מהר"ם שיק חושן משפט רא

ה') במומר לכל התורה חוץ מע"ז ושבת כ' הב"י בשם רבינו ירוחם דדינו נמי כגוי ולאו דווקא לכל התורה אלא אפילו לרוב מצות התורה ואפילו רק לתיאבון וכמ"ש התבואות שור ואפילו רק בג' עבירות מפורסמות מסתמא חיישינין שהוא מומר לכל אלא א"כ אחזיק וברוב עבירות לא מהני אחזיק דכיון דפקר ברוב עבירות בוודאי אפילו באותן שרואין שמחזיק בהן אמרינין דאין לסמוך עליו ועיין בסנהדרין דף פ"א ע"ב דאמרי' אפילו עבר בג' מיני כריתות ואפילו התרו בו ונלקה לא אמרי' דמפקיר נפשי' לעבירות. ומזה קצת תברא לכאורה לחוש בג' עבירות כדעת התב"ש הנ"ל ואפשר דנלקה שאני כיון שנלקה הרי הוא כאחיך ודוחק וצ"ע (ואפשר דהתב"ש מיירי בעבר על כל אחת ואחת יותר מפעם אחד וא"כ לא שייך לומר דרוצה למיטעם טעמא דאיסורא וא"כ לא דמי להתם) מ"מ במומר לרוב עבירות וודאי דינו כמו מומר לכל התורה כולה

והנה התב"ש סובר דאפילו בכה"ג אם הוא רק לתאבון אין מורידין אותו ומצווין אפילו להחיותו אבל אינו מוכרח וכמ"ש לעיל אות א' כיון דלרי"ו ממעטינין לענין קרבן ועכר"ח לפי"ז מוכח מת"כ שאינו נקרא ב"ב ובתוס' סנהדרין דף ע"ב ע"ב משמע דתליא זה בזה. וגם אין זה נגד הסברא דהא בוודאי אם עבר על רוב התורה גברא קטולא הוא הואיל דבוודאי עבר על כריתות ומיתות ב"ד ואין כאן אלא קרובי מיתה כדאיתא בסנהדרין דף פ"א ע"ב וכיון דמפקיר נפשי' לעבירות מותר לקרב מיתתו עיי"ש ואיכ"ל דפשיטא דמורידין והא דלא משני שם בע"ז כן כבר כתבתי לעיל אות א' דיש לדחות דמומר לתאבון לרוב התורה כיון דבר קטלא הוא מדינא וגם דיש לחוש לתקלת רבים א"כ פשיטא הוא ממסור והוי זו ואצ"ל זו ובהיפוך הוי לי' למתני ועיין בלח"מ פ"ג מה' תשובה ה' ז' ג"כ הקשה כן ומה שתי' בזה. ואע"ג דשם איכ"ל דכוונתו במומר לכה"ת ממש מ"מ הא לרי"ו אין חילוק בזה וא"כ מוכח דסובר דלא כתב"ש

אמנם על גוף הדין של רי"ו כ' הפר"ח בסי' סק"א דאינו מוכרח וכן מוכח מהרמב"ם וכמ"ש התב"ש בסי' ב' ס"ק כ"ג דלא הביא הרמב"ם בפ"ג ממע"ק רישא דברייתא בריש חולין עיי"ש מה שכ' בזה דהרמב"ם לשיטתו פליג בזה דלא חשיב בכה"ג כגוי וכן משמע ברמב"ם בפי' המשנה ריש פרק הדר ונראה טעמו כיון דמאמין ב"ד ובתורתו ורק יצרו תוקפו ועובר על רוב עבירות חשבי' לי' בזה צד כאונס קצת וכמ"ש הרמב"ם בסוף פ"ב דגירושין לענין כי"ב ולכך כיון דבעבירה על לאו אחד לא יצא מכלל ישראל כשעובר שוב שנית על עבירה אחרת אין מצרפין עבירה הראשונה עמה וכן לעולם אמרינין דאין מצרפין משום דאפשר דכעת אין יצרו תוקפו על עבירה שעבר כבר וא"כ לא מושכחת לה אלא בעבירה שבשעה חדא הוא יוצא מכלל ישראל ולא מושכחת אלא בהנך ב' עבירות. ולכך לא כ' הרמב"ם בשום מקום רק מומר לע"ז ולחלל שבת

ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר דבדבר שנעשה באונס לא שייך קביעות וחזקה כמו דאמרינין באשה שראתה מחמת אונס שאין מצטרפין לקבוע לה ווסת ולפיענ"ד הסברא נכונה וכ"ש לענין מורידין לדעת הרמב"ם במומר לרוב עבירות התורה בלבד ע"ז ושבת לתאבון דאין מורידין וגם לדעת הרי"ו והה"ד במומר לחלל שבת בפרהסיא לכ"ע נראה עיקר מלשון הרמב"ם והמחבר וכן משמע בש"ס דאין מורידין וכמ"ש התב"ש הנ"ל (ולא כמו שכתבתי לעיל) דהנך דינם רק כנכרי וממילא לא מורידין ולא מעלין משא"כ מומר לע"ז דחשיב כמין והיינו בעובד ע"ז אבל אם רק המיר לע"ז כעין שכ' הרמב"ם בפ"ג מתשובה דין ז' דהיינו לתאבון שוב דינו רק כנכרי ולא חשיב אחיך ובן ברית ואין מורידין

ובזה יש לישב קושית הלחם סתרים על התוס' בע"ז דף כ"ו ע"ב ד"ה אני שונה כו' שהקשה כיון דלהתוס' מומר לתאבון מועלין וא"כ למה פריך ר"י אני שונה כו' ואת אמרת מורידין הוי לי' למיפרך אפילו אלא מעלין. ולהנ"ל בוודאי אלא מעלין לא תקשה דאיכא לאוקמי במומר לחלל שבת או לסברת רי"ו במומר לרוב התורה אבל אמורידין קשיא. ועכ"פ לענין שחיטה וכיו"ב הוא פלוגתא אי חשיב כגוי ולחומרא

ו') במומר לעבירה אחת להכעיס ס"ל להרמב"ם בפ"א מה' רוצח ובפי"א מה' אבדה דדינו כאפיקורס וגרע מגוי וכ"ש אפיקורס ומין גמור המפורשים ברמב"ם בפ"ג מה' תשובה שגרועים מגוי ומורידין. ורי"ף ורמב"ם גרסי בע"ז דף כ"ו במקום המסורות מין ואפיקורס וכן לענין עדות בפי"א מה' עדות כ' דהנך גרועים מנכרים. ומטעם זה יש לישב קושית המג"א בסי' ל"ט סעי' א' דהו' לי' להש"ס בחולין דף ה' ע"א לתרץ האי מומר היינו להכעיס דלדבריו עדיין תקשי למה נקט רק חוץ משתים אלו הרי גם מאפיקורס ומין אין מקבלין: וע"כ כיון דבלא"ה הקשה המל"מ בפ"ג מה' שגגות דתיפוק לי' מזבח רשעים תועבה ופשיטא דאין מקבלין ממומר וצריכין אנו לומר דלענין עולה הו"א כיון דריבה הכתוב איש איש על נכרים שנודרין נדרים ונדבות כישראל ולא חילק בהם בין רשעים לכשרים הו"א דגם בישראל הדין כן דנילוף ק"ו מנכרי לכך איצטרך למעט אבל הנך דגרועים מנכרים לא צריך למעט דאל"כ נתני נמי אפקורסים וכנ"ל. וכן דעת הש"ע ביו"ד סי' קנ"ח ובחו"מ סי' תכ"ה דמומר להכעיס גרע מגוי

והטעם דלהכעיס חשיב כמין ואפיקורס ביאר הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ק דחולין וביתר ביאור כ' במורה נבוכים בח"ג פ' מ"א דלענין מזיד יש חילוק בין עון ופשע והיינו דעון הוא כעין אוכל נבלות או לתאבון או לרוע מדותיו אפילו בעושה שלא לתאבון אבל העושה ביד רמה שיעיז פניו ויעבור בפרהסיא ועושה כן דרך קלות בכל עבירה שעושה על דרך זה הוא מראה שכופר בחלק התורה ההיא וזה אפיקורס וזה הוא פשע דקרא ומענישין אותו מיתת כפירה ואין ממונו ליורשיו. ועפ"י דבריו מיושב קושית התוס' בע"ז דף כ"ו ד"ה אני שונה כו' דמ"ש ממסור דלפי"ז לא דמי בשלמא מסור לאו מיתת כפירה אלא להסיר תקלת רבים וממונו ליורשיו ושפיר נוכל לומר יכין רשע כו' אבל במומרים ומינים שהטעם מיתת כפירה והוי כעיר הנדחת ואין ממונם ליורשם לא שייך יכין רשע כו' ופריך שפיר

ולכך פריך רק ואת אמרת מורידין כו' דדנת אותו ככופר וע"ז קאמר דלישני לי במומר להכעיס ולכאורה קשה לפי ס"ד מ"ט דלהכעיס מורידין אפילו נימא דלא מרבינין לענין אבדה משום דלא חשיב כאחיך כמ"ש התוס' שם מ"מ למה יגרע מנכרי כיון דאינו כופר וכ"ש דזה גופי' טעמא בעי אמאי לא יהא חשיב כאחיך כיון דמומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה וא"כ לענין שאר מצות הוא אחיו ואע"ג דאינו בכל המצות הא קי"ל ב"ק דף פ"ח דעבד אחיו במצות מקרי אע"ג דאינו בכל המצות (ואפשר דכוונת הש"ס דנוקי כר"י דעבד לא חשיב אחיו במצות ואפשר דטעמו משום דליתא בכל המצוות והה"ד מומר להכעיס בדבר אחד) או אפשר דאתיא כר"מ דסובר בעירובין דף ס"ט דמומר לד"א הוי מומר לכה"ת כולה ואפי"ה ע"כ סובר מריבוי דלכל אבדת אחיך לרבות מומר לתאבון אבל במומר להכעיס כיון דמומר לכה"ת כולה וודאי לא חשיב אחיך

ובזה הי' מקום לישב דברי הש"ג שכ' דלפי האמת אפילו בלהכעיס משיבין אבדתו ובמל"מ פ"ה ממלוה דין ב' הקשה ע"ז ולהנ"ל א"ש דהש"ג שפיר קאמר לדידן. אלא דלא ידעינין טעמא נהי דאחיך לא חשיב מ"מ אמאי גרע מגוי ולפי סברא הנ"ל דתליא אי מקרי אחיך שפיר תיקשה דאמאי לא קאמר ולישני לי' במומר לחלל שבתות וע"ז לא שייך תי' הש"ס דהא ג"כ לא מרבינין אותו לענין אבדה

ע"כ נראה דהנה במומר להכעיס ע"ד שכ' הרמב"ם במורה הנ"ל מלבד שיש לנו לומר מסתמא שיש לו דעת אחרת וחולק על התורה יש ג"כ מלבד האיסור שאוכל או עושה הוא עובר על לאו דלא תחללו את שם קדשי כדאיתא ברמב"ם פ"ה מה' יסוה"ת דין יו"ד ועיין בביאורו בסדר למשנה שם ובזה פליגו בשמעתין ר"א ורבינא דמ"ד דלהכעיס מומר דלא אמרינין מסתמא הוא חולק על דעת התורה מלמיחשב לי' כמין ואפיקורס אלא שמלבד העבירה שעשה עוד לו נוספת שחילל השם. ולכך ס"ל להתוס' בשמעתין וכן דעת הטור לפי מ"ש הב"י בכוונתו ביו"ד בסי' קנ"ח דאע"ג דחשיב רק מומר לד"א מורידין וכ"ש דאין משיבין אבידתו

ולהסביר נראה ע"ד שאמרו ביומא פ' יוה"כ דבחילול השם אין לו כפרה אלא במיתה עיי"ש וא"כ א"ש דבמחלל שבת בוודאי אע"ג דחשיב כנכרי ולענין השבת אבדה כגוי אבל לענין מורידין נמי דינו כגוי משא"כ לענין להכעיס אפילו דינו כגוי מ"מ לענין זה גרע מגוי וע"ז קאמר מומר להכעיס קא סבר דמין הוא וא"כ הוא מין והיינו מין ועיין בתוס' ד"ה ממי כו' וטעמא בעי למה סמי כאן. ואפשר לומר דהא קשיא גם ברישא לנקוט הנכרים ומומרים לחלל שבת דדינו כגוי לא מעלין כו' וע"כ כיון דדינו כגוי הוא בכלל גוי א"כ גם בסיפא ע"כ סמי מכאן מומר דכיון דדינו כמין א"כ הוא בכלל מין

ועפי"ז יובן ג"כ כוונת המג"א בסי' ל"ט שכ' במומר לענין כתיבת תפילין היינו לפי' הר"ן ברוצה למיטעם והקשה