מהר"ם שיק חושן משפט קצח

מקום לדבריו וגם מ"ש בכוונת הרא"ש הרואה יראה דלא כוון יפה ואין בדבריו שום ממש ונקדים שורש הדבר דיש בזה ג' שיטות

הנה המרדכי בפ' מצות חלוצה סוף סי' נ"ח כ' דיבמה לשוק היא ערוה והוולד ספק ממזר דקי"ל כשמואל ביבמות דף צ"ב ע"ב דמספקא לי' אי תפסי קדושין בה. והנוב"י באהע"ז סי' נ"ד ד"ה והנה ראיתי כו' תמה על המרדכי וכ' שלא מצא לזה שורש ותמה אני על תמיהתו הרי גם דעת הש"ג בשם הריא"ז ביבמות צ"ב ע"ב דהוולד ספק ממזר מה"ת. וזה נראה ג"כ דעת רש"י ביבמות דף מ"ט ע"ב דמפרש אביי מספקא לי' אי כרב אי כשמואל ומבואר מפירושו דאי אמרינן אין קדושין תופסין הוולד ממזר ואע"ג דיש לדחות זה. דרש"י קאי שם אליבא דרע"ק ולדידי' אמרינון כן בכל חייבי לאוין מ"מ נראה כיון דרש"י סובר שם דאי אין קדושין תופסין ביבמה היא איסור עשה ואפי"ה אי אין קדושין תופסין הוי ממזר ולרע"ק חייבי עשה כמו לדידן חייבי לאוין וע"כ דרש"י סובר כל שאין קדושין תופסין הוולד ממזר וא"כ גם לדידן דקי"ל דאין ממזר רק מחייבי כריתות אפי"ה ביבמה לשוק אי אמרינין דאין קדושין תופסין. והירושלמי דסובר דלרבנן אין הוולד ממזר לטעמי' אזיל דס"ל בפ' החולץ הלכה ט"ו דגם לר"ש התימני בעינין דווקא חייבי כריתות דשאר אבל אנן לש"ס דידן דקאמר ביבמות דף מ"ה דכל שאין תופסין בה קדושין הוולד ממזר גם יבמה לשוק אליבא דרב דסובר דאין קדושין תופסין הוי הוולד ממזר דממזר ואין קדושין תופסין תליא בהדדי לדידן וכמ"ש התוס' בחולין דף מ"ד ד"ה עשאה זונה ומה שאמרו ביבמות דף צ"ב ע"א דלרבנן אין ממזר מיבמה היינו רבנן דרע"ק דמחלקו בין לאוין דשאר ולכך גם ביבמה אפילו אי אין קדושין תופסין ס"ל דאין הוולד ממזר הואיל ואינה לאו דשאר. ועכ"פ ס"ל לדידן דמספקא לן אי קדושין תופסין ביבמה לשוק כדפסק הש"ס וכדקי"ל באהע"ז סי' מ"ד הוי הוולד ספק ממזר

אמנם התוס' פליגו על זה וסוברים דאע"ג דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק אין הולד ממזר לדידן מה"ת דקי"ל בנכרי ועבד דלא תפסו קדושין לכ"ע מ"מ אין הוולד מהם ממזר ה"נ יבמה לשוק וכן משמע פשטות הסוגיא וכן הסכמת רוב הפוסקים. אבל מוכח מסוגיא דהזורק דף פ' דיבמה לשוק הולד ממזר מדרבנן דלמא אתא לאחלופי בא"א ואע"ג דלא קי"ל כרב המנונא מ"מ הולד ממזר מדרבנן וזה מבואר בתוס' יבמות דף צ"ב. אמנם הרי"ף והרמב"ם וסייעתם מקילים טפי וסוברים דאפי' ממזר מדרבנן ליכא והא דאמרינין בהזורק כל הדרכים האלו בה בוודאי הפירוש כל הדרכים ואפילו ממזר הוי וכמ"ש הרא"ש דכל הדרכים משמע כל הדרכים ממש

ולדבריהם קשיא טובא סוגיא דהזורק דלדבריהם ע"כ מתני' שם כרע"ק וכדאיתא בירושלמי ולפי"ז קשיא ש"ס דידן שם דמדייק נישאו דווקא אבל זינו לא דליתא לדרב המנונא הא לרע"ק וודאי איתא לדרב המנונא. והפ"י בגיטין הניח בקושיא דעת הרי"ף אמנם נעלם ממנו דברי הרמב"ן בחידושיו ודברי הר"ן שם דש"ס דידן קאי על דיוקא דרבנן הנאמרים בירושלמי דאמרו רק אין ממזר ביבמה משמע ממזר הוא דליכא אבל אינך דרכים יש בה. וע"ז מדייק הש"ס נישאו אין זינו לא ובאמת כל הרואה יראה כמה דוחק הוא בהסוגיא. ויותר דאיך אפשר לומר נישאו דווקא הא מתני' רע"ק ולדידי' בוודאי ה"ה זינו

ויותר הי' נלענ"ד נכון לפרש דעת הרי"ף דס"ל באמת דהש"ס בגיטין פ' הזורק מפורש כתוס' אלא כיון דביבמות דף צ"ב פליגא לישנא בזה ולישנא קמא דרב גידל פליג על הש"ס דגיטין ושם קאי לאידך ב' לשונות ולישנא קמא דרב גידל ס"ל כהירושלמי על כרחך. וגם סתמא דש"ס ביבמות צ"ד סובר כל"ק דר"ג וכהירושלמי לכך פסקו כוותי' ודחו אינך ב' לשונות וסתמא דהזורק מהלכתא ופסקו כהירושלמי זהו נראה דעתם וכן נראה מלשון הרא"ש שמפרש דעת הרי"ף

וכיון דסתמא דש"ס דפרק הזורק סובר כאינך ב' לשונות דר"ג וסתמא דיבמות דף צ"ד יש לאוקמא ג"כ כוותי' כמ"ש התוס' והרא"ש לכך הכריע הרא"ש הלכה למעשה כתוס' וכב' לשונות דר"ג ואע"ג דלא קי"ל כרב המנונא וכן מבואר בלשון הרא"ש לכל הרואה אותם ואין בהם שום ספק דדעתו לפסוק הלכה למעשה דהוולד ממזר מדרבנן וכן כ' הרא"ש בתשובה כלל נ"ב סי' ג' דעת התוס' בפשיטות ואין בהם ספק. ובגיטין העתיק הרא"ש לשון הרי"ף כדרכו. וא"כ בוודאי הנוסחא בטור בסי' קנ"ט דמסקנת הרא"ש כמ"ש בתחילה וכמ"ש הב"י וכן הביא הנוסחא בש"ג ואין מקום להקל אלא א"כ נדמה לה לנישאת בהוראת טעות דכתבו התוס' שם דאז לא עשו את בניהם ממזרים וגם בנידון ההוא נישאת בהוראת טעות עיי"ש. מיהו אלו לא הגיעו להוראה ולא מקרי הוראות טעות זהו הנראה לפי ענ"ד נכון וברור הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה נ"ט בעזה"י יום ג' ה' לירח אלול תר"ז לפ"ק פה יערגין יע"א. לשנה טובה יכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים ה"ה הרב הגאון המפורסם. ערוגות הבושם צדיק יסוד עולם. גודר גדר ועומד בפרץ ע"ה ני' כבוד קש"ת מוה' יעקב עטלינגער ני' האבדק"ק אלטונא יע"א

בצאת השנה יבוא ברכת שנים. דשנים ורעננים. לפר"מ ני' אוהב דבוק כו' רחש לבי דבר טוב יהי ד' עמו כו' אויבינו ילבשו בושת ועלינו יציץ נזרו כו' יראה פעלו בקרב שנים ויהי' שכר לפעולתו ומאוד ישגה אחריתו ולהראותו כי חביבים עלי דברי דודים שוחרי טוב ואמת אמרתי להציע לפני הדר"ג את הנראה בעיני ועי"ז יצא האמת לאורה. הן פר"מ ני' הביא בעלי שומרי ציון הנאמן בדף יו"ד ובדף כ"ו הקושיא למה טרחו הפוסקים למצוא לאו למעילה הא יש לנו אזהרה מפורשת לפי מה שאמרו בנידה דף מ"ו דהקדיש הוא ואכלו אחרים לוקין משום בל יחל דברו כו'

ולפי ענ"ד דהנה באמת אמרו דלאו דבל יחל כולל שלא יעשה דבריו חולין כמ"ש הרמב"ם במנין המצות ל"ת קנ"ז הן בקיבל על עצמו בשבועה ובנזירות או בנדר הן נדרי רשות או נדרי הקדש המצוה והל"ת היא שלא יחלל דבריו ואת מוציא שפתיו לא ישנה. ולכך אם אמר שלא יאכל ואכל חילל דבריו. והה"ד באומר ככר זה הקדש והקדש כבר נודע דאסור לאכול ממנו וגם ליהנות ממנו הוי לי' כקיבל עליו לאסור אותו לאכול וליהנות ממנו. ולכך אם אכלו ונהנה ממנו עובר בלא יחל דברו. וכל זה לאחר שנודע לן אזהרה ולאו שלא יהנה מהקדש מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך או מגז"ש דחטא חטא מתרומה א"כ בכלל נדרו שיהא הקדש הוא שיאסר עליו באכילה ובהנאה ובאכלו ונהנה ממנו עובר בלא יחל אבל אם לא הי' לן לאו ואזהרה שלא יאכל הקדש לא הוי בכלל דיבורו להקדישו שיהא לאו באכילתו וליכא למילף אזהרה מלא יחל ולזה הוצרכו למצוא לאו ואזהרה שאסרה התורה ליהנות מן ההקדש ולא קשיא קושיא הנ"ל

אמנם עדיין יקשה מאי שהקשה פר"מ ני' שם בדף כ"ו דאמאי לא כ' הרמב"ם בפ"א ממעילה דהמועיל עובר ולוקה שתים אחת משום אזהרה דמעילה ואחת משום בל יחל. והיותר קשה על מתני' דמכות דיש חורש תלם אחד חייב עליו משום לאוין דהיינו בשור וחמור מן המוקדשין ופרש"י חד לאו ופרש"י חד לאו משום מעילה בהקדש והרי יש ט' דהרי איכא נמי בל יחל. אבל גם זה נראה לישב בפשיטות דהנה לא מבעי' בנדר הרי עלי ליתן לבדק הבית הרי מיד כשנתן קיים נדרו ואח"כ הם נכסי הקדש והגזבר עושה בהם כרצונו ואין כאן עליו עוד שום נדר וכיון שכבר קיים נדרו הנה הנהנה ומועיל בדבר ההיא אינו מחלל דברו ואינו עובר על לא יחל. ובנדבה הרי זו להקדש לבדק הבית נמי לכל הפחות כשמסר מה שהקדיש להגזבר כבר קיים דברו כי ככל אשר יצא מפיו עשה. ובחולין דף קל"ט מבואר דלכ"ע כשמסר הדבר ליד הגזבר כבר קיים נדרו ובהרי זו משמע שם אפילו לא מסר ליד הגזבר כיון שהקדישו והניחו לבדה"ב קיים נדרו

ובאמת אם אכלו יש לומר דלא קיים נדרו אבל במסרו ליד גזבר כבר קיים נדרו והמועיל בו אח"כ אינו מחלל דברו ואינו עובר משום בל יחל ומצאתי שכך כ' מרן הגאון זצ"ל בחת"ס סי' רמ"ג בחיו"ד סוף ד"ה אבל כו' בפשיטות וכשם שאם בא ליד גזבר או ליד הקדש אין לו התרה ה"נ לית בי' משום לא יחל דברו דשניהם מחד קרא ילפינן דלא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו וא"כ איכ"ל דמתני' דמכות איירי שכבר בא ליד גזבר

ובזה מיושב קושית התוס' בפסחים דף מ"ז ע"א ד"ה מוקדשין כו' דלפרש"י תקשה מאי משני במכות דף כ"ב ע"ב דמיירי בבכור הא עדיין קשה מחמור דהוא הקדש לבדק הבית