלא לשומרן ומנ"ל למיסר במניחן אז רק לשומרן

מיהו השאג"א יישב זאת הקושיא דכ' מכח יתורא דדיוקא דעל שלא לשומרן דהיינו לשם מצוה דאסור להניחן בשבת ויו"ט לא הי' צריך לכתוב ושמרת דתיפוק לי' מכח בל תוסיף כיון. דכבר ידעונן מלך לאות דא"צ וכן איכ"ל על לילה דלכתוב גבי והי' לך לאות כו' מימים ימימה וממילא ידעינן איסורא מכח בל תוסף ושמרת ללאו למה לי ואלא ע"כ דבא ללמד דאפילו לשומרן אסור ואני כבר כתבתי בחי' באחד מהקונטרסום לחי' עירובין דף