מהר"ם שיק חושן משפט קצז

דאיתא בקדושין לא קתני וא"כ מוכח דדין כלכם איתא גם בקדושין. מיהו זה יש לדחות דלא אצטרך למיתני דכיון דשנה שווין לעד כותי ועד כותי טעמי' משום כלכם ממילא נשמע דשווין לענין כלכם. ולעולם י"ל דבקדושין ליתא

מיהו מבואר מתוס' גיטין דף יו"ד ע"א ד"ה כי קתני כו' וכן בחידושי הרמב"ן והרשב"א דגם בקידושין דין כלכם כמו בגיטין וא"כ בין בגיטין ובין בקדושין כיון דבאומר כלכם אינו גט עד שיחתמו כולם הה"ד בע"מ דע"מ כרתי גם כן באומר כלכם עדים אינו גט עד שישמעו ויראו כולם וכאלו התנה תנאי זה וא"כ איך יאמר כלכם היו עדים דלמא אחד מהם לא ישמע ולא יראה והוי הגט והקידושין בטלים. וא"כ לכאורה דברי הש"ג תמוהים. ובש"ע סי' קנ"ד סעי' ע"ט כ' ג"כ כדבריו ושינה ולא כ' לשון כולכם וצ"ע לכאורה

אכן אפשר לחלק דדווקא אם בעל דבר בעצמו אומר כלכם יש לומר דקפיד וכאלו התנה כולם משום עדים אבל אם אומר כן החכם או הרב המסדר לא שייך לומר דקפיד והתנה. דתנאי צריך שיתנה האיש אשר שייך לו התנאי ועיין בחו"מ רסי' ר"ז ובהגה"ה שם וצ"ע. או אפשר דיש לחלק בין שמעו לחתומו או הוליכו דבאומר שהם יעשו מעשה ואומר כלכם משמע דקפיד שיעשו המעשה ההיא דאל"כ מה"ת אם אינו צריך למעשה כולם בוודאי לא יחתמו ולא יוליכו כולם אבל בשמיעה דשמיעה לאחד ושמיעה לכולם. ובפרט שלא אמר כלכם תהיו עדים אלא אמר שמעו כלכם ולפרסומי למלתי' אמר. כן יש לחלק

ועם כל זה אינו נוח לי שהרי קי"ל סו"פ התקבל ובאהע"ז סוס"י ק"כ דהאידנא תקנו חכמים דהאומר ומצוה במעמד רבים לא לימא סתמא דלא ליתי למיטעי אלא יפרש כל חד מנכון או שנים מנכון וא"כ גם בע"מ כיון דאי אמר כלכם תהיו עדים בעינין דכולם יהיו עדים ויראו וישמעו א"כ כי היכא דלא ליתי למיטעי צריך לפרש שנים מנכון וא"כ דברי הש"ג וגם דברי הב"י בש"ע צ"ע. ודוחק לחלק ולומר כיון דכבר הם ע"ח על הגט ולהרי"ף סגי בע"ח לחוד לא חש לחששא דתקנה הנ"ל וצ"ע. וכיון דלא ידעינין טעמא דהא מילתא אין למיליף מינה להקל במקום אחר ולכך בעידי הגט בלא"ה אין נוהגין כש"ג הנ"ל אלא מייחדין וגם בעידי קדושין נראה דצריך לייחד

והנה שלא שמעו ולא ראו פשיטא דלא הוי עדים. אמנם אם שמעו ולא ראו הנתינה מידו לידה פסק הרמ"א באהע"ז סי' מ"ב סעי' ד' בהגה"ה כהרשב"א דבעינין שיראו הנתינה ממש ולא מהני אומדנות ולא מבעי' לדעת המהרי"ט בתשובה סי' ל"ח וגם המ"ב סי' נ"א מובאים בבית שמואל שם ס"ק י"ד דעידי קדושין בעי דו"ח דדמיא לדיני נפשות ובדיני נפשות קי"ל דבעי' דווקא ראי' ממש ולא מהני שום אומדנא אפילו מוכח טובא וכמו שפסק הרמב"ם בפרק כ' מה' סנהדרין. ודבריו מבוארין יותר במנין המצות להרמב"ם בלאו ר"צ פי שם ביאר היטב זה וה"נ בקידושין לא מהני שום אומדנא. ולא קשיא מקידושי ביאה דאמרינין הן הן עידי יחוד דכבר ביאר המרדכי סוף פרק המגרש וביותר ביאור בתשובת מיי' השייכים להלכות אישות סי' א' כיון דכ' רחמנא ובעלה ללמד שניקנית בביאה ודרכיה דרכי נועם ובוודאי לא כיוונה התורה שיהיו אצל הביאה עדים ויראו הביאה. ע"כ בביאה סגי בעידי יחוד דהוא אומדנא דמוכח טובא

ולא קשיא נמי מהא דאין אוסרין על היחוד ולא אמרי' הן הן עידי יחוד דהתם איסורא הוא דאיכא ומוקים נפשי'. אבל בקידושין שאמר בפני ב' עדים שמתייחדין לקידושין שרוצה לקדשה בביאה והיא מותרת לו ואדרבה מצוה איכא ואדעתא דהכי נתייחד ויצרו תוקפו שפיר הוי אומדנא דמוכח. ולא קשיא מהא דאמרינין דעד תלתין יומין מוקים אינש נפשי' כו' חדא דלא קי"ל כן כדאיתא באהע"ז סי' ס"ח. ואפילו אם הי' קי"ל כן היינו היכא דיש טעם וסברא לומר אמאי אוקי' נפשי' וכמ"ש הבי"ש בסי' קי"ז ס"ק כ'

אלא אפילו אי נימא דע"ק לא בעי דו"ח ודינם כעידי ממון וסגי בידיעה בלא ראי' באומדנא דמוכח טובא וכמ"ש הב"ש בסי' מ"ב ס"ק י"ב הרי ביאר הרשב"א בתשובה בסי' אלף צ"ט דבע"ק בעינין שיראו מעשה הקדושין באופן שלא תוכל להכחיש דילפינין דבר הנאמר בערוה דהיינו דמעשה הקדושין והגירושין בעי' שיהי' מבורר כל כך כמו דבר הנאמר בקרא דעפ"י שנים עדים יקום דבר דהיינו שאין הבעלים נאמנים ולא יכולין להכחיש וא"כ אם נאמר כאן שאם לא ראו הנתינה והיא יכולה לומר לא קבלתי או בתורת מתנה קבלתי פשיטא דאין כאן קדושין בעדים. אלא דאפילו נימא כיון דאדעתא דהכי באו לתחת החופה ונעשו בה כל הענינים כדרב שעושין בשעת קדושין לא גרע מחזקה והוי כלבשה בגדי נידותה, וכבר הוכיח בתשובת חוט השני סי' י"ז דאינה נאמנת להכחיש. וכן דעת הרמ"א בתשובה סי' ב' ועיין בסדרי טהרה סי' קפ"ה ססק"א

מיהו היינו במה שהחזיקה היא בעצמה אבל לא מה שהחזיקוה אחרים והכא אפילו נימא דמאי שנכנסה תחת החופה הוי הוחזקה. מ"מ זה הוי רק חזקה שרצונה לקבל אבל אינה חזקה שקבלה ואולי חזרו בהם עיין באהע"ז סי' ל"ד שיש חוששין מטעם זה לברך ברכת אירוסין אחר הקדושין ואפילו אי נימא דמוקמי' גם זה אחזקה שלא חזרו. וגם מכח ברכת נישואין ושתיית כוס ואמירת המזל טוב והוחזקה גם עי"ז לא"א. מ"מ היינו לאחר שיצאו מתחת החופה וכבר נגמרה החופה. אבל ברגע שאחר נתינת הקדושין אם לא ראו הנתינה. אם היא רוצת להכחיש ולומר שלא קיבלה או שנתן לה במתנה וכעת לא נתן לה כלום הרי לא הוחזקה אז בשום חזקה שכבר נתן לה קידושין ואם רצתה אז להכחיש היתה נאמנת. וא"כ אז בשעת קדושין לא היו קדושין בעדים ולא מהני הקדושין. ואם כי אפילו אח"כ ע"י שאר המעשים והענינים יש אומדנות וחזקה שנתקדשה הא אח"כ אינו נותן לה ואינו אומר לה כלום ובמה תתקדש והרי קי"ל שם בסי' נ"ז סעי' ג' בהגה"ה דהיכא דבשעת נתינה לא מהני צריך לחזור ליקח וליטול ממנה וליתן לה מחדש:

וא"כ בנידון שלנו ע"י אומדנות דחופה אפילו המרדכי מודה דבקדושין לא מהני אמנם אפילו לפי מ"ש החו"י בתשובה סי' י"ז היינו דווקא אם ראו לכל הפחות הטבעת קדושין בידה אח"כ א"כ כיון שבא לקדש אותה חזקה שבתורת קדושין נתן לה ולא בתורת מתנה ואינה נאמנת לומר שנתן לה בתורת מתנה והנוב"י מהדו"ת סי' ע"ו בחאהע"ז כ' דדווקא אם יש סימן שזה שלו אמנם כבר פקפקתי דאפי' בכה"ג י"ל דלא מהני דאימתי יהיו נעשין הקדושין ואם כן פשיטא דבעינין שיראו העדים הנתינה ממש ואין חולק על הרשב"א

וכל זה כתבתי אם אין כאן פסולי עדות אבל אם יש פסולי עדות כבר ביארנו דנוהגין להזמין משום חשש קרובין ופסולין לחוש לדעת רש"י ורמב"ם בח"מ סי' ל"ו ואם הזמין אפילו יש שם אחרים שפסולין נתקיים העדות בשאר ונראה דע"י ההזמנה יש קולא וחומרא קולא שאפילו אם יש אחרים פסולים מתקיים העדות בהנך עדים שהזמינו כמבואר בחו"מ סי' ל"ו סוף סעי' א'. אמנם נראה שיש בזה עוד קולא שאם אותן שהוזמנו נמצאים פסולים מתקיים העדות בשאר שהרי עיקר כ' הריב"ש בסי' תע"ט דאפילו הוזמנו מ"מ גם אחרים עדיין עדים. ומזה לא משמע כמו שהסביר הש"ך שם סק"ח סברת ההזמנה אלא דלכך מהני משום דהוי ככת בפ"ע הואיל ולא נצטרפו. כי עיקר הפסול בנמצא אחד מהם קרוב או פסול הוא מכח הצירוף וכמ"ש הריטב"א. וכאן הרי חילקן ונפרדו זה מזה וא"כ כשם דאם נמצאו אחרים פסולין אע"ג שגם האחרים כוונו להעיד ונקראין עדים. מ"מ נתקיים העדות בהמוזמנים. ה"ה אם נמצאו המוזמנים פסולים מתקיים העדות באחרים שלא הוזמנו דהוי ככת בפ"ע

וזה נראה כוונת תשובת חב"י בסי' קי"ז שכ' שנתקיים העדות באחרים וקשה הא נמצא אחד פסול כולן פסולין אלא דכוונתו על אותן שלא הוזמנו ושם אין קרובין ופסול: או שלא כוונו הקרובים לעדות ומסתמא לא כוונו כמ"ש הרמב"ן ב"ב דף קי"ג וכן בתשובת חו"י סי' י"ז צריך לומר כן דאל"כ דבריו סותרין. אמנם יש על ידי ההזמנה ג"כ חומרא דהנך שהוזמנו אפילו לא העידו עדיין אם אחד ביניהם פסול כולן בטלין אפי' לדעת הרא"ש וסייעתי' דס"ל דבכוונה לחודא לא מיפסל ובעי' נמי הגדת עדות היינו אם לא הוזמנו אבל בהוזמנו כלם פסולים כן נראה מדברי הרמב"ן בחי' לש"ס ב"ב דף קי"ג וכן פסק בח"מ סי' ז' סעי' ה'. ונראה דממקומו הוא מוכרע מהרא"ש פ"ק דמכות דמוקי התוספתא דקתני דלא ידעו בהן היינו שלא הזמינם המלוה ומוכח דאם הזמינם פסולין ותימה שלא כ' כן בש"ע בחו"מ סי' ל"ו סוף סעי' א'. כן נראה לי הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה נ"ח

בעלי שומר ציון מכתב נ"ו הובא תשובת הרב מהרא"ז נ"י אבדק"ק מינסטר יע"א בדין בני יבמה לשוק להכריע כדעת הרי"ף והרמב"ם הובא בטוש"ע אהע"ז סי' קנ"ט וכ' שם דגם הרא"ש סובר כן ועיקר ראיתי מדפסק ש"ס בסוטה דף י"ח דלא כרב המנונא וכל דבריו בזה הם דברי תימה ולא ידעתי שום